חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

״המדרש ההלכה והמיתוס״ – פרשת בשלח: ניתנה רשות לרופא לרפאות

מאת הרב אביע”ד סנדרס, מנהל השמה בכולל דעה ע”ש סוזי ברדפילד ור”מ במדרשת או”ת לינדנבאום

אביע

לאחר שעם ישראל יוצא ממצרים, חווה את קריעת ים סוף ושר את שירת הים, התורה משקפת לנו את המציאות הלא פשוטה של עם ישראל במדבר. במדבר, צריך לאכול ולשתות. במדבר אין מים, במדבר אין אוכל:

שמות פרק טו כא- כז
(כב) וַיַּסַּ֨ע מֹשֶׁ֤ה אֶת־יִשְׂרָאֵל֙ מִיַּם־ס֔וּף וַיֵּצְא֖וּ אֶל־מִדְבַּר־שׁ֑וּר וַיֵּלְכ֧וּ שְׁלֹֽשֶׁת־יָמִ֛ים בַּמִּדְבָּ֖ר וְלֹא־מָ֥צְאוּ מָֽיִם:
(כג) וַיָּבֹ֣אוּ מָרָ֔תָה וְלֹ֣א יָֽכְל֗וּ לִשְׁתֹּ֥ת מַ֙יִם֙ מִמָּרָ֔ה כִּ֥י מָרִ֖ים הֵ֑ם עַל־כֵּ֛ן קָרָֽא־שְׁמָ֖הּ מָרָֽה:
(כד) וַיִּלֹּ֧נוּ הָעָ֛ם עַל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹ֖ר מַה־נִּשְׁתֶּֽה:
(כה) וַיִּצְעַ֣ק אֶל־יְקֹוָ֗ק וַיּוֹרֵ֤הוּ יְקֹוָק֙ עֵ֔ץ וַיַּשְׁלֵךְ֙ אֶל־הַמַּ֔יִם וַֽיִּמְתְּק֖וּ הַמָּ֑יִם שָׁ֣ם שָׂ֥ם ל֛וֹ חֹ֥ק וּמִשְׁפָּ֖ט וְשָׁ֥ם נִסָּֽהוּ:
(כו) וַיֹּאמֶר֩ אִם־שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע לְק֣וֹל׀ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֗יךָ וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּעֲשֶׂ֔ה וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֹתָ֔יו וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל־חֻקָּ֑יו כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה אֲשֶׁר־שַׂ֤מְתִּי בְמִצְרַ֙יִם֙ לֹא־אָשִׂ֣ים עָלֶ֔יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְקֹוָ֖ק רֹפְאֶֽךָ: ס

המים אליהם הגיעו בני ישראל היו מים מרים. בואו נדמיין את הסיטואציה, הם שלושה ימים לא מצאו מים והנה המים שהם הגיעו אליהם לא ראויים לשתיה. באופן טבעי העם בתגובה מתלונן אל משה, מה נשתה?

המדרש מנתח שיש בעיה יסודית בתערומת הזו:

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי (אפשטין-מלמד) שמות פרק טו פסוק כד (פרשת בשלח)
(כד). וילונו העם וגומ’ ר’ יהושע אומ’ היה להן ליש’ לימלך בגדול שביניהן לומר מה נשתה אלא שעמדו ואמרו דברי תרעומת על משה.

עם ישראל מיד קופץ לתערומת, הוא לא מחפש עצה, אלא מיד מתרעם.

בעלי המדרש חשבו שהתערומת הזו מגיעה בעבור שהם פרשו מן התורה שלושה ימים ואין מים אלא תורה:

ילקוט שמעוני תורה פרשת בשלח רמז רנה
דורשי רשומות אומרים לא מצאו מים [ט”ו, כ”ב] דברי תורה שנמשלו למים שנאמר הוי כל צמא לכו למים לפי שפרשו מדברי תורה שלשת ימים לכך מרדו, לפיכך התקינו הנביאים והזקנים שיהו קורין בתורה בשבת ובשני ובחמישי כיצד מפסיקין אחד בשבת וקורין בשני ומפסיקין בשלישי וברביעי וקורין בה’ ומפסיקין בששי מעיקרא תקינו חד גברא תלתא פסוקי כנגד כהנים לוים וישראלים אתא עזרא תקן תלתא גברי עשרה פסוקי כנגד עשרה בטלנים

הסיבה מדוע קוראים בתורה כל שלושה ימים היא כדי לא לפרוש מן המים, על פי המדרש המים הם התורה והתורה הנה החיים. לעם ישראל עוד לא היתה תורה לפני הר סיני, אך ברור שניתן לשמוע פה על תחושת היציבות. התורה נותנת יציבות לאדם, התורה נותנת לאדם מסגרת קיום, חיים ללא יציבות מפרקים את האדם והאדם מאבד את עמוד השדרה שלו, לנוע במדבר מפרק את התודעה. על כן חובה שלא יעבור על האדם שלושה ימים ללא יציבות רוחנית פנימית. שלושה ימים במדבר נוטלים מן העם את מגמת היציבות השברירית שהתחילה להקנות להם מיד אחרי קריעת ים סוף והניסים הגדולים.

אך המדרש עומד על כך שהמים נמתקו רק אחרי שהם הודו בחטאם:

מדרש הגדול שמות פרק טו פסוק כה (פרשת בשלח)
וישלך אל המים וימתקו המים, באותה שעה היו ישראל מתחננין ומתגרים לפני אביהם שבשמים כבן שמתחטא לפני אביו כתלמיד שמתגרה לפני רבו. אמרו לפניו רבונו שלעולם חטאנו שנתרעמנו על המים. וימתקו המים, הימרו לפי שעה והומתקו דברי ר’ יהושע. ר’ אלעזר המודעי אומר מרים הם מתחלתן שנאמר מים מים שני פעמים.

יש כאן שאלת יסוד עליה חולקים חכמים, אם המים היו מרים מעיקרם, או שמא המים נהיו מרים לאור ההתנהלות של עם ישראל.

בעומק, השאלה שעומד כאן אל מול עינינו היא שאלת עולם כמנהגו נוהג אל מול ההתערבות האלוקית ביחס להתנהלות האדם.

התגובה האלוקית להמתקת המים מלווה באמירה שהרפואה תלויה בהליכה בדרכי השם וחוקותיו, כי השם הוא רופאנו ובאמת המדרש כותב שהתורה היא הרפואה:

מדרש הגדול שמות פרק טו פסוק כו (פרשת בשלח)
מה ת”ל כי אני ה’ רופאיך, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה דברי תורה שנתתי לך חיים הן לך רפואה הן לך שנאמר כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא (משלי ד, כב). ד”א כי אני ה’ רופאיך, ר’ יצחק אומר אם אין בהם מחלה למה הן צריכין רפואה, אלא אמור מעתה לא אשים עליך, בעולם הזה. כי אני ה’ רופאיך, לעולם הבא.

מי שדבק בתורה יקבל מרפא. אמנם בדרך הטבע יש מחלות ואסונות אך השם הוא רופאנו. שאלת הרפואה הנה שאלה שמעוררת הרבה מחשבה. מי הוא הרופא את האדם? האם האדם הוא הרופא, או שהקדוש ברוך הוא הוא הרופא והמרפא.

התורה מספרת לנו שאחד מן התשלומים שחייב החובל בחברו הנו הריפוי:

שמות פרק כא פסוקים יח-יט
(יח) וְכִֽי־יְרִיבֻ֣ן אֲנָשִׁ֔ים וְהִכָּה־אִישׁ֙ אֶת־רֵעֵ֔הוּ בְּאֶ֖בֶן א֣וֹ בְאֶגְרֹ֑ף וְלֹ֥א יָמ֖וּת וְנָפַ֥ל לְמִשְׁכָּֽב:
(יט) אִם־יָק֞וּם וְהִתְהַלֵּ֥ךְ בַּח֛וּץ עַל־מִשְׁעַנְתּ֖וֹ וְנִקָּ֣ה הַמַּכֶּ֑ה רַ֥ק שִׁבְתּ֛וֹ יִתֵּ֖ן וְרַפֹּ֥א יְרַפֵּֽא: ס

המדרש מסביר על פסוקים אלו:

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת משפטים פרק כא סימן יט
ורפא ירפא. מיכן שניתנה רשות לרופא לרפאות:

אך בילקוט אנו מוצאים גירסא קצת אחרת של הדברים:

ילקוט שמעוני תורה פרשת משפטים רמז שלא
דבר אחר בא הכתוב ללמדך דרך ארץ מן התורה רק שבתו יתן ורפא ירפא [כ”א, י”ט]

כפי שניתן לראות ישנה מחלוקת בין המדרשים ביחס לרפואה. על פי הפסיקתא, הרפואה הנה עקרונית בידי שמים, אך בא הקדוש ברוך הוא ונתן רשות לאדם להיות רופא, לרפאות.

לא כן המצב ביחס לילקוט, על פי הילקוט הרפואה היא דרך ארץ, לא צריך רשות מיוחדת לרפא את האדם, מנהג דרך ארץ הוא שהאדם מרפא את עצמו.

אפשר לתלות את המחלוקת בשאלת מקור החבלה או החולי. אם החולי הוא דבר טבעי, אם החבלה קשורה בעיקר לחובל והנחבל הוא רק מושא החבלה, ברור שצריך להתייחס בהתאם גם לרפואה, הרפואה תהיה קשורה לרופא. הרופא לא צריך רשות מיוחדת לרפא, זה מנהג דרך ארץ.

אך ניתן לומר אחרת, אדם לא נחבל ללא סיבה, אגם לא נהיה חולה ללא סיבה, צרות לא באות ללא סיבה. אין זה אשמת האדם הנחבל, החולה, האדם שחווה צרה – אך המחלה והצרה אומרות שעליו לפשפש במעשיו, להסיק מסקנות על התנהלותו. זו לא שאלה של אשמה, אלא של אחריות האדם וההבנה שדברים לא מתרחשים סתם כך. אם דברים לא מתרחשים ללא סיבה, מי אמר שיש רשות לרופא לרפא? אולי רק השם יהיה הרופא? לכן מחדש המדרש שיש רשות לרופא לרפא.

לדבר זה יש גם נפקא מינה להלכה:

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ס עמוד א
“דאמר רב אחא: הנכנס להקיז דם אומר: יהי רצון מלפניך ה’ אלהי שיהא עסק זה לי לרפואה ותרפאני, כי אל רופא נאמן אתה ורפואתך אמת, לפי שאין דרכן של בני אדם לרפאות אלא שנהגו. אמר אביי: לא לימא אינש הכי, דתני דבי רבי ישמעאל: ורפא ירפא – מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות. כי קאי מאי אומר? – אמר רב אחא: ברוך רופא חנם.”

גישה אחת אומרת שעצם הרפואה היא רק לעשות השתדלות כי כך נהגו – אך באמת השם הוא המרפא. אך גישה אחרת אומרת שלא, הרופא הוא זה שאמור לרפאות. מעניין לראות שהרמב”ם משנה את הנוסח של דברי רב אחא לברוך רופא חולים ולא ברוך רופא חנם.

בעולם היווני מקדש הרפואה החשוב ביותר היה האסקלפיון באפידאורוס. המקדש היה מוקף חומה, ומשני צידי הדרך הקדושה ניצבו קברים. המקדש המרובע נשען מכל צד על שורה של עמודים בסגנון דורי ועיטוריו היו מעשה ידיו של הפסל האתונאי תימותאוס. שם גם עמד פסלו של אסקלפיוס.
דרך הטיפול שם הייתה מיוחדת במינה. על מנת למצוא את התרופה המדויקת למחלתם היו המטופלים נכנסים להיכל שינה גדול לתקופת “אינקובציה”, שהחלה בהיטהרות על ידי תפילה, עיסויים ואמבטיות מינראליות שהובאו מהמעיינות המינראליים בסמוך. בהמשך היו החולים ישנים במקדש למרגלות פסלו של אסקלפיוס, בהמתנה לאל שיפקוד אותם בחלומם. החולה היה מתאר את חלומו למרפאים ששרתו במקום, והם היו מתרגמים אותו לידי טיפול. בתום הטיפול היו החולים מעלים קרבנות לאסקלפיוס, כתודה על ריפוים.

דרך הרפואה היוונית אינה קשורה לדרך ארץ אלא היא שילוב של השראה שמובילה לטיפול. אך מה אם אין למטופל השראה? מה עם אסקלפיוס לא מתגלה עם הטיפול? נראה שהחולה היה נשאר למות. זו רפואה הנסמכת על ידי האל ואין לאדם כל מקום בה.

ברור שלא זו הכוונה של התורה בכל מקרה, תמיד יש מעשה רפואי, השאלה העמוקה היא איזה מן מעשה רפואי. השאלה היא גם על מקור הרפואה עצמה, אך ברור שיש צורך במעשה מצד האדם, גם אם מקור הרפואה הוא מאלוקים.

יש פה פתח לשאלת עומק של ממש ביחס להתנהלות של עם ישראל ושל המאמינים בכלל. על מעורבות הקדוש ברוך הוא בחיים שלנו, לא בחיי הרוח, אלא בחיי החומר. את המתח הזה ניתן לראות לאור ההתנהלות של עם ישראל ביחס למן:

שמות פרק טז פסוק יא (פרשת בשלח) – כו (פרשת בשלח)
(יא) וַיְדַבֵּ֥ר יְקֹוָ֖ק אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
(יב) שָׁמַ֗עְתִּי אֶת־תְּלוּנֹּת֘ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ דַּבֵּ֨ר אֲלֵהֶ֜ם לֵאמֹ֗ר בֵּ֤ין הָֽעַרְבַּ֙יִם֙ תֹּאכְל֣וּ בָשָׂ֔ר וּבַבֹּ֖קֶר תִּשְׂבְּעוּ־לָ֑חֶם וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְקֹוָ֖ק אֱלֹהֵיכֶֽם:
(יג) וַיְהִ֣י בָעֶ֔רֶב וַתַּ֣עַל הַשְּׂלָ֔ו וַתְּכַ֖ס אֶת־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וּבַבֹּ֗קֶר הָֽיְתָה֙ שִׁכְבַ֣ת הַטַּ֔ל סָבִ֖יב לַֽמַּחֲנֶֽה:
(יד) וַתַּ֖עַל שִׁכְבַ֣ת הַטָּ֑ל וְהִנֵּ֞ה עַל־פְּנֵ֤י הַמִּדְבָּר֙ דַּ֣ק מְחֻסְפָּ֔ס דַּ֥ק כַּכְּפֹ֖ר עַל־הָאָֽרֶץ:
(טו) וַיִּרְא֣וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל וַיֹּ֨אמְר֜וּ אִ֤ישׁ אֶל־אָחִיו֙ מָ֣ן ה֔וּא כִּ֛י לֹ֥א יָדְע֖וּ מַה־ה֑וּא וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֲלֵהֶ֔ם ה֣וּא הַלֶּ֔חֶם אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן יְקֹוָ֛ק לָכֶ֖ם לְאָכְלָֽה:
(טז) זֶ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה יְקֹוָ֔ק לִקְט֣וּ מִמֶּ֔נּוּ אִ֖ישׁ לְפִ֣י אָכְל֑וֹ עֹ֣מֶר לַגֻּלְגֹּ֗לֶת מִסְפַּר֙ נַפְשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם אִ֛ישׁ לַאֲשֶׁ֥ר בְּאָהֳל֖וֹ תִּקָּֽחוּ:
(יז) וַיַּעֲשׂוּ־כֵ֖ן בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּלְקְט֔וּ הַמַּרְבֶּ֖ה וְהַמַּמְעִֽיט:
(יח) וַיָּמֹ֣דּוּ בָעֹ֔מֶר וְלֹ֤א הֶעְדִּיף֙ הַמַּרְבֶּ֔ה וְהַמַּמְעִ֖יט לֹ֣א הֶחְסִ֑יר אִ֥ישׁ לְפִֽי־אָכְל֖וֹ לָקָֽטוּ:
(יט) וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה אֲלֵהֶ֑ם אִ֕ישׁ אַל־יוֹתֵ֥ר מִמֶּ֖נּוּ עַד־בֹּֽקֶר:
(כ) וְלֹא־שָׁמְע֣וּ אֶל־מֹשֶׁ֗ה וַיּוֹתִ֨רוּ אֲנָשִׁ֤ים מִמֶּ֙נּוּ֙ עַד־בֹּ֔קֶר וַיָּ֥רֻם תּוֹלָעִ֖ים וַיִּבְאַ֑שׁ וַיִּקְצֹ֥ף עֲלֵהֶ֖ם מֹשֶֽׁה:
(כא) וַיִּלְקְט֤וּ אֹתוֹ֙ בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֔קֶר אִ֖ישׁ כְּפִ֣י אָכְל֑וֹ וְחַ֥ם הַשֶּׁ֖מֶשׁ וְנָמָֽס:
(כב) וַיְהִ֣י׀ בַּיּ֣וֹם הַשִּׁשִּׁ֗י לָֽקְט֥וּ לֶ֙חֶם֙ מִשְׁנֶ֔ה שְׁנֵ֥י הָעֹ֖מֶר לָאֶחָ֑ד וַיָּבֹ֙אוּ֙ כָּל־נְשִׂיאֵ֣י הָֽעֵדָ֔ה וַיַּגִּ֖ידוּ לְמֹשֶֽׁה:
(כג) וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם ה֚וּא אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר יְקֹוָ֔ק שַׁבָּת֧וֹן שַׁבַּת־קֹ֛דֶשׁ לַֽיקֹוָ֖ק מָחָ֑ר אֵ֣ת אֲשֶׁר־תֹּאפ֞וּ אֵפ֗וּ וְאֵ֤ת אֲשֶֽׁר־תְּבַשְּׁלוּ֙ בַּשֵּׁ֔לוּ וְאֵת֙ כָּל־הָ֣עֹדֵ֔ף הַנִּ֧יחוּ לָכֶ֛ם לְמִשְׁמֶ֖רֶת עַד־הַבֹּֽקֶר:
(כד) וַיַּנִּ֤יחוּ אֹתוֹ֙ עַד־הַבֹּ֔קֶר כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֣ה מֹשֶׁ֑ה וְלֹ֣א הִבְאִ֔ישׁ וְרִמָּ֖ה לֹא־הָ֥יְתָה בּֽוֹ:
(כה) וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אִכְלֻ֣הוּ הַיּ֔וֹם כִּֽי־שַׁבָּ֥ת הַיּ֖וֹם לַיקֹוָ֑ק הַיּ֕וֹם לֹ֥א תִמְצָאֻ֖הוּ בַּשָּׂדֶֽה:
(כו) שֵׁ֥שֶׁת יָמִ֖ים תִּלְקְטֻ֑הוּ וּבַיּ֧וֹם הַשְּׁבִיעִ֛י שַׁבָּ֖ת לֹ֥א יִֽהְיֶה־בּֽוֹ:

המתח עמו מתמודד העם בליקוט של המן הוא בדיוק הפער בין הנס המוחלט של לחם היורד מן השמים, לבין הצורך לטפל בלחם בצורה ריאלית, לצאת לאסוף אותו ולקחת ממנו בצורה מסוימת, להתנהל איתו כדרך בה מתנהלים עם אוכל רגיל, לקחת כמה שצריך ולא יותר מכך, לא לשכוח את דרך הארץ למרות שהאוכל מגיע מן השמים.

מעל הכל עולה המתח של היום השביעי, היחס להלכה כאשר חיים במציאות בנס, כאשר ישנה תחושה שההלכה עצמה היא חלק מן העולם הראלי ולא שייכת לעולם הניסי.

ואולי משפט המפתח הוא שראינו במדרש – שאין דרך בני אדם לרפאות אך נהגו. התורה אומרת לנו שהרופא מרפא, זה הוא מנהג העולם, צריך לנהוג כפי המנהג, להתרפאות לפי דרך הרפואה, תוך כדי אמונה שעם כל ההשתדלות, בסוף השם הוא רופאך.

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}