האם ניתן להונות מהסיבות הנכונות?השחיתות המחויבות של האימהות

מרגו באטוויניק היא בוגרת של מדרשת או”ת לינדנבאום (09′) ומדריכה לשעבר (12′), ויחד עם בעלה ג’וש, הקימה את Mizrachi OU-JLIC – קהילת סטודנטים תורנית – במרכז הבינתחומי בהרצליה.

בעודי כותבת שורות אלה, טרם פורסמו התוצאות הרשמיות של הבחירות בארה”ב. דבר התורה הזה הוא כמובן לא המקום לדיון פוליטי, אך מעניין כיצד, לאורך קמפיין הבחירות כולו, הועלו משני הצדדים חששות והאשמות לגבי סוגים שונים של הונאה. אמנם אף אחד מאתנו לא מחשיב את עצמו כרמאי או שקרן… אך אין לי אלא לתהות: אם תוצאות הבחירות כל כך חשובות לעתידה של ארה”ב ושל ישראל, האם זה יהיה לגיטימי “לעזור” להן להשיג את היעד הרצוי, גם אם בדרך של הונאה? אולי לא רק מותר לנו, אלא שאנו אפילו… מחויבים להונות על מנת להבטיח שהמועמד הנכון יזכה?

דרכיה המפוקפקות של רבקה

רמאות עוברת כחוט השני בין פרשות השבוע שאנו קוראים בתקופה הזו, ומבצעים אותה המודלים הגדולים ביותר לחיקוי שיש לנו. אמנם סביב ההונאה בפרשתנו עולות שאלות צורמות רבות, אך מעשיה של רבקה הם המטרידים ביותר:

מדוע אין היא מספרת לו על הנבואה שהיא מקבלת? מדוע היא מנצלת אותו ואת עיוורונו? מדוע היא בוחרת לערב את בנה במעשה רמייה? איך היא יכולה להורות לבנה לשקר לאביו? מה היא תכננה לעשות מבחינה רגשית ברגע שיצחק יגלה מה קרה וירגיש שבנו בגד בו? למה שתגרום לכל המאבק הזה, שיימשך דורות רבים, לכאורה מרצונה? האם היא לא חשבה שהקב”ה ימצא דרך אחרת לוודא שהאמת תצא לאור?

וגם אם היא מרמה את בעלה ובנה מתוך רצון להשיג את התוצאה “הנכונה”… האם “נכון” להשיג אותה באמצעים הלא-נכונים?

דפוסן של האימהות

לפני שננסה לענות על השאלות הללו, בואו ניקח רגע צעד אחד אחורה ונשאל אותן גם לגבי שרה. חז”ל העבירו ביקורת נוקבת על מעשיה של שרה. ברגע שהיא חשה שמשהו אינו כשורה במערכת היחסים בין ישמעאל לבנה יצחק, היא מגרשת את הגר וישמעאל מהבית, על אף שהייתה זו היא שעודדה את אברהם להביא ילד עם שפחתה מלכתחילה. באותה העת, להיות אישה לבדה, ללא כל אמצעי הגנה, וללא די מזון ומים, או כל תכנית למציאת מחסה – מדוע שרה מתנהגת באכזריות כזו? האם לא ניתן היה לפעול אחרת?

ומה עם רחל ולאה? גם רחל, על פי המדרש, מרמה את יעקב. היא מלמדת את לאה את הסימנים שקבעה עמו כדי שיתחתן עם אחותה ללא ידיעתו. ולמרות שהתרמית של רחל ראויה לשבח היות שהיא מנוגדת לאינטרס האישי שלה, בכל זאת נשאלת השאלה: האם זו הדרך הנכונה להתחיל את חיי הנישואים? הדמעות, השנאה בין האחים, הקנאה והכאב שחווים האחיות ובניהם – האם לא נובעים כולם מאותה התרמית?

האם ייתכן ששרה, רבקה, רחל או לאה היו יכולות לנהוג אחרת? האם לא ניתן היה להבטיח את עתידיהם של יצחק ויעקב מבלי להידרש למעשים לא-ישרים?

התוצאות המזיקות

כאשר בוחנים את ההיסטוריה, לרוב מעשי ההונאה אין סוף טוב. השלכות המתח בין יצחק לישמעאל מורגשות עד היום, אחרי 4,000 שנה. אנחנו עדיין נלחמים בבני דודינו הישמעאלים. הדבר נכון גם לגבי יעקב ועשיו. השנאה שיצרה תכניתה של רבקה הדהדה לאורך מאות שנות רדיפה ואימה שהטילו עלינו צאצאיו של עשיו.

אולי, כפי שחז”ל אכן הציעו, האימהות שלנו לא פעלו לגמרי כמו שצריך בסיפורים האלה. התורה וחז”ל בהחלט מעבירים ביקורת על האימהות על כך שלא בחרו בדרך הישר. האחים משקרים ליעקב לגבי גורלו של יוסף, ורש”י אומר שמדובר במידה כנגד מידה – שבניו משקרים לו כפי ששיקר הוא לאביו. הוא כותב במפורש שהצער והכאב לא צריכים היו להיגרם.

עם זאת, הדבר שייחד את האימהות שלנו הוא סירובן המוחלט “להשליך” את ילדיהן מאחורי גבן כשהתעורר קושי, כפי שהשליכה הגר את ישמעאל תחת השיח. האימהות היו מסורות, נלהבות וחדורות מטרה, ולקחו ברצינות רבה את הבטחת עתיד ילדיהן ועתידם של בני ישראל. האימהות של כל מנהיגינו הדגולים עשו מעשים לא-רגילים למען עתידם, כגון יוכבד וחנה בעבור בניהן משה ושמואל.

הן טעו, אך אנו יכולים ללמוד ממעשיהן

התוצאות מדברות בעד עצמן, ומוכיחות שגישת הרמאות איננה הגישה הנכונה. חייבת הייתה להיות דרך אחרת. אך מה שאנו כן יכולים ללמוד מהאימהות הוא המסירות המוחלטת שלהן למאבק על עתיד ילדיהן. המוטיבציה העצומה שלהן להמשיך את מורשתן המשפחתית לעתים לקחה אותן רחוק מדי. אך המוטיבציה הזו בדיוק הפכה אותן לדמויות קריטיות כל כך בהצמחת תולדות בני עמנו, ולמעשה, למשפיעות כל כך על המין האנושי כולו.

אז האם זה בסדר לרמות קצת מאחורי הקלעים? חד משמעית לא. תמיד קיימת דרך אחרת.

ובכל זאת, ניתן ללמוד ממעשים אלה תכונה מהותית בזהותן של האימהות: התמסרות מטורפת כמעט לעתיד ילדיהן. מבלי להתפשר על ערכינו, תמיד היינו נחושים להילחם על הבטחת עתיד עמנו, ועל העברת מסרינו לעולם, וכך עלינו להמשיך.