חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

״המדרש ההלכה והמיתוס״ – פרשת ויגש: יעקב וישראל

מאת הרב אביע”ד סנדרס, מנהל השמה בכולל דעה ע”ש סוזי ברדפילד ור”מ במדרשת או”ת לינדנבאום

אביע

בפרשת ויגש, הסיפור של יוסף ויהודה, סיפור הבנים מגיע לשיא. יוסף מתגלה לאחיו, יהודה לוקח אחריות על מכירתו של יוסף וזריקתו לבור. בנקודה זו רק אחרי שמערכת היחסים בין הבנים מתחילה להתייצב, חוזר יעקב לתמונה והתורה מתארת לנו את ירידתו של יעקב למצרים, לפגוש את יוסף:

בראשית פרק מה פסוק כח (פרשת ויגש) – מו פסוק ו (פרשת ויגש)
(כח) וַיֹּ֙אמֶר֙ יִשְׂרָאֵ֔ל רַ֛ב עוֹד־יוֹסֵ֥ף בְּנִ֖י חָ֑י אֵֽלְכָ֥ה וְאֶרְאֶ֖נּוּ בְּטֶ֥רֶם אָמֽוּת:
(א) וַיִּסַּ֤ע יִשְׂרָאֵל֙ וְכָל־אֲשֶׁר־ל֔וֹ וַיָּבֹ֖א בְּאֵ֣רָה שָּׁ֑בַע וַיִּזְבַּ֣ח זְבָחִ֔ים לֵאלֹהֵ֖י אָבִ֥יו יִצְחָֽק:
(ב) וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֤ים׀ לְיִשְׂרָאֵל֙ בְּמַרְאֹ֣ת הַלַּ֔יְלָה וַיֹּ֖אמֶר יַעֲקֹ֣ב׀ יַעֲקֹ֑ב וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּֽנִי:
(ג) וַיֹּ֕אמֶר אָנֹכִ֥י הָאֵ֖ל אֱלֹהֵ֣י אָבִ֑יךָ אַל־תִּירָא֙ מֵרְדָ֣ה מִצְרַ֔יְמָה כִּֽי־לְג֥וֹי גָּד֖וֹל אֲשִֽׂימְךָ֥ שָֽׁם:
(ד) אָנֹכִ֗י אֵרֵ֤ד עִמְּךָ֙ מִצְרַ֔יְמָה וְאָנֹכִ֖י אַֽעַלְךָ֣ גַם־עָלֹ֑ה וְיוֹסֵ֕ף יָשִׁ֥ית יָד֖וֹ עַל־עֵינֶֽיךָ:
(ה) וַיָּ֥קָם יַעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיִּשְׂא֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־יַעֲקֹ֣ב אֲבִיהֶ֗ם וְאֶת־טַפָּם֙ וְאֶת־נְשֵׁיהֶ֔ם בָּעֲגָל֕וֹת אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח פַּרְעֹ֖ה לָשֵׂ֥את אֹתֽוֹ:
(ו) וַיִּקְח֣וּ אֶת־מִקְנֵיהֶ֗ם וְאֶת־רְכוּשָׁם֙ אֲשֶׁ֤ר רָֽכְשׁוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֖אוּ מִצְרָ֑יְמָה יַעֲקֹ֖ב וְכָל־זַרְע֥וֹ אִתּֽוֹ:

בקלות ניתן להבחין בשינויי השם אשר מתרחשים לאורך הפסוקים, הפסוקים מדברים על ישראל ועל יעקב. השימוש בשני השמות בולט במיוחד כאשר כתוב שאלוקים אומר אל ישראל במראה הלילה, אך לשון הפניה היא “יעקב יעקב”.

גם בהמשך הפסוקים מתואר איך בני ישראל, דהיינו של ישראל, נושאים את יעקב אביהם ובאים מצרימה.

הגמרא בברכות למדה מכאן ששינוי השם יעקב אינו דומה לשינוי השם של אברהם ושרה:

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יג עמוד א
אברם הוא אברהם, בתחלה נעשה אב לארם, ולבסוף נעשה אב לכל העולם כולו. שרי היא שרה, בתחלה נעשית שרי לאומתה, ולבסוף נעשית שרה לכל העולם כולו. תני בר קפרא: כל הקורא לאברהם אברם – עובר בעשה, שנאמר: והיה שמך אברהם. רבי אליעזר אומר: עובר בלאו, שנאמר: ולא יקרא עוד [את] שמך אברם. אלא מעתה הקורא לשרה שרי הכי נמי? – התם, קודשא בריך הוא אמר לאברהם: שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה. – אלא מעתה, הקורא ליעקב יעקב הכי נמי? – שאני התם, דהדר אהדריה קרא, דכתיב ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב.

בעוד שאצל אברהם ושרה חל איסור להשתמש בשמות הקדומים שלהם, אברם ושרי, אצל יעקב הקדוש ברוך הוא עצמו משתמש בשמות בערבוביה, מכאן אנו למדים שהשם ישראל אינו שינוי שם מוחלט, אלא תוספת שם, שם ישראל מתווסף לשם יעקב.

מספר נחמיה עולה ששינוי השם של אברהם מבטא התפתחות מהותית של אברהם אבינו לאחר הבחירה האלוקית בו:

נחמיה פרק ט פסוק ו – ז
(ו) אַתָּה־ה֣וּא יְקֹוָק֘ לְבַדֶּךָ֒ את אַתָּ֣ה עָשִׂ֡יתָ אֶֽת־הַשָּׁמַיִם֩ שְׁמֵ֨י הַשָּׁמַ֜יִם וְכָל־צְבָאָ֗ם הָאָ֜רֶץ וְכָל־אֲשֶׁ֤ר עָלֶ֙יהָ֙ הַיַּמִּים֙ וְכָל־אֲשֶׁ֣ר בָּהֶ֔ם וְאַתָּ֖ה מְחַיֶּ֣ה אֶת־כֻּלָּ֑ם וּצְבָ֥א הַשָּׁמַ֖יִם לְךָ֥ מִשְׁתַּחֲוִֽים:
(ז) אַתָּה־הוּא֙ יְקֹוָ֣ק הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֤ר בָּחַ֙רְתָּ֙ בְּאַבְרָ֔ם וְהוֹצֵאת֖וֹ מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֑ים וְשַׂ֥מְתָּ שְּׁמ֖וֹ אַבְרָהָֽם:

קודם הקדוש ברוך הוא בוחר באברהם, אך הוצאתו של אברהם מאור כשדים גוררת את שינוי השם שלו. המדרש מבאר שהשמות יעקב ואברם שייך לתקופה בה יעקב ואברהם היו נרדפים:

קהלת רבה (וילנא) פרשה ג ד”ה א [טו] מה
והאלהים יבקש את נרדף רבי הונא בשם רבי יוסי אמר לעולם האלהים יבקש את נרדף את מוצא צדיק רודף את צדיק והאלהים יבקש את נרדף, רשע רודף צדיק והאלהים יבקש את נרדף, רשע רודף רשע והאלהים יבקש את נרדף מכל מקום יבקש את נרדף, ר’ יהודה בר’ סימון בש”ר יוסי בר’ נהוראי לעולם הקדוש ברוך הוא מבקש דמן של נרדפים מן הרודפים תדע לך שכן הבל נרדף מפני קין ולא בחר הקדוש ברוך הוא אלא בהבל, שנאמר (בראשית ד’) וישע ה’ אל הבל ואל מנחתו, נח נרדף מפני דורו ולא בחר הקדוש ברוך הוא אלא בנח שנאמר כי אותך ראיתי צדיק לפני, אברהם נרדף מפני נמרוד ובחר הקדוש ברוך הוא באברהם, שנאמר (נחמיה ט’) אתה הוא ה’ האלהים אשר בחרת באברם, יצחק נרדף מפני פלשתים ובחר הקדוש ברוך הוא ביצחק שנאמר (בראשית כ”ו) ויאמרו ראה ראינו כי היה ה’ עמך, יעקב נרדף מפני עשו ובחר הקדוש ברוך הוא ביעקב, שנאמר (תהלים קל”ה) כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגלתו, יוסף נרדף מפני אחיו ובחר הקדוש ברוך הוא ביוסף, שנאמר (שם /תהלים/ פ”א) עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים, משה נרדף מפני פרעה ובחר הקדוש ברוך הוא במשה שנאמר (שם /תהלים/ ק”ו) לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו, דוד נרדף מפני שאול ובחר הקדוש ברוך הוא בדוד, שנאמר (שם /תהלים/ ע”ח) ויבחר בדוד עבדו ויקחהו ממכלאות צאן, שאול נרדף מפני פלשתים ובחר הקדוש ברוך הוא בשאול, שנאמר (שמואל א’ י’) הראיתם אשר בחר בו ה’, ישראל נרדף מפני האומות ובחר הקדוש ברוך הוא בישראל, שנאמר (דברים ז’) בך בחר ה’ להיות לו לעם סגולה, ר’ אלעזר בר’ יוסי בן זמרא אמר אף בקרבנות כן אמר הקדוש ברוך הוא שור נרדף מפני ארי, עז מפני נמר, כבש מפני זאב לא תקריבו לפני מן הרודפים אלא מן הנרדפים שנאמר (ויקרא כ”ב) שור או כשב או עז וגו’.

הבחירה האלוקית מתרחשת כי אלוקים מבקש את הנרדף. אין זו שאלה של מעשה, אלא שאלה העדפה אלוקית באופן יסודי את הנרדף. כשיש בעל כח שרודף את החלש בגלל מי שהוא, בגלל דעותיו, אלוקים באופן יסודי מעדיף את הנרדף על הרודף.

אך אצל אברהם יש שלב נוסף, שלב ההצלה:

ספרי דאגדתא על אסתר – מדרש פנים אחרים (בובר) נוסח ב פרשה ה ד”ה [ה, ט] ויצא
הציל אברהם מן האש, שנאמר אני ה’ אשר, הוצאתיך מאור כשדים אתה הוא ה’ האלהים וגו’ והוצאתו מאור כשדים

שלב ההצלה הוא שלב קריטי, אלוקים מבקש את הנרדף לא רק בגלל שהוא נרדף, אלא כי הנרדפות מונעת מן הנרדף להגשים את הפוטנציאל שלו. לכן אלוקים לא משאיר את הנרדף בגדר נרדף, בגדר חלש לנצח, אלא נותן תשועה, השאלה הגדולה היא מה יעשה אותו אדם שאלוקים יושיע אותו, האם הוא ינצל את ההזדמנות או שמא הוא ישאר חלש המתמקד בחולשתו. ההישארות בגדר הנרדף גורמת לאדם סוג של אפסות פנימית, תחושה של חוסר יכולת, האדם הופך לנזקק ורואה בנזקקות דרך חיים. בקשת האלוקים את הנרדף אמורה לתת לו את ההצלה ומכאן ואילך הנזקק אמור לקחת אחריות על חייו.

אך יעקב חושש לרדת מצרימה. הוא ירד פעם אחת לגלות, גר עם לבן, לבן שביקש לעקור את הכל, ולאחר מאבקו עם השר של עשו מכן מקבל את השם ישראל. לכאורה המסע שלו הושלם, הוא היה בגלות, היה נרדף ויצא לגאולה. אלוקים ביקש את הנרדף, הוא שינה את שמו.

אך יעקב מגלה שזה לא הסיפור, הוא אמנם חשב שסיפור חייו נגמר, אך הוא מוצא את עצמו נאלץ לרדת למצרים. כך אומר המדרש, שמו הוא עדין יעקב:

מדרש הגדול בראשית פרק מו פסוק א (פרשת ויגש)
א) ויסע ישראל. כיון שהגיע לבאר שבע אמר תאמר שהקב”ה רוצה לירד למצרים, אלא הריני הולך ונמלך בשכינה. מיד ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק. בלילה ההוא נגלית עליו שכינה ואמרה לו יעקב יעקב. מכאן ששמו יעקב מכל פנים.

יעקב חשש שהשעבוד יתרחש בו עצמו, יעקב חשש שסיפור חייו לא יגמר לא רק מבחינת הירידה למצרים, אלא שהשעבוד שסופר עליו לאברהם בברית בין הבתרים יתרחש בימיו ממש:

שכל טוב (בובר) בראשית פרק מו פסוק ג (פרשת ויגש)
ג) ויאמר אנכי הקל האלהי אביך. שנגליתי לו בבקשו לרדת למצרים ועכבתיו. אבל אתה אל תירא מרדה. כלומר אל תירא שלא לרדת שהיה יעקב אבינו דואג על גזירה שנגזרה בין הבתרים שמא ישתעבד הוא עצמו שם, לכן אמר: כי לגוי גדול אשימך שם. שלא ישתעבדו בניך בימיך:

אלוקים מבטיח לו שבניו לא ישתעבדו בימיו. אך אנו מגלים ששמו של יעקב אמנם שונה, אך שם ישראל שלו לא בא לידי ביטוי בצורה מלאה. שינוי השם הוא לא שלם, כי מסעו של יעקב לא תם.

הירידה של יעקב נעשית גם בגלל יוסף ובזכות יוסף יעקב יכול לרדת למצרים בבטחון. אלמלא יוסף יעקב ובניו היו יורדים מצרימה בצורה אחרת לחלוטין:

מדרש תנחומא (בובר) פרשת וישב סימן יח
[יח] ד”א ויוסף הורד מצרימה. זש”ה בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה (הושע יא ד). ראוין היו ישראל לירד למצרים בשלשלאות ובקולרין, כשם שירדו לבבל, אילולי שקדם יוסף, כל מה שאירע ליוסף אירע לציון, מה שכתיב ביוסף כתיב בציון ביוסף כתיב יפה תואר ויפה מראה (בראשית לט ו), בציון כתיב כלילת יופי (איכה ב טו), לפיכך היה יעקב מתיירא לירד למצרים, לפי שנגזר על אברהם, ידוע תדע כי גר יהיה זרעך (בראשית טו יג), וישב לו בארץ כנען, באו ואמרו לו נמכר יוסף שנדמה לשור, שנאמר בכור שורו הדר לו (דברים לג יז). והרי הוא נתון במצרים, כיון ששמע יעקב כן אמר הרי אני יורד למצרים, אף על פי שאני פורע שטריו של אברהם, מיד ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי (בראשית מה כח), מיד ירדו כל השבטים עמו, מי גרם להם שירד למצרים, יוסף, בחבלי אדם אמשכם, זה יוסף, ויוסף הורד מצרימה.

ירידתו של יוסף מצרימה גרמה לכך שהירידה של בני ישראל מצרימה לא תהא בשלשלאות של ברזל. זו תהא ירידה שאמנם הברית של אברהם תתקיים בה, אך היא תהיה הרבה פחות קשה ממה שהיא היתה אמורה להיות. אנו יכולים לשמוע מכאן שיעקב מנסה מבחינה מסוימת לעכב או למסמס את ברית אברהם, הוא תפס את עצמו כמגשים של הברית, הוא היה בארץ נכריה והתענה על ידי לבן, הוא חשב שזה יספיק. אך מהר מאוד הוא מבין שזה לא המצב, שהותו של יוסף במצרים מאיצה ביעקב לרדת ומשנה את התנאים מבחינת יעקב, אך גם מבחינת הברית עצמה.

ובאמת לפני הירידה למצרים יעקב מכין כבר את היציאה ממצרים:

בראשית רבה (וילנא) פרשה צד סימן ד (פרשת ויגש)
ד [מו, א] ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע, להיכן הלך אמר רב נחמן שהלך לקוץ ארזים שנטע אברהם זקינו בבאר שבע, היך מד”א (בראשית כא) ויטע וגו’, כתיב (שמות כו) והבריח התיכון בתוך הקרשים, אמר ר’ לוי והבריח התיכון שנים ושלשים אמה היו בו, מהיכן מצאו אותו לשעה, אלא מלמד שהיו מוצנעין עמהם מימות יעקב אבינו, הה”ד (שם /שמות/ לה) וכל אשר נמצא אתו עצי שטים, אשר ימצא אתו אין כתיב כאן אלא אשר נמצא אתו, א”ר לוי ממגדל צבעיא קצצום והביאום עמהם למצרים ולא נמצא בהם לא קשר ולא פקע, אעין דשטים הוה במגדלא והיו נוהגים בהם איסור משום קדושת הארון, אתון ושאלון לרבי חנינא חבריהון ורבנן, אמר להם אל תשנו ממנהג אבותיכם.

יעקב אבינו מביא איתו את העצים שנטע אברהם, כדי שמהם יבנה ארון הברית בעת היציאה של עם ישראל ממצרים. יעקב מבין שהירידה הזו היא הגשמת הברית על כל צדדיה, הוא יודע שתגיע תקופה של נרדפות, עדיין שמו יעקב, אך הוא כבר מכין את מה שיקרה לאחר היציאה מן הנרדפות.

ואכן, העתיד הזה של היציאה מן הנרדפות, תחושת הגאולה, נמצאת יחד עם עם ישראל בתוך הגלות עצמה, כי הקדוש ברוך הוא הולך לרדת עם ישראל למצרים בעצמו:

ילקוט שמעוני תורה פרשת ויגש רמז קנב
אנכי ארד מצרימה ואנכי אעלך גם עלה [מ”ו, ד], ר’ יצחק אמר מהכא גם ה’ העביר (את) חטאתך לא תמות ויוסף ישית ידו על עיניך [מ”ו, ד] יעמץ עיניך לאחר מיתה, ירידה הרביעית שירד למצרים שנאמר אנכי ארד עמך מצרימה [מ”ו, ד] שמע יעקב על יוסף שהוא חי והיה מהרהר בלבו ואמר אעזוב את ארץ אבותי ואת ארץ מולדתי ואת ארץ מגורי אבותי ואת ארץ ששכינתו של הקדוש ברוך הוא שרויה בתוכה ואלך לי אל ארץ טמאה אל תוך ערלים שאין יראת שמים ביניהם א”ל הקדוש ברוך הוא יעקב אל תירא אנכי ארד עמך וגו’ [מ”ו, ד] .וכשבאו לגבול מצרים נתיחסו כל הזכרים ס”ו ויוסף ושני בניו במצרים הרי ס”ט וכתיב בשבעים נפש ירדו אבותיך וגו’ מה עשה הקדוש ברוך הוא נכנס במנין עמם לקיים מה שנאמר אנכי ארד עמך [מ”ו, ד] בכללן של ישראל אתה מוצא ע’ חסר אחד אלא זו יוכבד שהורתה בדרך ולידתה בין החומות שנא’ אשר ילדה אותה ללוי במצרים לידתה במצרים והורתה שלא במצרים

ועם כל זה, זה לא פשוט ליעקב, יעקב שהיה בטוח שהוא הצליח לחמוק משנות השעבוד, שבניו הצליחו לחמוק משנות השעבוד, יורד למצרים ויודע לקראת מה הוא הולך, אך הבחירה שלו לרדת מצרימה בליווי האלוקי מלמדת אותנו שהגאולה תלויה בדבר הזה, לא סתם הנפש השבעים היא יוכבד אמו של משה שיוציא את ישראל ממצרים.

אך יתרה מכך, אנו רואים שמימוש הברית עם אברהם מתרחשת בגלל ירידתו של יעקב עצמו:

מדרש הגדול בראשית פרק מו פסוק ה (פרשת ויגש)
ה) וישאו בני ישראל את יעקב. ר’ אליעזר אומר בשכר מעשיהן שעשו בביאתן למצרים זכו ועלו ממצרים. ומה מעשים עשו, אף על פי שנתן להם יוסף עגלות לשאת את אביהן כדי שלא יצטער מה עשו נתחלקו לשלש כתות ונשאו אותו על זרועותיהם והיו אלו נכנסין ואלו יוצאין. מנין, שכן הוא אומר ויקם יעקב מבאר שבע. ויבאו בני ישראל אין כתיב כן. אלא וישאו בני ישראל, שנשאו אותו על זרועותיהן וכל טפם ונשיהם בעגלות.

לולא ירד יעקב מצרימה בניו היו יורדים בדרך אחרת ואולי אף לא יוצאים ממנה. ירידתו של יוסף, של יעקב, של בניו, היא זו שגרמה את היציאה שלהם, היא המבשרת את היציאה שלהם בהמשך.

אנו למדים כאן מסר מורכב של התורה בנוגע לחייו של האדם. בעוד שבמיתוס האדם לא יכול לברוח מן גורלו וגורלו רודף אחריו – הגורל ידאג שהוא יתגשם על אפו וחמתו של האדם, כל בריחה מן הגורל היא למעשה הגשמתו. בתורה אין זאת כך, מודלים נשברים ונבנים, גם אם עד עכשיו שינוי שם אמר דבר אחד מכאן ואילך הוא יסמל משהו אחר, הפער בין הפרטי (שם יעקב) ללאומי (ישראל) יבוא לידי ביטוי בהשפעתו על המודל שהיה קיים עד כה. אך האדם גם מעצב את פרטי ההשגחה, האדם מעצב את דרך היישום שלה, יש מודל של השגחה והוא מתעצב, מתקצר, מתעדן, אך לא מתבטל על ידי האדם.

התהליך הכולל של גלות, שעבוד וגאולה יתרחש. שינוי השם של יעקב אינו שלם כי התהליך של יעקב לא הסתיים. אך אנו רואים שהפעולות שעושים יעקב, יוסף ובני יעקב משנים את עוצמת התהליך – וסופו של התהליך לטובה.

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}