חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

״דבר סתר לי אליכם” – עיונים במקומות הנסתרים בפרשת השבוע: פרשת קדושים- קדושת הגרים

מאת הרב אביע”ד סנדרס, מנהל השמה בכולל דעה ע”ש סוזי ברדפילד ור”מ במדרשת או”ת לינדנבאום

אביע

פרשת השבוע שלנו עוסקת בקדושה, מבחינה מסוימת היא לב ספר ויקרא שענינו יצירת ממלכת כהנים וגוי קדוש, הבן הבכור ישראל, נקרא לאורך ספר ויקרא לאמץ לעצמו אורח חיים שענינו הנו הקדושה והפרשה שלנו הנה הליבה של המהלך הזה.
במהלך הפרשה שלנו מוזכר הגר שלוש פעמים. פעם ראשונה הגר מוזכר בהקשר של מתנות עניים:

ויקרא פרק יט פסוק ט (פרשת קדושים) – י (פרשת קדושים)
(ט) וּֽבְקֻצְרְכֶם֙ אֶת־קְצִ֣יר אַרְצְכֶ֔ם לֹ֧א תְכַלֶּ֛ה פְּאַ֥ת שָׂדְךָ֖ לִקְצֹ֑ר וְלֶ֥קֶט קְצִֽירְךָ֖ לֹ֥א תְלַקֵּֽט:
(י) וְכַרְמְךָ֙ לֹ֣א תְעוֹלֵ֔ל וּפֶ֥רֶט כַּרְמְךָ֖ לֹ֣א תְלַקֵּ֑ט לֶֽעָנִ֤י וְלַגֵּר֙ תַּעֲזֹ֣ב אֹתָ֔ם אֲנִ֖י יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵיכֶֽם:

בפעם השניה הגר מוזכר באזהרה שאל לנו להונות אותו וחובה לאהוב אותו כי גרים היינו בארץ מצרים:

ויקרא פרק יט פסוק לג (פרשת קדושים) – לד (פרשת קדושים)
(לג) וְכִֽי־יָג֧וּר אִתְּךָ֛ גֵּ֖ר בְּאַרְצְכֶ֑ם לֹ֥א תוֹנ֖וּ אֹתֽוֹ:
(לד) כְּאֶזְרָ֣ח מִכֶּם֩ יִהְיֶ֨ה לָכֶ֜ם הַגֵּ֣ר׀ הַגָּ֣ר אִתְּכֶ֗ם וְאָהַבְתָּ֥ לוֹ֙ כָּמ֔וֹךָ כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲנִ֖י יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵיכֶֽם:

הפעם השלישית בה הגר מוזכר הנה ביחס לאיסור נתינת הילדים למולך:

ויקרא פרק כ פסוק א (פרשת קדושים) – ג (פרשת קדושים)
(א) וַיְדַבֵּ֥ר יְקֹוָ֖ק אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
(ב) וְאֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֘ תֹּאמַר֒ אִ֣ישׁ אִישׁ֩ מִבְּנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל וּמִן־הַגֵּ֣ר׀ הַגָּ֣ר בְּיִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֧ן מִזַּרְע֛וֹ לַמֹּ֖לֶךְ מ֣וֹת יוּמָ֑ת עַ֥ם הָאָ֖רֶץ יִרְגְּמֻ֥הוּ בָאָֽבֶן:
(ג) וַאֲנִ֞י אֶתֵּ֤ן אֶת־פָּנַי֙ בָּאִ֣ישׁ הַה֔וּא וְהִכְרַתִּ֥י אֹת֖וֹ מִקֶּ֣רֶב עַמּ֑וֹ כִּ֤י מִזַּרְעוֹ֙ נָתַ֣ן לַמֹּ֔לֶךְ לְמַ֗עַן טַמֵּא֙ אֶת־מִקְדָּשִׁ֔י וּלְחַלֵּ֖ל אֶת־שֵׁ֥ם קָדְשִֽׁי:

מקבץ האזכורים של הגר הוא מענין, הוא עוסק במצווה לדאוג לעני ולגר, בצדק שהנו החסד הממוסד היהודי. הוא עוסק בחובה לעשות דין אמת דין אמת שמתפתח לאהבה ולבסוף עוסק בשילוב בין החסד לדין ובמיצוי שלהם- הקדושה.

בקלות אפשר לראות את המידות של האבות הקדושים- אברהם, יצחק ויעקב שמידותיהם הנם חסד, גבורה ותפארת (ואפשר אף לומר חסד, דין, רחמים). היחס לגר שורשו באבות, האבות שהם עוד אינם יהודים, עד ליעקב שמקבל את שמו משרו של עשו, ישראל בו מתחילה להתבטא הקדושה. זה לא שהאבות לא היו נפרדים מן העולם, אברהם נקרא אברהם העברי כיוון שהוא מעבר אחד והוא מהצד השני. יצחק לא מתערבב עם העולם ונשאר בארץ ויעקב עקבו של עשו, הוא בתנועה של עימות עם עשו ולבן ומוצא את הדרך להתנהל בבידול וקרבה כאחד, דרך של קדושת ישראל שהנו הפנים השלמות של יעקב.

חלק מרכזי בחווית הגרות, זה להיות לא במקום, זה להיות לא במציאות שמתאימה לך, כך אומר על עצמו משה רבינו:

שמות פרק ב פסוק כב (פרשת שמות)
(כב) וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ גֵּרְשֹׁ֑ם כִּ֣י אָמַ֔ר גֵּ֣ר הָיִ֔יתִי בְּאֶ֖רֶץ נָכְרִיָּֽה: פ

מה שמחזק את הדברים הוא שהדבר חוזר שוב על עצמו בפרשת יתרו:

שמות פרק יח פסוק א (פרשת יתרו) – ד (פרשת יתרו)
(א) וַיִּשְׁמַ֞ע יִתְר֨וֹ כֹהֵ֤ן מִדְיָן֙ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֔ה אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה אֱלֹהִים֙ לְמֹשֶׁ֔ה וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל עַמּ֑וֹ כִּֽי־הוֹצִ֧יא יְקֹוָ֛ק אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם:
(ב) וַיִּקַּ֗ח יִתְרוֹ֙ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֔ה אֶת־צִפֹּרָ֖ה אֵ֣שֶׁת מֹשֶׁ֑ה אַחַ֖ר שִׁלּוּחֶֽיהָ:
(ג) וְאֵ֖ת שְׁנֵ֣י בָנֶ֑יהָ אֲשֶׁ֨ר שֵׁ֤ם הָֽאֶחָד֙ גֵּֽרְשֹׁ֔ם כִּ֣י אָמַ֔ר גֵּ֣ר הָיִ֔יתִי בְּאֶ֖רֶץ נָכְרִיָּֽה:
(ד) וְשֵׁ֥ם הָאֶחָ֖ד אֱלִיעֶ֑זֶר כִּֽי־אֱלֹהֵ֤י אָבִי֙ בְּעֶזְרִ֔י וַיַּצִּלֵ֖נִי מֵחֶ֥רֶב פַּרְעֹֽה:

התורה חוזרת פעמיים על כך שגרות היא להיות בארץ נכריה. הגר לעולם לא נמצא במקומו, הרקע שלו הוא אחר, הוא שונה, הוא מרגיש נכרי, על אף שהוא חלק. כמו האבות שלא היו חלק מן המרחב הסובב אותם. אך גרי ישראל הנם אנשים שמצד אחד לא נמצאים במקומם הפשוט, הרקע שלהם הוא שונה, אך מצד שני הם חלק, אנו דואגים להם ואנו מנסים מבחוץ לתת להם את התחושה שהם אכן וחלק ולהקפיד על כך, כי יש משהו שלא מדויק עד הסוף, בעיקר בגלל תחושת הזרות של הגר, שעבר גיור בגלל אותה תחושת הזרות בעבורה הגר החליט ללכת מן מארצו, מולדתו, מביתו, מבית אביו לארץ חדשה, מולדת חדשה, בית חדש ומשפחה חדשה. אך המעבר הזה לא באמת קוטע את הזרות אלא קצת משנה אותה.

הציווי של הקדוש ברוך הוא שמופיע בפרשתנו הוא לתת תחושת ביתיות, אמנם הוא עדין יהיה גר, אך שלא יהיה נכרי, שאותה תחושת אחווה תוכל לחול גם ביחס אליו.

כך מלמדת אותנו הפסיקתא:

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא דף נה עמוד א
[יט, לג] וכי יגור אתך גר. אם בא ואמר לך גר אני יכול תקבלנו ת”ל אתך במוחזק לך. לא תונו אותו. באונאת דברים הכתוב מדבר שלא תאמר לו אתמול היית עובד עבודת כוכבים ועכשיו נכנסת תחת כנפי השכינה. הפה שאכל נבילות וטרפות היאך יקרא ק”ש:

הצו של אהבה חל על הגר כמו הוא שהוא חל בישראל. אך עמוק בכך, אותה נקודה של גרות גם קיימת בנו, אותה נקודה של זרות גם קיימת בנו. כדי להגיע לסיני עם ישראל היה צריך לעבור שבעה שבועות כנגד שבעה נקיים, היה צריך לעשות ברית. כולנו באנו מהיכן שהוא, כולנו באנו לא ממקומנו הנוכחי- זרות זו וחוסר הבטחון של הגר למציאות עדין טבוע בנו, כי גרים היינו בארץ מצרים:

מדרש הגדול ויקרא פרק יט פסוק לד (פרשת קדושים)
יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך. כמה שנאמר בישראל ואהבת לרעך כמוך (פס’ יח) כך נאמר בגרים ואהבת לו כמוך.
כי גרים היתם בארץ מצרים. דעו מה נפשן שלגרים שאף אתם הייתם גרים בארץ מצרים. משום ר’ נתן אמרו מום שבך אל תאמרו בחבירך.

ובאמת הגר חייב לעבור שלושה שלבים פנימים, לרצות להתדבק בעם ישראל, לדחות את העבודה זרה ואז לעשות שילוב בין שני היסודות, בין החסד לבין הדין ולהגיע לרחמים שהנם מוקד הקדושה, שהקדוש ברוך הוא ברחמנותו רצה לברוא את העולם ולטבוע בו את הקדושה. הגר חייב להעביר את עצמו תהליך שסופו איזון בין שני הכוחות.

האמרי אמת עומד על כך שאכן ישנה נקודה מאוד משמעותית של אהבה בגר:

אמרי אמת ויקרא פרשת קדושים
לא תקום ולא תטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך אני ה’ (ויקרא יט יח), זו היא כל התורה, איתא (עי’ מג”א ריש סימן מו) שלפני כל תורה תפלה ומצוה צריכים להקדים ואהבת לרעך כמוך, כשמקיימים ואהבת לרעך כמוך גורמים להשראת השכינה, איתא (תו”כ) ואהבת לרעך כמוך וכו’ זה כלל גדול בתורה בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם זה כלל גדול מזה, ואיתא בשפת אמת (תרנ”ב) דכלל גדול מכלל דאיכא קטן והכלל הקטן הוא להיות כל המצוה נעשית בכלל כל האדם והכלל הגדול הוא לבטל עצמו ולהכניס עצמו אל הכלל וזהו ואהבת לרעך כמוך והוסיף בן עזאי זה ספר תולדות אדם כלל גדול ממנו שצריכים לכלול עצמו עם כל הדורות כמו שהיו כלולין באדם הראשון, איתא (אבות א יד) אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני, האדם צריך לתקן עצמו מקודם לפני שמכניס עצמו לכלל כדי שלא יפגום בכלל ואח”כ צריך לבטל עצמו ולהכניס עצמו בכלל, זה ספר תולדות אדם הוא כלל גדול מזה כי בשורש ישנן כל הנשמות ואדה”ר היה שורש כל הנשמות שכולן תלויין בו זה בראש וזה ברגל (שמו”ר מ ג) וכשמתקשרין בשורש יש לנו חלק בתורה ומצות של כל הנשמות שהיו ושיהיו, בכלל ישנה קדושה מכל הדורות וצריך להאחז בזה, כל הדורות מאדה”ר ועד היום, האבות וכל הצדיקים, המשיכו קדושה למצות ואיש ישראל כשעושה מצוה צריך לעשות בשם כל הדורות וצריך להכניס בעצמו הקדושה מכל הדורות, בגר כתיב במיוחד (ויקרא יט לד) ואהבת לו כמוך וגו’ אני ה’ ובאותו גר שאמר גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת איתא בגמ’ (שבת לא א) שאמר לו הלל דעלך סני לחברך לא תעביד, זה ספר תולדות אדם היינו כל אלו ניצוצי הקדושה מה שבני ישראל ימשיכו והיינו זה כלל גדול מזה, כתיב (שמות כג ט) ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים היינו כדאיתא (פסחים פז ב) לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, איתא בגמ’ מגילה (יז ב) וכולל גירי הצדק עם הצדיקים שנאמר מפני שיבה תקום וכו’ וסמיך ליה וכי יגור אתכם גר, אברהם אבינו היה ראש לגרים (חגיגה ג א) וזהו גיירני על רגל אחת שזה אברהם אבינו שהיה רגל אחת.

הגר הוא חלק מן נשמות ישראל ועל כן הוא מרגיש שהוא חייב לנסות ולהידבק בתורה, האות שלו בתורה מחכה לו. מטרת הגלות, להיות גרים מחדש בארץ לא לנו, לנסות ולמצוא את הגרים האלו. אברהם שהוא אחד מן הרגליים עליו עומדת המרכבה, הוא רגל החסד, רגל של אהבת התורה.

ר’ צדוק עומד על כך שיש עוד שלב בגרות, השלב של דחיית העבודה זרה, בשל זה כבר מתעורר ניצוץ הקדושה, לכן התורה מזכירה במיוחד את הגרים כאשר היא מדברת על הזביחה למולך:

ר’ צדוק הכהן מלובלין – פרי צדיק ויקרא פרשת קדושים
כידוע דקודשא בריך הוא ואורייתא וישראל חד וכשם שהקב”ה קדוש בכל מיני קדושות כן כל אותם קדושות כלולים בהתורה וכן בנפשות מישראל, שבכלל הכנסת ישראל בכל אחד פרט קדושה ואפילו בפושעי ישראל יש קדושה דמלאים מצוות כרימון וכל מצוה נותנת קדושה בלב, וגדולה מזו נאמר בפרשה זו אחר כך גבי מולך ואוב וידעוני והתקדשתם והייתם קדושים וגו’, וקאי על פרישת עבודה זרה כדפירש רש”י שם והוא מהתורת כהנים. דקדושת כל המצוות כבר נאמר קדושים תהיו עיין שם בתורת כהנים. ורצה לומר דוהתקדשתם הוא האתערותא דלתתא בקדושה מעט ונקט היותר מועטת שאין לו שום קדושה רק במה שפורש מעבודה זרה ואינו ככל הגוים עובדי עבודה זרה גם זה די להחשיבו בא להתקדש וכבר נכנס בקדושת ישראל ועל ידי זה והייתם קדושים דמקדשים אותו הרבה, וסיים כי אני ה’ אלהיכם זהו מה שאמרו ביומא (שם) דמקדשים מלמעלה וזהו אלהיכם, ובעולם הבא זהו שם הוי”ה דמורה גם על יהיה לעולם הבא כידוע, אבל לא אמר בזה כי קדוש אני וגו’ כמו שאמר בריש הפרשה, דבקדושה קלה כזו דפרישת עבודה זרה אין בו התדמות לקדושתו יתברך כלל.

דחית העבודה זרה היא תחילת הקדושה, היא השלב בו הקדושה כבר מורגשת. להיבדל מן העבודה זרה ומן הנהוג בה. זו אמנם דרגה נמוכה של קדושה, אך שם קדושה כבר צומח ועולה.

אך קומתו השלמה של הגר, באה לידי ביטוי ביכולת שלו לשלב בין השניים ולחשוף מידה חדשה שרק הוא יכול לחשוף, שרק מי שבא מבחוץ יכול לתת:

תולדות יעקב יוסף ויקרא פרשת קדושים
והוא דאיתא בפסוק שיר השירים (ה, ב) אני ישינה ולבי ער. והענין, כי האדם הוא חומר וצורה, והם שני הפכים, כשזה גובר ועולה למעלה, השני יורד מטה, ואפשר שזה ענין הנזכר בתוכחה (דברים כח, מג) הגר אשר בקרבך יעלה מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה, והוא דמפורש בזוהר חדש (פ’ כי תבא) מפי אליהו, שהכל הוא ברכה, וז”ש (דברים כח, סא) יעלם עליך וכו’, יעו”ש. וה”נ זהו ברכה, כי החומר בעולם הזה הוא בעל הבית, והצורה בעולם הזה היא הנשמה, נחשב לגר, שאין לה התחברות עם שום עניני עולם הזה. וז”ש הגר אשר בקרבך, היא הנשמה, יעלה ממדריגה למדריגה למעלה, ואתה שהוא החומר תרד מטה, כי כשזה קם זה נופל. וז”ש חז”ל (מגילה ו., רש”י בראשית כה כג) לא נתמלא צור אלא מחורבנה של ירושלים, כי הנשמה היא תואר יראה ושלם, מה שאין כן הגוף נקרא צור, וזהו (שמות יז, ו) הנני עומד שם על הצור, כי הנשמה חלק אלוד עומד על הצור, שראוי לגבור על החומר.

דווקא הזרות של הגר, מאפשרת לו מגע עם מרחב שבדרך כלל אנחנו לא מצליחים להגיע אליו, מרחב פנימי מאוד שהרבה מאוד פעמים נסתר מאיתנו, יש לנו נגיעה בנפש, נגיעה ברוח, אך לעיתים הנשמה, שהיא השער למה שמעבר, סגורה מאיתנו. הגר דווקא בגלל גרתו יכול להגיע לנשמה, יכול להגיע לקדושה.
הדברים נכונים פי כמה וכמה בימינו:

בני יששכר מאמרי חודש תמוז – אב מאמר ב – בין המצרים
ט) מבואר בכתבי האריז”ל אשר בימים הללו נולדים נשמות גרים מיחודים עליונים [פע”ח ש’ הברכות פ”ז], וביום האחרון הוא תשעה באב זמן לידת משיח [ירושלמי ברכות פ”ב ה”ד], הרמז בזה, אין מקבלים גרים לימות המשיח [יבמות כד ב], כיון שנולד משיח כבר נפסק זמן לידת הגרים, נ”ל, (הרמז בפסוק גם אלה תשכחנה ואנכי וכו’ [ישעיה מט טו], ג”ם אל”ה ר”ת א’ין מ’קבלין ג’רים ל’ימות ה’משיח), וכן תמצא בברכות שמונה עשרה מתפללים בברכת על הצדיקים ועל גרי הצדק ואח”כ על בנין ירושלים וצמיחת קרן לדוד, וזהו מה שאמרו רז”ל קשים גרים לישראל כספחת [יבמות מז ב] דכתיב ונלוה הגר אליהם ונספחו על בית יעקב [ישעיה יד א], דהנה בימים הללו כוונת אלו השמות המבוארים לעיל [אות ו’] דהיינו הוי”ה טדה”ד כוז”ו מצפ”ץ רצ”ה אדנ”י בגימ’ תשמ”ח (חסר אחד כי בעוה”ר השמחה חסרה), ובמהרה בימינו תהיה שמחת עולם על ראשינו יגל יעקב ישמח ישראל, יעק”ב במילואו בגימ’ תשמ”ח, וזהו בי”ת יעק”ב לכו ונלכה וכו’ [ישעיה ב ה], בית יעקב היינו הבתים של יעקב בהעשות מהאותיות שנקראו אבנים בתים היינו תיבות, והיינו יעק”ב במילואו, וזהו אשר כתבנו בפסוק ויעקב נסע סכתה (חג הסוכות) ויבן לו בית [בראשית לג יז] (היינו מילוי אותיותיו בגימ’ תשמ”ח ושמח”ת בחגך [דברים טז יד], ובמהרה תהיה שמחת החג גם ביום שנולד בן דוד עיין כ”ז בספר הכוונות ותבין), והנה בימים האלה שאין הזמן גרמא להולדת נשמות גבוהות ורמות רק לנשמות גרים, עד שיהיה בי”ת יעק”ב במילואו וטובו יהיה שמחה שלימה, דהיינו שיתגלה בן דוד במהרה בימינו, וזהו שקשים גרים לישראל, כל זמן שנולדים גרים עדיין לא נשלם בית יעקב, וזהו שאמר ונלוה הגר אליהם ונספחו על בית יעקב, ואתה תבין.

בימינו הגרים הם הנשמות הגבוהות ביותר. רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב מלמד אותנו שבימות המשיח אין גרים. מה שאנו מתפללים בברכת על הצדיקים ועל החסידים ועל זקני שארית עמך בית ישראל ועל גרי הצדק, זה המבוא לאת צמח דוד עבדך. הגיורים מגיעים עד צמח בית דוד. הקושי עם הגרים הוא שכולם מבינים שעלית כמויות המתגיירים והצורך לעסוק בגיור קשור באופן מהותי לצמיחת קרן לדוד עבדך ועריכת נר לבן ישי משיחך. נשמות גרים אלו הנם בהטיות מיוחדות של השם המפורש, כאשר כל אות מן השם המפורש חוזרת אחת אחורה (טדה”ד), או כאשר היא מתקדמת אחת קדימה (כוזו) או כאשר רואים את אותיות השם המפורש בא”ת ב”ש (מצפ”ץ). דברים אלו מעידים על שורש מיוחד מאוד של הגרים- התפשטות הקדושה בדרכים מיוחדות וזה מה שמוביל לשמחה של ברכת רצה, שיחד עם שני המילים הראשונות של הברכה, עולות למנין תשמ”ח, מלשון שמחה. הרעיון היסודי מאחורי הדברים האלו הנם שהדרך היחידה להגיע לשמחה השלמה, היא דרך ההשתלמות של המציאות והתפשטות הקדושה מחוץ למקומות בהם היינו מצפים למצוא אותה, דרך הקבלה של נשמות הגרים ובאמת רעיונות גדולים ומשמעותים הגיעו לעם ישראל דווקא דרך הגרים (אונקלוס הגר, רבי עקיבא שהיה בן גרים ועוד).

הבני יששכר מלמד אותנו עוד נקודה מרתקת:

בני יששכר מאמרי חודש תמוז אב מאמר ב
עוד אומר לך, על פי כוונת מרן האריז”ל בג’ ראשונות דשמונה עשרה, ג’ שמות לבושי השם הנכבד, והם טדה”ד כוז”ו מצפ”ץ, והנה הם בגימטריא שס”א, מניין השבטים אשר מהם יתגלו במהרה תרין משיחין, היינו יהוד”ה אפרי”ם, ויקויים אז “ולא יכנף עוד מוריך” (ישעיהו ל כ) “ונגלה כבוד הוי”ה” (ישעיהו מ ה), נראה לי, הבן הדבר: ותתבונן עוד על פי הכוונה בג’ שמות הנ”ל, הנה בברכת אבות השם הוי”ה מתלבש בשם טדה”ד, ובגבורות השם הוי”ה מתלבש בשם כוז”ו, ובקדושת השם – השם הוי”ה מתלבש בשם מצפ”ץ, הנה הג’ שמות הוי”ה עם ג’ שמות הלבושים הנ”ל (עם הכולל לכוללם יחד להמתיק הדינים) בגימטריא “ת”ם עונך בת ציון” (איכה ד כב) והוא בגימטריא חס”ד די”ן ורחמי”ם. ומה נחמד הדבר לכוין זה באבות, “אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב האל הגדול הגבור והנורא”, ועוד חזון למועד לרחמנו כימי עולם:

לנו אין עסק בכוונות של המקובלים המייחדים, אך אנו יכולים להבין מעט מן הסוד שנמצא פה, שורש נשמת הגרים מתפשט על ג’ הברכות הראשונות של שמונה עשרה ולדבר זה קשר פנימי עם אבותינו שלא היו יהודים, אלא שורשם הוא קודם ליהדות. זהו שורשם של החסד דין ורחמים, אותם חסד דין רחמים עליהם דיברה התורה בפרשתנו כאשר היא עסקה בגרים. בגרים טמון סוד הקדושה הראשונה, בחינת האבות והם המבשר של הקדושה האחרונה, של ימות המשיח.

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}