אישה ופרשה: ויצא תשע”ז

Kipa Logo

 גאולה טברסקי

הרצון לתת, הרצון לקבל

גאולה טברסקי
בבקשתו של יעקב שה´ יקיים את שזה עתה הבטיח לו, טמונה ההבנה שכל ברכה מצריכה שני מרכיבים – את הרצון לתת ואת הרצון לקבל.

מדור פרשת השבוע של אתר כיפה, ח כסליו תשע”ז, 08/12/2016

בפתיחת פרשת ויצא יעקב אבינו יוצא מבאר שבע ומגיע לבית אל. שם, הוא לן בלילה וחולם את חלומו המפורסם עם המלאכים שעולים ויורדים בסולם. אנו רגילים לחשוב באופן אוטומטי על סולם יעקב ככלי בעל שלבים רבים. אמנם המלאכים משתמשים בסולם לשם עליה וירידה, אבל המילה ‘סולם’ היא מילה יחידאית במקרא ופירושה איננו ברור. יש חוקרים שמבינים את המילה’סולם’ כנגזרת מהמילה האכדית ‘simmilt בסיכול אותיות, שמשמעותה היא ‘מערכת מדרגות’. לפי שיטה זו המ”ם במילה ‘סולם’ היא שורשית. לפי השיטה השנייה, ‘סולם’ נגזר מהשורש העברי סל”ל, שהוראתו היא סוללה, רמפה, דרך. חוקרים מודרנים רבים נקטו בפירוש הראשון המאפשר לזהות בסולם יעקב מין זיקה ואפילו ביקורת במוסד הזיקורת (המקדש) הבבלי, אך בעיניי עדיף פירושו של ‘סולם’ כרמפה, מגזרת המילה סל”ל. יש בהבנה זו כדי לפתור את שתי הקושיות המפורסמות של רש”י לגבי הסדר המפתיע של המילים ‘עולים ויורדים’, ולגבי התפקיד המעורפל של המלאכים בחלום שאמנם עולים ויורדים אבל לא ממש משמשים תפקיד ברור.

אם נחזור לסולם – אחרי דיון קצר בדברי ה’ ליעקב, נראה שתוכן ההתגלות ליעקב בבית אל מצביע על הסולם ככבש. בבית אל ה’ מבשר ליעקב שני דברים. הראשון הינו שיעקב זוכה בברכת האבות הכוללת את ירושת הארץ:

 .  יג וְהִנֵּה ה’ נִצָּב עָלָיו, וַיֹּאמַר, אֲנִי ה’ אֱלֹקי אַבְרָהָם אָבִיךָ, וֵאלֹקי יִצְחָק; הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ–לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ.  יד וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה; וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, וּבְזַרְעֶך.

 השני הינו שה’ ישמור על יעקב עד שיעקב יוכל לממש את זכויותיו:

 .  טו וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ, אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת:  כִּי, לֹא אֶעֱזָבְךָ, עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ.

וכך, אפשר לצמצם את מה שנאמר ליעקב בחלום לשני מרכיבים: ברכה ושמירה. תגובת יעקב המיידית להתגלות היא לנדור נדר, אשר בו יעקב מבקש בעצם שה’ יקיים את מה שהוא זה עתה הבטיח.

.  כ וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר:  אִם-יִהְיֶה אֱלֹקים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ.  כא וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה ה’ לִי, לֵאלֹקים.  כב וְהָאֶבֶן הַזֹּאת, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה–יִהְיֶה, בֵּית אֱלֹקים; וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי, עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ.

מה הצורך בבקשה הלכאורה מיותרת הזאת? נראה, כי כל ברכה מצריכה שני מרכיבים – את הרצון לתת ואת הרצון לקבל. יצחק למשל אכן רצה לברך את עשיו בברכת הבכורה, אבל על עשיו נאמר “ויבז עשיו את הבכורה”. בנדרו בבית אל החוזר על הבטחת ה’, יעקב מפגין את רצונו המלא לקבל את ברכת ה’.

אם כן, בבית אל ה’ הבטיח ליעקב שהוא יברך אתו וישמור עליו ויעקב מאשר את רצונו לקבל את הברכה, ומבקש שה’ יחזיר אותו בשלום לארץ. נוסחה זו ניכרת מאד בברכת הכהנים, שבה ישראל מבורכים בברכת ה’ ובשמירתו. ברכת הכהנים ממשיכה ואומרת שה’ ימלא את בקשותיהם של ישראל ויברך אותם בשלום:

 כב וַיְדַבֵּר ה’, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  כג דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-בָּנָיו לֵאמֹר, כֹּה תְבָרְכוּ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  אָמוֹר, לָהֶם:

כד יְבָרֶכְךָ ה’, וְיִשְׁמְרֶךָ.

 כה יָאֵר ה’ פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ.

כו יִשָּׂא ה’ פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. (במ’ ו’)

בסיום ברכת הכהנים נאמר שה’ זה שעומד מאחורי הכהנים בברכתם:

כז וְשָׂמוּ אֶת-שְׁמִי, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַאֲנִי, אֲבָרְכֵם.

 ההבטחה הזו על ‘העמידה מאחורי’ מופיעה גם בספר שמות:

כ מִזְבַּח אֲדָמָה, תַּעֲשֶׂה-לִּי, וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת-עֹלֹתֶיךָ וְאֶת-שְׁלָמֶיךָ, אֶת-צֹאנְךָ וְאֶת-בְּקָרֶךָ;בְּכָל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת-שְׁמִי, אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ.  כא וְאִם-מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה-לִּי, לֹא-תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית:  כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ, וַתְּחַלְלֶהָ.  כב וְלֹא-תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת, עַל-מִזְבְּחִי:  אֲשֶׁר לֹא-תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ, עָלָיו.  (שמ’ כ’)

 ישנו צורך לבנות כבש לפני מזבח העולה, ומכאן אנו רואים שישנו קשר בין מזבח העולה, הכבש העומד לפניו וברכת הכהנים. ואם נחזור לפרשתנו – בחלומו, יעקב רואה מלאכים עולים ויורדים. במדרש, אנו רואים שהכהנים נמשלו למלאכים. במדבר רבה (וילנא) פרשת שלח פרשה טז: “…מה עשתה רחב נטלה אותם להטמינם אמר לה פנחס אני כהן והכהנים נמשלו למלאכים שנא’ (מלאכי ב) כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה’ צבאות הוא”.  המלאכים בחלום יעקב אינם יורדים ועולים, כמו שהיינו מצפים- אלא ‘עולים ויורדים’- על סולם, או על כבש, כמו שחז”ל מציינים: בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת ויצא פרשה סח: “ויחלם והנה סולם זה הכבש, מצב ארצה זה המזבח מזבח אדמה תעשה לי (שמות כ כ), וראשו מגיע השמימה אלו הקרבנות שריחן עולה לשמים, והנה מלאכי אלהים אלו כהנים גדולים, עולים ויורדים בו שהן עולין ויורדין בכבש.”

 מלאכי יעקב מסמלים את כהני ה’ העתידים לעלות לעבודתם על הכבש לפני המזבח בבית ה’. כמו שראינו בציווי לבנות מזבח העולה, ובציווי לכהנים לברך את העם, ה’ בכבודו ובעצמו עומד מאחורי הדברים הללו. חלום יעקב בבית אל מרמז שעתיד ה’ לברך את עמו ישראל ממקום קדשו.

 גאולה טברסקי מלמדת בישיבה התיכונית אור תורה נווה שמואל, מבית אור תורה סטון

Print Friendly, PDF & Email

Share this post

Share on facebook
Facebook
Share on twitter
Twitter
Share on linkedin
LinkedIn
Font Resize
Contrast