חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

״המדרש והמיתוס״ – פרשת בא: לכסות את עין הארץ

מאת הרב אביע”ד סנדרס, מנהל השמה בכולל דעה ע”ש סוזי ברדפילד ור”מ במדרשת או”ת לינדנבאום

אביע

הפרשה שלנו ממשיכה לתאר את המפגשים של משה ואהרון עם פרעה. גם הפעם משה ואהרון באים אל פרעה מתוך ידיעה ברורה שהשם מכביד את לבו של פרעה. הפעם מתווסף למידע זה רעיון נוסף- שיש מטרה בהקשיית לב פרעה. השם מקשה את לב פרעה כדי שיהיה סיפור לספר לדורות העתידיים, כך שהדורות העתידיים ידעו את השם:

שמות פרק י פסוק א (פרשת בא) – ה (פרשת בא)
(א) וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה כִּֽי־אֲנִ֞י הִכְבַּ֤דְתִּי אֶת־לִבּוֹ֙ וְאֶת־לֵ֣ב עֲבָדָ֔יו לְמַ֗עַן שִׁתִ֛י אֹתֹתַ֥י אֵ֖לֶּה בְּקִרְבּוֹ:
(ב) וּלְמַ֡עַן תְּסַפֵּר֩ בְּאָזְנֵ֨י בִנְךָ֜ וּבֶן־בִּנְךָ֗ אֵ֣ת אֲשֶׁ֤ר הִתְעַלַּ֙לְתִּי֙ בְּמִצְרַ֔יִם וְאֶת־אֹתֹתַ֖י אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בָ֑ם וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּי־אֲנִ֥י יְקֹוָֽק:
(ג) וַיָּבֹ֨א מֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹן֘ אֶל־פַּרְעֹה֒ וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו כֹּֽה־אָמַ֤ר יְקֹוָק֙ אֱלֹהֵ֣י הָֽעִבְרִ֔ים עַד־מָתַ֣י מֵאַ֔נְתָּ לֵעָנֹ֖ת מִפָּנָ֑י שַׁלַּ֥ח עַמִּ֖י וְיַעַבְדֻֽנִי:
(ד) כִּ֛י אִם־מָאֵ֥ן אַתָּ֖ה לְשַׁלֵּ֣חַ אֶת־עַמִּ֑י הִנְנִ֨י מֵבִ֥יא מָחָ֛ר אַרְבֶּ֖ה בִּגְבֻלֶֽךָ:
(ה) וְכִסָּה֙ אֶת־עֵ֣ין הָאָ֔רֶץ וְלֹ֥א יוּכַ֖ל לִרְאֹ֣ת אֶת־הָאָ֑רֶץ וְאָכַ֣ל׀ אֶת־יֶ֣תֶר הַפְּלֵטָ֗ה הַנִּשְׁאֶ֤רֶת לָכֶם֙ מִן־הַבָּרָ֔ד וְאָכַל֙ אֶת־כָּל־הָעֵ֔ץ הַצֹּמֵ֥חַ לָכֶ֖ם מִן־הַשָּׂדֶֽה:

המדרש מסביר את הפתיחה לצו של משה- ‘בֹּא’ אל פרעה ולא ‘לך’ אל פרעה:

מדרש הגדול שמות פרק י פסוק א (פרשת בא)
בא אל פרעה. מפני מה הוא אומר בא אל פרעה, אלא אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לך אמור לפרעה מנהג העולם אדם בא לגור אצל חבירו כל מה שיכול לעשות עמו טובה הוא עושה מפני שבא להישען עליו, אתה באו ישראל לגור בארצך תכבוש אותם בעבודתך, פתיתה אותם בדברים טובים עד שבאו אליך ואחר כך הקשיתה עליהן עולך, השקיתה אותם מתוק בעת בואם אליך ואחר כך הרויתה אותם מר, אמרת להם ואתנה לכם את טוב ארץ מצרים (בראשית מה, יח) ואחר כך תאמר תכבד העבודה על האנשים (שמות ה, ט), חייך שאני מרוה אותך לענה והריני נפרע ממך על ששנית דבריך.

המדרש רומז על העוול שעשו מצרים לישראל, שבמקום לקבל את האורחים- הם התאכזרו אליהם. המדרש מפתח פה רעיון שרבים כתבו עליו, שהשעבוד לא היה הכרחי. אולי העבדות היתה הכרחית, שהרי כל מצרים היתה בית עבדים וכל מי שנמצא בה הוא עבד של פרעה, אך העובדה שהמצרים עינו את ישראל לא היתה הכרח אלא בחירה של פרעה ושל המצרים כולם. כך מופיע אף בהמשכו של המדרש:

מדרש הגדול שמות פרק י פסוק א (פרשת בא)
כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו. מכאן אתה למד כשהיה פרעה מתרכך היו המצרים מתקשין וכשהיו המצרים מתרככין היה פרעה מתקשה, כשהיו אלו ואלו מתרככין היה הקדוש ברוך הוא מחזק את לבם, דכתיב כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו. מלמד שמנע מהם התשובה כדי להפרע מהם שנאמר למען שיתי אתתי אלה בקרבו.

פרעה לא היה לבד. מסתבר שהכסף והתאווה לכסף משותפים לכל המצרים. ההזדמנות הכלכלית שישראל היוו עבור האומה המצרית, תחושת העליונות שנתקבלה אצל המצריים מנוכחותם של עבדים שניתן לענות אותם ונמוכים במעמדם מן המצריים, גרמה להקדוש ברוך הוא להיפרע מכל האומה המצרית, ולהביא עניות וסבל על כולה.

המטרה של “למען תספר באזני בנך ובן בנך” שמה את מוקד העינוי של מצרים בסיפור לדורות הבאים, במילים שישמיעו בני ישראל, ובסיפורים אותם יספרו. בכלל, נראה שחלק גדול מן המטרה של המפגש עם פרעה היא להשמיע מילים, את דבר השם באזני פרעה. הלוא התוצאה ידועה מראש- אלוקים מקשה את לבו של פרעה ואת לבם של המצריים. המטרה היא להשמיע, לומר מילים ולהיות מסוגלים לספר על המילים האלו.

הדברים באים בניגוד מוחלט לתפיסה המצרית. התפיסה המצרית היא תפיסה שמבוססת על המרד במילים, המרד בתודעה ובמחשבה וההיתפסות למוחש. פרעה והמצרים מבוססים על גודל ועוצמה, ולא על תוכן. פרעה מבוסס בעליונותו על כולם, על הפירמידות והממון, על היותו אל מוחש.
המכות שמורבות על מצרים נוגעות בדיוק בנקודה הזו. הן פוגעות בסמלי העוצמה והכח, ברכוש ובמרחב. חשוב לציין שיש לתרבות המצרית על מה להתבסס. תרבות שניצבת על מילים, על ברית שנכרתת בין אלוקים לאדם, ברית שהתוכן שלה מילולי הנה הייחוד של עם ישראל. התרבות המצרית הנה תרבות של חומר ומרחב, התרבות של עם ישראל שמונהג על ידי משה עוברת תהליך- מתרבות שמבוססת על חלום- לתרבות שמבוססת על מילים, על רעיונות.

ניתן לומר שזו היא ההדגשה שמביאה התורה בהקשר של מכת ארבה:

שמות פרק י פסוק יג (פרשת בא) – טו (פרשת בא)
(יג) וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת־מַטֵּהוּ֘ עַל־אֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ וַֽיקֹוָ֗ק נִהַ֤ג רֽוּחַ־קָדִים֙ בָּאָ֔רֶץ כָּל־הַיּ֥וֹם הַה֖וּא וְכָל־הַלָּ֑יְלָה הַבֹּ֣קֶר הָיָ֔ה וְר֙וּחַ֙ הַקָּדִ֔ים נָשָׂ֖א אֶת־הָאַרְבֶּֽה:
(יד) וַיַּ֣עַל הָֽאַרְבֶּ֗ה עַ֚ל כָּל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַיָּ֕נַח בְּכֹ֖ל גְּב֣וּל מִצְרָ֑יִם כָּבֵ֣ד מְאֹ֔ד לְ֠פָנָיו לֹא־הָ֨יָה כֵ֤ן אַרְבֶּה֙ כָּמֹ֔הוּ וְאַחֲרָ֖יו לֹ֥א יִֽהְיֶה־כֵּֽן:
(טו) וַיְכַ֞ס אֶת־עֵ֣ין כָּל־הָאָרֶץ֘ וַתֶּחְשַׁ֣ךְ הָאָרֶץ֒ וַיֹּ֜אכַל אֶת־כָּל־עֵ֣שֶׂב הָאָ֗רֶץ וְאֵת֙ כָּל־פְּרִ֣י הָעֵ֔ץ אֲשֶׁ֥ר הוֹתִ֖יר הַבָּרָ֑ד וְלֹא־נוֹתַ֨ר כָּל־יֶ֧רֶק בָּעֵ֛ץ וּבְעֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

הארבה מכסה את “עין ארץ”. על ביטוי זה אומר המדרש:

ילקוט שמעוני על התורה קפ״ו
וכסה את עין הארץ אמר ריש לקיש כל מה שברא הקב”ה באדם ברא בארץ, אדם יש לו ראש והארץ יש לה ראש שנאמר וראש עפרות תבל, אדם יש לו עינים והארץ יש לה עינים שנאמר ויכס את עין כל הארץ, אדם יש לו אזנים ובארץ כתיב שמעו שמים והאזיני ארץ, אדם יש לו פה והארץ ותפתח הארץ את פיה, אדם יש לו ידים והארץ והארץ הנה רחבת ידים, אדם יש לו זרוע וכתיב ומתחת זרועות עולם, אדם יש לו טבור וכתיב יושבי על טבור הארץ, אדם יש לו ירכים והארץ וקבצתים מירכתי ארץ, אדם יש לו רגלים וכתיב והארץ לעולם עומדת, האדם אוכל וכתיב ארץ אוכלת יושביה, האדם שותה והארץ למטר השמים תשתה מים, אדם מתגעש והארץ ותגעש הארץ, אדם משתכר וכתיב נוע תנוע ארץ כשכור, אדם מקיא וכתיב ותקיא הארץ את יושביה, וכשם שהאשה יולדת כך הארץ שנאמר היוחל ארץ ביום אחד אם יולד גוי פעם אחת אלו ישראל שבפעם אחת הקב”ה מביאן ומכניסן לירושלים שנאמר ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה א”ל הקב”ה חייך לשעה קלה אני מקבץ גלותך שכך אמר ישעיה שאי סביב עיניך וראי וגו’

הארץ והאנושות מחוברות אחת לשניה- כל מה שיש בארץ יש באדם. זה לא ביטוי סתמי, מפני שיש משהו באדם שצמח עפר מן האדמה, שהוא בחינת גידולי קרקע. אך יותר מזה- לארץ יש ישות, לארץ יש קיום המקביל לאדם. האדם יכול לראות את עצמו בתבנית הארץ- כי הוא מאוד דומה לה. אך מה שמתחיל להתגלות הוא שעל אף שיש אופציה לראות את עצמנו בתבנית הארץ ובתבנית החומר, לא זה הסיפור שמשה ואהרון מתחילים לספר.

התנחומא עומד על כך שפרעה הבין את הפער שקיים כאן ותרגם אותו כרפיון של עם ישראל. הטענה שמשה ואהרון טוענים כלפיו הנה טענה שורשית, עם ישראל אינו שייך לתרבות המצרית, לדרך המצרית בה בוחנים את העולם:

תנחומא בובר, וארא י״ט
ואף פרעה היה מחרק בשיניו כנגד משה ואמר להם נרפים אתם נרפים (שמות ה יז). אמר ר’ יהודה ב”ר סימון מהו נרפים, אמר להם קדושים אתם, על כן אתם אומרים נלכה נזבחה לה’ (שם שם יז), אמר הקב”ה השכם בבקר והודע לפרעה שאינו כלום, (הנה הוא יוצא המימה). כה אמר ה’ [אלהי העברים] שלח [את] עמי ויעבדני, כי בפעם הזאת וגו’ (שמות ט יג יד), אמר לו שלח עמי ויעבדני, כך יפה לך, ואם לאו כי בפעם הזאת וגו’, כתיב מי כמוהו מורה (איוב לו כב), שמורה רשעים שיעשו תשובה, אמר לפרעה ועתה שלח העז את מקנך וגו’ (שמות ט יט), ומה כתיב הנני ממטיר כעת מחר וגו’ (שם שם יח), ולאחריו אני מביא את הארבה, שנאמר הנני מביא מחר ארבה בגבלך וכסה את עין הארץ (שם י ד ה), אמרו רבותינו כשם שיש לאשה ראש, כך יש לארץ ראש שנא’ וראש עפרות תבל (משלי ח כו), וכשם שיש לאשה אזנים, כך יש לארץ אזנים, שנאמר והאזיני ארץ (ישעיה א ב), וכשם שיש עינים לאשה, כך יש עינים לארץ, שנאמר וכסה את עין הארץ (שמו י ה), וכשם שיש פה לאשה, כך יש פה לארץ, שנאמר ותפתח הארץ את פיה (במדבר טז לב), וכשם שיש ידים לאשה, כך יש ידים לארץ, שנאמר והארץ הנה רחבת ידים (בראשית לד כא), וכשם שיש טבור לאשה, כך יש טבור לארץ, שנאמר יושבי על טבור הארץ (יחזקאל לח יב), וכשם שהאשה עוברת ויולדת, כך הארץ, שנאמר היוחל ארץ ביום אחד אם יולד גוי פעם אחת, (ישעיה סו ח), אלו ישראל שהקב”ה מביאם ומכניס אותם פעם אחת בירושלים וירושלים תמיה, שנאמר ואמרת בלבבך מי יולד לי (כל) [את] אלה (שם מט כא), א”ל הקב”ה חייך לשעה קלה אני מקבץ את גלותך, שכך אמר ישעיה, שאי סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו לך (שם שם יח).

פרעה רואה בארץ ישות חיה, שהארבה מגיע ומכסה אותה. הוא מבין שמשה מבקש להוביל את ישראל לפעולה במקצב אחר. העם שואף ללכת לזבוח במדבר, מחוץ לארץ מיושבת. הוא מעדיף להגיע למדבריות על פני הדמיון לארץ, על פני הכלכלה המשגשגת, הוא מבין שלא אובייקטים הם מרכז חייהם אלא הרצון לקדושה, הרצון להיבדלות מתרבות שמבוססת על חומריות.

ובאמת נראה שזו היא המטרה המכוננת של פרשתנו:

שמות פרק יג פסוק ח (פרשת בא) – טז (פרשת בא)
(ח) וְהִגַּדְתָּ֣ לְבִנְךָ֔ בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לֵאמֹ֑ר בַּעֲב֣וּר זֶ֗ה עָשָׂ֤ה יְקֹוָק֙ לִ֔י בְּצֵאתִ֖י מִמִּצְרָֽיִם:
(ט) וְהָיָה֩ לְךָ֨ לְא֜וֹת עַל־יָדְךָ֗ וּלְזִכָּרוֹן֙ בֵּ֣ין עֵינֶ֔יךָ לְמַ֗עַן תִּהְיֶ֛ה תּוֹרַ֥ת יְקֹוָ֖ק בְּפִ֑יךָ כִּ֚י בְּיָ֣ד חֲזָקָ֔ה הוֹצִֽאֲךָ֥ יְקֹוָ֖ק מִמִּצְרָֽיִם:
(י) וְשָׁמַרְתָּ֛ אֶת־הַחֻקָּ֥ה הַזֹּ֖את לְמוֹעֲדָ֑הּ מִיָּמִ֖ים יָמִֽימָה: פ
(טז) וְהָיָ֤ה לְאוֹת֙ עַל־יָ֣דְכָ֔ה וּלְטוֹטָפֹ֖ת בֵּ֣ין עֵינֶ֑יךָ כִּ֚י בְּחֹ֣זֶק יָ֔ד הוֹצִיאָ֥נוּ יְקֹוָ֖ק מִמִּצְרָֽיִם: ס

המטרה היא שתורת השם תהיה בפינו. המטרה היא מילים ולא מרחב, וגם שנגיע לארץ ישראל זו תהיה המטרה. משה ואהרון משרטטים בראש ובראשונה לפני פרעה תרבות אחרת, תרבות שתהיה תרבות נגד לאיך שהוא תופס את המציאות, תרבות שמכסה את עין הארץ.

לעמוד “המדרש והמיתוס”

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}