אור תורה: פרשת ויקרא

Kipa Logo


אלוקים מחפש את האדם והאדם מחפש את אלוקים

הרב אליהו בירנבוים

הקב”ה איננו מצפה רק שאדם יפנה אליו ויקרא לו, אלא הוא פותח וקורא לאדם. הקב”ה אינו פסיבי. בעולם אלא מגלה את נוכחותו

מדור פרשת השבוע של אתר כיפה, כ”ח אדר תשע”ה, 19/03/2015

הספר השלישי בתורה פותח במילה שהיא בעלת משמעות עמוקה ורחבה: “ויקרא”. שמו של הספר בעברית, נקרא גם הוא על שם מילה זו, למרות ששם הספר בלועזית הוא בכלל שונה: LEVITICUS  שהיא מילה יוונית שתרגומה: עבודתם של הלווים. פרשת ויקרא פותחת בפנייה אישית של הקב”ה אל משה המביעה חביבות יתרה: “ויקרא אל משה”

“וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה’ אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר”, מהי משמעותה של הקריאה? הרובד הראשוני הוא יצירת הקשר, פתיחת ערוץ תקשורת אשר אחריו נמסר התוכן והמידע. אבל החשוב בפניית הקב”ה הוא לא בשפה עצמה אלא ביצירת היחס בין הפונה לנמען.

נדמה לי שיש משהו נפלא ויחודי במילה זו, “ויקרא”. לא במקרה הספר נפתח בקריאה, ללמדנו אחד מיסודות האמונה היהודית. הקב”ה בכבודו ובעצמו קורא לאדם, פונה למשה. הקב”ה איננו מצפה רק שאדם יפנה אליו ויקרא לו, אלא הוא פותח וקורא לאדם. כפי שמלמד המדרש יש פנייה ישירה של הקב”ה למשה, ראשית קריאה ואחריה דיבור: “ויקרא אל משה, ולא כאברהם, באברהם כתיב: ויקרא מלאך ה’ אל אברהם. המלאך קורא והדבור מדבר. ברם הכא, אמר ר’ אבין: אמר הקב”ה: אני הוא הקורא ואני המדבר, שנאמר (ישעיה מח): אני אני דברתי אף קראתיו הביאותיו והצליח דרכו .

נדמה שהיחס בין הקב”ה לאדם הוא יחס הדדי ודו סיטרי. בכוחו של  האדם לחפש את אלוקים, לקרוא לו ולדבר איתו אבל גם המידה האלוקית היא אקטיבית ויוצאת לחפש את האדם,  לקרוא לו ולשוחח עמו.

מעניין שיש סדר ומבנה לפנייתו של הקב”ה, תחילה הקריאה ואחר כך הדיבור. כפי שמסבירה הגמרא: “ויקרא אל משה וידבר – תניא, למה הקדים קריאה לדבור, למדה תורה דרך ארץ שלא יאמר אדם דבר לחבירו אלא אם כן קורא הוא תחילה”. (תלמוד בבלי, יומא ד’ ב’).

ספר ויקרא  מלמד אותנו שהקב”ה איננו סגור בדלית אמות של הלכה, או יושב במרומים או מצוי בפלטרין של מלך בלבד. הקב”ה ברא את העולם והוא מצוי בעולם ומגלה את נוכחותו בעולם דווקא על ידי “ויקרא” על ידי פנייה אל האדם, על ידי “וידבר” קרי דיבור אישי ופרסונאלי, “כאשר ידבר איש אל רעהו” (שמות לג, יא). הקב”ה הוא אלוקי ההיסטוריה,  הוא מחובר לאנושות, הוא חלק  מההיסטוריה ואכפת לו מן האדם. עוד לפני שהאדם קורא לקב”ה, הקב”ה קורא ומתגלה אליו ומדבר עמו. הפנייה של הקב”ה לאדם, איננה נשארת ברבדים היסטוריים וטרנסצנדנטאליים בלבד, אלא היא פנים אל פנים. היהדות מאמינה במפגש עם האלוקות, לא כביטול האדם או האלוקות ויצירת בריאה חדשה אלא כדרך  לשותפות רוחנית עמוקה.

בפרשת ויקרא הקב”ה פונה אל האדם, ובכל קריאה גנוזה גם פעולה של בחירה, בחירתו של האדם לקבל את הקריאה. אולם כדי לשמוע את קריאתו של הקב”ה לאדם יש צורך בהקשבה וברגישות. אדם יכול לעיתים להיות חרש ועוור ולא לקלוט את הפנייה השמימית. צריך לכוון את התדר האנושי לתדר האלוקי, לשמוע ולהקשיב לקריאה ולדיבור.

נדמה לי שמודל זה של יחסים בין האדם לאלוקים יכול להיות  גם מודל ליחסים אנושיים. אני מיצר על כך  שבחברה  הישראלית ובעם  היהודי בתפוצות האמת נעשתה “עדרים עדרים”,  אנו חיים בחברות נפרדות, כל  אחד חי בתוך  עולמו, על פי  אמונתו ועל פי דעותיו ואינו מפנה מבט וקריאה לשכנו שאינו דומה לו ולמי שאינו חושב ונוהג כמהו. אני מרגיש שאם נאמץ את המודל האלוקי של “ויקרא” ו”ידבר” ונתחיל לפנות  אחד  לחברו – נקרא, נכיר, נשוחח, נשמע ונקשיב, נצליח לבנות חברה למופת ועם ישראל איתן, גם אם לא כולנו נחשוב או נאמין באותם אמונות ודעות ובאותם ערכים.

הרב אליהו בירנבוים הוא ראש מכון שטרואס-עמיאל להכשרת רבנים וברן-עמיאל להכשרת מחנכים לשליחות בתפוצות, מבית אור תורה סטון

Print Friendly, PDF & Email

Share this post

Share on facebook
Facebook
Share on twitter
Twitter
Share on linkedin
LinkedIn
Font Resize
Contrast