“הפרשה והמיתוס” – אני צריך אותם; הם צריכים אותנו
מאת הרב אביע”ד סנדרס, מנהל השמה במכון למנהיגות הלכתית ע”ש סוזי ברדפילד ור”מ במדרשת או”ת לינדנבאום
הרב הדרי היה תלמיד ישיבת חברון שהיה מקורב ביותר לחוגי מרכז הרב. אבל עדין היה בן ישיבת חברון, מחובר לעולם התורה החרדי של פעם ברמח ושסה. ששאלתי אותו למה כמו רב אברום הוא לא עבר למרכז, הוא חייך ואמר, אני תל אביבי, רב אברום היה ירושלמי. אנחנו התל אביבים לא צריכים את מרכז, אנחנו צריכים להכיר את חברון, הירושלמיקס, צריכים את מרכז. ופעם, הוסיף, היה אפשר להיות בחברון ולהיות במרכז, היום זה כבר קשה- אבל הנה לא סתם רב יעקב (כץ) רב אביגדור (נבנצל) רב ישרואל (דיזמטרובסקי) כאן בישיבה. אני צריך אותם, אבל הם גם צריכים אתכם.
וכל מערכת בחירות שרב אביגדור היה אומר להצביע ג, הרב הדרי היה טורח לציין באיזו שהיא דרך, שהוא מצביע לאות בה נפתחה התורה.
זו היתה הרמוניה של פעם. היו ברורים ההבדלים, אבל היה ברור גם המכנה המשותף שלא טשטש את ההבדלים אלא פתח אופציות מרובות.
כך גם אמר לי הרב הדרי לפני השליחות – תלמד, תראה, תבין, לא סתם יש פה בני חוץ לארץ, לא רק בגלל הקמח, אלא יש מה ללמוד, הם יודעים את מה שאנחנו שכחנו.
ולמדתי.
למדתי ללמוד ולא לנסות לנצח את מי שלא חושב כמוני.
ככל שעובר הזמן אני מבין יותר ויותר את הסיכוי והסיכון שבשבטיות.
אנו חוזים בימים אלה בפירוק הגדול של המדינה לגורמים. כל שבט מושך לצד שלו. בטיש של ויז’ניץ שרו אתמול דידן נצח, הצד שלנו ינצח.
בהפגנות בבלפור רוצים לנצח.
בחוף רוצים לנצח.
כולם מרגישים במלחמה אחד עם השני.
במגזר הערבי זמר החתונות רוצה לנצח את אדון נתניהו.
הבעיה היא שכדי לנצח את הקורונה צריך שכולם יפסידו. לפחות יפסידו במה שהם רוצים לנצח.
כי שרוצים לנצח, מנצחים, אבל זה נצחון שכולו הפסד.
אבל הדרך היחידה לנצחון על הנגיף היא שכל שבט יתגייס בשפה שלו, בכלים שלו ובדרך שלו עד הסוף.
מה הוא הטוב המשותף שיהיה מסוגל לרתום את השבטים השונים לעגלות שיסעו לכיוון אחד ולא יתקעו אחת בשניה, איך מבינים שיש כאן הזדמנות לצמיחה ועושר ולא תחרות בה יש דווקא מנצח ומפסיד, שמעמדות שונות והצעות חיים שונות כולם מנצחים?
אנחנו עומדים אל מול הפירוק המוחלט של תפיסת השבטים מאחר שכל שבט מושך לכיוונו.
איפה המכנה המשותף?
כל צד נלחם, כי הוא מרגיש שרוצים לנצח אותו ואז ברור שהוא נלחם.
האם נציע סדר יום שאינו כולל מלחמת כל בכל אלא משהו אחר? לימוד משותף, התקדמות מפרה? האם נצליח לדבר על החיים- החפץ בחיים, ברמה הבסיסית ביותר בצורה שאף אחד לא ירגיש מאויים?
אולי פשוט נתחיל באנחנו צריכים אתכם, כדי לחיות אנחנו צריכים אתכם וכדי לחיות אתם צריכים אותנו. זה הבסיס הראשוני.
אני מקווה שזה לא מאוחר מדי.
