דגלי הכחול לבן חוצים ימים ויבשות
בשם קהילת גלזגו ושר יהודי התפוצות בעולם אני רק מבקשת שתזכרו גם את הקהילות הנצבעות בחמישי הקרוב בצבעי כחול לבן, ושתתפללו על כך שכפי שאתם חוגגים את היציאה מהקטסטרופה העולמית, יזכו גם אחיכם לחגוג ביחד ולזכות לחבוק שוב את היקרים והאהובים להם.
על חגיגות יום העצמאות ה73- של מדינת ישראל מתחילים לעבוד בקהילה היהודית בסקוטלנד בה אנו שליחים כבר במהלך החנוכה, ובתור ישראלית טיפוסית שבמקרים רבים עושה דברים ברגע האחרון, לחשוב על חגיגות העצמאות כלכך מוקדם היה דבר מוזר בעיניי, אבל בקהילה בה אנו שליחים ככה זה; חושבים על הפרט אפילו הקטן ביותר, מתכנסים בערך אחת לשבועיים עד ליום העצמאות עצמו, חושבים, מעלים רעיונות, מתווכחים, ובעיקר מגייסים כספים מגופים שונים למימון האירוע הגדול. יום העצמאות, היום שאני מתרגשת בו יותר מיום הולדתי, נתפס בעיניי כיום די מבולגן. מצוות היום "על האש" ברורה שעושים בהידור, מוזיקה, מוזיאוני צה"ל ובעיקר חפלה אחת גדולה.
בתור שליחה, לתכנן את יום העצמאות בקפידה היה לי מוזר, אני מודה; יש סיבות נהדרות לשמוח עליהן ויום אחד בשנה שבו הוכרזה עצמאותו של עם ישראל על אדמתו הוא יום מספיק חגיגי. אוכל טוב, שירים והודיה גדולה לריבונו של עולם.
ובכל זאת , השנה זה יהיה שונה, שכן בתור שליחה הבנתי שהחגיגות הללו אינן ברורות מאליהן ודורשות ארגון ותיכנון מוקפדים ולחבר יהודים למקום שחלקם המכריע לעולם לא דרכו בו אינו דבר פשוט.
לחבר יהודים מהקהילות השונות בתקופת הקורונה ובוודאי שבאמצעות הזום הינו מבצע גדול ומורכב עוד יותר. מדהים לראות ולשמוע בחדשות כיצד בתי הספר בארץ חוזרים לספסל הלימודים, עסקים נפתחים, אנשים מתאוששים וחוזרים לשיגרה ומדברים על הקורונה כבר די בלשון עבר, ובמקביל במרחק של מספר שעות טיסה בודדות כאן בקהילה בגלזגו ממש רק לאחרונה פתחו את בית הכנסת, ומספר מצומצם של אנשים יכולים להגיע.
חל איסור לארח ועל מרכזי בילוי ויצירה לבארים לא ניתן לדבר. אז איך בכל זאת ניתן להעביר את החגיגיות והשמחה דרך מסכים לכמה מאות חברי קהילה?
אולי דווקא התיכנון המוקפד והפרטים הקטנים עליהם חושבים כאן באינספור שיחות זום, של ועדה שרק לשם כך מתכנסת יכולים לתת מענה לשאלה. כן, דווקא בגלל הריחוק הפיזי ממדינת ישראל; חברי הקהילה בגלזגו הם אזרחי המדינה שבה הם חיים, או לפחות כך ברוב המקרים, ובכל זאת הם מוצאים עצמם קושרים קשר הדוק לחג העצמאות, בעצם לעצמאותם שלהם.
אם ייצא לעם היושב בציון לנשום את האויר של מדינת ישראל וממש לחוש את הארץ, יהודי התפוצות מושכים אליהם בכל דרך אפשרית את תחושת השמחה בארץ ישראל. השנה, בקהילה הקטנה שלנו בגלזגו במשך שעה אחת, מרתון של עצמאות יועבר בזום, בין אם זה סיפור לילדים או חידון, שירים, תחרות עוגות וברכות למדינה הרחוקה אבל האהובה כל-כך, כדי להגיע לאירוע זה נדרשו הכנות מרובות, ועדות וועידות. ככה זה פה .
מרגש לראות יהודים שבשל סיבות רבות גרים היכן שגרים אבל יודעים איפה השורש האמיתי, יודעים היכן היא ארץ האבות. כל אחד וסיפורו הוא, אבל להסתכל בשבתות שעוד זכינו להתפלל בבית הכנסת, ולראות את כל הקהל מתפלל לכיון אחד שכולם אליו מכוונים את מילותיהם- לציון.
הם יודעים שמכל מקום בעולם, יש מקום אחד לעם היהודי, ושכשעומדים מתפללי בית הכנסת בתפילה לשמירה על חיילי צה"ל שלא פגשו מעולם, וששרים את המלים הללו שאותו החזן בארץ אומר מבלי לדעת לעיתים את פירושם, הדבר מוכיח עד כמה הלב מחובר, יודע ומרגיש כמה חשובה להם הארץ הקטנה הזאת, גם מעבר לים.
אז ביום העצמאות הזה, תזכרו שהציונות חוצה ימים ויבשות, והאהבה לפיסת האלוהים הקטנה הזו והדאגה לה רק מעידים בפנינו עד כמה החיבור הגורדי למורשת ולעם היהודי בלתי ניתן לפרימה, כאשר מיליוני יהודי ארץ ישראל והתפוצות מרימים יחדיו בגאווה את דגל התקומה ונס לארץ לאחר 2000 שנות גלות.
מצד אחד לשמוע איך המדינה הקטנה שלנו מתפקדת במגיפה המשתוללת דווקא במצבים כאלו, גורמת לי להתפוצץ מגאווה ומצד שני להרגיש כאן את הקורונה במלוא עוצמתה, ולא לראות את אנשי הקהילה פנים אל פנים זה קשה ומעיק ולפעמים גם מייאש.
אז בשם יהודי התפוצות ובשם השליחים ברחבי הגולובוס כלו, אני רק מבקשת שתזכרו גם את הקהילות הנצבעות בחמישי הקרוב בצבעי כחול לבן, תתפללו שכמו שאתם חוגגים את היציאה מהקטסטרופה שהיתה כאן אך לא מזמן, יזכו גם האחים שלכם לחגוג ביחד ולזכות לחבוק שוב את היקרים והאהובים להם, שמרכזי הזהות היהודית בקהילות יפתחו שוב ויהיו מקום מאחד כמו בימים כתיקונם. וכמו שחיידק קטן כלכך הפריד, פילג והרחיק, נדע להתאחד סביב האהבה הגדולה לנס הזה, למדינה הזאת.
הודיה למברגר ומשפחתה נשלחו לגלזגו סקוטלנד מטעם מכון 'שטראוס עמיאל' מבית רשת אור תורה סטון , שם משרתים כזוג הרבני בקמפוסים , ושליחי ההסתדרות הציונית העולמית
