אור תורה: וישב תשע”ו

Kipa Logo


בני יעקב מבקשים לשבת בארץ בשלווה

נעמי ברמן  

גם היום כאשר עם ישראל מבקש לשבת בארץ בשלווה, קמים רוגזם של גורמים שונים. הכבישים נהיו מלחמה, אנחנו רואים חיילים בכל פינה. ולמרות זאת, למול עינינו יש ניסיון בלתי פוסק להמשיך בחיים

מדור פרשת השבוע של אתר כיפה, כ כסליו תשע”ו, 02/12/2015

אמא לילדים בתנועת נוער, מוצאי שבת ארגון היא משימה שמטרתה פשוטה: לשהות באולם ההופעות למשך הזמן המספיק לראות את ההופעה של בתי, ולא יותר. גם השנה, כמו תמיד, הגעתי דקות ספורות לפני תחילת ריקוד האולטרה סגול של בתי בת האחת עשרה, ותכננתי לצאת בסיומו. התעכבתי, כשמיד לאחר שבתי וחברותיה ירדו מהבמה, התחילו להקרין מצגת סיכום של חודש ארגון, מלאה בתמונות של ילדים מחויכים, צבועים בגואש ונהנים. כמו כל אמא, התעניינתי בעיקר בתמונות שבהן הופיעו בנותיי, אבל הפעם המצגת כולה תפסה אותי. ברקע, משמיעים את השיר “יש תקווה” של בני פרידמן, כאשר על המסך מחייכים וצוחקים ילדים לאורך חודש ארוך, גדוש מצד אחד בפעילות וכיף, ומצד שני, בכאב ופחד. חודש ארוך עברנו, תושביי מדינת ישראל בכלל, ובאופן פרטי- תושביי גוש עציון. ולמרות זאת, למול עיניי ראיתי עדות לניסיון הבלתי פוסק להמשיך בחיים, לחיות את השגרה, ולשבת בבטחה בארצינו. הכבישים נהיו מלחמה, אנחנו רואים חיילים בכל פינה, והדאגה חודרת לכל רגע של שלווה מדומה. אבל בכל זאת, הם מחייכים, בכל זאת ממשיכים תמיד לחיות.

השאיפה לחיות ולשבת בשלווה בארצנו, מקורותיה בפרשתנו. “וישב יעקב בארץ מגורי אביו” (בראשית לז:א). רש”י מצטט את המדרש: “ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף. צדיקים מבקשים לישב בשלוה, אומר הקב”ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעוה”ב אלא שמבקשים לישב בשלוה בעוה”ז (שם פסוק ב).” לכל הנראה, המדרש מגיב לסתירה פנימית בתוך הפסוק. יעקב יושב, אבל הארץ היא ארץ של מגורים, מלשון גרות. הארץ שבה הקב”ה מקיים את הבטחותיו לאברהם אבינו, “גר יהיה זרעך.”

אברהם אבינו עצמו התמודד עם אתגר הישיבה בארץ. בסיומה של פרשת נח, תרח יוזם את מעבר המשפחתי לכיוון ארץ כנען. “ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו את שרי כלתו אשת אברם בנו ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבאו עד חרן וישבו שם (בראשית יא:לא).” תרח לא הגיע ליעדו אבל הוא עבר את כל השלבים הנחוצים – יציאה, ביאה, וישיבה מחדש. בהמשך, כמובן, אברם עצמו מחדש את התנועה. הוא לוקח את משפתחו ויוצא – “ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען (בראשית יב:ה).” בשונה מאביו הוא אכן הגיע ליעדו. אבל בניגוד לתרח, אברם לא עבר את כל השלבים הדרושים. הוא אמנם יצא ובא, אבל כנראה לא הצליח מיד להתיישב במקומו החדש.

גם את ישיבתו של יעקב אבינו בארץ, התורה מקדימה לה דוגמה נוגדת. בסיומו של פרשה הקודמת, אחרי המפגש המתוח בין יעקב ועשו, התורה מתארת את פרידתם. “וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ וְאֶת מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל בְּהֶמְתּוֹ וְאֵת כָּל קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו: כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב מִשֶּׁבֶת יַחְדָּו וְלֹא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם לָשֵׂאת אֹתָם מִפְּנֵי מִקְנֵיהֶם: וַיֵּשֶׁב עֵשָׂו בְּהַר שֵׂעִיר עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם: (בראשית לו:ו-ח).”

המניע של המעבר הוא סתום. “וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו.” גם כאן רש”י מציין את המתח בין הגרות לבין הישיבה. עשו עוזב את ארץ “מגוריהם” לטובת הר שעיר, מקום שבה הוא יכול להתיישב. “מפני יעקב אחיו: מפני שטר חוב של גזירת כי גר יהיה זרעך המוטל על זרעו של יצחק. אמר : אלך לי מכאן, אין לי חלק לא במתנה שנתנה לו הארץ הזאת ולא בפירעון השטר (רש”י פסוק ז).”

החלטתו של עשו היא הגיונית ומובנת. למה להישאר בארץ שבה מובטח לו שהוא לא ישב בשלוה? בכל אופן, התורה מיד מפנה את תשומת ליבנו מעשו בחזרה אל יעקב. יעקב, שאכן נשאר ומתיישב באותה הארץ בדיוק, עם אותה ההבטחה. “וישב יעקב בארץ מגורי אביו.”

במוצאי שבת שעבר, הייתי עדה לצאצאיו של יעקב הממשיכים את דרכו. מבקשים לשבת בשלווה. קופצים עליהם כל מיני סוגי רוגז. ובכל אופן מבקשים לשבת בשלווה. עם צבע גואש וחיוכים. ובני פרידמן ששר “יש תקוה אם נשיר כולנו יחד. יש אמונה חזקה מכל הפחד.”

נעמי ברמן היא ראש בית המדרש ומנהלת עמית של התוכנית לבנות חו”ל ע”ש מריה ויואל פינקל במדרשת לינדנבאום, מבית אור תורה סטון

Print Friendly, PDF & Email

Share this post

Share on facebook
Facebook
Share on twitter
Twitter
Share on linkedin
LinkedIn
Font Resize
Contrast