אור תורה: בהר תשע”ו

Kipa Logo


על צדק חלוקתי

נעמי עיני

היינו מאוד רוצים להרגיש טוב כאשר אנו עוזרים לזולת ומשפרים את תנאי חייו, אולם ריבונו של עולם לא מניח לנו לשגות בהרהורי גדלות ומורה לנו לתת כצו מגבוה.

מדור פרשת השבוע של אתר כיפה, י”א אייר תשע”ו, 19/05/2016

בהר סיני ניתנה תורה. תורת אדם ואלוקיו ובין אדם לחברו. פרשת “בְּהַר” מבטאת שילוב מאתגר בין שתי מערכות היחסים. על פניו מדובר בפרשה “חברתית” – כזו המנחה את האדון לזכור את עברו כעבד ולנהוג אחרת בעבדיו, ואת בעל הרכוש – להיפרד ולחלוק מנכסיו. ואולם בבסיס ההנחיות החברתיות נעוצה הבהרה היררכית חד משמעית וציווי: הכול שייך לבורא עולם, כולל אתם ואנחנו. תנו זה לזה – כי מצווה זאת אני עליכם!

כמה היינו רוצים לחשוב שמה שבידינו – שלנו. רוצים היינו גם להרגיש טוב כאשר אנו עוזרים לזולת ומשפרים את תנאי חייו. ואולם, בעניין זה הקב”ה אינו “משתף אתנו פעולה” ואין הוא מניח לנו לשגות בהרהורי גדלות ונדיבות, אלא מלמד אותנו מסר חשוב – תוך שהוא מורה לנו לתת, ובעיקר לשחרר – כצו מחייב מגבוה.

סוגיית השמיטה והיובל, על מכלול פרטיהן, “הקדימו את זמנן” במובנים רבים. אלפי שנים נדרשו, ועדיין דרושות, לבני האדם על מנת לנסות לייצר מנגנוני חלוקה הוגנים / צודקים של משאבים מדיניים, רוחניים וכלכליים, ואילו הקב”ה – הוא “ידע” ותיקן זאת מקדמא דנא.

בשנת 1971, פרסם פילוסוף אמריקאי בשם ג’ון בורדלי רולס (1921 – 2002), מאוניברסיטת הרווארד, תיאוריה מהפכנית בתחום המוסר ומדע המדינה. בספרו, “תאוריה של צדק”, מציע רולס אסטרטגיה / תרגיל מחשבתי שיכול לסייע לבני אדם לחלק באופן צודק והוגן את משאבי המדינה. כלי זה כונה על ידו “מסך הבערות” (Veil of Ignorance). כל עוד יודע האדם את מקומו החברתי, טען רולס, ובפרט כאשר מצבו טוב משל אחרים, לא יוכל לפעול לפי אמות מידה של צדק חברתי. “שימו על עצמכם מסך, היו חסרי כל”, מציע רולס, “חסרי זהות, מגדר, מעמד וידיעה.  מנקודת מוצא זו – חלקו את המשאבים”.

הרעיון המרכזי של חשיבה זו הוא שאנשים רציונאליים, החווים אי ודאות מוחלטת לגבי מעמדם בחברה, יפעילו שיקולי הוגנות צודקים על מנת להבטיח לכל פרט בחברה מינימום של משאבים לצורך קיום, מתוך הנחה שאולי הם עצמם יהיו במעמד הנזקק למינימום זה. כך ייווצר מצב של הוגנות וצדק חברתי בסיסי.

התיאוריה של רולס מאתגרת, נוקבת ומרעישה, ואולם, היא אינה מהפכנית – שהרי שורשיה נעוצים, להבנתי, במידה רבה בפרשתנו: “כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם.. כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים. עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:  אֲנִי, ה’ אֱלֹקֵיכֶם” (ויקרא, כ”ה).

מהלך עמוק של הכרה מעניק לנו בורא עולם בפקדו עלינו לשחרר ולתת. מהלך דומה ושונה מזה שניסח רולס: “מסך הבערות”, אליבא דתורת ישראל, אינו כלי מחשבתי שעלינו לעטות על עצמינו על מנת לטשטש הבדלים ולהעלים זהות קיימת ומתוך כך לנהוג בצדק כלפי הזולת, אלא להיפך! הזהות הנוכחית שלנו, זו המגדירה בני אדם לפי מעמדות, היא לעיתים מסך הבערות עצמו. “כולכם, ללא הבדל, הנכם עבדיי”, אומר לנו הקב”ה, “וגם אחים אתם ובוגרי עבדות מצרים”. מתוך זהות משותפת זו, חובה עלינו לנהוג בצדק זה עם זה.

יכול אדם לשמוט, כתפישתו של רולס, באמצעות עמדה של בערות ושכחה. אנחנו, לעומת זאת, מצווים לפעול מתוך עמדה של ידיעה וזיכרון.

יכול אדם גם לשמוט מתוך חשש להיות עבד, בן מעמד נחות המנוצל ע”י החברה. אולם תורתנו מכוונת אותנו לעשות את פעולת השמיטה, מתוך הכרה ורצון להיות עבד, לא לחברה, אלא לה’.

פסח שני עומד לפתחנו ועמו הזמנה וצווי – צאו מעבדות נוסח מצרים לעבדות שהיא חירות. שהרי כדברי ר’ יהודה הלוי, “עבד ה’ הוא לבדו חופשי”.

נעמי עיני היא פסיכולוגית חינוכית ומלמדת במדרשת לינדנבאום, מבית רשת אור תורה סטון

Print Friendly, PDF & Email

Share this post

Share on facebook
Facebook
Share on twitter
Twitter
Share on linkedin
LinkedIn
Font Resize
Contrast