״המדרש והמיתוס״ – פרשת בשלח: בין קריעת ים סוף למלחמת עמלק

בפרשת "בשלח", פרשת יציאת ישראל ממצרים, התורה מתארת מאורעות כבירים. ים סוף נקרע לשניים ועם ישראל צועדים בחרבה בתוך הים. בעקבות נס פלאי זה עם ישראל נושא שירה ואנו נתקלים בשירה הגדולה הראשונה של התורה- שירת הים. כל זה מתרחש בתחילת הפרשה ובאמצעהּ. בסופה של הפרשה, עם ישראל נתקל בעם שהופך להיות האויב הנצחי של ישראל ושל אלוקים ונלחמים בו- מלחמת עמלק. מלחמה זו הופכת להיות למלחמה פלאית שמושפעת מידיו של משה ומהווה מודל להמון דרשות משמעותיות.

תחילת שירת הים מאופיינת בחגיגיות מרובה:

שמות פרק טו פסוק א (פרשת בשלח)
(א) אָ֣ז יָשִֽׁיר־מֹשֶׁה֩ וּבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַשִּׁירָ֤ה הַזֹּאת֙ לַֽיקֹוָ֔ק וַיֹּאמְר֖וּ לֵאמֹ֑ר אָשִׁ֤ירָה לַֽיקֹוָק֙ כִּֽי־גָאֹ֣ה גָּאָ֔ה ס֥וּס וְרֹכְב֖וֹ רָמָ֥ה בַיָּֽם:

על פסוק זה אומר המדרש:

שמות רבה (וילנא) פרשה כג סימן א (פרשת בשלח)
א [טו, א – כא] אז ישיר משה, הה"ד (שם /תהלים/ צג) נכון כסאך מאז, א"ר ברכיה בשם ר' אבהו אף על פי שמעולם אתה לא נתיישב כסאך ולא נודעת בעולמך עד שאמרו בניך שירה לכך נאמר נכון כסאך מאז, משל למלך שעשה מלחמה ונצח ועשו אותו אגוסטוס אמרו לו עד שלא עשית המלחמה היית מלך עכשיו עשינוך אגוסטוס, מה יש כבוד בין המלך לאגוסטוס אלא המלך עומד על הלוח ואגוסטוס יושב, כך אמרו ישראל באמת עד שלא בראת עולמך היית אתה, משבראת אותו אתה הוא, אלא כביכול עומד שנאמר (חבקוק ג) עמד וימודד ארץ, אבל משעמדת בים ואמרנו שירה לפניך באז נתיישבה מלכותך וכסאך נכון הוי נכון כסאך מאז באז ישיר.

המדרש מתאר לנו רעיון מופלא. עד שעם ישראל אמר שירה, היתה בחינה באלוקות שעוד לא נתגלתה. בחינה זו הנה הישיבה של הקדוש ברוך הוא על כסאו. הכיסא של הקדוש ברוך הוא לא היה בשימוש, על כן המלכות לא היתה מתוקנת לגמרי, אך מעמד השירה לאחר קריעת הים, היתה בו ההכרה של עם ישראל בנוכחות ובעוצמת הקדוש ברוך הוא בעולם.

המדרש מצטט פסוק בתהילים- פסוק שמדבר על כינון כסאו של השם. אם בוחנים את כלל הפרק בתהילים ניתן לראות שיש קשר של ממש בין הפרק לבין קריעת ים לשניים:

תהלים פרק צג
(א) יְקֹוָ֣ק מָלָךְ֘ גֵּא֪וּת לָ֫בֵ֥שׁ לָבֵ֣שׁ יְ֭קֹוָק עֹ֣ז הִתְאַזָּ֑ר אַף־תִּכּ֥וֹן תֵּ֝בֵ֗ל בַּל־תִּמּֽוֹט:
(ב) נָכ֣וֹן כִּסְאֲךָ֣ מֵאָ֑ז מֵֽעוֹלָ֣ם אָֽתָּה:
(ג) נָשְׂא֤וּ נְהָר֨וֹת׀ יְֽקֹוָ֗ק נָשְׂא֣וּ נְהָר֣וֹת קוֹלָ֑ם יִשְׂא֖וּ נְהָר֣וֹת דָּכְיָֽם:
(ד) מִקֹּל֨וֹת׀ מַ֤יִם רַבִּ֗ים אַדִּירִ֣ים מִשְׁבְּרֵי־יָ֑ם אַדִּ֖יר בַּמָּר֣וֹם יְקֹוָֽק:
(ה) עֵֽדֹתֶ֨יךָ׀ נֶאֶמְנ֬וּ מְאֹ֗ד לְבֵיתְךָ֥ נַאֲוָה־קֹ֑דֶשׁ יְ֝קֹוָ֗ק לְאֹ֣רֶךְ יָמִֽים:

דווקא מתוך המים, דווקא מתוך הים עולה מלכותו של השם. קריעת הים לשניים מבססת את כסאו של הקדוש ברוך בעולם. כסא שעל פי המדרש היה מוכן כבר מימות הבריאה:

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור צג ד"ה [ג] [צג, ב]
נכון כסאך מאז. זה אחד מששה דברים שעלו במחשבה קודם בריאת העולם ואלו הן. כסא הכבוד, מלך המשיח, והתורה, וישראל, ובית המקדש, והתשובה. כסא הכבוד, דכתיב נכון כסאך מאז. מלך המשיח, שנאמר לפני שמש ינון שמו (תהלים עב יז). התורה, ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז (משלי ח כב). ישראל, שנאמר זכור עדתך קנית קדם (תהלים עד ב). בית המקדש, שנאמר כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו (ירמיה יז יב). התשובה, שנאמר בטרם הרים יולדו (תהלים צ ב), וכתיב תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם (שם שם /תהלים צ'/ ג).

מדרש אחר על תהילה זו, עומד על כך שדווקא בקריעת ים סוף מתחילה להתגלות מלכותו של הקדוש ברוך הוא עולם:

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור צג ד"ה [א] [צג, א]
ה' מלך גאות לבש. [שבעה לבושין לבש הקדוש ברוך הוא, אחד במלחמת הים, ה' מלך גאות לבש], זה מלבוש כנגד מלחמות הים, שנאמר אשירה לה' כי גאה גאה (שמות טו א),

קריעת ים סוף לשניים גורמת לעם ישראל לראות בהשם לא רק מי שמוציאם ממצרים אלא כמלך שלהם. דבר זה מחדש משהו בנוכחות האלוקית בעולם. הנוכחות אינה רק נוכחות של בורא, יוצר וגואל, אלא נוכחות של כסא המלוכה, שנמצא בתוך המציאות. העולם כביכול הופך להיות לארמונו של הקדוש ברוך הוא. השלמת הבריאה, הוצאת מן הכוח אל הפועל, באה לידי ביטוי בשירה של עם ישראל בעקבות קריעת ים סוף.

נקודה זו היא מרתקת דווקא לאור הפסוקים שיגיעו בסוף הפרשה, הפסוקים שמדברים על מלחמת עמלק:

שמות פרק יז פסוק ח (פרשת בשלח) – טז (פרשת בשלח)
(ח) וַיָּבֹ֖א עֲמָלֵ֑ק וַיִּלָּ֥חֶם עִם־יִשְׂרָאֵ֖ל בִּרְפִידִֽם:
(ט) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֤ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ בְּחַר־לָ֣נוּ אֲנָשִׁ֔ים וְצֵ֖א הִלָּחֵ֣ם בַּעֲמָלֵ֑ק מָחָ֗ר אָנֹכִ֤י נִצָּב֙ עַל־רֹ֣אשׁ הַגִּבְעָ֔ה וּמַטֵּ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים בְּיָדִֽי:
(י) וַיַּ֣עַשׂ יְהוֹשֻׁ֗עַ כַּאֲשֶׁ֤ר אָֽמַר־לוֹ֙ מֹשֶׁ֔ה לְהִלָּחֵ֖ם בַּעֲמָלֵ֑ק וּמֹשֶׁה֙ אַהֲרֹ֣ן וְח֔וּר עָל֖וּ רֹ֥אשׁ הַגִּבְעָֽה:
(יא) וְהָיָ֗ה כַּאֲשֶׁ֨ר יָרִ֥ים מֹשֶׁ֛ה יָד֖וֹ וְגָבַ֣ר יִשְׂרָאֵ֑ל וְכַאֲשֶׁ֥ר יָנִ֛יחַ יָד֖וֹ וְגָבַ֥ר עֲמָלֵֽק:
(יב) וִידֵ֤י מֹשֶׁה֙ כְּבֵדִ֔ים וַיִּקְחוּ־אֶ֛בֶן וַיָּשִׂ֥ימוּ תַחְתָּ֖יו וַיֵּ֣שֶׁב עָלֶ֑יהָ וְאַהֲרֹ֨ן וְח֜וּר תָּֽמְכ֣וּ בְיָדָ֗יו מִזֶּ֤ה אֶחָד֙ וּמִזֶּ֣ה אֶחָ֔ד וַיְהִ֥י יָדָ֛יו אֱמוּנָ֖ה עַד־בֹּ֥א הַשָּֽׁמֶשׁ:
(יג) וַיַּחֲלֹ֧שׁ יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶת־עֲמָלֵ֥ק וְאֶת־עַמּ֖וֹ לְפִי־חָֽרֶב: פ
מפטיר
(יד) וַיֹּ֨אמֶר יְקֹוָ֜ק אֶל־מֹשֶׁ֗ה כְּתֹ֨ב זֹ֤את זִכָּרוֹן֙ בַּסֵּ֔פֶר וְשִׂ֖ים בְּאָזְנֵ֣י יְהוֹשֻׁ֑עַ כִּֽי־מָחֹ֤ה אֶמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם:
(טו) וַיִּ֥בֶן מֹשֶׁ֖ה מִזְבֵּ֑חַ וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יְקֹוָ֥ק׀ נִסִּֽי:
(טז) וַיֹּ֗אמֶר כִּֽי־יָד֙ עַל־כֵּ֣ס יָ֔הּ מִלְחָמָ֥ה לַיקֹוָ֖ק בַּֽעֲמָלֵ֑ק מִדֹּ֖ר דֹּֽר: פ

במלחמת עמלק אנו פוגשים שוב את כסאו של הקדוש ברוך הוא. המלוכה, שמתחילה להתבטא בקריעת הים, הולכת ומקבלת ביטוי בנוכחות של הכסא כתוצאה של המלחמה בעמלק. המדרש עומד על כך:

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרק יז פסוק טז (פרשת בשלח)
טז) ויאמר כי יד על כס יה. כל זמן שהרשעים בעולם, כביכול אין כסאו שלם, ואין השם שלם, בטלו רשעים מן העולם, הכסא שלם והשם שלם, שנאמר מלחמה לה' בעמלק: ד"א כי יד. אין יד אלא שבועה, שנאמר אשר נשאתי את ידי (במדבר יד ל), ר' אלעזר המודעי אומר נשבע הקדוש ברוך הוא בכסא הכבוד שלו, אם אניח נין ונכד בעמלק מתחת מפרס השמים, שלא יהו אומר גמל זה של עמלק, כבש זה של עמלק. ר' אליעזר אומר נשבע הקדוש ברוך הוא שאם יבוא אחד מהאומות להתגייר שיקבלוהו ישראל, ומזרעו של עמלק לא יקבלו אותו, לכך מצינו בדוד, שנאמר ויאמר דוד אל הנער המגיד לו אי מזה אתה ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי (ש"ב א יג), באותה שעה נזכר דוד מה שצוה לו הקדוש ברוך הוא למשה, תמחה את זכר עמלק, ויאמר אליו דמך על ראשך (שם שם טז), לכך נאמר מלחמה לה' בעמלק: ביום שעתיד הקדוש ברוך הוא להושיע את ישראל, והיתה לה' המלוכה, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד: מדור דור. מדורו של משה, לדורו של שמואל, ר' אליעזר אומר לדורו של משיח, שנאמר ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים (תהלים עב

בראש ובראשונה המדרש מלמד אותנו שכל עוד יש רשעים בעולם הכסא לא שלם, הנוכחות המלכותית של השם בעולם חלקית בביטוי שלה. הקדוש ברוך הוא נשבע בכסאו, במלכותו ובעולם על המלחמה הקיומית בעמלק מדור לדור.

יש משהו בקיומו של עמלק- שבדומה לים סותר את מלכותו של הקדוש ברוך הוא באופן מהותי. את הים הקדוש ברוך הוא קרע לשניים, בעמלק יש מלחמה מדור לדור.

מדרש הגדול שמות פרק יז פסוק טז (פרשת בשלח)
ר' ברכיה בשם ר' אבא בר כהנא כל זמן שזרעו שלעמלק קיים בעולם כאלו כנף מכסה פנים וכל זמן שאין זרעו שלעמלק קיים לא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיה ל, כ). ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינה כל זמן שזרעו שלעמלק קיים בעולם כויכול אין קורת רוח לפני כסא כבודו אבד זרעו שלעמלק נתישב כסא מלכות.

עמלק לא פוגם רק במלכותו של הקדוש ברוך הוא, אלא הוא גם מעכב את המלוכה של מלך מישראל:

ילקוט שמעוני תורה פרשת בשלח רמז רסח
תניא רבי יהודה אומר שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה ואיני יודע איזו תחלה, כשהוא אומר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק [י"ז, ט"ז] הוי אומר להעמיד להם מלך תחלה, ואין כס אלא מלך שנאמר וישב שלמה על כסא ה'. ועדיין איני יודע אם להכרית זרעו של עמלק תחלה אם לבנות להם בית הבחירה תחלה. כשהוא אומר והניח לכם מכל אויביכם מסביב וישבתם בטח והיה המקום אשר יבחר ה' אלהיכם בו לשכן שמו שם הא למדת להכרית זרעו של עמלק תחלה

ואכן המדרש עומד על כך שמלחמת עמלק גם קשורה למשיחתו של יהושע:

ילקוט שמעוני תורה פרשת בשלח רמז רסו
ושים באזני יהושע [י"ז, י"ד] מגיד שבאותו היום נמשח יהושע דברי ר' יהושע

יהושע נמשח למלך סביב מלחמת עמלק הראשונה. כדי שמלכות השם ומלך ישראל תתכונן, צריך להכרית את עמלק. יש בעמלק נקודה שמעכבת את המלכות, נקודה שאנו גם מוצאים אותה בים.

המדרש גם קושר את מלחמת עמלק כמעין הקדמה למתן תורה:

ילקוט שמעוני תורה פרשת בשלח רמז רסו
ר' אליעזר אומר כשבא עמלק להזיק להם לישראל מתחת כנפי אביהם שבשמים אמר משה לפני המקום רבונו של עולם בניך שאתה עתיד לפזרן לארבע רוחות השמים שנאמר כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם רשע זה בא לאבד אותם מתחת כנפיך ספר תורה (שנתת) [שתתן] לבניך מי יקרא בו, ר' אליעזר אומר אימתי יאבד שמם של אלו בשעה שתעקר ע"א ועובדיה ויהיה המקום יחיד בעולם ותהא מלכותו לעולם ולעולמי עולמים. באותה שעה ויצא ה' ונלחם וגו' והיה ה' למלך ואומר תרדוף באף ותשמידם וגו', ר' נתן אומר לא בא המן אלא זכר לדורות שנאמר וימי הפורים האלה וגו':

מכלל דברי המדרשים אנו למדים על נקודה משמעותית בהקשר של מלכות השם ומלכות בכלל. כסא השם, המלכות, מגיעה לאחר שהקדוש ברוך הוא קורע את הים. היא מושלמת ומתכוננת בארץ על ידי מלחמה בעמלק. הן עמלק והן הים הם כוחות שרוצים יותר לעצמם, לא בבחינה של שיפור עצמי, אלא יותר בחינת מאבק בכל הסובב. הים נתפס כישות שמאיימת תדיר לבוא ולהציף את העולם. עמלק באים להילחם בישראל לפני קבלת התורה, הם מסמלים את העבודה זרה, את החומר או הכוחות שדורשים כוח של א-ל.

המלוכה של השם, המלוכה של מלך ישראל עוסקת בדיוק בנקודה הזו. הגבלת הכוח של אלו שרוצים שהכוח יתפשט לכל כיוון. המלוכה אינה באה למען עצמה, אלא למען דאגה שלכל אחד יהיה את מקומו ושהחזק לא ישתלט על החלש. הים מאיים להציף את העולם והקדוש ברוך הוא מגבילו, כפי שנאמר בתהילים: "גבול שמת להם בל יעבורון בל ישובון לכסות את הארץ", את הים צריך להגביל ויותר מכך, לצור בתוכו:

מדרש הגדול שמות פרק טו פסוק יא (פרשת בשלח)
ד"א עשה פלא, שלא כמדת בשר ודם מדת המקום, בשר ודם כשהוא מקרה מקרה בעצים ובאבנים ועפר, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא כשהוא מקרה אין מקרה אלא במים שנאמר המקרה במים עליותיו (תהלים קד, ג). ד"א עשה פלא, שלא כמדת בשר ודם מדת המקום, בשר ודם אין יכול לצור צורה במים, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא צר צורה במים, שנאמר ויאמר אלהים ישרצו המים (בראשית א, כ).

זוהי מלכות השם, להוציא יצירה מתוך כוחות הכאוס. עמלק מגיע ומאיים על המקום של מלכות ישראל, על המקום של ישראל כמקבלי התורה, הוא המסמל של החומר שיוצא משליטה. הוא היה יכול לנהוג אחרת אך בחר להשתלט על סביבתו, על הרצון של האחר לעשות טוב. אך צליל המלכות של השם ומלכות ישראל הוא רחמים:

מדרש הגדול שמות פרק יז פסוק טז (פרשת בשלח)
וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו (שם ח). ואומר ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו (שם י, טז). כן יאמר בעל הרחמים ימלוך מלכותיה ויצמח פורקניה ויקריב משיחיה בחיינו ובימינו ובחיי עמו כל בית ישראל אמן כן יאמר רחום.

לכן אין לו מקום תחת השמים., מי שמחפש לדחוק את האחר מתחת השמים, אנו נרחיק אותו מפני השמים.

אך בסופו של יום, אפילו עמלק זוכה לתיקון:

תלמוד בבלי ברכות דף צו ע"ב
"נעמן גר תושב היה. נבוזראדן גר צדק היה. מבני בניו של סיסרא למדו תורה בירושלים. מבני בניו של סנחריב לימדו תורה ברבים, ומאן נינהו? שמעיה ואבטליון. מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק"

וכבר רמזו חכמי דורנו, שמי שלמד תורה בבני ברק היה רבי עקיבא, אותו רבי עקיבא שהביא לנו את כתרי האותיות, החכם הגדול שכל עניינו הבאת תורת שבעל פה לעולם, אותו יהושע שעל פי המדרש משה יושב ושומע שיעור שלו בבני ברק.

נערך על ידי יפעה וינשטיין

לעמוד "המדרש והמיתוס"