אור תורה: כי תשא תשע”ו

Kipa Logo


לוחות ושברי לוחות

הרב שלמה בראון

האם שבר משה את הלוחות מכיוון שהופתע מעגל הזהב או שעשה זאת בכוונה תחילה?

מדור פרשת השבוע של אתר כיפה, י”ד אדר א´ תשע”ו, 23/02/2016

“וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָיו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר” (שמות פרק לב יט)

התורה מסכמת את גדולתו של משה כך (דברים ל”ד, י’-י”ב):

“וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה’ פָּנִים אֶל פָּנִים.. לְכָל הָאֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה’ לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ. וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל”.

מפרש רש”י במקום: “לעיני כל ישראל – שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם, שנאמר ואשברם לעיניכם, והסכימה דעת הקב”ה לדעתו, שנאמר אשר שברת, יישר כחך ששברת”. כלומר, ה”יד החזקה” היא היד ששברה את הלוחות ולא עוד אלא ששבירת הלוחות הייתה יוזמתו של משה ובדיעבד הסכים הקב”ה לדעתו של משה ולשבירת הלוחות .

שבירת הלוחות – אירוע דרמטי לכל הדעות – מתוארת בפרשתנו ובספר דברים בפרשת עקב. בפרשתנו ישנו ספק האם מדובר במעשה הנובע ממחשבה ותכנון, אבל תיאור ספר דברים (ט’ ט”ז–י”ז) לא משאיר כל ספק:

“וָאֵרֶא וְהִנֵּה חֲטָאתֶם לַה’ אֱלֹהֵיכֶם עֲשִׂיתֶם לָכֶם עֵגֶל מַסֵּכָה סַרְתֶּם מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֶתְכֶם. וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם”. משה רואה את העגל ולכן תופש את הלוחות ומשליך אותם ומשברם לעיני כל ישראל. מסתבר אם כך שסוף מעשה במחשבה תחילה – משה מבין ששבירת הלוחות לעיני כל ישראל היא התיקון הראוי לחטא העגל . מדוע?

רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי (מאמר ראשון) מסביר את הסיבות שהביאו לחטא העגל:

“העמים כולם בזמן ההוא היו עובדי תמונות.. כך לא הסכים אז ההמון על שום תורה אם לא נקשרה בדמיונו עם תמונה מוחשת שאפשר לכוון אליה, והנה בני ישראל אף הובטח להם כי יורד אליהם מעם האלוה דבר מה אשר יראוהו ויכונו אליו.. ומשה עלה אל ההר מתוך צפיה ללוחות הכתובים אשר יוריד אל העם.. הם בקשו רק כי יהיה אתם תמיד נעבד מוחש אליו יוכלו לרמז מדי ספרם את נפלאות אלוהיהם”.

לדברי ריה”ל אחד הגורמים המרכזים לחטא היה הלוחות – בני ישראל חיכו בקוצר רוח להבאתם, מכיוון שהיו צרכים אובייקט מוחשי שאליו יוכלו להתייחס בעבודת ה’. כאשר ראו שמשה לא מגיע בזמן שקבע להם, פנו לאהרון ובקשו ממנו ליצור תחליף ללוחות. קרי, חטא העגל לא היה עבודה זרה פָּר אֶקְסֶלַנְס אלא עבירה על איסור עשית פסל. לפי הסבר זה אחד הגורמים המרכזיים לחטא הייתה החשיבות שבני ישראל נתנו ללוחות ולאור כך ברור למה שבר אותם משה. לא מדובר במעשה הנובע מכעס, אלא מעשה מחושב היטב. לא מדובר בעונש, אלא במעשה חינוכי ממדרגה ראשונה שמטרתו להעביר מסר – לא הלוחות חשובים אלא תוכן הלוחות.

דומה שאין צורך להתאמץ יתר על המידה כדי למצוא מקבילות בימינו לכוונות טובות המביאות לרעה גדולה, אולם “חבל על דאבדין ולא משתכחין” בעלי יד חזקה כידיו של משה המסוגלים לשבור את הלוחות ומתוך השבירה להביא לתיקון גדול.

הרב שלמה בראון הוא מנהל תכניות חו”ל במדרשת לינדנבאום, מבית אור תורה סטון

Print Friendly, PDF & Email

Share this post

Share on facebook
Facebook
Share on twitter
Twitter
Share on linkedin
LinkedIn