אור תורה: בחוקותי תשע”ו

לדרברג

Kipa Logo


כוחה של הקללה גדול מזו של הברכה?

הרב נתנאל לדרברג

הפער בין תיאורי הברכה הדלים יחסית לתיאורי הקללה העשירים דורש עיון שעשוי להסביר היטב את השוני המהותי בין הקללה לברכה.

י”ז אייר תשע”ו, 25/05/2016, 19/05/2016

פרשת בחוקותי מתארת את הברית המכילה שני קטבים הפוכים, ברכה וקללה, הנכרתת בין ד’ “ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה” (כ”ו, מ”ו). ברית ראשונית, המוזכרת גם בתיאורי הברית השנייה המאוחרת לה המובאת בפרשת כי תבא בספר דברים, בסיומה נאמר: “אלה דברי הברית אשר ציווה ד’ את משה לכרות את בני ישראל בארץ מואב, מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב” (דברים כ”ח, ס”ט). הברית השנייה לימים תתממש בהר גריזים ועיבל, מול מקום קבורת יוסף שמכירתו החלה את הגלות הראשונית למצרים – אולי סימון דרך עבור העם כולו עם כניסתו לארץ ישראל. הברית הראשונה שלפנינו בפרשה, שאולי רמוזה כבר בספר שמות בברית האגנות: “ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם” (שמות כ”ג, ז’), היא ברית בהר חורב בסיני לאחר מתן תורה. כך ששתי פרשיות בתורה מתארות ברית שיש בה תיאורי ברכה לצד תיאורי קללה. פרשת בחוקותי המסיימת את ספרי שמות ויקרא, ושנייה לה פרשת כי תבוא בספר דברים.

מנקודת ראותם של בני ישראל, הברית המתרחשת בהר סיני היא ברית לקראת כניסתם לארץ ישראל. השלב הבא אחר כריתתה אמור להיות הכניסה לארץ ישראל, לולא מצבור החטאים העתידי מתרחש בקיץ שלאחר מתן תורה ושיאו הוא חטא המרגלים (וזהו כבר סיפורו של ספר במדבר), זוהי פרשיית הברית עמה ודרכה הם היו אמורים להיכנס לארץ ישראל. כאן אולי הייתה אמורה להסתיים התורה שניתנת לבני ישראל ועימה הם נכנסים ישירות לארץ ישראל.

מה מאפיין את תיאורי הברית הראשונית בין עם ישראל לד’? עיון ראשוני בפסוקי הברית, מעורר אי נוחות, בשל חוסר איזון בין פסוקי הברכה לפסוקי הקללה. כ-10 פסוקים העוסקים בברכה שתתקיים “אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו” – ברכות הכוללות גשם, יבול, שובע, ביטחון, ניצחון האויבים ונוכחות ד’. לאחר מכן “אם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצוות האלו” – מפסוק י”ד ועד פסוק מ”ב ישנם כ-28 פסוקי קללה בהם הנושא הוא שחפת, קדחת, אבדן יבול, רעב ודבר, גלות ושממה ועוד ועוד. האם כוחה של הקללה רב מזו של הברכה? כיצד אפשר ליישב את חוסר האיזון בין הברכה לבין פסוקי הקללה? אמנם המשך הפרק עוסק בזיכרון בני ישראל והחזרתם העתידית מהגלות, בכדי לא להפר את הברית “ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם”, אבל עדיין התהייה על הפער בין תיאורי הברכה הדלים יחסית לתיאורי הקללה העשירים נותרת על כנה.

עיון בפסוקים מלמד על שוני מהותי בין הברכה לקללה: פסוקי הברכה נפתחים בהכרזה של “אם בחוקותי תלכו”, אבל לא מובאת לאחר מכן הדרגתיות ביישום הברכה. הברכה כמו ברכה של שפע, מגיעה עד בלי די. היא פשוט זורמת שוטפת, ממלאת, נמצאת בכל מקום ובכל פינה. ברכת הטוב מגיעה בעין טובה, ברחבות, בבת אחת וללא מגבלות והתניות. “אם בחוקותי תלכו” אזי ממילא תגיע כל הברכה כולה כאחת ולכולם.

פסוקי הקללה מתארים משהו שונה לחלוטין. אמנם מספרית הם רבים ולכן נוצרת תמונה ראשונית של חוסר פרופורציה, אבל זה לא באמת. אין זה בגלל ריבוי הקללות, אלא מפאת התניות של כל קללה המבטאות שיש כאן דרגות שונות. בתחילה “אם בחוקותי לא תלכו”, יהיה שחפת וקדחת, אבל לא מעבר לכך. אבל, וכאן מובאת התניה נוספת, “ואם עד אלה לא תשמעו לי” – אם תמשיכו בשלכם, אז יתווספו עוד קשיים וצרות, לא יהיה יבול. ושוב ישנה עצירה, ורק במידה והמצב מחמיר “ואם תלכו עמי קרי ולא תאבו לשמוע לי ויספתי עליכם מכה” תגיע חיית השדה ושוב ישנה עצירה, והפסוק לאחר מכן הוא “ואם באלה לא תווסרו לי והלכתם עמי קרי” אז תהיה החמרה נוספת של דבר ורעב. ושוב “ואם בזאת לא תשמעו לי” אז תהיה החמרה נוספת בגזירות. בסופו של חשבון פסוקים המתארים את הקללה עצמה ולא את הגורם לה, דהיינו “אם לא תשמעו לי” הם כ-10-11 פסוקים, מספר הזהה לפסוקי הברכה! משמעות הדבר היא שלאחר כל אזהרת “אם לא תשמעו” מובאים 2-3 פסוקי קללה בלבד, בעוד לאחר הפתיחה של “אם בחוקותי תלכו” מובאים באופן רציף וישיר כ- 10 פסוקי ברכה!

הווי אומר שקריאה מעמיקה בפסוקים מלמדת על כך שהתמונה האופטית הראשונית מטעה ובאמת כמות הברכה הרבה יותר גדולה מכמות הקללה. שונות זאת מלמדת אותנו משהו משמעותי על חיים של ברכה לעומת חיים של קללה: ברכה היא שפע, היא ניתנת והיא מציפה את הכול בטוב שבה. היא איננה הדרגתית, בוחנת, בודקת, היא פשוט מגיעה במלוא הדרה – “והורקתי לכם ברכה עד בלי די” (מלאכי ג, י). הקללה במהותה היא חלקיות, היסוס, חוסר ידיעה מה יהיה לאחר מכן. בדיקה ושוב בדיקה, התלבטות ושוב התלבטות. אין בה תנועה של רוחב אלא קימוץ. מבחינה זאת הפער בין עולם של ברכה לעולם של קללה, הוא איננו רק התוכן, הוי אומר האם יש שפע של גשמי ברכה או בצורת, אלא הוא גם המבע דרכו מתרחשים הדברים. האם יש שפע שמגיע ומסוגל להינתן ללא מגבלות או שיש כל הזמן עצירה, התניה נוספת ובדיקת התאמה, חוסר אפשרות באמת להיות, באמת להימצא במקום של מלאות ונוכחות.

הרב נתנאל לדרברג הינו מנהל מדרשת או”ת מתת בכרמיאל, מבית רשת אור תורה סטון

Print Friendly, PDF & Email

Share this post

Share on facebook
Facebook
Share on twitter
Twitter
Share on linkedin
LinkedIn
Font Resize
Contrast