הזדמנות להתחיל מחדש
מאת הרבנית דבורה עברון, מנהלת המכון למנהיגות הלכתית ע"ש סוזי ברדפילד מבית רשת אור תורה סטון
הציווי על ראש השנה מופיע מספר פעמים בתורה אך ישנו סיפור יחיד במקרא שמסופר עליו שהתרחש ב-א' בתשרי, בראש השנה עצמו. הכוונה לפרק ח' בספר נחמיה. הפרק מספר על אסיפת עם בירושלים בה עזרא הסופר קורא מהתורה והמסייעים על ידו מסבירים את מה שעזרא קורא לפני הקהל שהתכנס לשמוע, מאיש ועד אישה. עזרא ונחמיה פועלים בתקופה של שיבת ציון. בתקופה זו חזרה קבוצה של גולים מגלות בבל לארץ ישראל וחברה לאוכלוסייה יהודית שלא יצאה לגלות ונשארה בארץ. עם חזרתם דואגים המנהיגים לארגן מחדש את האוכלוסייה היהודית מבחינה מנהלית, כלכלית ודתית. בסוף פרק ז' מסופר כי: וַיֵּשְׁב֣וּ הַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּ֡ם וְהַשּׁוֹעֲרִים֩ וְהַמְשֹׁרְרִ֨ים וּמִן־הָעָ֧ם וְהַנְּתִינִ֛ים וְכָל־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּעָרֵיהֶ֑ם וַיִּגַּע֙ הַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֔י וּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּעָרֵיהֶֽם: חודש תשרי מגיע כשכל ישראל בעריהם כך שנראה שארגון העם אכן מצליח והכל העם מסודר. כשזה המצב מכנסים עזרא ונחמיה את כל העם ב- א' בתשרי בירושלים. הם בונים במת עץ מיוחדת לאירוע עצמו עליו עומד עזרא הסופר וקורא בפני העם, מאיש ועד אישה, מתוך ספר התורה. קריאה זו נמשכת מספר שעות, מזריחה ועד מחצית היום.
דברי התורה מעוררים בכי בעם. מרבית הפרשנים מבינים שהעם בוכים על כך שהם לא קיימו עד עכשיו את התורה כראוי. המלבי"ם מדייק שעזרא קרא מתוך הפסוקים העוסקים ב- א' תשרי, בראש השנה. העם מבין שהיום הוא יום הדין ולכן הוא בוכה מאימת הדין. אנחנו יודעים שהבבלים הגלו את שכבות המנהיגות של העם, המלוכה והכהונה, ולכן מי שנשארו בארץ היו בעלי השכלה מועטה, אם בכלל. על פי חז"ל בפרק "עשרה יוחסין" במסכת קידושין גם בקבוצה שחזרה ארצה מבבל היו מעט משכבות ההנהגה. אמנם היו כהנים ולויים ו"מבינים" שחזרו לארץ, חלקם אלה שסייעו לעזרא בהנגשת קריאת התורה לעם, אבל מרבית הציבור שחזר היה אף הוא חסר השכלה תורנית. אם כך, כשהעם, הגברים והנשים, שומעים את עזרא קורא בספר התורה הם חווים משבר כפול. הם אינם מבינים את השפה שבה התורה כתובה והם אינם מכירים את הטקסט שמתורגם להם. הם בוכים על אבדן הזהות הלאומית והדתית שלהם במובן הרחב ביותר. הם אינם יודעים כיצד לקיים את מצוות התורה והם חוששים שכבר אבדה להם ההזדמנות להתחיל מחדש.
עזרא ונחמיה מרגיעים את העם בשתי דרכים, כל דרך נותנת מענה לאחת ממצוקות השבר. ראשית הם שולחים אותם לאכול ולשתות ולדאוג למי שאין לו מפני שהיום הוא יום קדוש לה'. בהנחייה זו העם לומד מה עושים בחג. הם לומדים כיצד נוהגים ביום קדוש. מתפללים וקוראים בתורה ואחר כך אוכלים ושותים ונותנים למי שאין לו. ממש כפי שפוסק הרמב"ם בהלכות יו"ט פרק ו הלכות יח-יט: "..הקטנים נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות, והנשים קונה להן בגדים ותכשיטין נאים כפי ממונו, והאנשים אוכלין בשר ושותין יין שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין, וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים, אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו…אלא כך היא הדת, בבקר משכימין כל העם לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומתפללין וקורין בתורה בענין היום וחוזרין לבתיהם ואוכלין, והולכין לבתי מדרשות קורין ושונין עד חצי היום, ואחר חצי היום מתפללין תפלת המנחה וחוזרין לבתיהן לאכול ולשתות שאר היום עד הלילה".
לאחר שהעם מקבל הסבר כיצד יש לנהוג ומה נכון לעשות ביום קדוש, גם מבחינת סדר היום וגם מבחינת הערכים שהם הבסיס לסדר היום הזה, הם גם מקבלים נקודת מוצא ממנה יוכלו להתחיל מחדש – "אל תעצבו כי חדוות ה' היא מעוזכם". אל תעצבו, אומרים המנהיגים, כי אתם ישראל, שאתם חדוות ה' ושמחתו (עפ"י שיר השירים רבה פרשה א), זה המעוז שלכם, זה הבסיס, זה מה שמחזק אתכם וזוהי נקודת ההתחלה לרכוש מחדש את הזהות הלאומית והדתית הישראלית.
מהסיפור בנחמיה נמצאנו למדים שראש השנה הוא הזדמנות אולטימטיבית לריסטארט. תאריך שבו אפשר להתחיל מחדש גם כשהכל נשכח. לכן לא מפתיע אותנו שא' בתשרי הוא ראש השנה לשמיטין ויובלות כפי שמובא במשנה הראשונה במסכת ראש השנה. רעיון האתחול מחדש בולט במיוחד ביובל: וְקִדַּשְׁתֶּ֗ם אֵ֣ת שְׁנַ֤ת הַחֲמִשִּׁים֙ שָׁנָ֔ה וּקְרָאתֶ֥ם דְּר֛וֹר בָּאָ֖רֶץ לְכָל־יֹשְׁבֶ֑יהָ יוֹבֵ֥ל הִוא֙ תִּהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם וְשַׁבְתֶּ֗ם אִ֚ישׁ אֶל־אֲחֻזָּת֔וֹ וְאִ֥ישׁ אֶל־מִשְׁפַּחְתּ֖וֹ תָּשֻֽׁבוּ (ויקרא, כה, י). קשר נוסף שאנחנו מוצאים בין יובל לראש השנה הוא שמיובל למדים שהכלי שבו תוקעים בראש השנה הוא שופר. כפי שנלמד בתלמוד במסכת ראש השנה דף לג עמוד ב: "תנו רבנן: מנין בשופר (מניין שהכלי שתוקעים בו בראש השנה הוא שופר)? – תלמוד לומר "והעברת שופר תרועה", אין לי אלא ביובל, בראש השנה מנין? תלמוד לומר בחדש השביעי, שאין תלמוד לומר בחדש השביעי, ומה תלמוד לומר בחדש השביעי – שיהיו כל תרועות של חדש שביעי זה כזה". הגמרא לומדת מהמילים "בחודש השביעי" שהן מיותרות בפסוק, מכיוון שכתוב שם "ביום הכיפורים" כך שבוודאי שמדובר בחודש תשרי, שכל התרועות המוזכרות בחודש השביעי צריכות להיות בשופר כפי שכתוב ביובל. השופר הוא המריע, הוא המזכיר שזה הזמן להתחיל מהתחלה.
חז"ל מספרים לנו שהיום בו נברא האדם הראשון היה א' בתשרי. המדרש בויקרא רבה קובע בפשטות: "באחד בתשרי נברא אדם הראשון". ראש השנה הוא יום הולדתו של אדם הראשון, ועבור כולנו, כל בני האדם, זה תאריך שמחזיק את כוח ההתחלה, את האפשרות להתחיל מחדש גם כשיש הרגשה ששכחנו הכל, שאין תיקון, שנגזר עלינו להמשיך בכיוון שאינו טוב עבורנו. עזרא ונחמיה לימדו את העם בירושלים ומלמדים אותנו שתמיד יש תיקון, תמיד יש אפשרות להתחיל שוב. כל מה שצריך זה שנעזור אחד לשני להיזכר.
שנה טובה!
