הגיור – אתגר רוחני


rav stav 2הגיור – אתגר רוחני

הרב דוד סתיו
יו”ר עמית, אור תורה סטון


מגילת רות, שאנחנו קוראים בשבועות, עוסקת ברצון החופשי והאמתי של רות המואבייה להידבק בתורה ובעם ישראלאכן, קבלת הגרים מהווה חלק מהותי מקיומו של עם ישראל לאורך הדורות. ברוב הגיורים שעומדים לפתחנו היום קיים היבט נוסף, והוא היותם של המתגיירים ‘מזרע ישראל’ – נקודה שמשנה לחלוטין את היחס כלפיהם.

יעודם של ישראל

סוגית הגיור מלווה את עם ישראל משחר לידתו. האמונה כי ייעודם של ישראל אינו נוגע רק להטבת מעמדם וקיומם הפיזי או הרוחני, אלא לקידום העולם כולו הוא מיסודות הקיום הלאומי שלנו. הברכה “ואעשך לגוי גדול” (בראשית יב, ב), שעניינה העצמת הלאומיות הישראלית, נאמרה לאברהם אבינו בד בבד עם המילים “ונברכו בך כל משפחות האדמה” (בראשית יב, ב-ג), שעניינן הפיכת האמונה היהודית לרעיון אוניברסלי. רעיון זה לא נשאר רק במישור התאורטי. גדלנו על ברכי המדרש הדורש את הפסוק “ואת הנפש אשר עשו בחרן” (בראשית יב, ה), ומספר שאברהם היה מגייר את האנשים ושרה את הנשים (אבות דרבי נתן נוסחא ב, פרק כו), וכך נודע שם ה’ בין בני האדם. ומה נאים דברי הרמב”ם (הלכות עבודה זרה א, ג) שתיאר את מעשיו של אברהם: “התחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם א-לוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד… וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם”.

תהליך יציאת מצרים ומעמד הר סיני, הרגע המכונן שבו התהווה עם ישראל, נתפס על ידי חז”ל כתהליך של גיור המוני (כריתות ט, א). אולם באותו הרגע השתנה המוקד הרוחני של עם ישראל, ועבר מתהליך של גיור והפצת האמונה לחיים לאומיים של אומה עצמאית ונבדלת: “ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש” (שמות יט, ו). בניגוד לשתי הדתות הגדולות, הנצרות והאיסלאם, היהדות איננה דת מסיונרית. יתר על כן, לאורך ההיסטוריה תמיד מרחף החשש, כי אנשים יבקשו להיכנס לעם היהודי מסיבות שאינן ראויות, כמו קשרי נישואין או הטבות כלכליות המתלוות לגיור. כבר בתנ”ך מסופר על גויי הארץ שהתגיירו מפחד האריות שהיו הורגים בהם (מלכים ב יז, כד-מא), ועל עמי הארץ שהיו מתיהדים משום שנפל פחד היהודים עליהם (אסתר ח, ז). משום כך, אמרו חז”ל שלא קיבלו גרים בימי דוד ושלמה, ושלא יקבלו גרים בימות המשיח, משום שכוונותיהם של גרים אלו אינן טהורות (יבמות כד, ב).

חשיבות העיסוק בגיור

מהי, אם כן, העמדה הבסיסית של היהדות ביחס לקבלת גרים בימינו? יש שטענו כי למעשה אין “כל ציווי או חובה על עם ישראל לקבל גרים” (הרב גד אלדד, תחומין יח). אך מבט מעמיק בדברי חז”ל מגלה שקבלת הגרים מהווה חלק מהותי מקיומו של עם ישראל. בגמרא במסכת פסחים (פז, ב) נאמר: “לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, שנאמר וזרעתיה לי בארץ. כלום אדם זורע סאה – אלא להכניס כמה כורין”. בדברי הגמרא יש תפיסה עמוקה של תהליכי הגלות והגאולה של עם ישראל ככאלו שכרוכים באופי מהותי ברעיון הגיור. לפי הגמרא, הגלות כולה היא שליחות שקיבל עם ישראל כדי לאסוף לתוכו גרים מתוך אומות העולם. וכך נאמר במדרש שיר השירים רבה (ו, ג) על הפסוק “דודי ירד לגנו לערוגות הבשם לרעות בגנים וללקוט שושנים”, שהוא מתאר את הקב”ה שמלקט מאומות העולם אנשים טובים ומדבקם בעם ישראל.

תפיסה מחשבתית זו, הרואה את הגירות כיעד שעם ישראל שואף אליו, מעוגנת היטב גם בעולם ההלכה. אחת ההלכות הממחישות היטב נקודה זו היא שאלת היכולת לגייר לאחר שבטלה הסמיכה. לדעת רוב הראשונים (על הגמרא בגיטין פח, ב), גיור חייב להיעשות בפני שלושה דיינים הסמוכים איש עד בית דינו של משה. בשלב מסוים במהלך תקופת האמוראים נקטע רצף הסמיכה, ומאז נחשבים הדיינים כ”הדיוטות”. ממילא עולה השאלה, כיצד אפשר לגייר בימינו? שאלה זו קיימת לא רק ביחס לגירות, והיא נוגעת לתחומים רבים הזקוקים לסמכות של בית-דין: כפייה על גיטין, דיני ממונות ועוד. הפתרון שנתנה הגמרא לבעיה זו הוא הכלל “עבדינן שליחותייהו” (גיטין פח, ב), שעניינו שבתי הדין בימינו פועלים מכוחם ובשליחותם של בתי הדין הקדומים. אמנם, הגמרא מסייגת את הכלל רק למקומות שיש בהם ‘חסרון כיס’ והם ‘שכיחים’. לכאורה, סייגים אלו אמורים להוציא את דין גירות מן הכלל, שהרי לרוב אין חסרון כיס למי שאינו מתגייר, וכן ברוב התקופות הגירות לא הייתה דבר שכיח!

הר”ן (גיטין פח, ב) מתמודד עם קושי זה, וכותב: “להכניס אדם תחת כנפי השכינה, אף על גב דלא שכיח, עדיף טפי מממונא דשכיח”. חשיבותם של דברי הר”ן היא בכך שהרעיון הרוחני של חשיבות הגיור קיבל בדבריו משמעות הלכתית: מכיוון שהכנסת אדם תחת כנפי השכינה היא דבר כה-חשוב, היא נכללת בשליחות שאותה קיבלנו מבתי הדין הסמוכים הקדמונים. תפיסתו העקרונית של הר”ן קנתה לה שביתה בקרב הפוסקים (סמ”ע חו”מ א, ג ועוד), וכפי שראינו לעיל היא משקפת היטב את רוח דברי חז”ל. גישה דומה, נמצאת בדברי בעלי התוספות (ראה לדוגמה תוס’ הרא”ש גיטין פח,ב ד”ה כי עבדינן), ולפיה קבלת הגרים נעשית גם בזמן הזה מכח תקנה מיוחדת, כדי “שלא לנעול דלת בפני גרים”. בין כך ובין כך, סוגיה זו מלמדת על היחס העקרוני אל הגיור כמשימה לאומית חשובה ומשמעותית. ואכן, מפורש בגמרא (יבמות מז:) שקבלת גרים נחשב ל”מצוה” שיש להזדרז ולקיימה, והמפרשים התלבטו אם זוהי מצווה עצמאית, סעיף של מצוות אהבת הגר או סעיף של מצוות אהבת ה’ (פירוש הגר”י פערלא לספר המצוות לרס”ג מצווה יט).

הגיור בזמן הזה

דברים אלו נאמרו ביחס לגרים רגילים, אך ברוב הגיורים שעומדים לפתחנו בדור הזה קיים היבט נוסף, והוא היותם של המתגיירים ‘מזרע ישראל’, היינו שאחד מהוריהם (או מהורי-הוריהם) הוא יהודי. גדולי הפוסקים לאורך הדורות כתבו שנקודה זו משנה לחלוטין את היחס כלפי המתגיירים. בעוד שכלפי גרים רגילים קיים יחס חשדני במקצת, שמטרתו לוודא את טהרת כוונותיו של המתגייר ואת רצינותו, היחס כלפי גרים מזרע ישראל צריך להיות חם ומחבק. כך כתב הרב צבי הירש קאלישר (בשו”ת רבי עזריאל הילדסהיימר ח”א יו”ד סי’ רכט): “אם יש באפשרות להוציא זרע נשחתה מהטומאה, ולהוציא ממסגר אסיר, ולהחזירה אל הקודש, מה טוב ומה נעים חלקנו”. וכן כתב הרב עוזיאל (פסקי עוזיאל בשאלות הזמן הזה סי’ סה) ש”אם נדחה אותם… נתבע לדין ויאמר עלינו את הנדחת לא השיבותם ואת האובדת לא בקשתם”. על כל אלו מצטרף בימינו שיקול נוסף, במישור החברתי, שכבר עמד עליו הרב איסר יהודה אונטרמן (שבט מיהודה שער ה): “בשעת דחק כזו, שאי אפשר בשום אופן למנוע שיתערבו עולים זרים בין בני ישראל, יש לגיירן כדין תורה, כדי להסיר מכשולים ממשפחות ישראל שיתערבו בהן”.

מהן ההשלכות המעשיות העולות מכל האמורים? דרך המלך שבה יש ללכת, והיא מוסכמת על רוב מוחלט של הפוסקים, היא הדרך של גיור קטינים (בהסכמת הוריהם, כמובן). ילדים שמתגיירים לפני שהגיעו לגיל מצוות אינם צריכים לקבל מצוות בעצמם, אלא בית הדין המגייר אותם מקבל עבורם את המצוות (כתובות יא, א). ממילא, גיור כזה קל יחסית לביצוע, ודי בכך שילדים אלו ישתדלו לשמור מצוות באופן בסיסי, ויתחנכו בחינוך דתי כדי שאפשר יהיה לגייר אותם לכתחילה (שו”ת אגרות משה אה”ע ד, כו; פסקים כתבים לרב הרצוג ד, צז).

לאור זאת, יש לעשות כל מאמץ כדי לקדם את הרצון להתגייר בקרב ילדי העולים והוריהם. יש להקים קייטנות, סדנאות ומחנות קיץ שאליהם יבואו ילדים אלו, ושם ילמדו אותם את יסודות אמונת ישראל ואת עקרונות ההלכה הבסיסיים. פעילויות אלו עשויות לעודד מאות ילדים בשנה לעבור תהליך של גיור, ונזכה להשיב לב בנים על אבותם ולא ידח ממנו נדח.

לפתוח PDF

Print Friendly, PDF & Email

Share this post

Share on facebook
Facebook
Share on twitter
Twitter
Share on linkedin
LinkedIn
Font Resize
Contrast