חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

״דבר סתר לי אליכם” – עיונים במקומות הנסתרים בפרשת השבוע: פרשת אמור

מאת הרב אביע”ד סנדרס, מנהל השמה בכולל דעה ע”ש סוזי ברדפילד ור”מ במדרשת או”ת לינדנבאום

אביע

בפרשת אמור התורה מציגה לנו את מצוות תנופת העומר ואת מצוות ספירת העומר:

ויקרא פרק כג פסוק ט (פרשת אמור) – טז (פרשת אמור)
(ט) וַיְדַבֵּ֥ר יְקֹוָ֖ק אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
(י) דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּֽי־תָבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ נֹתֵ֣ן לָכֶ֔ם וּקְצַרְתֶּ֖ם אֶת־קְצִירָ֑הּ וַהֲבֵאתֶ֥ם אֶת־עֹ֛מֶר רֵאשִׁ֥ית קְצִירְכֶ֖ם אֶל־הַכֹּהֵֽן:
(טו) וּסְפַרְתֶּ֤ם לָכֶם֙ מִמָּחֳרַ֣ת הַשַּׁבָּ֔ת מִיּוֹם֙ הֲבִ֣יאֲכֶ֔ם אֶת־עֹמֶ֖ר הַתְּנוּפָ֑ה שֶׁ֥בַע שַׁבָּת֖וֹת תְּמִימֹ֥ת תִּהְיֶֽינָה:
(טז) עַ֣ד מִֽמָּחֳרַ֤ת הַשַּׁבָּת֙ הַשְּׁבִיעִ֔ת תִּסְפְּר֖וּ חֲמִשִּׁ֣ים י֑וֹם וְהִקְרַבְתֶּ֛ם מִנְחָ֥ה חֲדָשָׁ֖ה לַיקֹוָֽק:

מצוות ספירת העומר מלווה אותנו בימים אלו. לאחר חורבן הבית קיבלה ספירת העומר משמעויות מרובות, בעיקר לאור הברייתא המפורסמת על מות תלמידי רבי עקיבא:

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סב עמוד ב
אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם, עד שבא ר”ע אצל רבותינו שבדרום, ושנאה להם ר”מ ור’ יהודה ור’ יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה. תנא: כולם מתו מפסח ועד עצרת.

על פי הגמרא סיבת המוות של תלמידי רבי עקיבא היתה מפני שלא נהגו כבוד זה בזה, במדרש רבה ישנו נוסח קצת אחר:

קהלת רבה (וילנא) פרשה יא
ורבי עקיבא אומר שנים עשר אלפים תלמידים היו לי מגבת ועד אנטיפרס וכולן מתו בחיי בין פסח לעצרת ובסוף העמידו לי שבעה ואלו הן, רבי יהודה ורבי נחמיה ורבי מאיר ורבי יוסי ורבי שמעון בן יוחאי ורבי אליעזר בנו של ריה”ג ורבי יוחנן הסנדלר, אמר להם הראשונים לא מתו אלא מפני שהיתה עיניהם צרה בתורה זה לזה אתם לא תהיו כן מיד עמדו ומלאו כל ארץ ישראל תורה

הסיבה למות תלמידי רבי עקיבא הנה שהם לא שיתפו אחד את השני בתורה, שכל אחד מהם שמר את התורה בעצמו ולא שיתף את חברו, זה לא רק שאלה של כבוד, אלא של הפצת הידע, לכן אומר רבי עקיבא לתלמידיו החדשים לכו והפיצו את התורה ומלאו את כל הארץ, לימדו ולמדו תורה יחד.

המשנה עצמה מלמדת אותנו שהזמן בין פסח לעצרת, זמן ספירת העומר יש לו ייחוד אחר, כך אומר רבי יוחנן בן נורי:

משנה מסכת עדויות פרק ב משנה י
[*] אף הוא היה אומר חמשה דברים של שנים עשר חדש משפט דור המבול שנים עשר חדש משפט איוב שנים עשר חדש משפט המצריים שנים עשר חדש משפט גוג ומגוג לעתיד לבא שנים עשר חדש משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חדש שנאמר (ישעיה י”ט /סו/) והיה מדי חדש בחדשו רבי יוחנן בן נורי אומר מן הפסח ועד העצרת שנאמר ומדי שבת בשבתו:

לפי רבי יוחנן בן נורי הזמן בו נמצאים רשעים בגיהנום הוא בין פסח לעצרת. דבר זה נלמד מהשוואה לפסוקים המדברים על ספירת העומר:

ר’ עובדיה מברטנורא מסכת עדויות פרק ב
משנה י
שנאמר ומדי שבת בשבתו. כלומר לאחר שיהיה בגיהנם כל כך ימים כמו שיש מיום ראשון של פסח דאיקרי שבת דכתיב (ויקרא כ”ג) וספרתם לכם ממחרת השבת וגו’ עד עצרת שהוא ממחרת השבת השביעית, יצא מגיהנם ויבא להשתחוות:

המהרש”א לומד דבר זה מכך שזה היה הזמן בו ישראל צירפו את עצמם מטומאת מצרים לפני מעמד הר סיני:

מהרש”א מסכת עדויות פרק ב משנה י
מן הפסח ועד עצרת כו’. והם ז’ שבועות שיהא מזוקק שבעתים בגיהנם כמ”ש פ”ק דר”ה בדין בינונים שיורדין לגיהנם ומצפצפים ועולים שנאמר והבאתי את השלישית באש וצרפתים כצרף את הכסף וגו’ שע”כ ניתן לישראל ג”כ זה הזמן שיזקקו עצמן מטומאת מצרים כצרף כסף קודם מתן תורה וק”ל:

הצירוף מן העבודה הזרה, הוא זמן של חזרה בתשובה, יש בו משהו שנתפס תהליך של זיקוק וצירוף, שמטרתו בסוף להגיע לעליה להר סיני.

כלל הדברים גרמו לכך שכיום יש לנו מנהגים מיוחדים הקשורים לימי ספירת העומר, כך כותב רבינו ירוחם:

רבינו ירוחם – תולדות אדם וחוה נתיב ה ח”ד
לעשות מלאכה באותן הימים של ספירת העומר אחר שקיעת החמה נהגו שלא לעשותה ונהגו כן משום תלמידי רבי עקיבא שמתו כלם באסכרה בין פסח לעצרת שלא נהגו כבוד זה לזה ונקברו אחר שקיעת החמה והיו העם בטלים ממלאכתם. ועוד דכתיב “שבע שבתות תמימות תהיינה” שבתות לשון שבות ושמטה כדכתיב “שבתות שנים” מה שמטה אסור במלאכת קרקע אף כאן אחר שקיעת החמה סופרין ושובתין ממלאכתן כך כתב רבינו האיי בתשובה.
לפי רבינו ירוחם אין לעשות מלאכה לאחר שסופרים ספירת העומר, זכר למות תלמידי רבי עקיבא, אך ישנה גם סיבה אחרת, יש משהו בימים האלו, בימי הספירה שדורש מאיתנו שביתה ממלאכה הספירה דורשת מאיתנו שביתת מלאכה.

בהמשך הזמן, לימי הספירה התווספו מנהגי אבלות, המנהג הראשון היה שלא להתחתן:

הלכות רי”ץ גיאת – הל’ חדש וספירת העומר
ומנהג בכל ישראל שלא לישא בין פסח לעצרת ומשום אבילות הוא ולא משום איסור הוא… ודוקא נשואין שעקר שמחה בחופה ובכניסה אבל לארס ולקדש לא. ונשואין נמי מי שקפץ וכנס אין עונשין אותו אבל אם בא לשאול לכתחלה מורין לו שלא לעשות ושלא לסתור מנהג ישראל וכן הורו הגאונים.

שאר מנהגי האבלות התווספו מאוחר יותר.

ספירת העומר היא ספירה שתלויה באדם, כך מוכיחה הפסיקתא שממחרת השבת היא ממחר יום טוב ולא שבת בראשית:

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא דף סד עמוד א
ספירה התלויה בבית דין. יצאת שבת בראשית שספירתה בכל אדם. ר’ יוסי אומר נאמר כאן ממחרת השבת. ונאמר להלן עד ממחרת השבת השביעית. מה להלן רגל ותחלת רגל. אף כאן תחלת רגל. רבי אלעזר אומר כתוב אחד אומר (דברים טז) ששת ימים תאכל מצות וכתוב אחד אומר (שמות יב) שבעת ימים מצות תאכלו. הא כיצד מצה שאין אתה יכול לאכלה כל שבעה מן החדש תאכלה ששה מן החדש ויום הראשון של פסח תאכלנה מן הישן. מיום הביאכם תספרו. יכול יקצור ויביא ויספור אימתי שירצה. ת”ל מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות. מיום הביאכם. מלמד שקצירתו מבערב והבאתו ביום.

מועד היום טוב, תלוי באדם. האדם מקדש את הזמנים ושבת בראשית קיימת מצד עצמה. האדם על ידי קידוש החודש קובע מתי הוא מועד היום טוב. מועד הבאת העומר וספירת העומר כולה תלויים באדם עצמו. הזוהר מרחיב ואומר ששבע השבתות של ספירת העומר דומים לימי הטהרה של אישה מנידתה, האישה סופרת שבעה ימים ונטהרת, כך ישראל ספרו שבע שבתות ונטהרו:

זוהר מהדורת הסולם – ויקרא פרשת אמור מאמר ספירת העומר אות קסב- קסו
רַבִּי אַבָּא וְרַבִּי חִיָּיא הֲווֹ אָזְלֵי בְּאוֹרְחָא, אָמַר ר’ חִיָּיא, כְּתִיב, וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרָת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה. מַאי קָא מַיְירֵי. אָ”ל, הָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא. אֲבָל ת”ח, יִשְׂרָאֵל כַּד הֲווֹ בְּמִצְרַיִם, הֲווֹ בִּרְשׁוּתָא אָחֳרָא, וַהֲווֹ אֲחִידָן בִּמְסָאֲבוּתָא, כְּאִתְּתָא דָּא, כַּד הִיא יָתְבָא בְּיוֹמֵי דִּמְסָאֲבוּתָא. בָּתַר דְּאִתְגְּזָרוּ, עָאלוּ בְּחוּלָקָא קַדִּישָׁא, דְּאִקְרֵי בְּרִית. כֵּיוָן (דף צ”ז ע”ב) דְּאִתְאֲחָדוּ בֵּיהּ, פָּסַק מְסַאֲבוּתָא מִנַּיְיהוּ, כְּדָּא אִתְּתָא כַּד פַּסְקוּ מִנָּהּ דְּמֵי מְסַאֲבוּתָא. בָּתַר דְּאִתְפְּסָקוּ מִנָּהּ, מַה כְּתִיב. וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים. אוּף הָכָא, כֵּיוָן דְּעָאלוּ בְּחוּלָקָא קַדִּישָׁא, פָּסְקָא מְסָאֲבוּ מִנַּיְיהוּ, וְאָמַר קב”ה, מִכָּאן וּלְהָלְאָה חוּשְׁבָּנָא לְדַכְיוּתָא. סְפַרְתֶּם לָכֶם, לָכֶם דַּיְיקָא, כד”א וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים, לָהּ: לְעַצְמָהּ. אוּף הָכָא לָכֶם: לְעַצְמְכֶם. וְלָמָּה. בְּגִין לְאִתְדַכְּאָה בְּמַיִין עִלָּאִין קַדִּישִׁין, וּלְבָתַר לְמֵיתֵי לְאִתְחַבְּרָא בֵּיהּ בְּמַלְכָּא, וּלְקַבְּלָא אוֹרַיְיתֵיהּ. הָתָם וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים, הָכָא שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, אֲמַאי שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת. בְּגִין לְמִזְכֵּי לְאִתְדַכְּאָה בְּמַיִין, דְּהַהוּא נָהָר דְּנָגִיד וְנָפִיק. וְאִקְרֵי מַיִם חַיִּים. וְהַהוּא נָהָר, שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת נָפְקוּ מִנֵּיהּ. וְעַ”ד שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת וַדַּאי, בְּגִין לְמִזְכֵּי בֵּיהּ, כְּמָה דְּאִתְּתָא, דַּכְיוּ דִּילָהּ בְּלֵילְיָא, לְאִשְׁתַּמְּשָׁא בְּבַעְלָהּ. כַּךְ כְּתִיב וּבְרֶדֶת הַטַּל עַל הַמַּחֲנֶה לָיְלָה. עַל הַמַּחֲנֶה כְּתִיב, וְלָא כְּתִיב וּבְרֶדֶת הַטַּל לָיְלָה. אֶלָּא עַל הַמַּחֲנֶה, בְּגִין דְּיוֹרֵד מֵהַהוּא נְקוּדָה, עַל אִינּוּן יוֹמִין דְּאִתְקְרִיאוּ מַחֲנֶה. וּמִתְחַבֶּרֶת בְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, וְאֵימָתַי נָחַת הַאי טַלָּא. כַּד קְרִיבוּ יִשְׂרָאֵל לְטוּרָא דְּסִינַי, כְּדֵין נָחַת הַהוּא טַלָּא בִּשְׁלִימוּ, וְאִדָּכֵּי, וְאִתְפָּסְקַת זוּהֲמָתָן מִנַּיְיהוּ, וְאִתְחַבָּרוּ בֵּיהּ בְּמַלְכָּא וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְקַבִּילוּ אוֹרַיְיתָא, וְהָא אוֹקִימְנָא. וּבְהַהוּא זִמְנָא, וַדַּאי כָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים אֶל הַיָּם, לְאִתְדַכְּאָה וּלְאִסְתַחֲאָה, וְכֹלָּא אִתְקָשָּׁרוּ וְאִתְחַבָּרוּ בֵּיהּ בְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא. ת”ח, כָּל ב”נ דְּלָא מָנֵּי חוּשְׁבָּנָא דָּא, אִינּוּן שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימוֹת, לְמִזְכֵּי לְדַכְיוּתָא דָּא. לָא אִקְרֵי טָהוֹר, וְלָאו בִּכְלָלָא דְּטָהוֹר הוּא. וְלָאו הוּא כְּדַאי לְמֶהֱוֵי לֵיהּ חוּלָקָא בְּאוֹרַיְיתָא, וּמַאן דְּמָטֵי טָהוֹר לְהַאי יוֹמָא, וְחוּשְׁבָּנָא לָא אִתְאֲבִיד מִנֵּיהּ, כַּד מָטֵי לְהַאי לֵילְיָא, לִבְעֵי לֵיהּ לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא, וּלְאִתְחַבְּרָא בָּה, וּלְנַטְרָא דַּכְיוּ עִלָּאָה, דְּמָטֵי עָלֵיהּ בְּהַהוּא לֵילְיָא, וְאִתְדְּכֵי.

פירוש הסולם לזוהר – ויקרא פרשת אמור מאמר ספירת העומר אות קסב
ר’ אבא ור’ חייא וכו’: ר”א ור”ח היו הולכים בדרך. א”ר חייא כתוב, וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה. מה פירושו, א”ל כבר העמידו החברים. אבל בוא וראה. ישראל כשהיו במצרים, היו ברשות אחר. והיו אחוזים בטומאה, כאשה זו כשיושבת בימי טומאה שלה. אחר שנמולו, נכנסו בחלק הקדוש, שנקרא ברית. שה”ס המלכות. כיון שנתאחזו בה נפסקה הטומאה מהם, כאשה זו אחר שנפסקו ממנה דמי טומאה שלה, ואחר שנפסקו דמי טומאה ממנה מה כתוב, וספרה לה שבעת ימים. אף כאן, כיון שבאו בחלק הקדוש, בברית, נפסקה הטומאה מהם, ואמר הקדוש ברוך הוא, מכאן ולהלאה, חשבון לטהרה. וספרתם לכם, לכם וכו’: וספרתם לכם, לכם הוא בדיוק, כש”א, וספרה לה שבעת ימים, אשר לה, פירושו לעצמה, אף כאן, לכם, פירושו לעצמכם. ולמה זה. הוא כדי ליטהר במים עליונים הקדושים, דהיינו בהארת הבינה, ע”י ספירת העמר, ואחר כך, בשבועות, יבואו ויתחברו במלך, ז”א, ויקבלו תורתו. התם וספרה לה וגו’: שואל, שם, באשה נדה, כתוב, וספרה לה שבעת ימים. כאן שבע שבתות, למה צריכים כאן שבע שבתות. ומשיב, שהוא, כדי לזכות להטהר במים של אותו הנהר הנמשך ויוצא, שהוא בינה, שאורותיה נקראים מים חיים. ונהר ההוא, יוצאים ממנו שבע שבתות, שהן ז’ ספירות חג”ת נהי”מ, שבכל אחת מהן ז’ ספירות חג”ת נהי”מ. שהן מ”ט ספירות. בסוד מ”ט שערי בינה, ועל כן שבע שבתות ודאי, צריכים לספור, כדי לזכות בו, בז”א, בחג השבועות ולקבל התורה, כמו אשה בליל טהרתה להשתמש בבעלה. כך כתיב וברדת וגו’: כך כתוב, וברדת הטל על המחנה לילה. על המחנה כתוב, ולא כתוב, וברדת הטל לילה, אלא על המחנה. הוא משום, שהטל, דהיינו השפע, יורד מנקודה ההיא, שהיא חכמה, על אלו מ”ט הימים, שבבינה, הנקראים מחנה, והבינה מתחברת עמהם במלך הקדוש, שהוא ז”א. ומתי ירד טל הזה. הוא, כשקרבו ישראל להר סיני, בשבועות, אז ירד טל ההוא בשלמות וטיהר את ישראל, ונפסקה הזוהמא מהם, דהיינו זוהמת הנחש שהטיל בחוה בחטא של עצה”ד, ונתחברו במלך וכנסת ישראל, וקבלו התורה. וכבר העמדנו. ובזמן ההוא ודאי כל הנחלים הולכים אל הים ליטהר ולרחוץ. דהיינו כל שפע הספירות של ז”א, הולכים אל המלכות הנקראת ים, והמלכות משגת קומה שוה פב”פ עם ז”א. והכל נקשרו ונתחברו במלך הקדוש. שהוא ז”א. שהוא קו האמצעי, אשר חג השבועות הוא בחינתו כנ”ל. ת”ח כל בר נש וכו’: בוא וראה, כל אדם שלא ספר חשבון הזה, אלו שבע שבתות תמימות, לזכות לטהרה זו, אינו נקרא טהור. ואינו בכלל טהור, ואינו שוה שיהיה לו חלק בתורה. ומי שמגיע טהור לאותו יום, שבועות, והחשבון לא נאבד ממנו, כשמגיע ללילה ההוא, של שבועות, הוא צריך לעסוק בתורה ולהתחבר בה, ולשמור טהרה העליונה שמגיע עליו בלילה ההוא, ונטהר.

על פי הזוהר, כל יום בספירה מבטא יום אחר במציאות, יום אחר של עבודת טהרה. בפסח קבלנו הארה שלא היינו אמורים לקבל, הארה עליונה שקבעה את הגדלות שלנו, אבל הדבר הזה לא היה תלוי בנו ולא היה על פי מדתנו. השפע הזה מבחינה מסוימת נתקע בבינה, שמכילה בתוכה את כל הטהרה של האור שהושפע עלינו מחוץ לסדר הדברים במצרים. כדי שהאור שיהיה בבינה יוכל להשפיע עלינו כמו שצריך, כדי שהמציאות תוכל להכיל את האור הגדול שגנוז בחלקים העליונים שלה, חייבים לעשות הכנה לכך. אלו הם ימי ספירת העומר, הנפת העומר מתחילה את התהליך של טהרת המציאות שתהיה שלה, יותר. העומר יהפוך להיות לחם הפנים בחג השבועות, הוא יקבל את קומתו השלמה. כך ישראל יעמדו לאחר ספירת העומר, יעמדו פנים בפנים לפני השם ויקבלו את הארת התורה, זוהי קומת המלכות השלמה שנעמדת בפנים עם הזעיר אנפין. רעיון זה גנוז ביום הפסח, בתוך הבינה, הנמוכה בשלושת הספירות הראשונות ולאורך כל ימי הספירה, האדם והמציאות מתכוננים לרגע בו המלכות וזעיר אנפין יעמדו שוב פנים בפנים. תהליך זה לוקח שבעה שבועות כי שבע הוא כנגד ספירה אחרת וכל היבט פרטי בספירה הכללית נתקן כל יום על פי ספירתו.

מי שכותב דברים אלו בצורה יפיפה הנו רב צדוק:

רב צדוק מלובלין פרי צדיק במדבר לחג השבועות
והשם יתברך בתורה שבכתב קורא להחג בשם שבועות על שם שבעה שבועות שהוא שבחן של ישראל דאיתא בזוהר הקדוש (ח”ג צ”ז ב’) מה כתיב וספרה לה שבעת ימים אוף הכי כו’ אמר קודשא בריך הוא מכאן ולהלאה חושבנא לדיוכתא וספרתם לכם כו’. והספירה הוא התשוקה להטהר וכן ישראל אחר יציאת מצרים ספרו ז’ פעמים ז’ בתשוקתם לקבל התורה ועל ידי זה זכו להתברר בכל המדות מזוקק שבעתים ז’ פעמים ז’ ועל ידי זה זכו למתן תורה וקראו השם יתברך להחג בשם שבועות, היינו שזכו ישראל על ידי הז’ שבועות שספרו.

אומר רב צדוק, הספירה היא התשוקה להטהר ועל ידי התשוקה לטהר את כל ההיבטים של המציאות אנו זוכים למתן תורה. כיוון שיש פה אלמנט של תשוקה להטהר, עבודה על המידות אחת לאחר השניה, על מנת לזכות לעמידה אל מול השם פנים בפנים. על כן ברור מדוע מדובר בזמן בו ראוי לנהוג כבוד זה בזה יתר על המידה – עמידה פנים בפנים אל מול השם דורשת בראש ובראשונה עמידה פנים בפנים אל מול האדם. ברור מדוע זה זמן של צירוף וזיקוק, של עבודה פנימית, אולי אפילו של איסור מלאכה חלקי. ימי הספירה הנם ימים של הכנה לקראת העמידה אל מול אלוקים, בימים אלו האדם נקרא להתכנסות ועל כן יש בהם מנהגי התקדשות וטהרה הקפדה. אנו מתכוננים לקראת המפגש עם הגדול מאיתנו. זה לא זמן לנישואים, כי זה זמן הכנה לנישואים, בין ישראל לבין הקדוש ברוך הוא. ברור שלא מדובר פה בהלכה, אלא בנוהגים שהלכו והתפתחו על מנת להדגיש את התודעה הזו.

הבני יששכר עומד על כך שזהו שורש ההבדל בין הצדוקים לפרושים:

בני יששכר מאמרי חודש ניסן מאמר יב – ספירת העומר ד”ה ג) בפסוק
ג) בפסוק וספרתם לכם ממחרת השבת וכו’ [ויקרא כג טו]. ובאת לנו הקבלה בתורה שבע”פ ממחרת יומא טבא, וכמו שהוכיחו רז”ל בדרשותיהם כל אחד כפי לימודו כמבואר במסכת מנחות [סה ב] ובתורת כהנים [אמור פי”ב] ובמדרשים עיין בדבריהם, והנה ידוע דנתפקרו בזה הצדוקים ואומרים הכונה הוא שבת ממש [שם סה א], והנה מהראוי לכל משכיל להתבונן מה זאת עשה הש”י לנו שכתב בתורתו תיבת שבת לשיצטרך בזה לימודים שונים בתורה שבע”פ שהכוונה בזה על יום טוב ובא עי”ז טעות למינים שאינם מאמינים בתורה שבע”פ, הוה ליה למיכתב בפירוש ממחרת יום הראשון ולא נצטרך לשום דבר, ובפרט שלא יהיה בזה אריכות לשון, אך יובן הדבר על פי מש”ל כמה פעמים שכל האורות נתהוו בלילה הראשונה בגבהי מרומים בדרך נס שלא על ידי מעשינו (וכן הוא בכל שנה), אך להיות הדבר שלא על ידי מעשינו אין קיום להאורות והמוחין ההם, על כן צונו הש”י מצות ספירת העמר לספור מחדש יום אחר יום ונכנסין המוחין לאט לאט על ידי מעשינו, ולזה יש קיום כיון שהוא על ידי מעשינו, וכיון שנגמרין כל המוחין על ידי מעשינו אז הוא יום קבלת התורה חג השבועות, וזה וספרתם לכם לטובתכם ולהנאתכם שיהיה קיום לקבלת המוחין אל התורה. והנה החילוק שבין שבת ליום טוב מבואר בכתבי מרן האריז”ל שבת נקרא קדש היא לכם משא”כ יום טוב מקרא קדש, שבשבת באים המוחין דחכמה (חכמה נקרא קדש [זוה”ק ח”ב קכ”א ע”א]) מעצמם שלא על ידי מעשינו, מה שאין כן יום טוב מקרא קדש לשון הזמנה לקדש כענין אחרי כן יאכלו הקרואים [ש”א ט יג], היינו שאנחנו מזמינים את הקדש על ידי מעשינו [שעה”כ דרושי ר”ה דרוש ה’], והנה תבין לפי זה קדושת היום של יום טוב הראשון דחג המצות היא ג”כ שלא על ידי מעשינו, אם כן יש לו בזה מדריגות יום השבת*) אם כן התורה כשרצתה לרמוז לנו טעם המצוה אמרה בלשונה הקדוש וספרתם לכם, להנאתכם ולטובתכם, ממחרת השבת, רצ”ל להיות היום הראשון הוא בבחינת שבת ובאין ההארות שלא על ידי מעשיכם ואין לזה קיום עד אשר תספרו יום אחר יום ונעשה הדבר על ידי מעשיכם ויהיה הדבר לכם לקיום, על כן קראתו התורה שבת בכדי להשמיענו טעם המצוה, בין והתבונן, ועוד יתבאר.

ואכן כך מסביר הבני יששכר את שורש המחלוקת בין הצדוקים לבין הפרושים לענין הפסוק הידוע ממחרת השבת. השבת היא שורש ההארה שלא מן הסדר, בשבת באה הארת החכמה לתוך האדם, זה דבר שאינו תלוי בו ואילו ביום טוב, ההארה תלויה באדם, האדם מקדש את הזמן. הרעיון מאחורי ספירת העומר הוא השילוב, עבודת האדם יום אחרי סופו של דבר תביא את האדם לקבל בצורה ברורה את ההארה שלא תלויה בעבודה שלו.

יש פה שילוב בין עבודת האדם, לבין משהו שלא תלוי בעבודתו. כאן בדיוק התקשו הצדוקים, השילוב בין מה שהוא עבודת האדם, לבין הארה אלוקית היה קשה להם.

אם נחתור יותר לעומק נגלה שזהו אולי האתגר הגדול שמלווה את האדם בכלל, לעשות את מקסימום ההשתדלות האנושית ולהבין מצד שני שלא הכל תלוי בנו. האדם עוד לפני שהוא נולד נתלים בו תקוות וחלומות, הדמיון ממנו האדם צומח הוא הגירסה הכי טובה שלו, לאחר מכן הוא מתחנך ומקבל ערכים מבחוץ. אך מגיע השלב בו אדם חייב להשיג את אותו הדמיון, את אותם הערכים בכוחות עצמו כך שינבעו ממנו. הוא יגיע לכך אחרי עמל רב ואחרי הכרה שהתהליך כולו הוא הגשמה של מה שהוא קבל בירושה ותורשה.

יש כאן איזון עדין ביותר בין מה שמוקנה לאדם כנקודת מוצא, לבין המימוש של נקודת המוצא שהגיעה מעבר לו, רק אחרי הרבה עמל. רבי עקיבא מבין שהאדם לא מסוגל לעשות את זה לבד, הוא זקוק לתמיכה של חבריו, של הסובבים אותו כדי לעמוד באתגר זה, תלמידיו לא הבינו זאת. מבחינה זו הבחירה לא להכיר בכבוד האחר, בתהליך שהוא צריך לעבור, לעזור לו עם תהליך זה, הוא מעשה שלא יעשה, אדם צריך כל עזרה שהוא יוכל לקבל בתהליך זה, מעבר לכך ניתן לומר שהתהליך הזה ממש תלוי בעזרתם של אחרים. כאן בדיוק נפלו תלמידי רבי עקיבא שלא ידעו איך לעזור לחברים שלהם. רק עמידה פנים בפנים של גורמים השונים זה מזה, תוכל להוביל להישג השלם של התעלות האדם.

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}