אחרי מות-קדושים
מאת הרבנית יעל ניצנים, עמיתה במכון למנהיגות הלכתית ע"ש סוזי ברדפילד
השבת אנחנו קוראים את פרשות אחרי מות-קדושים, שתי פרשות שמדגישות את המעבר בין החצי הראשון של ספר ויקרא לחציו השני. בפרשות ויקרא וצו, למדנו על כל פרט ופרט בעבודת המקדש והתרשמנו מהמרכזיות של עבודת הקרבנות. ובפרשת שמיני עסקנו בהכתרת הכהנים לתפקידם, והבנו שלא כל חלקי המקדש פתוחים לכולם. בפרשות תזריע ומצורע הבנו שיש אנשים שבזמנים מסוימים לא רשאים להיכנס אפילו למקומות שבהם ישראליים "פשוטים" יכולים להיכנס. יתר על כך, ראינו שאפילו הכהנים לא יכולים לעשות מה שהם רוצים מתי שהם רוצים! ואל תחשבו שמי שלא יכולה להגיע למקדש תנסה ליצור את החוויה הזאת אצלה בבית- גם זה אסור! ספר ויקרא מתחיל כאילו עבודת המקדש היא הדרך המרכזית לתקשר עם הקב"ה, אבל בהמשך, התמונה הזאת מסתבכת.
בחלק השני של הספר, שמתחיל עם פרשת קדושים, נלמד שאפשר ליצור קדושה אפילו בלי מקדש. אפשר לקדש את הזמן, את הגוף, את הארץ, את החברה. ה' לא אומר למשה "דבר אל אהרן אחיך" אלא "דבר אל כל עדת בני ישראל". פזמון החוזר של פרשת קדושים הוא "אני ה'". "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה' אלוקיכם." "וכרמך לא תעולל ופרט כרמך לא תלקט לעני ולגר תעזוב אותם אני ה' אלוקיכם" "לא תקלל חרש ולפני עיור לא תתן מכשול…אני ה'" בהיותנו, בהתנהגותנו, כמו הקב"ה בבית, בשדה, בשוק, במשפט, אנחנו יוצרים איתו קשר בצורה מקבילה למקדש.
החצי הראשון של הספר משקף מבט אחד על קדושה: הקב"ה שוכן בביתו, בעולמו, וכדי להתקרב אליו, האדם צריך לצאת ממקומו ולפגוש אותו שם. הפרספקטיבה הזאת היא חשובה. אי אפשר להתחמק מהכוח שיש במרחב מפואר ומיועד לעבודת קודש להשפיע על הריכוז והכוונה של מי שבא לעבוד שם. אבל יש למבט הזה מחיר– כשאנחנו משייכים את הקב"ה רק למקומות האלה, אנו מוציאים אותו מהמרחבים הגשמיים. כדי להתקרב אליו, אני צריכה להתרחק כל עוד שאפשר מהעולם.
החצי השני מייצג מציאות שבה הקב"ה שוכן בכל אדם ומעשה שיוצרים לו מקום. הקב"ה הוא אימננטי ועלינו לפגוש אותו במקומות שבהם אנו נמצאים. מקום קדוש הוא סטטי – הוא בנוי לתפארת ואין צורך לשפר אותו כל הזמן. אבל אדם או חברה שמנסה להכיל קדושה נמצאים בתהליך אינסופי של תיקון.
שני הנתיבות האלה ליצירת קדושה משלימים אחד את השני. הראשון הוא פולחני, והשני הוא מוסרי. אי אפשר לוותר על אחד מהם.
שנזכה לפגוש את הקב"ה בפולחנים, במעשים היומיומיים, בבית, בשדה, בשוק ובמשפט.
