אור תורה: בא תשע”ו

Kipa Logo


המשמעות של הכבדת הלב

ד”ר קרן קירשנבום

אנו זקוקים למנהיג אמיתי. עלינו לחפש את העניו, זה שנטול אינטרסים אישיים, מי שחזק והמשימה לא כבדה עליו, מי שיכול להקשיב ולשמוע את דברי העם והיועצים ואינו אטום ובגדר פולט בלבד

מדור פרשת השבוע של אתר כיפה, ג שבט תשע”ו, 13/01/2016

בפרשת בא, ובפרשיות הסמוכות לה, מסופר סיפור גאולת בני ישראל ממצרים ופעמים רבות נמצא בצורות שונות את השימוש במושג הכבדת לב פרעה. “ויאמר ה’ אל משה כבד לב פרעה מאן לשלח העם” (וארא, ז’ יד’). גם פרשת בא מתחילה בפסוק “ויאמר ה’ אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אתתי אלה בקרבו”.

אונקלוס מתרגם כבד “אתיקר”, מילה אשר ניתנת לפירוש הן כפירוש רש”י מלשון כובד כדברי יתרו אל משה “כי כבד ממך הדבר” (שמות יח, יח) אך גם במובן כבוד, יהירות, כל כך מכבד פרעה את עצמו עד שהוא סובל הקשיים ולא מוכן להיכנע ולשלח את העם.

הגרש’ ליברמן ז”ל (מחקרים בתורת א”י עמ’ 141) מביא פיוט עתיק בשם הפייטן ר’ יניי – “טפש וכבד לבו מדעת ונעשה ככבד פולטת ולא בולעת” כאן דורש הפייטן “כבד לב פרעה” במובן שלבו קיבל תכונות של אבר אחר בגוף “הכבד”. הפייטן מרמז למשנת תרומות פרק י’ משנה יא’ העוסקת בתערובת מאכלים אסורים ומותרים (אגב תערובת תרומה וחולין), ואומר שם התנא ר’ יוחנן בן נורי: “הכבד אוסרת ואינה נאסרת מפני שהיא פולטת ואינה בולעת” – כלומר במקרה של כבד טרפה המתבשל עם כל אוכל של היתר, מטריף הכבד את ההיתר מפני שהוא פולט הרבה דם וטעמו נקלט בהיתר ואוסרו. לעומת זאת, אם הכבד כשר והוא מתבשל עם דבר של איסור או של תרומה – הכבד מותר אף לזרים מפני שהוא לא בולע – הוא לא מושך טעם מתבשילים אחרים.

תכונת הכבד היא, אם כן, לפלוט בלבד ולא לבלוע. כך פרעה עשה את ליבו ככבד ולכן על אף שהלב קולט, לבו נאטם ככבד והוא יכול להשמיע בלבד ולא לשמוע.

הגר”ש ליברמן ז”ל מזכיר שם מדרש נוסף בשמות רבה פ”ט – ח’ “כבד לב פרעה, כועס הוא, מה הכבד כועס אף לבו של זה נעשה כבד” – כידוע תכונת הכבד היא הכעס – כמובא בברייתא בבבלי ברכות סא ע”א ע”ב: “ת”ר כליות – יועצות, לב – מבין, לשון – מחתך, פה – גומר… כבד – כועס…”. מרוב כעס, פרעה אינו יכול לתת ליבו ולהבין שעליו לשחרר את בני ישראל, והוא ממשיך ומביא על עצמו ועמו עוד ועוד אסונות.

ראינו אם כן, ארבעה פירושים שונים ל”כבד” או ארבע תכונות של פרעה:

האחד – כבוד, אתיקר, יהיר ושחצן כאומרו: “מי ה’ אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל. לא ידעתי את ה’ וגם את ישראל לא אשלח” (שמות ה’ ב’). השני – כבדות, אינו יכול לתת ללבו לפעול כי הוא כבד משותק, מרוב כובד. השלישי – ככבד, האבר בגוף, אינו יכול לשמוע את יועציו והמדברים איתו. הוא אטום לדבריהם, הוא רק יכול להשמיע את עצמו. והרביעי, ככבד – האבר המזוהה עם הכעס, כדברי חז”ל כשאדם כועס כל מיני גיהינום שולטים בו.

לעומת פרעה, משה רבינו רועה ישראל היה עניו מכל אדם ובעל תכונות הפוכות מאלה שהזכרנו. אמנם היה כבד פה וכבד לשון – אך העיקר הוא שהוא לא היה כבד לב, שהרי כדברי רבי באבות פרק ד משנה כ’ : “אל תסתכל בקנקן אלה במה שיש בו“.

אנו זקוקים למנהיג אמיתי. עלינו לחפש את העניו, זה שנטול אינטרסים אישיים, מי שחזק והמשימה לא כבדה עליו, מי שיכול להקשיב ולשמוע את דברי העם והיועצים ואינו אטום ובגדר פולט בלבד. יהי רצון שמנהיג זה ימצא. אך כידוע, הדור ראוי למנהיגיו ולכן אנחנו חייבים ללמוד לבלוע (לשמוע) ולא רק לפלוט (להשמיע), יותר הקשבה ואהבת חינם פחות כעס ויהירות.

ד”ר קרן קירשנבום מלמדת במדרשת לינדנבאום, מבית אור תורה סטון

Print Friendly, PDF & Email

Share this post

Share on facebook
Facebook
Share on twitter
Twitter
Share on linkedin
LinkedIn
Font Resize
Contrast