ימי פרידה
הרב שלמה וילק
ראש ישיבת הסדר “אור תורה מחנים” ע”ש יוסף וליילה אפלבאום
הימים הללו אינם רק ימי תחיה, תחילת שנה וברכותיה, אלא גם ימי פרידה מן השנה שעברה וקללותיה. איננו מקווים רק כי תחל שנה וברכותיה, אלא מאחלים גם כי נדע להיפרד ממה שהיה ואיננו עוד, מן השנה שעברה וקללותיה. מאה תקיעות אנו תוקעים בראש השנה כדי להעיר את הלב לשנה החדשה, אולם גם זכר למאה היבבות שיבבה אם סיסרא, מאה יבבות של אבל ופרידה מבנה שלא ישוב משדה הקרב. תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.
לנפש יש שתי דרכים רעות לשמר את העבר, אבל או נוסטלגיה, ודרך אחת טובה, דרך הזיכרון. הנוסטלגיה מעוררת את הגעגוע שוב ושוב, אינה מניחה לעתיד להאיר ותמיד רואה בו קלקול לעומת מה שהיה לפנים, היא מעוררת חוסר נוחות מההווה וחשש מהעתיד. וככל שמתבגרים מתגברת הנוסטלגיה והלב קופא קצת, האומץ עוזב אותנו והעבר הופך לעיתים למשא כבד. הגעגוע אל עתיד של גאולה מתחלף בגעגוע מזויף אל עבר צבוע בצבעים עזים ומשוח בלק מבריק. הנוסטלגיה היא נשקו של המיואש והחושש מן העתיד, זה המבקש לחזור לאחור.
האבל העובר משנה לשנה קשה אף יותר. גזירה על המת שישתכח מן הלב לאחר י”ב חודשים אומרים חז”ל וקובעים את ימי האבלות עד לשנה אחת. העברת האבל על הימים שלא ישובו ועל יקירינו שכבר אינם אל השנה החדשה, מאפיל על החיים, מעמיס על הנשמה את החלל הנורא כחור שחור השואב אליו כל אור ואנרגיה. כדי שאפשר יהיה למלא חללים צריך להתנתק מכח המשיכה שלהם, להפעיל כח נפשי ולהיפרד מן האבל. האבל הופך למשקולת שאינה מניחה לעתיד להופיע, כאילו הזמן נעצר באותו היום בו הכל הפך שחור, והשנה החדשה דורשת מאיתנו להיפרד מן האבל.
יום הכיפורים בא לשחרר אותנו מנטל העבר, להיפרד מן הרעות שאנו אחראים להן ומן הרעות שבאות עלינו. להיפרד מן השכר ומן העונש, לוותר על כל מה שהיה ולפתוח את הלב לשנה חדשה של ברכות. החג לא בא כדי שנשכח מה היה, ולא שנעבור הלאה ונתעלם. ‘וחטאתי נגדי תמיד’ אומר משורר תהילים בפרק נא, איננו שוכחים את החטא, אך נפרדים ממנו, לא רק בקבלה לעתיד אלא גם בסליחה על העבר. הפרידה משחררת מן הנטל, הזכרון נשאר כדי לסלול את העתיד.
כל אחד מאיתנו נושא נטל כלשהו מן העבר. מה שלא הצלחתי ומה שלא הייתי והיכן לא הצלחתי ובמה חטאתי. לעיתים אנו מודעים לנטל הזה ולעיתים לא, הדחקנו או לא שמנו לב אליו. במהלך יום הכיפורים נעלה מחדש את הכל לזיכרון, נעשה סקירה של כל האפשרויות, נדבר על כל מיני חטאים ווידויים, נעביר אותם לזכרון המודע, כדי להשאיר אותם שם, אבל גם כדי שנוכל להיפרד מהם. להיפרד מהדימויים שיצרנו לעצמנו, להיפרד מיסורי המצפון שמשאירים אותנו חלשים, אך לא להיפרד מהזיכרון.
