חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

״המדרש ההלכה והמיתוס״ – פרשת וירא: שני סוגים של הכנסת אורחים

מאת הרב אביע”ד סנדרס, מנהל השמה בכולל דעה ע”ש סוזי ברדפילד ור”מ במדרשת או”ת לינדנבאום

אביע

אחת מן המצוות שחוזרות על עצמן בפרשתנו הנה מצוות הכנסת אורחים. אברהם אבינו מכניס אורחים, לוט מכניס אורחים:

בראשית פרק יח פסוק א (פרשת וירא) – ח (פרשת וירא)
(א) וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְקֹוָ֔ק בְּאֵלֹנֵ֖י מַמְרֵ֑א וְה֛וּא יֹשֵׁ֥ב פֶּֽתַח־הָאֹ֖הֶל כְּחֹ֥ם הַיּֽוֹם:
(ב) וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה֙ שְׁלֹשָׁ֣ה אֲנָשִׁ֔ים נִצָּבִ֖ים עָלָ֑יו וַיַּ֗רְא וַיָּ֤רָץ לִקְרָאתָם֙ מִפֶּ֣תַח הָאֹ֔הֶל וַיִּשְׁתַּ֖חוּ אָֽרְצָה:
(ג) וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֗י אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ אַל־נָ֥א תַעֲבֹ֖ר מֵעַ֥ל עַבְדֶּֽךָ:
(ד) יֻקַּֽח־נָ֣א מְעַט־מַ֔יִם וְרַחֲצ֖וּ רַגְלֵיכֶ֑ם וְהִֽשָּׁעֲנ֖וּ תַּ֥חַת הָעֵֽץ:
(ה) וְאֶקְחָ֨ה פַת־לֶ֜חֶם וְסַעֲד֤וּ לִבְּכֶם֙ אַחַ֣ר תַּעֲבֹ֔רוּ כִּֽי־עַל־כֵּ֥ן עֲבַרְתֶּ֖ם עַֽל־עַבְדְּכֶ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֵּ֥ן תַּעֲשֶׂ֖ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ:
(ו) וַיְמַהֵ֧ר אַבְרָהָ֛ם הָאֹ֖הֱלָה אֶל־שָׂרָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר מַהֲרִ֞י שְׁלֹ֤שׁ סְאִים֙ קֶ֣מַח סֹ֔לֶת ל֖וּשִׁי וַעֲשִׂ֥י עֻגֽוֹת:
(ז) וְאֶל־הַבָּקָ֖ר רָ֣ץ אַבְרָהָ֑ם וַיִּקַּ֨ח בֶּן־בָּקָ֜ר רַ֤ךְ וָטוֹב֙ וַיִּתֵּ֣ן אֶל־הַנַּ֔עַר וַיְמַהֵ֖ר לַעֲשׂ֥וֹת אֹתֽוֹ:
(ח) וַיִּקַּ֨ח חֶמְאָ֜ה וְחָלָ֗ב וּבֶן־הַבָּקָר֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וַיִּתֵּ֖ן לִפְנֵיהֶ֑ם וְהֽוּא־עֹמֵ֧ד עֲלֵיהֶ֛ם תַּ֥חַת הָעֵ֖ץ וַיֹּאכֵֽלוּ:

המדרש מתאר שאברהם ראה בהכנסת אורחים משימה של ממש, כאשר הוא לא הכניס אורחים הוא הצטער:

מדרש אגדה (בובר) בראשית פרק יח פסוק ב (פרשת וירא)
[ב] וישא עיניו וירא. לפי שראה הקדוש ברוך הוא שהיה אברהם מצטער על שלא היו אורחים באים לביתו, צוה למלאכי השרת כדי שיבואו לביתו כעין אורחים:

האם זה נקרא שאברהם אכן הכניס אורחים אם האורחים שהוא הכניס הם מלאכי השרת, אותם המדרש מתאר “כעין אורחים”? נראה שכן. בניגוד למלאך המתגלה לרעיית מנוח, מלאך שלא הסכים לאכול מהאוכל שמנוח ורעייתו הגישו לו, האורחים כאן לא מתוארים כמלאכים בשלב זה, הם נראים כאנשים הניצבים, הם אוכלים, הם נעתרים לבקשתו והמעשים בהם טורח אברהם אכן מתקבלים על ידי אורחיו.

הגמרא למדה ממאורע זה דברים משמעותיים מאוד על הכנסת אורחים:

תלמוד בבלי מסכת שבת דף קכז עמוד א
מפני האורחין וכו’. אמר רבי יוחנן: גדולה הכנסת אורחין כהשכמת בית המדרש, דקתני מפני האורחין ומפני בטול בית המדרש. ורב דימי מנהרדעא אמר: יותר מהשכמת בית המדרש, דקתני מפני האורחין והדר ומפני בטול בית המדרש. אמר רב יהודה אמר רב: גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה, דכתיב ויאמר (ה’) +מסורת הש”ס: [אדני]+ אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר וגו’. אמר רבי אלעזר: בא וראה, שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם: מדת בשר ודם – אין קטן יכול לומר לגדול המתן עד שאבא אצלך, ואילו בהקדוש ברוך הוא כתיב ויאמר (ה’) +מסורת הש”ס: [אדני]+ אם נא מצאתי וגו’.

הגמרא לומדת שהבחירה של אברהם לקבל אורחים בזמן שהשכינה התגלתה אליו, היתה בחירה מודעת, אברהם עשה חישוב ואמר גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה. כך מסביר המדרש את דבריו של אברהם אל נא תעבור, המדרש מסביר שמילים אלו מופנות כלפי אלוקים ממש:

מדרש אגדה (בובר) בראשית פרק יח פסוק ג (פרשת וירא)
[ג] ויאמר אדני. להקב”ה אמר שלא יסלק שכינתו משם כדי שילך לקראת אורחים. מיכאן אתה למד שגדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה:

אברהם מבקש ששכינתו של הקדוש ברוך לא תעבור בזמן שהוא טורח למען אורחיו והקדוש ברוך הוא נעתר לבקשתו, כי גם הקדוש ברוך הוא מסכים שהכנסת אורחים גדולה מהקבלת פניו. איך מסבירים דבר זה?

אולי ניתן ללמוד מן הלשון עצמה, הכנסת האורחים דורשת להכניס גורם זר לבית שלי, לאוהל שלי, אפילו אם הוא פתוח לכל צדדיו. יש פה הגדרה של החוויה התשתיתית של האדם. נכנס אור חדש לביתו של אדם ומשהו באדם המארח משתנה. בהקבלת פני שכינה, האדם יוצא מתוך האוהל, הוא מגיע להקביל פני משהו אחר. הכנסת האורחים היא חוויה של חסד, חסד שמגדיר את העצמיות של האדם, חסד שתוצאתו עלייתו של האדם, עילוי המרחב האישי שלו.

זהו אקט של חסד שאברהם עושה, החסד לא מגיע מתוך צורך של המקבל דווקא אלא הוא משהו שתלוי בנותן, בעושה החסד. כך מסביר זאת המהר”ל בנתיב גמילות החסדים פרק ב’:

נתיבות עולם גמילות חסדים ב
ובפרק לולב וערבה (סוכה מ”ט ע”ב) תנו רבנן בג’ דברים גדולה גמילות חסדים מן הצדקה שהצדקה בממונו גמילות חסדים בין בממונו ובין בגופו צדקה לעניים גמילות חסדים בין לעניים ובין לעשירים צדקה לחיים גמילות חסדים בין לחיים ובין למתים. ביאור דבר זה ההפרש שיש בין גמילות חסדים ובין צדקה, כי גמילות חסדים הוא מצד הנותן שהוא עושה טוב בין שמבקש המקבל ובין שאין מבקש, אבל הצדקה הפך זה, כי מפני שהמקבל צריך לכך נותן לו מפני דחקו, ודבר זה מצד המקבל ואף שאינו מבקש הרי כאלו מבקש שידוע דוחקו וצריך לקבל.

ובאמת המדרש מזהה את האקט של אברהם כחסידות, כמשהו שפורץ מאברהם אבינו:

ויקרא רבה (וילנא) פרשה יא סימן ה (פרשת שמיני)
ה זש”ה (תהלים יח) עם חסיד תתחסד עם גבר תמים תתמם עם נבר תתברר ועם עקש תתפתל, ר’ יהודה ורב נחמן ר’ יהודה פתר קרא באברהם אבינו כיון שבא בחסידות הקדוש ברוך הוא בא עמו בחסידות בשעה שבא בתמימות הקדוש ברוך הוא בא עמו בתמימות ובשעה שבא בעקמנות הקדוש ברוך הוא בא עמו בעקמנות בשעה שנתברר על עסקיו הקדוש ברוך הוא בירר לו עסקיו, אימתי בא בחסידות בשעה שאמר (בראשית יח) אל נא תעבור מעל עבדך מה כתיב תמן (שם /בראשית י”ח/) ואברהם עודנו עומד לפני ה’ א”ר סימון תקנת סופרים שכינה היתה ממתנת לו אימתי בא בתמימות בשעה שאמר (שם /בראשית י”ח/) אולי יחסרון חמשי’ הצדיקי’ חמשה מה כתיב (בראשית יח) ויאמר לא אשחית אם אמצא שם ארבעים וחמשה אימתי בא בעקמנות בשעה שאמר (שם /בראשית/ טו) ואנכי הולך ערירי מה כתיב תמן לא יירשך זה, אימתי נתברר על עסקיו בשעה שאמר (שם /בראשית ט”ו/) במה אדע כי אירשנה מה כתיב תמן (שם /בראשית ט”ו/) ידוע תדע כי גר יהיה זרעך

בדרך בה האדם מציג את עצמו, האלוקות מתגלה אליו וכך היה עם אברהם. אלוקים במקרה זה מתגלה לאברהם כרב חסד.

זו היא לא הפעם היחידה בפרשה בה אנו נתקלים בהכנסת אורחים. גם לוט הכניס אורחים לביתו, בתנאים לא פשוטים:

בראשית פרק יט פסוק א (פרשת וירא) – ט (פרשת וירא)
(א) וַ֠יָּבֹאוּ שְׁנֵ֨י הַמַּלְאָכִ֤ים סְדֹ֙מָה֙ בָּעֶ֔רֶב וְל֖וֹט יֹשֵׁ֣ב בְּשַֽׁעַר־סְדֹ֑ם וַיַּרְא־לוֹט֙ וַיָּ֣קָם לִקְרָאתָ֔ם וַיִּשְׁתַּ֥חוּ אַפַּ֖יִם אָֽרְצָה:
(ב) וַיֹּ֜אמֶר הִנֶּ֣ה נָּא־אֲדֹנַ֗י ס֣וּרוּ נָ֠א אֶל־בֵּ֨ית עַבְדְּכֶ֤ם וְלִ֙ינוּ֙ וְרַחֲצ֣וּ רַגְלֵיכֶ֔ם וְהִשְׁכַּמְתֶּ֖ם וַהֲלַכְתֶּ֣ם לְדַרְכְּכֶ֑ם וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּ֥י בָרְח֖וֹב נָלִֽין:
(ג) וַיִּפְצַר־בָּ֣ם מְאֹ֔ד וַיָּסֻ֣רוּ אֵלָ֔יו וַיָּבֹ֖אוּ אֶל־בֵּית֑וֹ וַיַּ֤עַשׂ לָהֶם֙ מִשְׁתֶּ֔ה וּמַצּ֥וֹת אָפָ֖ה וַיֹּאכֵֽלוּ:
(ד) טֶרֶם֘ יִשְׁכָּבוּ֒ וְאַנְשֵׁ֨י הָעִ֜יר אַנְשֵׁ֤י סְדֹם֙ נָסַ֣בּוּ עַל־הַבַּ֔יִת מִנַּ֖עַר וְעַד־זָקֵ֑ן כָּל־הָעָ֖ם מִקָּצֶֽה:
(ה) וַיִּקְרְא֤וּ אֶל־לוֹט֙ וַיֹּ֣אמְרוּ ל֔וֹ אַיֵּ֧ה הָאֲנָשִׁ֛ים אֲשֶׁר־בָּ֥אוּ אֵלֶ֖יךָ הַלָּ֑יְלָה הוֹצִיאֵ֣ם אֵלֵ֔ינוּ וְנֵדְעָ֖ה אֹתָֽם:
(ו) וַיֵּצֵ֧א אֲלֵהֶ֛ם ל֖וֹט הַפֶּ֑תְחָה וְהַדֶּ֖לֶת סָגַ֥ר אַחֲרָֽיו:
(ז) וַיֹּאמַ֑ר אַל־נָ֥א אַחַ֖י תָּרֵֽעוּ:
(ח) הִנֵּה־נָ֨א לִ֜י שְׁתֵּ֣י בָנ֗וֹת אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יָדְעוּ֙ אִ֔ישׁ אוֹצִֽיאָה־נָּ֤א אֶתְהֶן֙ אֲלֵיכֶ֔ם וַעֲשׂ֣וּ לָהֶ֔ן כַּטּ֖וֹב בְּעֵינֵיכֶ֑ם רַ֠ק לָֽאֲנָשִׁ֤ים הָאֵל֙ אַל־תַּעֲשׂ֣וּ דָבָ֔ר כִּֽי־עַל־כֵּ֥ן בָּ֖אוּ בְּצֵ֥ל קֹרָתִֽי:
(ט) וַיֹּאמְר֣וּ׀ גֶּשׁ־הָ֗לְאָה וַיֹּֽאמְרוּ֙ הָאֶחָ֤ד בָּֽא־לָגוּר֙ וַיִּשְׁפֹּ֣ט שָׁפ֔וֹט עַתָּ֕ה נָרַ֥ע לְךָ֖ מֵהֶ֑ם וַיִּפְצְר֨וּ בָאִ֤ישׁ בְּלוֹט֙ מְאֹ֔ד וַֽיִּגְּשׁ֖וּ לִשְׁבֹּ֖ר הַדָּֽלֶת:

לא סתם התורה מדברת על הכנסת אורחים גם ביחס לאברהם וגם ביחס ללוט. המצווה הזו כנראה מלמדת משהו על דמותו של המארח, איך הוא מנסה לארח והאופן בה הכנסת האורחים מתבצעת. המדרש עומד על כך שאותם אנשים שהתגלו לאברהם כאנשים, התגלו ללוט כמלאכים:

מדרש תנחומא (בובר) פרשת וירא סימן כא
להלן קורא אותן אנשים, וכאן קורא אותן מלאכים, למה הדבר דומה, לאדם שלקח שולטן מן המלך, כל הימים שהיה מהלך בדרך, הוא מהלך פגן (פי’ יחידי), (לא עשה אלא) כיון שנכנס לישב במקומו התחילו המוכסין שלו, ובני המדינה מכבדין אותו, כך המלאכים כיון שבאו להפוך את המדינה, עד שלא נכנסו לסדום היו מהלכין כאנשים, משבאו לסדום כתיב ויבאו שני המלאכים. בשש שעות נפטרו מאצל אברהם ובאו לסדום בערב, אלא שהיו מלאכים של רחמים והיו ממתינים שמא ילמד אברהם זכות על ידן כדי שלא תהפוך, לפיכך המתינו עד הערב. ד”א למה בערב, לפי שהיו מעשיהם של סדומים חשוכים כערב ולילה. ולוט יושב בשער סדום (בראשית יט א). ישב כתיב, חמשה דיינים היו בסדום, ולוט רע מכולם והושיבוהו ביניהם, שכך כתיב ולוט ישב בשער סדום. חנוך לנער על פי דרכו (משלי כב ו), לפי שגדל בביתו של אברהם וראהו מקבל עוברים ושבים למד ממנו, לפיכך הכניס המלאכים אצלו, מה כתיב שם טרם ישכבו וגו’ (בראשית יט ד), התחילו המלאכים תמהים לומר עד אצלינו הגיע את הדבר, אמר לוט למלאכים מה באתם לעשות כאן, אמרו לו כי משחיתים אנחנו (שם /בראשית/ יג), גילו לו מסטירין (פי’ סתר) שלהם, לפיכך נדחו ממחיצתן קל”ח שנה, ר’ תנחומא אמר ק”ל שנה, כמנין סלם בגימטריא.

בניגוד לאברהם שרואה אנשים, לוט (שהמדרש מבקר אותו בחריפות) רואה מלאכים. לכן לוט יוצא מגדרו לארח אותם. אך כנראה, זה לא מספיק לו, בכדי לארח הוא מבקש מהם לגלות לו את הסוד שלהם, כך שלוקח 130 שנה עד שהם חוזרים לשמים בסולם יעקב. האם לוט לא קיים מצוות הכנסת אורחים? ברור שהוא קיים. אך האם זה גמילות חסדים? מסתבר שלא. במדרש לוט מוצג כשופט, סביר להניח שהוא נהג כמידת הצדק – למען המלאכים עצמם כי הוא חשש לשלומם.

המדרש אומר זאת במפורש:

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרק יט פסוק ב (פרשת וירא)
סורו נא אל בית עבדכם. ר’ יודן אמר אפי’ איני כדאי, עקמו עלי את הדרך, רב הונא אמר עקמו עלי את הדרך כדי שלא תהא נראין באים אצלי, לפי שבסדום לא היו מקבלים אורח: אל בית עבדכם ולינו ורחצו. אברהם הקדים רחיצה ללינה, כדרך העולם רוחצים ולנים, ולוט מקדים לינה לרחיצה, כדי שיצאו ויראו אבק שעל רגליהם, שלא יאמרו אנשי סדום היכן לנו הלילה:

לוט מבין את הסיכון שיש באירוח בסדום, את הסיכון שיש לאורחים בסדום, הוא בכל זאת בוחר לארח – למרות הסיכון האישי, בכדי להציל את המלאכים (מסתבר שלוט לא חשב שהם בלתי פגיעים). לוט נשאר נאמן לחינוך אותו קבל בבית אברהם, אך הוא מנסה למעט את הסיכון העצמי שהאירוח גורם לו. הוא דואג שהצדק יתבצע, אך ניכר שהצדק הוא חיצוני לו, הוא עושה מה שצודק, אך מנסה למעט את הסיכון שנלווה למעשה. המעשה הוא צודק אך לאו דווקא מלמד על תכונה פנימית כמו החסד.

פרשיה שמקבילה לסיפור לוט והמלאכים ניתן למצוא באחד מרגעי השפל המובהקים ביותר של עם ישראל לאורך שנות קיומו בארץ, פרשת פילגש בגבעה:

שופטים פרק יט פסוק טז – כז
(טז) וְהִנֵּ֣ה׀ אִ֣ישׁ זָקֵ֗ן בָּ֣א מִֽן־מַעֲשֵׂ֤הוּ מִן־הַשָּׂדֶה֙ בָּעֶ֔רֶב וְהָאִישׁ֙ מֵהַ֣ר אֶפְרַ֔יִם וְהוּא־גָ֖ר בַּגִּבְעָ֑ה וְאַנְשֵׁ֥י הַמָּק֖וֹם בְּנֵ֥י יְמִינִֽי:
(יז) וַיִּשָּׂ֣א עֵינָ֗יו וַיַּ֛רְא אֶת־הָאִ֥ישׁ הָאֹרֵ֖חַ בִּרְחֹ֣ב הָעִ֑יר וַיֹּ֨אמֶר הָאִ֧ישׁ הַזָּקֵ֛ן אָ֥נָה תֵלֵ֖ךְ וּמֵאַ֥יִן תָּבֽוֹא:
(יח) וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו עֹבְרִ֨ים אֲנַ֜חְנוּ מִבֵּֽית־לֶ֣חֶם יְהוּדָה֘ עַד־יַרְכְּתֵ֣י הַר־אֶפְרַיִם֒ מִשָּׁ֣ם אָנֹ֔כִי וָאֵלֵ֕ךְ עַד־בֵּ֥ית לֶ֖חֶם יְהוּדָ֑ה וְאֶת־בֵּ֤ית יְקֹוָק֙ אֲנִ֣י הֹלֵ֔ךְ וְאֵ֣ין אִ֔ישׁ מְאַסֵּ֥ף אוֹתִ֖י הַבָּֽיְתָה:
(יט) וְגַם־תֶּ֤בֶן גַּם־מִסְפּוֹא֙ יֵ֣שׁ לַחֲמוֹרֵ֔ינוּ וְ֠גַם לֶ֣חֶם וָיַ֤יִן יֶשׁ־לִי֙ וְלַֽאֲמָתֶ֔ךָ וְלַנַּ֖עַר עִם־עֲבָדֶ֑יךָ אֵ֥ין מַחְס֖וֹר כָּל־דָּבָֽר:
(כ) וַיֹּ֨אמֶר הָאִ֤ישׁ הַזָּקֵן֙ שָׁל֣וֹם לָ֔ךְ רַ֥ק כָּל־מַחְסוֹרְךָ֖ עָלָ֑י רַ֥ק בָּרְח֖וֹב אַל־תָּלַֽן:
(כא) וַיְבִיאֵ֣הוּ לְבֵית֔וֹ ויבול וַיָּ֖בָל לַחֲמוֹרִ֑ים וַֽיִּרְחֲצוּ֙ רַגְלֵיהֶ֔ם וַיֹּאכְל֖וּ וַיִּשְׁתּֽוּ:
(כב) הֵמָּה֘ מֵיטִיבִ֣ים אֶת־לִבָּם֒ וְהִנֵּה֩ אַנְשֵׁ֨י הָעִ֜יר אַנְשֵׁ֣י בְנֵֽי־בְלִיַּ֗עַל נָסַ֙בּוּ֙ אֶת־הַבַּ֔יִת מִֽתְדַּפְּקִ֖ים עַל־הַדָּ֑לֶת וַיֹּאמְר֗וּ אֶל־הָ֠אִישׁ בַּ֣עַל הַבַּ֤יִת הַזָּקֵן֙ לֵאמֹ֔ר הוֹצֵ֗א אֶת־הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁר־בָּ֥א אֶל־בֵּיתְךָ֖ וְנֵדָעֶֽנּוּ:
(כג) וַיֵּצֵ֣א אֲלֵיהֶ֗ם הָאִישׁ֙ בַּ֣עַל הַבַּ֔יִת וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם אַל־אַחַ֖י אַל־תָּרֵ֣עוּ נָ֑א אַ֠חֲרֵי אֲשֶׁר־בָּ֞א הָאִ֤ישׁ הַזֶּה֙ אֶל־בֵּיתִ֔י אַֽל־תַּעֲשׂ֖וּ אֶת־הַנְּבָלָ֥ה הַזֹּֽאת:
(כד) הִנֵּה֩ בִתִּ֨י הַבְּתוּלָ֜ה וּפִֽילַגְשֵׁ֗הוּ אוֹצִֽיאָה־נָּ֤א אוֹתָם֙ וְעַנּ֣וּ אוֹתָ֔ם וַעֲשׂ֣וּ לָהֶ֔ם הַטּ֖וֹב בְּעֵינֵיכֶ֑ם וְלָאִ֤ישׁ הַזֶּה֙ לֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ דְּבַ֖ר הַנְּבָלָ֥ה הַזֹּֽאת:
(כה) וְלֹֽא־אָב֤וּ הָאֲנָשִׁים֙ לִשְׁמֹ֣עַֽ ל֔וֹ וַיַּחֲזֵ֤ק הָאִישׁ֙ בְּפִ֣ילַגְשׁ֔וֹ וַיֹּצֵ֥א אֲלֵיהֶ֖ם הַח֑וּץ וַיֵּדְע֣וּ א֠וֹתָהּ וַיִּֽתְעַלְּלוּ־בָ֤הּ כָּל־הַלַּ֙יְלָה֙ עַד־הַבֹּ֔קֶר וַֽיְשַׁלְּח֖וּהָ בעלות כַּעֲל֥וֹת הַשָּֽׁחַר:
(כו) וַתָּבֹ֥א הָאִשָּׁ֖ה לִפְנ֣וֹת הַבֹּ֑קֶר וַתִּפֹּ֞ל פֶּ֧תַח בֵּית־הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁר־אֲדוֹנֶ֥יהָ שָּׁ֖ם עַד־הָאֽוֹר:
(כז) וַיָּ֨קָם אֲדֹנֶ֜יהָ בַּבֹּ֗קֶר וַיִּפְתַּח֙ דַּלְת֣וֹת הַבַּ֔יִת וַיֵּצֵ֖א לָלֶ֣כֶת לְדַרְכּ֑וֹ וְהִנֵּ֧ה הָאִשָּׁ֣ה פִֽילַגְשׁ֗וֹ נֹפֶ֙לֶת֙ פֶּ֣תַח הַבַּ֔יִת וְיָדֶ֖יהָ עַל־הַסַּֽף:

אנו רואים בתיאור המזעזע המופיע בסיום של ספר שופטים את האיש הזקן שמבקש מהאורח לא ללון ברחוב. הוא כנראה יודע למה. בגבעה, במקום בו גרים אנשי שבט ימיני יש אנשי בליעל, שכמו אנשי לוט לא מכניסי אורחים ורוצים לאנוס את האורח ואת פילגשו.
איך התדרדרו אנשי הגבעה לכזה שפל? המדרש נותן תשובה:

ילקוט שמעוני שופטים רמז סח
… וכל מי שספק בידו למחות ואינו מוחה, להחזיר את ישראל למוטב ואינו מחזיר, כל דמים שנשפכין בישראל נשפכין על ידיו, שנאמר: “ואתה בן אדם צופה נתתיך וגו’, ואתה כי הזהרת את הרשע” (יחזקאל לג ז-ט) – מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה. ואם תאמר אותם שנים ושבעים אלף שנהרגו בגבעת בנימין, מפני מה נהרגו? – היה להם לסנהדרי גדולה שהניח משה ויהושע ופנחס בן אלעזר עמהם שיקשרו חבלים של ברזל במתניהם ויגביהו בגדיהם למעלה מארכובותיהם ויחזרו בכל עיירותיהם של ישראל: יום אחד ללכיש, יום אחד לעגלון, יום אחד לחברון, יום אחד לבית אל, יום אחד לירושלים, וילמדו אותם דרך ארץ בשנה, בשתים, בשלוש, בארבע, בחמש, עד שיתישבו ישראל בארצם … והם לא עשו כן אלא כיון שנכנסו ישראל לארצם, כל אחד ואחד רץ לכרמו ולזיתו ואומר: שלום עלי נפשי שלא להרבות הטורח … וכשעשו בגבעת בנימין דרכים מכוערים ודברים שאינם ראויים, יצא הקב”ה להחריב את העולם כולו, ונפלו מהם שבעים ושנים אלף. ומי הרג אותם? סנהדרי גדולה שהניח משה ויהושע ופנחס עמהם
פנחס והסנהדרין הגדולה היו אמורים לקחת אחריות על אנשי הארץ, אך הם העדיפו לחשוב על עצמם, להסתגר בד’ אמות משל עצמם. הם היו סגורים בתוך עצמם ולא ניסו לארח אורחים, לא הזמינו אנשים אליהם הביתה כלוט ולא חיזרו אחרי אורחים כאברהם. אנו יודעים שאברהם ניסה לקחת אחריות על סדום ולא הצליח (יש שאומרים שזאת הסיבה מדוע הוא עובר לאחר מכן לגור בגרר, כדי להשפיע לטובה). לוט היה איש צדק, לא איש חסד. הוא מציל את עצמו אך לא את סביבתו. אך החכמים שבחרו לא לקחת חלק, להסתגר בד’ אמות שלהם, לא שינו דבר במציאות, לא רוממו דבר במציאות וכך התרחשה לה תופעה כמו הגבעה. כשמנהיגי הציבור מסתגרים בד’ אמות שלהם, כשאנשי חסד לא בנמצא, הרוע פורץ.

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}