המן הרשע חי ובועט

המן הרשע חי ובועט

הרב בצלאל ספרא
מנהל תוכניצת יחד – זהות יהודית וקהילה


האם המן באמת מת?
האיש מת, אך מורשתו חיה ובועטת בנינו!

שואלת הגמרא שאלה מוזרה:  “המן מן התורה מנין?”  ועונה: “הֲמִן-הָעֵץ ” (חולין קל”ט)
השאלה: היכן מוזכר המן בתורה? והתשובה בשאלה ששואל ה’ את אדם וחוה אחרי שאכלו מעץ הדעת:

יא וַיֹּאמֶר–מִי הִגִּיד לְךָ, כִּי עֵירֹם אָתָּה; הֲמִן-הָעֵץ, אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל-מִמֶּנּוּ—אָכָלְתָּ?

זה נכון שהאותיות המן זהות וגם את המן תלו על עץ , אך מה הקשר? מה זה רלוונטי אלינו? הרי אנו אמורים ללמוד מכל דבר שבתורה.
בעצם השאלה היא היכן מוזכר בתורה העיקרון של המן, הרעיון שלו?. ועונה הגמרא העיקרון הוא כבר בחטא אדם הראשון.

המן מונה לראש ממשלה , היה לו הכל: כסף, מעמד, כבוד, משפחה. האם הוא היה שמח?
אומרת המגילה בפרק ה’:
וַיֵּצֵ֤א הָמָן֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא שָׂמֵ֖חַ וְט֣וֹב לֵ֑ב וְכִרְאוֹת֩ הָמָ֨ן אֶֽת־מׇרְדֳּכַ֜י בְּשַׁ֣עַר הַמֶּ֗לֶךְ וְלֹא־קָם֙ וְלֹא־זָ֣ע מִמֶּ֔נּוּ וַיִּמָּלֵ֥א הָמָ֛ן עַֽל־מׇרְדֳּכַ֖י חֵמָֽה׃
המן כועס, מתעצבן. ואחרי שמתרברב באזני משפחתו על עושרו והצלחותיו ועל כך שהוא מוזמן לפגישה עם המלך והמלכה מוסיף:  וְכׇל־זֶ֕ה אֵינֶ֥נּוּ שֹׁוֶ֖ה לִ֑י בְּכׇל־עֵ֗ת אֲשֶׁ֨ר אֲנִ֤י רֹאֶה֙ אֶת־מׇרְדֳּכַ֣י הַיְּהוּדִ֔י יוֹשֵׁ֖ב בְּשַׁ֥עַר הַמֶּֽלֶךְ׃

יש לו הכל בחיים! הוא קיבל מעל ומעבר לכל אדם. אך משהו אחד לא הולך לו וכלום לא שווה??
זו התכונה ההמנית-כפיות טובה. כל כך הרבה טוב יש לאדם בחיים ובגלל משהו אחד שלא כרצונו, בגלל משהו אחד שלא הולך לו, הוא בכעס, דכאון, עצבות. אין לו פרספקטיבה, הוא רואה את אלפית הכוס הריקה.

וזה מחזיר אותנו לסיפור גן עדן. אדם וחוה חיים בגן עדן. הכל יש להם, מותר להם לאכול מן הכל חוץ מעץ אחד. האם הם שמחים?

הם לא יכולים להיות רגועים כי יש עץ אחד שאסור להם לגעת בו. יש להם את כל עצי הגן 99% כוס מלאה אבל פרומיל הכוס הריקה משגע אותם.
וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם
גם המן משתגע כשהיה רואה את מרדכי, הראיה עשתה זאת, תאוה הוא לעיניים, התאוה של לרצות הכל ולא לשמוח במה שיש, לראות את הפינה הריקה בכוס ולהיות כפוי טובה על כל הטוב שיש לו, ובזה הוא מאבד את עולמו. מאבד את הכל.

המן נתלה על העץ, אדם וחוה גורשו מגן עדן בגלל העץ. זה אותו עץ, אותו גידול, אותה תכונה רעה שיש באדם לא להיות שמח בחלקו, לא להסתפק במה שקיבל גם אם קיבל כמעט הכל כמו המן ואדם וחוה.

מי שיש בתוכו את התכונה ההמנית הזאת גם אם יחיה בגן עדן כפשוטו לא יהיה שמח, גם אם יהיה לו כמעט הכל – לא יהיה שמח, כי הוא ימשיך להתמקד במה שאין לו. במקום במה שיש.

אדם חושב תמיד: “אילו רק היה לי כך וכך הייתי שמח”. סיפור המן וסיפור גן עדן מלמדים שלא כך המצב.

התכונה הזאת של המן היתה כבר בגן עדן אצל אדם וחוה וממשיכה איתנו עד היום. המן חי וקיים! זהו החטא הראשון בהסטוריה שעדיין לא התנקינו ממנו, עדיין לא מחינו את עמלק לגמרי.

זו גם בעיה ביחסינו לזולת. אם איזו תכונה לא נראית לנו במישהו, אזי פעמים רבות איננו אוהבים אותו. אבל מה עם חלקי הכוס המלאה של אישיותו? מה עם התכונות הטובות שלו? לרוב אנו רואים אותם רק בהלוויה, בהספד מספרים איזה איש מיוחד הוא היה. מה השתנה?
כשאדם מת אנו בהספד חושבים עליו בסקירה כללית על חייו ולא מתמקדים בתכונה אחת שלילית שבה ניפגשנו . ובסקירה כללית קופצת לנו תמונה חיובית  של האדם.

לכן עלינו לאבד את תכונת המן מן העולם. להרעיש בקול גדול כששומעים את המן צועק מתוכינו. “כל זה איננו שווה לי” (הכל רע, הכל דפוק)

ולצעוק בחזרה:  “הכל שווה לי!, תודה על הכל, אני שמח במה שיש לי.”. הכל שווה לי!

זה מה שבאמת יכרית את המן, את תכונת המן הגודלת בעולמינו.
זו תהיה מחיית עמלק האמיתית

Print Friendly, PDF & Email

Share this post

Share on facebook
Facebook
Share on twitter
Twitter
Share on linkedin
LinkedIn
Font Resize
Contrast