אור תורה: בחוקותי

Kipa Logo


הברית שבין ישראל לקדוש ברוך הוא

הרב שלמה בראון

על איזו ברית מכוון הכתוב בפרשתנו, ומדוע שומרת ארץ ישראל נאמנותה לעם ישראל גם כאשר הם אינם מקיימים את המצוות ושומרים הברית?

מדור פרשת השבוע של אתר כיפה, כ”ד אייר תשע”ה, 13/05/2015

במרכזה של פרשת השבוע פרשת התוכחה. ובמרכזה של פרשת התוכחה עומדת הברית שבין הקב”ה לעם ישראל.

המילה ברית חוזרת בפרשה שמונה פעמים, כאשר שבע פעמים פרושה הברית שבין עם ישראל לקב”ה: “וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם”, “לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי”, “וזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב”, “וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק”, “וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר”, “וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם”, “וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים”, ופעם אחת פרושה דומה אך שונה: וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית.

אין התורה מבארת בצורה מפורשת מה היא הברית, והיא מתייחסת לברית כמובנת מאליה. הברית חורזת את כל פרשת התוכחה. אם בני ישראל ילכו בחקות התורה וישמרו מצוותיה הקב”ה יקים בריתו איתם ואם ח”ו יפרו בני ישראל את הברית עם הקב”ה, אזי יביא עליהם חרב נוקמת נקם ברית (מידה כנגד מידה) וגם אז לא ישכח הקב”ה את הברית ולמרות שבני ישראל הפרו את הברית הוא לא יפר בריתו איתם ויחזירם לארץ.

הברית הראשונה שכורת הקב”ה היא ברית הקשת, ברית זו נכרתת בין הקב”ה לכלל האנושות” וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי בֵּינִי וּבֵין כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ” (בראשית פרק ט פסוק יז)

את הברית השנייה כורת הקב”ה עם אברהם אבינו, בברית בין הבתרים “בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְקֹוָק אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת” (בראשית פרק טו פסוק יח). הקב”ה מבטיח לזרעו של אברהם את הארץ. אך דומה שברית זו חסרה, שהרי בברית שני צדדים כאשר כל צד מתחייב למלא את חלקו.

מה שהחסירה התורה בפרשה זו, השלימה בפרשת ברית מילה: (ז) וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ: (ח) וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים: (ט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם: (בראשית פרק יז).

הקב”ה מבטיח לקיים את חלקו בברית – קרי שזרעו של אברהם ירש את ארץ ישראל, ובמקביל בנ”י חייבים לקיים את חלקם בברית – ברית מילה. וכפי שבאר הספורנו בקציר האומר “וכמו ש”אני הנה בריתי אתך” (פסוק ד), אתה שמור בריתי, שאם לא כן לא יקום הברית”.

וברור לכל מבין שברית המילה היא מצווה המייצגת את הצד של בני ישראל בברית, אך ההתחייבות של בנ”י כוללת לא רק התחייבות לשמור על ברית מילה אלא לשמור את כל המצוות.

הקב”ה חוזר וכורת את הברית שכרת הקב”ה עם אברהם עם בנ”י בסיני ובערבות מואב.

בסיני:

(ג) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי יְקֹוָק וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים וַיַּעַן כָּל הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק נַעֲשֶׂה:

(ז) וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע:

(ח) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יְקֹוָק עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה

ובערבות מואב:

(סט) אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה לִכְרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב:

בשעה שבני ישראל שומרים על חלקם בברית, זוכים ויורשים את ארץ ישראל, ובשעה שבני ישראל מפרים את הברית, ארץ ישראל בעצמה מענישה אותם:

וְנָתַתִּי אֶת שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל וְאֶת אַרְצְכֶם כַּנְּחֻשָׁה… ולֹא תִתֵּן אַרְצְכֶם אֶת יְבוּלָהּ וְעֵץ הָאָרֶץ לֹא יִתֵּן פִּרְיוֹ. ולאחר שיגלו ישראל מארצם מקבלת הארץ את שבתותיה שלא שמרו ישראל בשעה שישבו עליה: (לד) אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הֳשַׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ: (לה) כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת אֵת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ:

חשוב להבחין כי בה בשעה שהארץ מענישה את עם ישראל, היא שומרת נאמנות לעם ישראל ולא מקבלת אומה אחרת תחתיהם. “וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ” וכפי שפרש רש”י “זו מדה טובה לישראל שלא ימצאו האויבים נחת רוח בארצם, שתהא שוממה מיושביה”. “נאמנות” זו של ארץ ישראל לעם ישראל טבועה באופייה וייחודה של הברית הראשונה שנכרתה עם אברהם אבינו, שבראשונה הבטיח הקב”ה את הארץ לזרעו של אברהם ללא כל “תמורה”. ורק בברית המילה הוזכר חלקם של ישראל בברית. ללמדך שארץ ישראל קשורה לישראל גם בשעה שישראל לא קשורים לארצם. ומתוך כך מובן שעתיד הקב”ה לזכור את בריתו :

“וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר” וישובו ישראל לארצם. ושבו.

הרב שלמה בראון הוא מנהל תוכניות חו”ל במדרשת לינדנבאום, מבית אור תורה סטון

Print Friendly, PDF & Email

Share this post

Share on facebook
Facebook
Share on twitter
Twitter
Share on linkedin
LinkedIn
Font Resize
Contrast