“המלך בשדה” – משהו על היתרון שבחיסרון
הרבנית נטע לדרברג
מנהלת שלוחת מתת-כרמיאל, מדרשת או”ת לינדנבאום
היגד חסידי נודע המתנגן רבות ונתפס כמשקף את רוחו של חודש אלול, הוא ‘המלך בשדה’. הבנה על פיה בחודש אלול חודש התשובה והרחמים ישנה קירבה רבה בין הקב”ה לנבראיו.
החיסרון של אלול כזמן אימה ויראה, בו ‘הדגים רועדים בים’ ,כמובא אצל בעלי המוסר, הופך להיות יתרון זמן של קירבה ואחווה בין הבורא לנבראיו. נוכחות ‘המלך בשדה’ מאפשרת לפנות אליו להתקרב ‘ועל כל פשעים תכסה אהבה’. בעוד כאשר הוא בגדלותו, יושב על כסאו, בדומה למלך הנמצא בארמונו. הנגישות אליו היא מוגבלת, וכל הרוצה להתקרב, חובה עליו לעבור שערים ובדיקות התאמה קודם לכן.
מקור רעיון זה הוא דרוש של אדמו”ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי, תלמיד המגיד ממזריץ’, המסביר את פשר הקרבה בחודש אלול “משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה ואז רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו. ואחר כך בבואו להיכל מלכותו אין נכנסין כל אחד אלא ברשות. וכך העניין בחודש אלול יוצאין להקביל אור פניו ית’ הוא בשדה” (ליקוטי תורה, פרשת ראה, קה”ת ניו יורק תשמ”ז עמ’ ל”ב).
עיקרון זהה לכך מובא אצל תלמיד נוסף של המגיד ממזריץ’ והוא רבי ישראל המגיד מקוזניץ’, המשתמש במשל זה ביחס לחודש אב: “וכבר הקדים אדמו”ר ז”ל הנ”ל [רבי דוב בער] רמז בפסוק ‘כל רודפיה השיגוה בין המצרים’ דהיינו כל מי שרודף להמליך את הבורא יוכל להשיג יותר דווקא בימים אלו בין המיצרים. למשל כי כשהשר יושב בביתו אז אימתו מוטלת אשר לא כל איש ואיש יכול לבוא פנימה, מה שאין כן אם השר עובר בשווקים וברחובות חוץ לפלטרין שלו אז הוא ‘קרוב לכל קוראיו’ (עבודת ישראל, פרשת מסעי עמ’ מז ע”ב). רבי ישראל מתאר את חודש אב בו נחרב המקדש והסתלקה שכינה, כחודש בו ניתן להגיע לקרבה יתירה. הפסוק ‘כל רודפיה השיגוה’ ממגילת איכה, מתפרש ככול רודף י-ה יכול להשיגו בין המיצרים. בחודש אב בו חרב בית המלך, הוא מהלך בדרכים וממילא קרוב לכל המהלכים בדרכים ‘קרוב הוא לכל קוראיו’.
כיוון אחר מביא תלמיד שלישי, רבי אלימלך מליז’נסק : “שמעתי משל מתוק מפי אדומ”ו הרב המגיד דק”ק ראוני והוא שאנו רואים שכעת אשר אנחנו בגלות המר יש בני אדם שזוכים לרוח הקודש בנקל יותר מבימי הנביאים, שהיו צריכין השבעות והתבודדות רב כידוע בכדי שישיגו נבואה ורוח הקודש. אמר משל נפלא ומתוק למלך שהוא במקום כבודו בביתו אין זה כבוד של מלך לצאת מפלטין לבית אחרים… אבל כשהמלך נוסע בדרך ורוצה ללון בדרך אזי כאשר ימצא מקום נקי באכסניה אף אם בית המלון הוא בכפר אם הוא רק נקי אזי זה בית מלונו ללון שם” (נועם אלימלך פרשת וישב, ד”ה וישב יעקב, עמ’ כא). רבי אלימלך מתאר כיצד בגלות קל יותר להשיג רוח הקודש והסיבה לכך מבוססת על אותו רעיון: משל למלך היוצא מארמונו, נמצא בדרך ובהיותו מחוץ לביתו, די לו במקום אירוח נקי. לו היה בעל המלון מגיע אל המלך לארמונו הגדול והמפואר, סביר להניח ששומרי המלך לא היו מניחים לו להיכנס בקלות ולהיפגש עם המלך ובוודאי שלא לארחו. המציאות בה המלך נמצא מחוץ לביתו מאפשרת קרבה.
הרעיון השוזר את חודש אלול, חודש אב והגלות הוא שזמן חיסרון יכול להוות יתרון, לאור הבנת המצב החסר והעובדה שהוא נקודת המוצא ממנה אנו מתקדמים הלאה. אפשר שדווקא נכותו של רבי דוב בער ברגליו חידדה אצלו את ההבנה הרגישה, שחיסרון יכול להתהפך ליתרון, שער והזדמנות לעשייה מחודשת. הבנה, ששם אולי מתרחש הדבר האמיתי.
היכולת להבין את סוד החיסרון ככלי ליתרון מאפשרת לקבל את החיים האנושיים כהווייתם ולהכיל מגוון מצבים, עליות, ירידות ושינויים מתוך אמונה באינסופיות של הקב”ה המתגלה גם בחיסרון זהו פתח לדבקות אמיתית בבורא. מבחינה זאת, אכן כן, המלך בשדה…
ר נחמן מברסלב אומר שטוב לעשות מהתורות תפילות
אנא ה’ שאדע להפך החיסרון בחיי ליתרון, לשער לקרבת אלוקים.
