ההדדיות שבתשובה

בתור בוגרת גאה של המחזור העל-תיכוני הראשון של מדרשת לינדנבאום – שנקראה אז מכללת ברוריה – מצטרפות אליי בכתיבת דבר התורה הזה בנות משפחה נוספות שגם הן בוגרות המדרשה: גיסתי לאה, בנותיי טלי ואיילת, וכלתי אליסון. יחד נשתף כאן מחשבות על התקופה המשתקפות בהמשכיות של לימוד התורה שלמדנו בלינדנבאום לאורך הדורות ולזכרו של הארווי בראון, אבינו וסבנו האהוב, שנפטר באלול השנה והיה בעצמו למדן ומלמד דגול.

בחודש אלול אנו מצויים בלב חומש דברים, ובו אנו מתבקשים להשתנות ומוזמנים לחלוק אינטימיות: "וְשָׁב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ שָׁמָּה" (פרק ל' פסוק ג'). אחרי כל תקופה של פירוד יגיע חיבוק עז של חיבה והזדהות. ה' ישיב את שבותנו ברחמים. בפסוק זה נדמה כאילו כל מלאכת השינוי מוטלת על הקב"ה. אך מאוחר יותר, בספרי הנביאים, שומה עלינו לעשות את הצעד המאומץ הראשון.

באחד מן הביטויים המקראיים המלבבים ביותר של תשובה, אומר ה' לזכריה להגיד לעם את הדברים הבאים: "וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת שׁוּבוּ אֵלַי נְאֻם ה' צְבָאוֹת וְאָשׁוּב אֲלֵיכֶם אָמַר ה' צְבָאוֹת" (זכריה פרק א' פסוק ג'). זוהי תשובה המושתתת על הדדיות, הזמנה לפתוח בתהליך מורכב ולא-לינארי של שינוי. אך הקב"ה אינו מתנדב לעשות את הצעד הראשון. הוא מבקש זאת מאתנו, כפי שמציינת אליסון: "עלינו להיות פעילים ויוזמים ביחסים האלה". כשאנו שבים ללימוד, ביכולתנו להשפיע גם על אחרים שילמדו. כשאנו מרחיבים את צעדינו הראשונים כך שיכללו גם את "המשפחה והקהילה, ה' שב אלינו כקולקטיב."

הקריאה הזו היא הד לפרשנותו של ר' דוד אלטשולר, ה"מצודת דוד", שמסביר שאם נשוב לה' ראשונים, אזי השכינה תשכון בקרבנו. לאה מקשרת בין פעולת השיבה ההדדית המתוארת בספר זכריה להשפעת לימוד התורה על אביה. בהיותו נער, התחזק בשמירת מצוות והשקיע את יכולות הלמידה והידע האדירות שלו בתחום היהדות: "הוא אהב ללמוד ולשנן בעל-פה את כל הכתבים היהודיים, ונראה היה שה' גומל לו על מאמציו וחונן אותו בכישרון להעביר את מחשבותיו ותובנותיו לאחרים. הוא התקרב לה', וה' התקרב אליו."

איילת מציינת ששמו של ה' מוזכר בפסוק זה שלוש פעמים. "כפי שכותב אבן-עזרא, עלינו לשוב אל ה' כמה וכמה פעמים כדי שישוב אלינו." מודל זה מתאים גם לקשרי גומלין אחרים. "במערכת יחסים צריך להשקיע מאמץ. גם לחברות לוקח זמן להירקם. לעתים עלינו להתחנן או להשתדל כאשר היחסים בינינו ובין אחרים אינם עולים יפה. זה מה שה' אומר לנו. השתדלו, ואם לא תצלח דרככם, השתדלו עוד יותר והשקיעו ביחסים שחשובים לכם במיוחד."

ר' מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל וייזר, פרשן בן המאה ה-19 הידוע בכינויו המלבי"ם, מציין שזכריה מייצג את סוף תקופת הנביאים. לא יהיו עוד אחריו נביאים שימליצו ליהודים להימנע מעשות רע בעיני ה' ולשוב אליו. לכן יהיה עליהם לעשות את הצעד הראשון בעצמם: "מנקודה זו ואילך, יהיה עליהם להשתדל לעשות תשובה בעצמם." מכיוון שהדבר היחיד שאנו יכולים לשלוט בו הוא ההתנהגות שלנו, עלינו להחליט אם לשוב לאחר בבקשת סליחה ולחזור בתשובה, או להפנות לו עורף. וכפי שמציין המלבי"ם, בדור שאין בו נביא, המשימה המאתגרת הזו מונחת לפתחנו.

נראה שזכריה מבקש מאתנו בקשה גדולה מאוד: ליזום, להצניע לכת, להתנצל ולהתחייב להשתנות. רק אז ישיב ה' את שבותנו ברחמים כפי שהבטיח לנו בחומש דברים. אך אם נשים לב שהשיבה אינה אלא תנועה פיזית קלה, תזוזה מעמדה ומנקודת מבט מסוימות, תהיה התשובה קלה יותר לביצוע. אנו מתחילים את המלאכה הפנימית העמוקה בתקופה זו של השנה בביצוע התאמות קטנות אך משמעותיות, תוך השקעה ביחסינו עם ה', עם אחרים ועם עצמנו. "העמקת הקשרים", אומרת טלי, "מצריכה משני הצדדים להיות פגיעים. לעתים קרובות קשה להיות 'המבוגר האחראי' שמושיט יד לאחר, יוזם עמו שיחה, מרים טלפון, או מתנצל. הפסוק הזה מזכיר לנו שכאשר אנו עושים את הצעד הראשון, אנו מעניקים לעצמנו מתנה. בתקופה זו של חשבון נפש על יחסינו עם הקב"ה, משפחתנו וחברינו, מי ייתן ונהיה חזקים מספיק כדי להיות פגיעים."