אור תורה: אחרי מות תשע”ו

Kipa Logo


יום הכיפורים, קודש קודשים ושיר השירים

שני טרגין

על הקשר בין פרשת אחרי מות, המתארת את עבודת הכהן הגדול, למגילת שיר השירים

בשבת זו שלאחר פסח אנו בארץ קוראים את פרשת אחרי-מות המתארת את עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים ואלו שבחו”ל יקראו לכבוד פסח את מגילת שיר השירים . לא תמיד יוצא ישנו שילוב כזה ובכל זאת דומני שישנו קשר משמעותי בין שתי הקריאות אותו אנסה להסביר בקטע זה.

בפרשת אחרי מות מסופר לנו על מצוות הכניסה לקודש הקודשים של אהרון:

“וידבר ה’ אל משה אחרי מות שני בני אהרן, בקרבתם לפני ה’ וימותו. ויאמר ה’ אל משה – דבר אל אהרן אחיך, ואל יבוא בכל עת אל הקודש מבית לפרוכת, אל פני הכפורת אשר על הארון ולא ימות, כי בענן אראה על הכפורת. בזאת יבוא אהרן אל הקודש…”.

לכאורה ישנה סתירה פנימית בציווי להיכנס שכן לפני כן חווינו מוות של בני אהרון על כך שנכנסו למקום קדוש “אשר לא ציווה אותם”. דומה שישנו הבדל מהותי בין שתי הכניסות  – בתחילה ההתגלות כוונה להיות חיצונית, המונית וברגע שהיא לא צלחה השתנתה ההתגלות לכזו הנסתרת. בכל זאת ביום כיפור אנו מנסים לשמור על איזון בין שתי צורות ההתגלות בכך שאנו מזים את דם החטאת ומקריבים את הקטורת בפנים – בקדש קדשים,  ובכל זאת נשארת קומץ של התגלות חיצונים בניסי יום כיפור כהלבנת חוט השני ויציאת כהן הגדול מקה”ק בשלום בלי פגע.  באמצעות איזון זה אנו מנסים לחוות את “קודש הקודשים של יום הכיפורים”.

מעבר לזאת ישנו היבט נוסף ש קודש הקודשים, של התגלות נסתרת, חווית הקדושה הסמויה אותה אנו חווים בשיר השירים. את מרכיב ‘קודש הקודשים’ בשה”ש אנו מגלים מרבי עקיבא:

“אמר רבי עקיבא, חס ושלום, לא נחלק אדם מישראל על שיר השירים שלא תטמא את הידים, שאין כל העולם כלו כדאי כיום שנתן בו שיר השירים לישראל, שכל הכתובים קדש, ושיר השירים קדש קדשים” (ידים ג,ה)

במשנה שם מחדש לנו רבי עקיבא שמגילת שיר השירים מטמאה את הידים וראויה להשאר בין ספרי הקדש של התנ”ך שכן היא בעלת קדושת “קדש הקדשים” – דהיינו מקום, אמצעי של התגלות השכינה. מסתבר שדווקא רבי עקיבא יהיה זה שיחדש לנו הבנה נשגבת זו לא רק בעקבות רגשותיו העזים של אהבה כלפי אשתו, רעיו, והקב”ה, אלא כי הוא חווה בעצמו התגלותו של השכינה. שכן הוא זה שנכנס לפרדס =  קודש הקודשים כפי שנראה מתוספתא בחגיגה (ב,ב):

“ארבעה נכנסו לפרדס בן עזאי ובן זומא אחר ורבי עקיבה… רבי עקיבה עלה בשלום וירד בשלום עליו הכתוב אומר (שיר השירים א) “משכני אחריך נרוצה”” .

כמו שכהן הגדול יוצא בשלום, כך גם יוצא רבי עקיבא בשלום. אין פלא אם כן שהפסוק המצוטט על רבי עקיבא ופרדס הוא זה משיר השירים.

כמו שקודש הקודשים מיועד לשכינת ה’ כך נאמר בילקוט שמעוני (פרשה א) ששיר השירים נאמר על ידי ה’: “תני בשם רבי נתן הקב”ה אמרו, שנאמר שיר השירים אשר לשלמה, למי שהשלום שלו“.

כפי שקודש הקודשים מוסתר כך בשיר השירים מוסתרת ההתגלות בין הדוד והרעיה.  כך אומר לנו הרמב”ם בהלכות תשובה (פרק י): “וכיצד היא האהבה הראויה הוא שיאהב את ה’ אהה גדולה יתירה עזה מאוד עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה’…וכל שיר השירים הוא משל לענין זה“.  אלא ששיר השירים מגלה נו פן אחר מיום כיפור, לא מדובר  בבקשת סליחה ומחילה אלא בבניית וזיכרון קשר אהבה שיש בנינו וה’ עד כדי חוויה מיוחדשת של –“קודש קודשים של שיר השירים”.

אחרי שהבנו את הקשר בין יום הכפורים- קדש קדשים- ישיר השירים, נוכל להשלים את החוליה החסרה- פסח. מדוע תקנו הגאונים (מסכת סופרים יד,ג) את קריאת שיר השירים בשבת של פסח? דומה שנוכל לענות על שאלה זו באמצעות המדרש המדהים הבא(שיר השירים רבה א,יב):

“ישקני מנשיקות פיהו.

היכן נאמרה?

רבי חיננא בר פפא אמר:

בים נאמרה. הא מה דאת אמר: לסוסתי ברכבי פרעה”

שיר השירים מתאר חוויה נסתרת של קודשת ה’ בקודש הקודשים. אך כפי שאמרו בתחילה גם קדושה  זו מטרתה להיראות החוצה לעם כמו ביום הכפורים וחזרה ליום השמיני של חנוכת המשכן. פסח הוא אחד מהרגעים הללו שבה ההתגלות יוצאת החוצה שבה אנו מצליחים לזהות את הנשיקות הללו מה’, את ההתגלות הפנימית. ר’ עקיבא היה זה שגילה לנו ולשאר החכמים בדורו שלאחר החורבן את המסר הזה של יציאת מצרים כשישבו ביחד  בביתו בני ברק (סנהדרין לב:) והבינו שגם בגלות יש להמשיך לקרוא את קריאת שמע של שחרית! אותו רבי עקיבא בראותו שועל יוצא מבית קה”ק , חושב מיד על השועלים בשיר השירים ויכול לצחק “יען כי לנפשו הרוממה קרוב היה העתיד הרחוק” (ראי”ה קוק, אלומה התרצ”ו). המדרש ממשיך –

רבי מאיר אומר באהל מועד נאמרה, ומייתי לה מן הדא קרייא: עורי צפון ובואי תימן עורי צפון, זו העולה הנשחטת בצפון. ובואי תימן, אלו שלמים שנשחטין בדרום. הפיחי גני, זה אהל מועד. יזלו בשמיו, זה קטרת הסמים. יבא דודי לגנו, זו השכינה. ויאכל פרי מגדיו אלו הקרבנות.

ורבנין אמרי: כולהון חורי, כולה בבית העולמים נאמרה.”

חז”ל היו רגישים להתגלות ה’ המתבטאת בים סוף, ובחנוכת המשכן והמקדש ובכך שייכו לאירועים הללו אמירת שיר השירים. בשנה זו במיוחד יש לנו הזדמנות “אחרי-מות שני בני אהרון” לחוות טעימה של קירבה לקב”ה בקדש הקדשים בלי לחכות עד יום הכפורים – דרך הקריאה שלנו בפסח של שיר השירים , עד שנזכה שוב ל”ישקני מנשיקות פיהו” בבית העולמים.


כך למשל מחלק הרב יואל בין נון במאמרו.

עד כדי כך שרבי עקיבא אומר שקדושה מעין זו אפשר ליישם אצל כל איש ואישה (סוטה יז.): דרש רבי עקיבא זכו שכינה בניהם.

שני טרגין היא ר”מית בתוכניות חו”ל של מדרשת לינדנבאום, מבית אור תורה סטון

Print Friendly, PDF & Email

Share this post

Share on facebook
Facebook
Share on twitter
Twitter
Share on linkedin
LinkedIn
Font Resize
Contrast