חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

״דבר סתר לי אליכם” – עיונים במקומות הנסתרים בפרשת השבוע: פרשת ויקרא- האדם במרכז

מאת הרב אביע”ד סנדרס, מנהל השמה בכולל דעה ע”ש סוזי ברדפילד ור”מ במדרשת או”ת לינדנבאום

אביע

ספר ויקרא הנקרא תורת כהנים, שונה מאוד משני הספרים שקדמו לו. בעוד התהליך הסיפורי הנו המרכז של ספר בראשית וספר שמות, ספר ויקרא כשמו השני מלמד תורה, הלכה למעשה של הלכות הקדושה.

מהרבה בחינות הספר הוא הביטוי של הצו האלוקי המכונן:

שמות פרק יט פסוק ו (פרשת יתרו)
וְאַתֶּ֧ם תִּהְיוּ־לִ֛י מַמְלֶ֥כֶת כֹּהֲנִ֖ים וְג֣וֹי קָד֑וֹשׁ אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תְּדַבֵּ֖ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

צו זה, קריאה אלוקית זו, נאמרה לנו עוד לפני מעמד הר סיני, עוד לפני החטא, הכפרה ובניית המשכן. בחומש ויקרא אנו למדים איך כל אחד מאיתנו הופך להיות כהן, איך כל אחד מאיתנו יכול לחיות חיי קדושה.

פן מרכזי בחיי הקדושה על פי ספר ויקרא מתבטא בעבודת הקורבנות. לנו אין קורבנות, אבל אין זה אומר שאנחנו לא יכולים לחיות בעולם בו הרעיון הפנימי של הקורבנות לא מיושם.

כפי שאומר הנביא הושע:

הושע פרק יד פסוק ג
קְח֤וּ עִמָּכֶם֙ דְּבָרִ֔ים וְשׁ֖וּבוּ אֶל־יְקֹוָ֑ק אִמְר֣וּ אֵלָ֗יו כָּל־תִּשָּׂ֤א עָוֹן֙ וְקַח־ט֔וֹב וּֽנְשַׁלְּמָ֥ה פָרִ֖ים שְׂפָתֵֽינוּ:

ומסבירה הגמרא במסכת יומא:

תלמוד בבלי מסכת יומא דף פו עמוד ב
אמר רבי יצחק, אמרי במערבא משמיה דרבה בר מרי: בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם. מדת בשר ודם, מקניט את חבירו בדברים – ספק מתפייס הימנו ספק אין מתפייס הימנו, ואם תאמר מתפייס הימנו – ספק מתפייס בדברים ספק אין מתפייס בדברים. אבל הקדוש ברוך הוא, אדם עובר עבירה בסתר – מתפייס ממנו בדברים, שנאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה’, ולא עוד אלא שמחזיק לו טובה, שנאמר וקח טוב, ולא עוד אלא שמעלה עליו הכתוב כאילו הקריב פרים, שנאמר ונשלמה פרים שפתינו. שמא תאמר פרי חובה – תלמוד לומר ארפא משובתם אהבם נדבה

המילים יכולות לבטא את הנקודה הפנימית של הקרבן, מי שאומר מילים, מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב קרבן, קרבן של אהבה ונדבה.

הספרי מסביר שדברים אלו שהנם כמו קורבנות, הם דרך חיים של מוסר וטוב, דברי תורה שמובילים את האדם להיות מוסרי יותר וטוב יותר:

ספרי דברים פרשת האזינו פיסקא שו ד”ה (ב) יערף
(ב) יערף כמטר לקחי, אין לקחי אלא דברי תורה שנאמר +משלי ד ב+ כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו ואומר +שם /משלי/ ח י+ קחו מוסרי ואל כסף ואין מוסר אלא דברי תורה שנאמר +שם /משלי/ א ח+ שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך ואומר +משלי ח לג+ שמעו מוסר וחכמו ואל תפרעו ואומר +שם /משלי/ ד יג+ החזק במוסר אל תרף ואומר +הושע יד ג+ קחו עמכם דברים ושובו ואין דברים אלא דברי תורה שנאמר +דברים ה יט+ את הדברים האלה דבר ה’ אל כל קהלכם.

הנקודה הפנימית הזאת, על אף שהיא מלובשת בהמון לבושים מעשיים וכתובה בצורה מעשית ביותר בספר ויקרא, מחוברת גם להיבט פנימי הרבה יותר אותו אנו מסוגלים ליישם גם בימינו. כדברים אלו כותב רבי זאב וולף הלוי מז’יטומיר, תלמידו של המגיד ממזטריש בספרו אור המאיר:

אור המאיר במדבר פרשת פינחס ד”ה בפסוק אבינו
להיות הכלל מונח בידינו, שכללות סיפור התורה ישנה בכל אדם ובכל זמן, ומוכרח לומר שטענות בנות צלפחד ישנם גם כן בעבר והוה ועתיד, ואם כן איך יכול האדם להמציא, דברי החכמניות ודרשניות בעצמותו, הנוגע לעבודתו יתברך, והנראה בהקדם נעים זמירות ישראל (תהילים פט, ב) משכיל לאיתן האזרחי, חסדי ה’ עולם אשירה, לדור ודור אודיע אמונתך בפי, והכוונה, להורות עיקר עבודת האדם, איזה עבודה שבלב זו תפלה, העומדת לנו עתה במקום הקרבנות, כנאמר (הושע יד, ג) ונשלמה פרים שפתינו, ואם כן מה מאוד צריך האדם ללמוד סדר העבודה, להוציא דבור לפני אלהים בשלימות, לדבק פנימיות מחשבתו, ותנועות איבריו אל האותיות היוצאים מפיו, במלוי הארה עליונה מקדימת המחשבה, וכתיב (משלי כד, ג) בחכמה יבנה בית…

ההתנהלות הזאת של יישום הקורבנות בעולם הזה, יונקת ממקור גבוה ביותר, מן החכמה הגנוזה במציאות, שהרי בחכמה יסד ארץ ובזוהר נאמר שחכמה הנה שמו של הקדוש ברוך הוא. אך שהאדם מנסה לבטא את חכמת הרעיון של תורת כהנים בחייו המעשיים, על אף שהביטוי המעשי של הקרבן אינו בא לידי ביטויו בעולם המעשה בצורה בה הוא כתוב אלא בצורה שונה, אזי בחכמה הוא בונה בית וכך מתכונן מחדש בית, אותו בית חרב, אך בצורה קצת אחרת.

ספר ויקרא מתחיל בקריאה אל משה, קריאה שלא ברור מה תוכנה ומיד לאחר מכן בדיבור אליו מאהל מועד, שם הקדוש ברוך הוא מורה למשה על קרבן בהמה להשם:

ויקרא פרק א פסוק א (פרשת ויקרא) – ב (פרשת ויקרא)
(א) וַיִּקְרָ֖א אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיְדַבֵּ֤ר יְקֹוָק֙ אֵלָ֔יו מֵאֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לֵאמֹֽר:
(ב) דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם אָדָ֗ם כִּֽי־יַקְרִ֥יב מִכֶּ֛ם קָרְבָּ֖ן לַֽיקֹוָ֑ק מִן־הַבְּהֵמָ֗ה מִן־הַבָּקָר֙ וּמִן־הַצֹּ֔אן תַּקְרִ֖יבוּ אֶת־קָרְבַּנְכֶֽם:

המדרש מסיק מן הקריאה האלוקית אל משה נקודה מרתקת, שמשה רבינו היה גדול מן המלאכים:

מדרש אגדה (בובר) ויקרא פרק א פסוק א (פרשת ויקרא)
[א] ויקרא אל משה. מעלתו של משה גדולה ממעלת המלאכים, שהמלאכים כשמשבחים אותו אינם יודעים מקומו, אלא עונים ואומרים ברוך כבוד ה’ ממקומו (יחזקאל ג יב), ומשה אינו כן, אלא פנים עם פנים דבר עם השכינה, ועוד כי המלאכים יש להם שש כנפים, ובשתים מכסים את פניהם כדי שלא יביטו בשכינה, אבל משה ע”ה נאמר בו ובבא משה לפני ה’ לדבר אתו יסיר את המסוה עד צאתו (שמות לד לד), ולא עוד אלא שהשכינה קראה למשה, שנאמר ויקרא אל משה

ויקרא אל משה. זה שאמר הכתוב ברכו ה’ מלאכיו וגו’ (תהלים קג כ), אשריהם הצדיקים שהם יתר ממלאכי השרת, שמלאכי השרת אינם יכולים לשמוע בקול דברו, אלא עומדים (ומתריעין) [ומרתחין] ונבהלים, והצדיקים אינם כן, הלא תראה בשעה שעמדו על הר סיני לקבל התורה, ידע הקדוש ברוך הוא שאין יכולין לשמוע בקולו, בא משה והעמידן לפני הר סיני, שנאמר ויוצא משה את העם, אמרו למשה ראית אותו, אמר להן הין, הרי נותן לי את התורה על הר סיני, אמרו לו מבקשים אנו לשמוע קולו, שנאמר ישקני מנשיקות פיהו (שה”ש א’ ב’), כיון שאמרו כך, מיד נגלה עליהם הקדוש ברוך הוא, ואמר אנכי ה’ אלהיך (שמות כ’ ב’), הדיבור הראשון, וכיון ששמעו קולו מתו כולם, שנאמר נפשי יצאה בדברו וגו’ (שה”ש ה’ ו’), והיו כולם מתים נכנסה תורה לפני הקדוש ברוך הוא ובקשה עליהם רחמים, והחזיר להם את נפשותיהם, שנא’ תורת ה’ תמימה משיבת נפש (תהלים י”ט ח’), התחילו אומרים למשה אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה’ עוד ומתנו [וגו’] קרב אתה ושמע (דברים ה’ כ”ב כ”ג), לפיכך כיון שעמד המשכן לא קרא אלא למשה שהוא יכול לעמוד, ואחרים לא היו שומעין את הקול, מלמד שעשה הקדוש ברוך הוא דרך כדי שיבא הקול למשה, שנאמר ודרך לחזיז קולות (איוב כ”ח כ”ו), שעשה הקדוש ברוך הוא דרך לקול. שהיה הולך אצל משה, שנאמר ויקרא אל משה וידבר אליו: ד”א ויקרא אל משה. משל למה הדבר דומה למלך שבנה לו שר צבאו מגדל, ועל כל פנה ופנה היה כותב שמו של מלך, כיון שנכנס המלך ראה שמו נכתב על כל פנה ופנה, ועל כל עמוד ועמוד, אמר המלך איה מי שסדר כל הענין הזה, קראו לו ויבא, כך כשעשה משה את המשכן, כתב על כל מעשה ומעשה כאשר צוה ה’ את משה, שמונה עשר פעמים, כנגד [שמונה עשר] חוליות שבשדרה, כיון שראה הקדוש ברוך הוא שהוא עומד בחוץ, אמר קראו לו ויכנס, לכך נאמר ויקרא, כדרך שנאמר לאברהם ויקרא אליו מלאך ה’ (בראשית כב יא), ונדמה לאור, ונאמר באור ויקרא אלהים לאור וגו’ (שם א’ ה’). ונאמר במשה ויקרא אל משה וגו’. ואין אור אלא תורה, שנאמר כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו’ כ”ג). ומשה שבה את התורה, שנאמר עלית למרום שבית שבי (תהלים ס”ח י”ט), לכך נאמר ויקרא אל משה:

המדרש מסביר את הקריאה האלוקית אל משה בשלוש דרכים המשלימות זו את זו, הדרך הראשונה עומדת על כך שמשה גדול מן המלאכים, שהוא דיבר עם השם פנים בפנים בעוד המלאכים מכסים את פניהם. החלק השני עומד על היכולת של הצדיקים לשמוע את דבר השם, אף יותר מן המלאכים אך גם יותר מהמון העם. בעוד המון העם שמע את דבר השם ומת – והתורה באה ובקשה רחמים והחזירה את העם לתחיה (כפי שנאמר תורת השם תמימה משיבת נפש), משה רבינו היה מסוגל לשמוע את הדיבור האלוקי, לכן הדיבור האלוקי הגיע רק אליו דרך אוהל מועד ושאר העם לא שמעו אותו.

ההסבר השלישי מעניין אף יותר, המשכן כל כולו זעק נוכחות אלוקית, הוא היה נקודה של כאוס, מחוץ למקום ובזמן בעולם הזה מרוב נוכחות אלוקית. הקדוש ברוך הוא קורא אל משה לסדר את הדברים, כך שהעולם יהיה מסוגל להכיל את המשכן, שהנוכחות לא תהיה כה גלויה מכל דבר ודבר ועל כן מגיעות המצוות של התורה.

בעוד המלאך עומד בנוכחות האלוקית בצורה מלאה, אך מצד שני הוא אינו מצליח לדבר עם השם פנים בפנים, משה, הצדיקים ואולי אף האדם מסוגלים לכך. הסיבה לכך כנראה קשורה להבדלים שישנם בין המלאכים לבין האדם:

תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טז עמוד א
ששה דברים נאמרו בבני אדם, שלשה כמלאכי השרת, שלשה כבהמה. שלשה כמלאכי השרת: יש להם דעת כמלאכי השרת, ומהלכין בקומה זקופה כמלאכי השרת, ומספרים בלשון הקדש כמלאכי השרת. שלשה כבהמה: אוכלין ושותין כבהמה, ופרין ורבין כבהמה, ומוציאין רעי כבהמה.

רבי משה דטראני בשער התפילה הסביר מאמר תמוה זה:

רבי משה דטראני, בית אלקים, שער התפילה, פרק יג
נרמז באלו הג’ חלוקים שמהאדם למלאך, ההפרש שיש בין האדם למלאך במעלות השכליות, כי המלאך קיומו והעמדתו הוא במה שמשיג מידיעת האל יתברך כפי השגתו, ואין לו קיום והעמדה כי אם במה שמשיג בכל עת ובכל רגע, כי אם היה הפסק להשגתו לא היה לו קיום, והאדם אינו יכול להשיג כי אם בתתו ריוח בין הדבקים, כי השכל נלאה מלהשיג דברים על בוריין אם לא ינוח, ואפילו משה רבינו בהיותו בשמים היה מלמדו האל ית’ פרשה פרשה כדי ליתן ריוח למשה, ודברים המטרידים את האדם בשכלו מונעים אותו ג”כ מלהשיג בחכמה עד אשר יפנה דעתו מכל המחשבות המטרידות אותו וכמ”ש (מגילה כח) שמעתא בעיא צילותא כיומא דאסתנא, והמלאך אין לו שום טרדא, והמשילו ענין זה לאכילה ושתיה שהאדם אוכל ושותה מה שצריך לכמה שעות, ואחר שיתעכל המזון שבמעיו מתעוררת תאותו לחזור ולאכול תמורת מה שניתך, כי אינו יכול לסבול לאכול מה שיספיק לו לכמה ימים. וכן הוא ענין החכמה שאינו יכול להשיג הדברים בבת אחת כי עם ע”י הפסק כמו שאמרנו, משא”כ במלאך שאין לו קיום ומציאות כי אם במה שמשיג בכל שעה ובכל רגע, וכן ענין השכחה באדם הוא דומה לאכילה ומה שאינו מסתפק במה שאכל וחוזר ואוכל, כמו כן בחכמות צריך לחזור מה שלמד כמה פעמים כדי שלא ישכח, משא”כ במלאך שאינו משכח מה שמשיג, וכמו שאנו אומרים כי אין לפניו שכחה, ואין אנו אומרים כי אין לו שכחה כ”א להורות כי גם המלאכים המשרתים לפניו אין להם שכחה.

ההבדל בין מלאך לאדם קשור לכך שקיומו של המלאך תלוי בהשגה שהוא משיג את האל בכל רגע ורגע, למעשה המלאך כולו הוא השגת אלוקות, דבקות באלוקות בלתי פוסקת, אך כזאת שהיא סטטית, לא עולה ולא יורדת, אין בה מימד של תנועה ועל כן אין בה מימד של יצירה. האדם הוא שונה בכך שהוא צריך הפסקות, אך ההפסקה כנראה היא מה שמאפשרת לו להגיע למדרגה שהיא גבוהה ממדרגת המלאכים עצמם.
מי שנתן דימוי מענין לאדם בהקשר זה הוא רבי אליעזר זלמן גרייבסקי, הוא אמר שהאדם נמצא בדיוק באמצע, בין החומר לבין הרוח:

רבי אליעזר זלמן גרייבסקי, קדיש לעלם, דף כה ע”א
האדם הוא ממוצע בין בעל החיים לשכלים הנבדלים. בעלי החיים עיניהם למטה, והשכלים עיניהם והשקפתם רק למעלה, ואדם עיניו מביטים לנוכח, כי הוא כולל את כל העולמות, והוא מנהיג את כולם במעשיו. ולכן נמשל ישראל לאזור – חגורה, בפסוק (ירמיהו פרק יג פסוק יא) “כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אלי את כל בית ישראל”, כמו שהאזור הוא באמצע הגוף, כך האדם ממוצע בין בעלי החיים למלאכים.

האדם הוא “הגרטעל” של המציאות, הוא נמצא במציאות במקום שמפריד בין החלק העליון שלה לחלק התחתון שלה, הוא נמצא בין השכלים הנבדלים לבין המציאות עצמה. דבר זה נותן לו יתרון עקרוני על כל יתר הברואים, הוא יכול לחבר בין מה שלא מתחבר, הוא יכול ליצור ובכך להידמות לבוראו.

ר’ אלימלך מליז’נסק בנועם אלימלך מבטא דבר זה בצורה מרתקת, משה יכול להתגבר על המציאות עצמה ובמובן מסוים לעשות חיבורים, שלא היו אמורים להתרחש:

נועם אלימלך ויקרא פרשת ויקרא ד”ה ויקרא אל
ויקרא אל משה וידבר ד’ אליו מאהל מועד לאמר (א, א).* לכאורה היה ראוי לכתוב ויקרא ד’ אל משה וידבר אליו, כדי שנדע מי קראו ולא כן עתה ויקרא אל משה סתם ואינו יודע מי קראו* אך הענין הוא, דאיתא בזוהר (עי’ ח”א רלט א) ויקרא כו’ אלף זעירא* דהשכינה כשאינה במקומה אזי היא זעירא ואז היו במדבר ועיקר מקום כבודו הוא בבית המקדש בירושלים* ולכן מתחילה נאמר ויקרא אל משה והיא אלף זעירא קרא אל משה* אך אחר כך כשכבר קראו והיה משה רבינו עליו השלום מטה עצמו לעבודת הבורא ברוך הוא בכל יכלתו והיה מקדש עצמו במאוד מאוד ובא למדריגה זו וידבר ה’ אליו שהוא שם הרחמים* וזהו שהתפלל דוד המלך עליו השלום (תהלים קב, יג) אתה ה’ לעולם תשב* כי עתה בעוונותינו הרבים שהשכינה בהגלות כשהקב”ה רוצה לדין את ישראל צריך ברוב רחמיו לעמוד מכסא דין ולישב עליהם בכסא רחמים* אבל לעתיד לבא יהיה כולו רחמים גמורים ולא יצטרך לעמוד מכסא דין כלל ולשנות מכסא לכסא* ועל זה התפלל אתה ה’ לעולם תשב כסאך לדור ודור* דעיקר שכינת כבודו יתברך הוא על הצדיקים והתפלל לאמר אף על פי שנתמעטו הדורות אם ראשונים כו’ (שבת קיב ב), אף על פי כן יהיה כסאך עלינו בכל דור ודור ברוב רחמיך תחופף עלינו אור שכינתך אמן*

במציאות של גלות, במציאות בה אין מקדש, יש משהו שלא מחובר בעולם, יש משהו שלא במקום. זה לא אומר שאין הנהגה אלוקית בעולם, אך זה כן אומר שהחיבור אינו פשוט. יש גורם המבדיל בין הפנים לבין החוץ. ניתן להסביר דבר זה בפער שבין הידיעה לבין המעשה. ישנם הרבה דברים שאנו יודעים, אך הידיעה אינה משפיעה עלינו באמת, אינה משנה את העולם המעשי שלנו, ישנו ניתוק בין מה שאנו יודעים לבין מה שאנו עושים ובקלות העשיה. העשיה במצב מעין זה נעשית מתוך עמדה של קושי ומאבק. זה מצב של מוחין דקטנות, מצב של חוסר חיבור, של גלות. ניתן לעבוד על זה ובהרבה מאמץ להגיע לסנכרון, אך זה דורש עבודה של ייחודים ובירורים של המציאות. אך יש במציאות שלנו ממש, מצב אחר, ניתן לראות דבר זה במסירות הנפש שמופגנת בימים כאלו למען המדינה ולמען הארץ, איך אנשים יודעים ומוכנים להכניס את עצמם לסכנה למען עם ישראל. הידיעה מתבטאת במעשה בצורה המובהקת ביותר, זו היא דוגמא למוחין דגדלות, להתנהלות של המציאות בה יש סנכרון מלא בין הפנים לבין החוץ, בין החכמה הראשונית, בין מה שקודם לחכמה, לבין הביטוי המעשי ביותר. כך גם בהנהגת העולם כולו יכול להיות מצב של חיבור מלא בכל דבר ודבר, כשכל המציאות תבטא את השורש הגנוז שבה בצורה החיצונית ביותר. זו הנהגה של רחמים, זה המצב שמתרחש כאשר יש מקדש, אך כשאין מקדש, אין הנהגת רחמים. אך פה מתגלה האדם כמחבר בין הלמעלה והלמטה של המציאות, הוא יכול במאמץ רב לגרום לשינוי בהנהגת המציאות, למעבר לכסא רחמים.

הדגל מחנה אפרים מלמד אותנו, שלמרות המצב של הגלות, מי שבאמת מקשיב, יכול לשמוע שיש הנהגה אחרת אשר מתחבאת בתוך המציאות:

דגל מחנה אפרים ויקרא פרשת ויקרא ד”ה ויקרא אל
ויקרא אל משה וידבר ה’ אליו וגו’ (א, א). ופירש רש”י אליו היה מגיע הקול שהוא לבד שמע וכל ישראל לא שמעו, ויש לומר בזה בדרך רמז על פי ששמעתי מן אא”ז זללה”ה על הגמרא (אבות ו’, ב’) בכל יום בת קול יוצאת מהר חורב וכו’ והקשה ממה נפשך וכבר נדפס הוא בספר הקדוש תולדות יעקב יוסף, וביאר הוא ז”ל כי הבת קול הוא הרהורי תשובה הבאים לאדם בכל יום ומי שיש לו דעת תיכף כשבא לו הרהור תשובה אזי מבין הוא שזהו מן הכרוז שמכריזין שובו בנים שובבים ומיד מפשפש במעשיו ושב בתשובה שלימה אבל מי שאין בו דעת אינו מרגיש כלל בהרהור תשובה שבא לו ואינו פונה אליו כלל, וזה יש לומר שרומז רש”י בפירוש הפסוק ויקרא היינו מה שקוראין ומכריזין בכל יום שהוא הרהורי תשובה אל משה רק אליו מגיע הקול היינו מי שהוא בבחינת משה סוד הדעת אבל כל שאר ישראל שאינם בבחינת דעת לא ישמעו כלל את קול הכרוז כי אינו משים על לב כלל ההרהור תשובה הבא לו וקל להבין:

הדעת היא החלק המחבר בין עולם המחשבה לעולם המעשה, היא שילוב של מחשבה ומעשה ובאה לידי ביטוי בדיבור שמגשים את המחשבה. מי שעובד על הנקודה הזו, ישמע את הקריאה הפנימית גם בעולם שאינו מחובר, גם בעולם בו ישנו ניתוק, משהו מן הכוח האצור במציאות יחלחל אליו ויאפשר לו לשוב בתשובה, לחוות הרהור תשובה ולחבר את המציאות כולה, על הביטוי הנוכחי שלה, לעומק שלה.

ספר ויקרא הוא הספר שמנסה ללמד אותנו איך לחבר את המציאות המעשית לנקודת הקדושה הפועמת בה, ספר ששם את האדם בעמדה המחברת את העליונים שלא ניתנים לשינוי לתחתונים נטולי הבחירה החופשית ליצור שינוי. זו השמיעה של הקריאה לאדם, של הדיברות שניתנו מלמעלה למטה ומחכות לאדם שישמע את קריאתן ויפעל לפיהן במציאות.

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}