שלושה ספרים

הרב נחמיה קרקובר
רב אולפנת אות נוה חנה

“אמר ר’ כרוספדאי אמר ר’ יוחנן: שלושה ספרים נפתחין בראש השנה, אחד של רשעים גמורין, אחד של צדיקים גמורין ואחד של בינוניים. צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, רשעים גמורין נכתבין ונחתמין למיתה, בינוניים תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכיפורים, זכו – נכתבין לחיים”  [ראש השנה טז:]

כמה הוד יש במדרש המופלא הזה.

מלכות שמיא כמלכות ארעא.

כמה מתח, מי ייכתב באיזה מן הספרים?

אך על פי מה האדם נכתב? האם על פי מה שעשה? האם על פי מה שיעשה?

ואם האדם נכתב בספר רשעים ועושה תשובה?

ואם האדם נכתב בספר צדיקים ונכשל?

ועוד הרי אנו רואים כל הזמן, רשעים לכאורה שחיים וצדיקים לכאורה שמתים?

הרמב”ן בדרשה הידועה שלו לראש השנה, עוסק בשאלות אלו ומשיב שהמדרש עוסק במצבו של האדם כפי שהוא עכשיו, כלומר בכל שנה בראש השנה ישנה הקפאת מצב שבו האדם נידון על מצבו הנוכחי, ומה היה קורה אילו הוא גזר דינו היה מבוצע ברגע זה. זוהי נקודת ההתחלה של האדם בשנה החדשה. במידה והוא נשאר באותו המצב הרי שהוא יקבל את גמול בהתאם לקביעה זו, אך אם האדם ישנה את דרכיו לטוב או למוטב הרי שדינו ישתנה בהתאם.

אמנם הסבר זה של הרמב”ן מותיר את הפתח לתשובה, אך היא איננה מתיישבת בדיוק עם דברי המדרש, שהרי מהמדרש עולה שגזר הדין הוא חלוט, וזהו התוצאה הברורה של הדין וכך יקבע, מלבד הבינוניים שיכולים עדיין לשנות את גזר דינם לכאן או לכאן.

אפשר כמובן ללכת בדרך נוספת והיא שאכן, פתחי התשובה והשינוי היו עד לדין, וכשאדם מגיע לדין הרי שהוא נושא את תוצאות מעשיו, אם צדיק, יקבל את שכרו בחיים ואם רשע, עד עתה יכול לעשות תשובה אך ברגע שהגיע לדין, הרי שמצבו חמור כל כך עד שגם תשובה לא תועיל לו, בבחינת מה שאומר הרמב”ם בהלכות תשובה, שיש רשעים שעונשם הוא שלילת הבחירה וממילא שלילת התשובה.

כך או כך, כנראה שהמדרש לא נכתב עבור הנכתבים בספר הצדיקים וגם לא עבור אלה שנכתבים בספר הרשעים, אלה ואלה אינם זקוקים למדרש. הצדיקים משום שהם הולכים בדרך הישר וזוכים לחיים טובים וארוכים, והרשעים…הם כנראה לא יתעניינו במדרש או בספרים הנפתחים וילכו וירשיעו עד רדתם לבאר שחת.

המדרש הזה כנראה נכתב עבור הבינוניים או ליתר דיוק לכל אדם ואדם שראוי שיראה עצמו כבינוני, שמצבו לא שפיר אך דרכי התשובה שלו פתוחות עדיין, ומוטל עליו לעשות תשובה, ולשם כך מיועדים עשרת הימים עד ליום הכיפורים שבו בעז”ה האדם יעבור לספרן של צדיקים.

הראיה לכך שהמדרש מכוון  לבינוניים שהרי לא מצאנו אדם שבראש השנה החליט שהוא עוצר את תהליך התשובה שלו משום שהוא הגיע למסקנה שהוא צדיק או לחילופין שהוא רשע, כל בני האדם רואים עצמם כבינוניים וככאלה ממשיכים לעמוד בתפילה ובתחנונים לפני אדון כל שיקבל אותם בתשובתם ובסליחתם. ואלי כך באמת צריך האדם לראות את עצמו בשעת הדין, כבינוני, כדי שמצד אחד לא יהיה שאנן כצדיק גמור ומצד שני שיהיה רשע בעיני עצמו  ויתייאש מן הרחמים.

אך עוד הסבר אחד אני מבקש מהציע, אמנם הוא הסבר שחורג מפשט המדרש, אך לטעמי הוא קולע מאוד למשמעותו המדרש.

בעיני רוחי אני רואה את האדם העולה לבית דין של מעלה בראש השנה.

לפניו במה גדולה ושולחן גדול, הדיינים יושבים בפנים חמורות סבר ולפניהם שלושה ספרים.

לארח ברור קצר, שאכן הנידון יודע לפני מי הוא עומד ולמי הוא נותן דין וחשבון, מרים אב בית הדין את ידו, ובתנועה מהירה ומפתיעה מסובב את השולחן עם שלושת הספרים.

כעת הספרים מופנים אל הנידון. ביד השניה מושיט את הדיין את הקולמוס ואומר ‘הנה בחר לך את אחד הספרים וכתוב בספר הנכון את שמך. תוכל לבחור באיזה ספר שתראה לנכון, רק זכור כאן הוא עולם האמת ועליך לכתוב את עצמך בספר שהוא באמת שלך, ואחר כך עליך לשאת את תוצאות בחירתך במהלך כל השנה’.

האדם מופתע, ופתאום מבין את גודל משמעותה של התשובה.

פתאום הוא מבין שהאחריות מוטלת עליו, גם לעשות, גם לבחור וגם בסופו של דבר להיות אחראי על תוצאות בחירותיו.

זהו דין אמיתי, דין שנשאר בשמים ושנקבע מעלינו איננו דין שאנחנו יכולים להתמודד אתו, אך הדין שמטיל עלינו את האחריות הוא דין שהוא בסיס לעבודה ולהתקדמות.

איפה נרשום את עצמנו? בספר צדיקים? מי יעיז?!, בספר רשעים? עד כדי כך?!

אני מניח שרובנו היו רושמים את עצמן בספרן של צדיקים, אך הפעם עם החלטה עמוקה שנכנסים לתהליך עמוק של תשובה, מעשים טובים ובעיקר אחריות גדולה על חיינו.

שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה.

[btn href=”https://leverageit.nyc3.digitaloceanspaces.com/ots/wp-content/uploads/2015/08/17110640/Rabbi-Nechemia-Krakover.pdf” ] VIEW AS PDF  [/btn]