?מה תפקידו של שליח הציבור


מה תפקידו של שליח ציבור?

הרב בנג’י מאיירס
מנהל החינוכי של מכון ברן-עמיאל ומכון שטראוס-עמיאל


הִנְנִי הֶעָנִי מִמַּעַשׂ
נִרְעַשׁ וְנִפְחַד מִפַּחַד יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל
בָּאתִי לַעֲמֹד וּלְהִתְחַנֵּן לְפָנֶיךָ
עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שְׁלָחוּנִי

מה תפקידו של שליח הציבור?

אחד המאפיינים של תפילות ראש השנה ויום הכיפורים הוא המנגינות בהם משתמש החזן כדי ליצור את אווירת הימים הנוראים. יש במנגינות כדי לפרש את מילות התפילה והפיוט, ולהכניס את הציבור לתוך העולם המהפנט של בית הכנסת והעמידה בפני בורא עולם. יש מנגינות שברינה וצהלה אנו ממליכים את הקב”ה כמלך על כל העולם – לדוגמא, לחנו של ר’ שלמה קרליבך ל”ויאתיו כל לעבדך” – ויש מנגינות שמכניסות אותנו לעולם של דין, של יראה ורתת, ומחשבות על זמנים שעברו כמו הלחן של יאיר רוזנבלום ל”ונתנה תוקף” שמגיע יחד עם כל המטען הרגשי של מלחמת יום הכיפורים.

אם נסקור את סידור התפילה ודרך התפילה בבתי הכנסת, ניתן לראות שישנם מקומות המיועדים לציבור לומר או לשיר ביחד, כמו לכה דודי בליל שבת; יש מקומות שאותם אומרים בלחש, כמו תפילת העמידה; יש מקומות שהציבור עונה לחזן כמו מודים דרבנן או אמן לברכה; בנוסף, יש מקומות המיועדים לחזן בלבד בתפקידו כשליח ציבור כדוגמת “הנני” שלפני תפילת מוסף בימים הנוראים. במקרים אלו החזן עומד בתוך הקהל ומבקש שה’ יפתח את פיו בשמו ובשמם של עם ישראל. על החזן לדעת מה תפקידו בכל שלב ושלב בתפילה, מתי לחדש ולהתחדש, מתי להיצמד לעבר ולמסורת, מתי יחד ומתי לחוד.

נדמה שפיוט אחד הפך להיות נחלת הכלל, והוא הפיוט “אוחילה לא-ל” בלחנו הנפלא והמרומם של ר’ הלל פלאי. במקורו, הפיוט הזה נאמר בקהילות ספרד לפני תחילת מוסף, ובקהילות אשכנז הפיוט משמש כנטילת רשות מהציבור לשמש כשליחם, כפתיחה לפיוטי מלכויות, זכרונות ושופרות בחזרת הש”ץ בראש השנה ולפני סדר העבודה ביום כיפור.

רבים ממילות הפיוט הם בלשון יחיד (אוחילה, אשאלה, אשיר, ועוד), ומשמע מכך שהכוונה היא שיחיד אומרם. הרב משה שטרנבוך דן בשאלה האם יש ליחיד לאומרה:

ברמב”ם בסדר תפלה בסוף ספר אהבה נראה שסובר שיש לומר “אוחילה” גם ביחידות… ובספר “הררי קדם” (סי’ כ”ב) מביא כן משם הגר”ח מבריסק.

אמנם פקפקתי טובא, שמהנוסח גופא מוכח שזהו רק לש”ץ, מיהו יש לומר שמעיקרא תיקנו לש”ץ מפני שבזמנם הש”ץ באמת הוציא את הציבור, כיון שלא היו בקיאין, ועל כן תיקנו הנוסח לש”ץ, אבל בזמנינו שכ”א מתפלל לעצמו, ראוי לכל אחד להתפלל כהש”ץ. (תשובות והנהגות כרך ה סימן קפא)

אמנם מדברי האבודרהם נראה שהכוונה היא באמת לשליח ציבור ולא לכל יחיד ויחיד כחלק מתפילתו האישית:

ונראה מתוך אוחילה שאין ליחיד לאומרו לפי שפי שהוא רשות לש”ץ שהרי אומר בו “אשר בקהל עם אשיר עוזו.”  (אבודרהם, סדר תפלת ראש השנה)

בין אם נקבל את דברי האבודרהם וניתן לחזן לומר מילים אלו לבד כנטילת רשות מהקהל, ובין אם נקבל את סברתו של הרב שטרנבוך ונשיר יחד עם שליח הציבור, כשכל מתפלל עומד ברגעים אלו כיחיד לפני קונו, עלינו לחזור לשאלת הפתיחה – מה תפקיד שליח הציבור? מתי עליו להוביל את הקהילה ולצפות שהם יענו אחריו? מתי על השליח לתת לחברי הקהילה להתנהל כיחידים, שכל אחד צועד בדרכו, בקצבו ובכוונותיו? מתי עליו ללכת יד ביד עם הציבור, לשיר, לשמוח, להתאבל ולבכות יחד אתם? ומתי על השליח ללכת כחלוץ לפני המחנה, להצעיד את האנשים קדימה, אך תמיד מתוך מחשבה וידיעה שהם שם בשם ובשביל הציבור?

בברכת שנה טובה, ושיהיו כל תפילותינו לרצון.

VIEW AS PDF  

Print Friendly, PDF & Email

Share this post

Share on facebook
Facebook
Share on twitter
Twitter
Share on linkedin
LinkedIn
Font Resize
Contrast