אור תורה: קרח

מוריוסףKipa Logo


הטעות של קרח במחלוקתו על משה

הרב איתי מוריוסף

היו שראו בקרח קנטרן שמחלוקתו שלא לשם-שמים, והיו שראו בו בעל מחלוקת לגופו של ענין. המתח בין דברי אלוקים חיים שאינם ניתנים לעירעור למציאות הפוליטית, שבה כל דבר ראוי שיהיה ניתן לערעור, הוא מתח בלתי פתיר

מדור פרשת השבוע של אתר כיפה, א תמוז תשע”ה, 18/06/2015

רבות הפרשנויות למחלוקת קרח ומשה. היו שראו בה מחלוקת על רקע אישי, בין בן-המשפחה שזכתה להנהיג לזו המודחת. והיו שראו בה מחלוקת אידיאולוגית, בין תפיסת הנהגה דמוקרטית (“כל העדה כולם קדושים”) לתפיסה ריכוזית והירארכית. היו שראו בקרח קנטרן שמחלוקתו שלא לשם-שמים, והיו שראו בו בעל מחלוקת לגופו של ענין. אולם לכל הדעות קרח טעה בעצם ניסיונו לערער על מנהיגותו של משה אשר נבחר בידי אלוקים. טעותו הגדולה של קרח, בסופו של חשבון, לא נגעה למוטיבציה שהציתה את המחלוקת או לתוכן המחלוקת, אלא לעצם העירעור שהעלה קרח האיש על הבחירה אשר בחר הקב”ה.

דומני שאיננו יכולים לפטור את עצמנו מן השאלה כבדת המשקל – ומה אילו משה לא היה נבחר ע”י הקב”ה? מה לגבי כל אותם אישים שנבחרו אם מתוקף הכאריזמה שלהם אם מתוקף הבחירה של העם? האם התגובה החריפה של הקב”ה נבעה רק מהעירעור על בחירתו שלו או שהיה הקב”ה מגיב באופן דומה אילו היה המנהיג נבחר בזכות כישוריו?

נבחרי הציבור בימינו נבחרים או בזכות כישורי ההנהגה שלהם או בשל קשריהם הפוליטיים, הם אינם נבחרי האל. “הנבחר” אולי מעורר אסוציאציה רומנטית-דתית, אולם בעולם הריאל-פוליטי הוא לא יזכה לשבת בקבינט. האמון שרוחשים בני-אדם לנבחר מטעם כח-עליון תהא טובה, אולי, לריפוי מחלות, כתיבת קמיעות ושאלות לעת-מצוא, ברם הם לעולם לא ימצאו את דרכם לכנסת או לממשלה. נדמה שהתפיסה הפוליטית-חילונית, לא רק שמצפה מנבחרי הציבור להיות אנשי-מקצוע בעלי יכולות מוכחות בתחומם ולא רבנים מרפאים או סתם מרפאים רוחניים, אלא שהיא אינה רוחשת אמון רב למי שנשען על סמכות מכח-עליון. תפיסת העולם הפוליטית-חילונית רוצה את נבחריה מועמדים גם להנהיג, אך גם לעמוד בביקורת.

מהבחינה הזו פרשת קרח אינה מעבירה את המסר המתאים לימינו, משום שיהא אולי מי שיקרא את הפרשה ויאמר לעצמו שאסור לערער על סמכותם של מנהיגים בכלל ועל מנהיגים דתיים בפרט. ודומני שיש המחזיקים בעמדות כגון אלה גם היום ביחס לרבנים גדולי-דור או ביחס לממסד הדתי. טענתם הלגיטימית היא, שהעירעור על המנהיג הדתי הוא עירעור על המסורת עצמה, ברם העמדה הזו (שכפי שאמרתי אינה בלתי-לגיטימית או בלתי-נכונה) מתנגשת עם העמדה מבית המדרש הפוליטי-חילוני (שאף היא לגיטימית), שמנהיג שלא ניתן לערער עליו, אינו יכול – מלכתחילה – לזכות באמון הציבור להנהגה פוליטית במובנה המקובל היום. שוו בנפשכם שישנו מנהיג שמתוקף פקודה שנתן נפתחה מלחמה ששרשרת מחדלים שבה הובילה לתבוסה. היעלה על הדעת שלא יהיה ראוי לחקור את מחדלי המנהיג ואולי אפילו להדיחו בשל כך?!

נראה, אם-כן, שמנהיג הבא בשם מסרים מהעולם העליון, אם ברצונו, מחד, להשתתף במשחק הפוליטי, חייב יהיה להעמיד את דבריו ומסריו למבחן הביקורת. מאידך אם יעשה זאת, הרי שהעמיד את דברי האל למבחן הניסיון האנושי ומשום כך בסכנת דחיה. הפארדוכס הזה צריך להיות מופנם בידי אלו המדברים בשם ד’. התובנה צריכה להיות שמרגע שנזרקו הדברים לחללו של העולם הציבורי, הם עלולים – וכך ראוי שיהיה – לעמוד במבחן הביקורת. טלו לדוגמא דברים שאמר גדול דור כזה או אחר באופן פומבי, משקלם הציבורי הוא אולי גדול אולם הם אינם חסינים בפני הביקורת, ומי שמנסה לעטות עליהם שיריון ולשוות להם אופי בלתי-ניתן-לעירעור לא מבין, למעשה, שהוא מערער את עצם התקבלותם במרחב הפוליטי, משום שרק דבר שניתן לערער עליו הוא זה שזוכה להתקבל באמון.

קרח, מנקודת המבט הזו, היה אולי הראשון – ולאו דוקא בכוונה – שבקריאתו להדיח את משה קרא, למעשה, להעמיד את דברי אלוקים למבחן. הוא היה למעשה האדם הראשון (ושוב אני מדגיש, שלא זאת היתה כוונתו), שהתייחס לקביעות הבלתי-ניתנות-לעירעור של משה בספקנות המקובלת דוקא בתפיסות עולם חילוניות-ראציונאליסטיות. במובן הזה קרח, יכול היה להיות, גיבור התרבות הראשון בתנ”ך של הפוליטיקה החילונית, בתור זה שהעמיד לראשונה למבחן את הכרעותיו של משה בשם האלוקים. דומני שאף הקב”ה הבין זאת, ולכן בשלב הראשון הוא מציע את מבחן המחתות ומבחן המטות. לכאורה תמוהה ההחלטה לקיים מבחנים טקסיים אלה, אם בכוונת הקב”ה להשמיד את קרח ועדתו, משום שבעצם העובדה שהקבוצה המורדת מושמדת כבר מוכח שהקב”ה בחר במשה, ומדוע היה צורך במבחנים טקסיים נוספים? אלא שנראה לי שכוונת הקב”ה היתה להתייחס ברצינות לטענת קרח, ולהעמיד את הדברים למבחן אמיתי. הקב”ה נתן כביכול את האפשרות שהטקסים יכריעו ולא הוא באופן ישיר. בכך הוא ניסה לומר שניתן להעמיד את דבריו במבחן הפולחן, מעין מה שאולי קורא בעת הטלת גורל. אלא שמעבר להכרעה הכאילו פולחנית-ציבורית היו ראויים קרח ועדתו לעונש על המוטיבציה הפסולה שלהם, אותה מוטיבציה שהדריכה את המתאוננים בפרשיות הקודמות.

סוף דבר: המתח בין דברי אלוקים חיים שאינם ניתנים לעירעור למציאות הפוליטית, שבה כל דבר ראוי שיהיה ניתן לעירעור, הוא, כנראה, מתח בלתי פתיר. קרח היה זה הראשון שגילגל את הדילמה הזו לפיתחו של ביהמ”ד המדברי, ודומני שמאז ועד היום היא לא באה על פיתרונה.

הרב איתי מוריוסף הוא רב התיכון התורני או”ת דרך אבות, מבית אור תורה סטון

Print Friendly, PDF & Email

Share this post

Share on facebook
Facebook
Share on twitter
Twitter
Share on linkedin
LinkedIn
Font Resize
Contrast