דרך אחרת לתשובה: מדוע אנו קוראים את ספר יונה ביום כיפור?

הרבנית חמוטל שובל היא בוגרת כולל דעה, מרצה אורחת (Scholar-in-Residence) של רשת אור תורה סטון בצפון אמריקה ומלמדת תלמוד בישיבה התיכונית ע"ש ריי קושנר בניו ג'רסי

ספר יונה הוא סיפור מופלא, שאנו קוראים כל שנה ביום כיפור. צלילה פנימה אל תוך הסיפור מעוררת המון שאלות, על דמותו של יונה, על הבריחה שלו משליחותו, על אנשי נינוה, ועל התגובות של יונה לחזרתם בתשובה.

יונה הנביא מתבקש על ידי הקב"ה ללכת אל העיר נינוה, לתבוע מהם שיחזרו בתשובה על מעשיהם הרעים. יונה מסרב ומנסה לברוח מאת ה'. אחרי הרפתקה בים, ובליעתו על ידי לויתן, בסופו של דבר יונה ממלא את שליחותו, ומזהיר את אנשי נינוה והם חוזרים בתשובה. יונה לא מרוצה מחזרתם זו ונענש על ידי ה'.

השאלה המרכזית והמעניינת ביותר היא, למה אנחנו קוראים על סיפור של תשובה, שלא קשור בעם ישראל, ביום הקדוש ביותר שלנו? מה אנחנו צריכים ללמוד מסיפורם של אנשי נינוה? למה אנחנו מאירים בזרקור דווקא את הסיפור שלהם?

אחרי תהפוכותיו בים, וסירובו למלא את שליחותו, יונה מגיע בסוף לאנשי נינוה ומתריע בפניהם – אם לא תעשו תשובה נינוה נהפכת. ומיד, בלי ויכוח או התנגדות – אנשי נינוה חוזרים בתשובה:

וַיָּ֤חֶל יוֹנָה֙ לָב֣וֹא בָעִ֔יר מַהֲלַ֖ךְ י֣וֹם אֶחָ֑ד וַיִּקְרָא֙ וַיֹּאמַ֔ר ע֚וֹד אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְנִֽינְוֵ֖ה נֶהְפָּֽכֶת: וַֽיַּאֲמִ֛ינוּ אַנְשֵׁ֥י נִֽינְוֵ֖ה בֵּֽאלֹהִ֑ים וַיִּקְרְאוּ־צוֹם֙ וַיִּלְבְּשׁ֣וּ שַׂקִּ֔ים מִגְּדוֹלָ֖ם וְעַד־קְטַנָּֽם:  

המדרש בילקוט שמעוני מעיר על ההבדל בין עם ישראל, עם קשה עורף, ובין אנשי נינוה:

"נינוה נביא אחד שלחתי לה ושמעו בקולי ויאמינו אנשי נינוה, וזו כמה נביאים שלחתי לה השכם ושלוח ולא שמעו בקולי"

המדרש מסביר שעם ישראל הוא עם קשה, שלא חוזר בתשובה בקלות, ונדרש לתוכחות רבות על ידי הרבה נביאים. לעומתו, אנשי נינוה חוזרים מיד בתשובה, אחרי ששמעו תוכחה מנביא אחד בלבד.

לדעתי, ההשוואה בין עם ישראל ובין אנשי נינוה לא באה, חלילה, כדי להבאיש את פרצופו של עם ישראל, כדי לנזוף בו עוד, אלא כדי להדגיש לעם ישראל שיש דרך לתשובה פשוטה ומיידית.

"וַיַּ֤רְא הָֽאֱלֹהִים֙ אֶֽת־מַ֣עֲשֵׂיהֶ֔ם כִּי־שָׁ֖בוּ מִדַּרְכָּ֣ם הָרָעָ֑ה וַיִּנָּ֣חֶם הָאֱלֹהִ֗ים עַל־הָרָעָ֛ה אֲשֶׁר־ דִּבֶּ֥ר לַעֲשׂוֹת־לָהֶ֖ם וְלֹ֥א עָשָֽׂה"

סיפור התשובה של אנשי נינוה, מגולם כולו בשבעה פסוקים בלבד בתוך ספר יונה.

תוכחה-תשובה-התרצות הקב"ה.

שבעה פסוקים שמגלמים סיפור פשוט של תשובה. עם ישראל, לאורך אלפיים שנות קיומו, מנהל מערכת יחסים מורכבת עם הקב"ה. התרחקות והתקרבות, חטאים וסבל ותשובה, ושוב חטאים. מערכת סבוכה של רצון לקרבת השם, עם נפילות לחטאים שונים, גלות, וגאולה, וחוזר חלילה. עם ישראל חפץ בחיים של קדושה ועשיית רצון השם, אבל המציאות מוכיחה שלא תמיד זה מצליח. חטא העגל, חוסר האמונה במדבר, משברי האמונה בארץ, חורבן הבית הראשון, ולאחריו השני, והסתר הפנים של הקב"ה מהווים מערכת יחסים ארוכה של שברים ותיקונם ביחסי עם ישראל ואלוהיו.

דווקא בגלל זה, פעם בשנה הקב"ה מבקש שנקרא סיפור תשובה אחר. סיפור פשוט.

ביום הקדוש ביותר בשנה הקב"ה קורא לנו להניח להיסטוריה הסבוכה של מערכת היחסים, וללמוד מסיפור אנשי נינוה. ביום הכיפורים יש לנו הזדמנות לבחור בתשובה פשוטה, כמו של אנשי נינוה. תשובה של שבעה פסוקים. תוכחה-תשובה-נחמה.

המילים "יונה" ו"נינוה" דומות מאוד בעברית. בספר צפניה כתוב כך:

ה֥וֹי מֹרְאָ֖ה וְנִגְאָלָ֑ה הָעִ֖יר הַיּוֹנָֽה: לֹ֤א שָֽׁמְעָה֙ בְּק֔וֹל לֹ֥א לָקְחָ֖ה מוּסָ֑ר בַּֽיקֹוָק֙ לֹ֣א בָטָ֔חָה אֶל־אֱלֹהֶ֖יהָ לֹ֥א קָרֵֽבָה:

רשי מסביר בפירושו לספר צפניה ש"יונה" הוא כינוי לירושלים, שבניגוד לעיר נינוה, ירושלים מתקשה לחזור בתשובה ולשמוע בקול השם, "עד עכשיו דבר בנינוה ועכשיו חוזר על ירושלים הוי שתהא לבז ולסחי כרואי ותהא מגואלת בצחן עוונה".

כלומר, גם ספר צפניה משחק עם המילים הקרובות ומשווה בין היונה לבין נינוה. היונה מתקשה לשוב, ונינוה שבה מיד.

ביום כיפור אנחנו קוראים את ספר יונה ואז יש לנו הזדמנות חד שנתית לחזור בתשובה שלמה בלי מטענים, בלי המון נביאים, בלי מתווכים. תשובה פשוטה וישירה. פעם אחת לצאת מעצמנו ולהיות קצת יותר דומים לאנשי נינוה, ולחזור בתשובה שלמה. הקב"ה מבטיח לנו שאם נחזור בתשובה עם לב נקי, הוא יקבל את תשובתנו. סיפורם של אנשי נינוה צריך להוות לנו השראה ומקור כוח: הקב"ה רק מחכה שנשוב אליו, ומיד הוא יקבל אותנו חזרה.