אור תורה: מצורע תשע”ו

Kipa Logo


מהפכת השקיפות של הצרעת

הרב בראון דסברג

ביתו של האדם, בגדיו ועורו מחפים עליו ויוצרים חיץ בינו ובין החוץ. הצרעת שוברת את המחיצות ויוצרת מצב של שקיפות.

מדור פרשת השבוע של אתר כיפה, ו ניסן תשע”ו, 14/04/2016

 כאשר ציירים רוצים לצייר גוף תלת-ממדי, הם מציירים בצבע בהיר את החלקים הבולטים, אולם כאשר רש”י מסביר את מראה ה”שאת” (סוג של צרעת) הוא מסביר ש”כל מראה לבן עמוק הוא” (על הפסוק “ומראה הנגע עמוק מעור בשרו”). כיצד אפשר להבין זאת?

איך אנו מדמיינים את מראה הצרעת? סיפור צרעת עוזיהו מראה שלצרעת היה מראה מבהיל. סיפור צרעת מרים מראה שלצרעת היה מראה מבייש. אנו מכירים סיפור נוסף שעוסק בעור ובבושה, אחרי חטא האדם הראשון. כיצד היו נראים אדם וחווה לפני החטא? אם ה’ עטף אותם בכותנת עור, ייתכן שקודם לא היה להם עור. במצב זה, כל המערכות הפנימיות שלהם חשופות, וזהו מראה מבייש ביותר.

נוכל להבין פרטים רבים בנושא הצרעת, אם נסביר ש”לבן” בלשון התורה הוא מה שאנו קוראים “שקוף” או “לבן שקוף למחצה” (ישנם כמה מקורות שיכולים לתמוך בכך: “המן כזרע גד לבן” דמה ל”שכבת טל ככפור על הארץ”. את הביטוי “מחשוף הלבן” בפצלות של יעקב אפשר לפרש ש”מחשוף” פירושו “לבן”. “כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר”, ועוד).

אם מראה הצרעת הוא שקוף ודרכו אפשר לראות איברים פנימיים, מובן מדוע הצרעת היא מחזה מבהיל ומבייש. מובן מדוע אהרון מתאר את מראה מרים “ויאכל חצי בשרו”, ומובן מדוע “מראה הנגע עמוק מעור בשרו”. רש”י מסביר בפשטות את המילה “שקוף” כך: “כל מראה לבן עמוק הוא”.

בדרך כלל מקשרים את עונש הצרעת לחטא לשון הרע, אולם מעיון בפשט סיפורי התנ”ך המספרים על מצורעים (מרים, גיחזי, ארבעת המצורעים, עוזיהו, ואולי גם משה), נראה שיש מכנה משותף רחב יותר לחטאים שהעונש עליהם הוא צרעת. כך גם אומר המדרש: “על עשרה דברים נגעים באים. על עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים, חילול השם, ברכת השם, הגוזל את הרבים, הגוזל שאינו שלו, גסי הרוח, לשון הרע ועין הרע” (ויקרא רבה יז, ג). מה המשותף לעבירות אלו? ומדוע עונשם הוא צרעת?

בכל המצוות הנ”ל יש פער בין מה שהאדם חושב ויודע למה שהוא מראה כלפי חוץ (נדמה ש”חילול ה'” יוצא דופן, אך חטא זה נלמד מגיחזי, שרימה את אלישע, ולא היה תוכו כברו). ביתו של האדם, בגדיו ועורו מחפים עליו ויוצרים חיץ בינו ובין החוץ. אצל כל החוטאים האלה, הצרעת שוברת את המחיצות ויוצרת מצב של שקיפות. המצורע צריך לשבור את ביתו, לשרוף את בגדיו, ואפילו עורו הופך לשקוף (כאמור לעיל). במצב זה, האדם נדרש להתאים שוב בין פנימיותו וחיצוניותו.

למסר הזה אנחנו נחשפים שוב ושוב בחברה המודרנית. גם במישור הלאומי והחברתי, אנחנו מודעים לכך ששקיפות היא התרופה הטובה ביותר לשחיתות, וגם במישור האישי והמשפחתי אנו רואים שתקשורת ישירה ושקופה, מבלי לנטור משקעים בפנים, יוצרת יחסים יותר בריאים בין הסובבים אותנו.


גם למילה הערבית أبيض יש משמעות כפולה, גם “לבן” וגם “שקוף”.

תיאור נוסף של הצרעת הוא “מצורעת כשלג”, ושלג הוא לבן, כפי שאומר ישעיהו: “אם יהיו חטאיכם כשנים, כשלג ילבינו”. לכאורה זה סותר את טענתי, שהרי שלג הוא לבן במובן של White.

אולם מי אמר שהדימוי לשלג הוא מה שאנו מכנים לבן (White)? ראשית, שכבה דקה של שלג (כמו פיסת שלג שמחזיקים ביד) היא לבנה-שקופה. שנית, כשמסתכלים על שלג שיורד בעודו באוויר, מקבלים תמונה של עולם לבן-שקוף. אלו שתי מציאויות הרבה יותר נפוצות באזורינו מאשר שכבת שלג עבה. כידוע, הנביאים השתמשו בדימויים הקרובים לעולמם של השומעים

הרב בראון דסברג הוא רב אולפנת או”ת אוריה, מבית אור תורה סטון

Print Friendly, PDF & Email

Share this post

Share on facebook
Facebook
Share on twitter
Twitter
Share on linkedin
LinkedIn
Font Resize
Contrast