חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

״המדרש ההלכה והמיתוס״ – פרשת וארא: שמו ופעולותיו

מאת הרב אביע”ד סנדרס, מנהל השמה בכולל דעה ע”ש סוזי ברדפילד ור”מ במדרשת או”ת לינדנבאום

אביע

הפרשה שלנו הנה פרשה של התגלות. פרשה שכשמה מתארת את הדרך בה אלוקים נודע לעולם. אלוקים מגלה את עצמו ומודיע על קיומו לממלכה הגדולה ביותר מצד אחד ולמשה רבינו ולעם ישראל מצד שני. אם עד עכשיו שנים ארוכות היה מדובר בהתגלויות פרטיות, זו הפעם הראשונה כמעט בה אנו למדים על הטבע האלוקי, מתוודעים לאיך שאלוקים מציג את עצמו לעולם.

שמות פרק ו פסוק ב (פרשת וארא) – ט (פרשת וארא)
(ב) וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו אֲנִ֥י יְקֹוָֽק:
(ג) וָאֵרָ֗א אֶל־אַבְרָהָ֛ם אֶל־יִצְחָ֥ק וְאֶֽל־יַעֲקֹ֖ב בְּאֵ֣ל שַׁדָּ֑י וּשְׁמִ֣י יְקֹוָ֔ק לֹ֥א נוֹדַ֖עְתִּי לָהֶֽם:
(ד) וְגַ֨ם הֲקִמֹ֤תִי אֶת־בְּרִיתִי֙ אִתָּ֔ם לָתֵ֥ת לָהֶ֖ם אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן אֵ֛ת אֶ֥רֶץ מְגֻרֵיהֶ֖ם אֲשֶׁר־גָּ֥רוּ בָֽהּ:
(ה) וְגַ֣ם׀ אֲנִ֣י שָׁמַ֗עְתִּי אֶֽת־נַאֲקַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר מִצְרַ֖יִם מַעֲבִדִ֣ים אֹתָ֑ם וָאֶזְכֹּ֖ר אֶת־בְּרִיתִֽי:
(ו) לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘ אֲנִ֣י יְקֹוָק֒ וְהוֹצֵאתִ֣י אֶתְכֶ֗ם מִתַּ֙חַת֙ סִבְלֹ֣ת מִצְרַ֔יִם וְהִצַּלְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵעֲבֹדָתָ֑ם וְגָאַלְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ בִּזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבִשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים:
(ז) וְלָקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֥ם לִי֙ לְעָ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים וִֽידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י אֲנִ֤י יְקֹוָק֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם הַמּוֹצִ֣יא אֶתְכֶ֔ם מִתַּ֖חַת סִבְל֥וֹת מִצְרָֽיִם:
(ח) וְהֵבֵאתִ֤י אֶתְכֶם֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לָתֵ֣ת אֹתָ֔הּ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹ֑ב וְנָתַתִּ֨י אֹתָ֥הּ לָכֶ֛ם מוֹרָשָׁ֖ה אֲנִ֥י יְקֹוָֽק:
(ט) וַיְדַבֵּ֥ר מֹשֶׁ֛ה כֵּ֖ן אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹ֤א שָֽׁמְעוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה מִקֹּ֣צֶר ר֔וּחַ וּמֵעֲבֹדָ֖ה קָשָֽׁה: פ

בתחילת הפרשה אומר הקב”ה שהוא אירע לאבות בשמו א-ל שד-י ושמו יקוק לא נודע להם. המדרש מסתכל על הדברים כאל רצון חריג של משה רבינו לדעת את שמו של השם:

שמות רבה (שנאן) פרשת וארא פרשה ו ד”ה ו, ד וארא
ו, ד וארא אל אברהם [אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה’ לא נודעתי להם] (/שמות/ ו’). אמר לו הקדוש ברוך הוא: חבל על דאבדין ולא משתכחין הרבה. כמה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב באל שדי ולא הודעתי להם ששמי ה’ כשם שאמרתי לך ולא הרהרו אחר מדותי. אמרתי לאברהם: קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה [כי לך אתננה] (בראשית יג). בקש מקום לקבור את שרה ולא מצא עד שקנה בדמים מרובים, בד’ מאות שקל כסף, ולא הרהר אחר מדותי. אמרתי ליצחק: גור בארץ הזאת […] כי לך ולזרעך אתן את כל הארצת האל (שם /בראשית/ כו). בקש מים לשתות ולא מצא, שנאמר: ויריבו רעי גרר עם רעי יצחק [לאמר לנו המים] (שם /בראשית/ כו), ולא הרהר אחר מדותי. אמרתי ליעקב: הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה (שם /בראשית/ כח). בקש לנטוע אהלו ולא מצא עד שקנה במאה קשיטה ולא הרהר אחר מדותי, שלא שאלוני מה שמי כשם ששאלת אתה. ואתה, תחלת שליחותי שאלת: מה שמך, ולבסוף אמרת: ומאז באתי אל פרעה [לדבר בשמך הרע לעם הזה] (/שמות/ ה’)! ועליהם נאמר: וגם הקמתי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען (/שמות/ ו’). שנשא אותם במה שאמר שיתן להם את הארץ ולא הרהרו אחריו.

לאבות, הקדוש ברוך הוא נודע במידותיו, אך למשה רבינו נודע בשמו. חשוב להדגיש, אין הכוונה שהקדוש ברוך הוא לא התגלה לאבות, גילוי ודאי שהיה. אך ההתגלות אינה בשמו של הקדוש ברוך הוא. מה היא התגלות שלא בשמו של הקדוש ברוך הוא? מה כה מיוחד ונועז בדבריו של משה רבינו?
התגלות אלוקית דרך המידות היא התגלות דרך הפעולה של אלוקים בעולם. פעולה, מידה, היא דרך לתפוס ולהגדיר את המציאות העולמית.

העולם כולו מורכב ממציאות, מציאות שהתחילה בנקודה מסוימת ומאז אינה פוסקת. מבחינות מסוימות כל דבר ודבר במציאות הנו המציאות עצמה. ניתן לדמות את הדברים למפץ הגדול, השפעת המפץ עוד לא תמה, היא עדין מתמשכת ומתגלמת בהתרחבות של העולם. אנחנו, העצים, העופות, החיות – הכל למעשה, הוא חלק מאותה התרחבות, אנחנו ביטויים של ההתרחבות הזו. מה שאנו מגדירים כמשהו ספציפי, כאובייקט ממשי, כפעולה ממשית, הנו למעשה הגבלה של הרוחב האינסופי הזה בצורה פרטית. כך זה בכל אדם ואדם וכך זה גם בגילויי האלוקות בעולם. אלוקים נודע לאבות בצורה שמגבילה את אותה נקודת רוחב. זו הכוונה בא-ל שד-י, כדברי המדרש הידוע:

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרק מג פסוק יד (פרשת מקץ)
יד) ואל שדי יתן לכם רחמים. אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו (תהלים צד יב) מאבות העולם שבא עליהם יסורים ולא הקפידו כלפי שכינה, אף אתה אם באין עליך יסורין אל תקפיד: ואל שדי. אמר להם מי שאמר לעולמו די, הוא יאמר די ליסורי

האבות לא הקפידו על הייסורים כיוון שהם ידעו שגם הייסורים הם סך הכל הגבלה של השכינה. השם בו אלוקים נודע לאבות הוא שם של שימת המציאות בתוך גבולות, זהו בדיוק הגדרה של גילוי.הגילוי מגלה איך כל דבר הוא התגשמות והתמצקות והגבלה של אותו נצח.

אך מה שמשה ביקש, מה שעלה מתביעתו של משה להקדוש ברוך הוא לאחר שפרעה הכביד את העבודה היא מעבר לזה. משה גורם לאלוקים לחשיפת שמו, להודיע למשה את שמו המפורש. השם הוא לא רק גילוי, אלא הוא ההתמצקות של משהו שבלתי ניתן להגשמה, משהו שלא יכול להיות נודע מעבר לשמו.

ובאמת נראה ששמו של השם, בניגוד לשמות של אלים אחרים, לא היה מוכר:

מדרש תנחומא פרשת וארא סימן ה
היו משה ואהרן עומדים על פתח פלטרין של פרעה. נכנסו משרתיו אליו ואמרו לו: שני זקנים עומדין בפתח. אמר להן: יש בידם עטרות? אמרו לו: לאו. אמר להם: באחרונה יכנסו. נמצאו עומדין לפני פרעה, אמר להם: מה אתם מבקשין? אמרו לו: “אלהי העברים שלחני אליך לאמר שלח את עמי ויעבדוני”. אמר להם: “מי ה’ אשר אשמע בקולו” ולא היה יודע לשלוח לי עטרה, אלא בדברים אתם באים! “לא ידעתי את ה’ וגו’ “. אמר ר’ לוי: באותה שעה הוציא דפתרא של אלוהות. התחיל קורא: אלוהי אדום אלוהי מואב, אלוהי צידון וכן כולם. אמר להם: הרי קראתי כל כתבי ואין שם שמו של אלהיכם.

יכול מאוד להיות שדברים אלו של פרעה אותם ראינו בפרשה הקודמת הם אשר דוחפים את משה לדבריו. פרעה אומר, אני לא מכיר את שמו של האלוקים שלכם, הפעולות שלו לא מרשימות אותי. חוסר ההיכרות של פרעה את שמו של אלוקים אינו באג אלא פיצ’ר, זו היא בחירה אלוקית, כיוון ששמו של אלוקים יש לו משמעות אחרת לחלוטין משם של כל אליל אחר. שמם של האלילים מתאר את פעולתם במציאות, שמו של הקדוש ברוך הוא זיקה לעצם המהות. זאת היא הסיבה שאין לקרוא את השם באותיותיו:

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וארא סימן א
(א) ילמדנו רבינו מהו שיקרא אדם את השם באותיותיו, כך שנו רבותינו אלו שאין להן חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים ואפיקורוס והלוחש על המכה ואומר כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה’ רופאך, אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו, ראה כמה קשה חלול השם, אמר בן עזאי כביכול הקדוש ברוך הוא לא הזכיר שמו עד שאמר שתי תיבות בראשית ברא ואחר כך אמר אלהים, רשב”א אומר אף משה לא הזכיר את השם עד שאמר עשרים ואחד תיבות האזינו השמים ואדברה וגו’ (דברים לב) ואח”כ כי שם ה’ אקרא תדע לך שלא גלה אותו לאבות העולם ולמה גלה אותו למשה על שהלך לגאול את ישראל מה כתיב למעלה מן הענין וישב משה אל ה’ ויאמר ה’ למה הרעותה לעם הזה, אם אמר אדם לגדול הימנו למה הרעותה דבר קשה הוא אומר, ולא עוד אלא אמר ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה א”ל הקדוש ברוך הוא למשה חבל על דאבדין ולא משתכחין הרי כמה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב באל שדי ולא אמרתי להם ששמי ה’ כשם שאמרתי לך ולא הרהרו אחר מדותי, אמרתי לאברהם קום התהלך בארץ לארכה וגו’ (בראשית יג) בקש מקום לקבור שרה ולא מצא עד שקנה בד’ מאות שקל כסף ולא הרהר אחר מדותי אמרתי ליצחק גור בארץ הזאת כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל (שם /בראשית/ כו) בקש מים לשתות ולא מצא שנאמר (שם /בראשית כ”ו/) ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמר לנו המים וגו’ ולא הרהר אחר מדותי, אמרתי ליעקב הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה (שם /בראשית/ כח) בקש מקום לנטוע אהלו ולא מצא עד שקנה במאה קשיטה ולא הרהר אחר מדותי ואתה תחלת שליחותי אמרת לי מה שמך ועכשיו אתה אומר ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך וגו’, לפיכך עתה תראה אשר אעשה לפרעה וגו’ במלחמת פרעה תראה ואין אתה רואה במלחמת שלשים ואחד מלכים שיעשה בהן נקמה יהושע תלמידך מכאן את למד שנטל משה את הדין שלא ליכנס לארץ לפיכך כתיב וידבר אלהים אל משה שישב עליו במדת הדין, ויאמר אליו אני ה’ מדת רחמים שאגאל את ישראל ואכניסם לארץ לכך כתיב וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי.

המדרש מדגיש שאין להרהר אחר המדות של הקדוש ברוך הוא, ההרהור על המדות הוא ההרור אחרי ההתגלות, אך לא רק שאין להרהר אחר המדות, אלא גם אין להגות את השם באותיותיו. בכלל שמו של הקדוש ברוך הוא לא מבוטא מיד אפילו על ידי התורה. אך למשה שהולך לגאול את ישראל השם מגלה את שמו. הרעה בה מצוי עם ישראל מחייבת הכרה דרסטית בנוכחות של הקדוש ברוך הוא, לא בצורה בה הייתה מוכרת נוכחותו עד עתה.

ביטוי זה, “הוגה את השם באותיותיו”, מזכיר לנו את אחד מהרוגי המלכות, רבי חנינא בן תרדיון:

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף יז עמוד ב – עבודה זרה דף יח עמוד א
“אתיוהו לרבי חנינא בן תרדיון, אמרו ליה: אמאי קא עסקת באורייתא? אמר להו: כאשר צוני ה’ אלהי. מיד גזרו עליו לשריפה, ועל אשתו להריגה, ועל בתו לישב בקובה של זונות. עליו לשריפה, שהיה עליו לשריפה, שהיה הוגה את השם באותיותיו. והיכי עביד הכי? והתנן, אלו שאין להם חלק לעולם הבא: האומר אין תורה מן השמים, ואין תחיית המתים מן התורה; אבא שאול אומר: אף ההוגה את השם באותיותיו! להתלמד עבד, כדתניא: לא תלמד לעשות – אבל אתה למד להבין ולהורות. אלא מאי טעמא אענש? משום הוגה את השם בפרהסיא”

לא סתם רבי חנינא בן תרדיון היה הוגה את השם בפרהסיא, גם אצלו הדבר היה בקונטקסט של שמד:

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף יח עמוד א
שנפטר רבי יוסי בן קיסמא, והלכו כל גדולי רומי לקברו והספידוהו הספד גדול, ובחזרתן מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים וס”ת מונח לו בחיקו. הביאוהו וכרכוהו בס”ת, והקיפוהו בחבילי זמורות והציתו בהן את האור, והביאו ספוגין של צמר ושראום במים והניחום על לבו, כדי שלא תצא נשמתו מהרה. אמרה לו בתו: אבא, אראך בכך? אמר לה: אילמלי אני נשרפתי לבדי היה הדבר קשה לי, עכשיו שאני נשרף וס”ת עמי, מי שמבקש עלבונה של ס”ת הוא יבקש עלבוני. אמרו לו תלמידיו: רבי, מה אתה רואה? אמר להן: גליון נשרפין ואותיות פורחות.

רבו של רבי חנינא תרדיון, רבי יוסף בן קסמא היה אהוב על ידי השלטון הרומאי. הוא גם זה שהזהיר את רבי חנינא בן תרדיון שהיה הוגה בתורה ברבים, שהיה מזכיר את השם המפורש. ניתן לנתח את המחלוקת הגדולה בין רבי יוסי בן קסמא לרבי חנינא בן תרדיון. רבי יוסי בן קסמא רואה באימפריה הרומאית על כל רשעותה, את ההגבלה והגילוי של ימיו, אפילו אם הגילוי הזה אינו פשוט. אך רבי חנינא בן תרדיון לא מסכים לכך, הוא חושב שמציאות דרסטית דורשת צעד דרסטי, את הקשר הכי קרוב למהותו של הקדוש ברוך הוא, למרות שאסור. הוא אכן נשרף יחד עם האותיות. משה אכן ננזף על ידי הקדוש ברוך הוא על בקשתו לגילוי שמו של השם ואי הסתפקותו בא-ל שד-י.

העולם האלילי הוא עולם של תופעות, הנילוס היה נחשב לתופעה אלוקית, לכן המדרש מסביר שהיאור לקה בתחילה:

מדרש הגדול שמות פרק ז פסוק יז (פרשת וארא)
כה אמר ה’ בזאת תדע כי אני ה’. מפני מה לקה נילוס תחלה. לפי שהיו פרעה ועבדיו משתחוין לנילוס נהר ומקטרין לו ומזבחין לו, שנאמר על כן יזבח לחרמו ויקטר למכמרתו (חבקוק א, טז), לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה הך נילוס נהר ויהפך הוא ומימי מצרים לדם ויהא ריחן כנבלה ויהיה למצרים ולפרעה בושה גדולה שלקה אלהיהן תחלה.

היאור לוקה בראשונה, כי הוא הגילוי האלוקי במציאות מבחינת מצרים. המדרש אומר פה במפורש את מה שנכתב אחר כך במאמרים אקדמאיים רבים, שהמכות למעשה מכוונות נגד אלי מצרים וכל מכה מוכיחה את עוצמת הגילוי האלוקי על פני גילויים אחרים.

גם כתובים אחרים מאששים רעיון זה. בפרשה שלנו נאמר לא אחת שהשם מכביד את לב פרעה. הדבר מתכתב ישירות עם האמונה המצרית שליבו של פרעה נשקל מול נוצת האמת (מאעת) כדי שיוכל להיכנס לעולם הבא. הקדוש ברוך הוא זה שמקשה את לבבו של פרעה בצורה חסרת תקדים. ההשוואות בין המסופר בתורה בפרשות שלנו לתרבות המצרית הן רבות וניכר שיש לכך כוונת מכוון. בכל תחום של האמונה המצרית, של הדרך בה המצרים מגלים את הרוח במציאות, אלוקים מכה.

אך מסתבר שמה שטוב למצרים לא טוב לעם ישראל. עם ישראל צריך להבין שלא מדובר פה בגילוי אל מול גילוי, אלא מדובר כאן במשהו אחר לחלוטין. הגילוי המצרי מציב אלטרנטיבה הוליסטית שרק להוכיח את עוצמת הגילוי האלוקי על עוצמת אלוקי מצרים, אולי תספיק למצרים אך לא תספיק לעם ישראל. עם ישראל צריך לדעת את שמו של הקדוש ברוך הוא, אולי גם פרעה עצמו:

שמות פרק ח פסוק ה (פרשת וארא) – ו (פרשת וארא)
(ה) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֣ה לְפַרְעֹה֘ הִתְפָּאֵ֣ר עָלַי֒ לְמָתַ֣י׀ אַעְתִּ֣יר לְךָ֗ וְלַעֲבָדֶ֙יךָ֙ וּֽלְעַמְּךָ֔ לְהַכְרִית֙ הַֽצְפַרְדְּעִ֔ים מִמְּךָ֖ וּמִבָּתֶּ֑יךָ רַ֥ק בַּיְאֹ֖ר תִּשָּׁאַֽרְנָה:
(ו) וַיֹּ֖אמֶר לְמָחָ֑ר וַיֹּ֙אמֶר֙ כִּדְבָ֣רְךָ֔ לְמַ֣עַן תֵּדַ֔ע כִּי־אֵ֖ין כַּיקֹוָ֥ק אֱלֹהֵֽינוּ:

ובהמשך הפרשה:

שמות פרק ט פסוק יג (פרשת וארא) – טז (פרשת וארא)
(יג) וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה הַשְׁכֵּ֣ם בַּבֹּ֔קֶר וְהִתְיַצֵּ֖ב לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּֽה־אָמַ֤ר יְקֹוָק֙ אֱלֹהֵ֣י הָֽעִבְרִ֔ים שַׁלַּ֥ח אֶת־עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי:
(יד) כִּ֣י׀ בַּפַּ֣עַם הַזֹּ֗את אֲנִ֨י שֹׁלֵ֜חַ אֶת־כָּל־מַגֵּפֹתַי֙ אֶֽל־לִבְּךָ֔ וּבַעֲבָדֶ֖יךָ וּבְעַמֶּ֑ךָ בַּעֲב֣וּר תֵּדַ֔ע כִּ֛י אֵ֥ין כָּמֹ֖נִי בְּכָל־הָאָֽרֶץ:
(טו) כִּ֤י עַתָּה֙ שָׁלַ֣חְתִּי אֶת־יָדִ֔י וָאַ֥ךְ אוֹתְךָ֛ וְאֶֽת־עַמְּךָ֖ בַּדָּ֑בֶר וַתִּכָּחֵ֖ד מִן־הָאָֽרֶץ:
(טז) וְאוּלָ֗ם בַּעֲב֥וּר זֹאת֙ הֶעֱמַדְתִּ֔יךָ בַּעֲב֖וּר הַרְאֹתְךָ֣ אֶת־כֹּחִ֑י וּלְמַ֛עַן סַפֵּ֥ר שְׁמִ֖י בְּכָל־הָאָֽרֶץ:

ידיעת שמו של הקדוש ברוך הוא אינה הנתיב הראשי של מפגש עם הקדוש ברוך הוא במציאות. המפגש עם המציאות האלוקית אמור להתרחש דרך הגילויים של הקדוש ברוך הוא. הרצון לבטא משהו שהוא מעבר לגילוי במציאות הוא מסוכן, כך חווה רבי חנינא בן תרדיון. אך זהו הגילוי אותו דורש משה רבינו עבור עם ישראל ביציאה משעבוד, לא את גילויו אלא את שמו, את מהות הקשר של האדם עם האלוקות, ועל כך הוא נענה.

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}