חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

״המדרש ההלכה והמיתוס״ – פרשת יתרו: מזבח אדמה

מאת הרב אביע”ד סנדרס, מנהל השמה בכולל דעה ע”ש סוזי ברדפילד ור”מ במדרשת או”ת לינדנבאום

אביע

מיד לאחר תיאור מתן תורה, הקדוש ברוך הוא מסכם את מעמד הר סיני למשה רבינו:

שמות פרק כ פסוק יט (פרשת יתרו) – כג (פרשת יתרו)
(יט) וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה כֹּ֥ה תֹאמַ֖ר אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם כִּ֚י מִן־הַשָּׁמַ֔יִם דִּבַּ֖רְתִּי עִמָּכֶֽם:
(כ) לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּן אִתִּ֑י אֱלֹ֤הֵי כֶ֙סֶף֙ וֵאלֹהֵ֣י זָהָ֔ב לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ לָכֶֽם:
(כא) מִזְבַּ֣ח אֲדָמָה֘ תַּעֲשֶׂה־לִּי֒ וְזָבַחְתָּ֣ עָלָ֗יו אֶת־עֹלֹתֶ֙יךָ֙ וְאֶת־שְׁלָמֶ֔יךָ אֶת־צֹֽאנְךָ֖ וְאֶת־בְּקָרֶ֑ךָ בְּכָל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אַזְכִּ֣יר אֶת־שְׁמִ֔י אָב֥וֹא אֵלֶ֖יךָ וּבֵרַכְתִּֽיךָ:
(כב) וְאִם־מִזְבַּ֤ח אֲבָנִים֙ תַּֽעֲשֶׂה־לִּ֔י לֹֽא־תִבְנֶ֥ה אֶתְהֶ֖ן גָּזִ֑ית כִּ֧י חַרְבְּךָ֛ הֵנַ֥פְתָּ עָלֶ֖יהָ וַתְּחַֽלְלֶֽהָ:
(כג) וְלֹֽא־תַעֲלֶ֥ה בְמַעֲלֹ֖ת עַֽל־מִזְבְּחִ֑י אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־תִגָּלֶ֥ה עֶרְוָתְךָ֖ עָלָֽיו: פ

אי אפשר שלא לשים לב לניגוד שיש בפסוקים. הקדוש ברוך הוא דיבר אל בני ישראל מן השמים והוא מורה לבני ישראל להקים מזבח אדמה. הדיבור מן השמים גורר עמו צו, האיסור לעשות אלוקי כסף ואלוקי זהב:

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרק כ פסוק כ (פרשת יתרו)
לא תעשון אתי. ר’ ישמעאל אומר לא תעשון כדמות שמשי שמשמשין לפני במרום לא דמות מלאכים כרובים ושרפים ואופנים: ד”א לא תעשון אתי. שלא תאמר דור המדבר הוזהרו בלבד, ת”ל אתי, לעולמי עולמים לדורי דורות: אלהי כסף ואלהי זהב. למה נאמר לפי שהוא אומר ועשית שנים כרובים זהב (שמות כה יח), שמא אתה תעשה ארבעה, ת”ל אלהי זהב, שאם הוספת על שנים הרי הן כאלהי זהב, אלהי כסף למה נאמר, לפי (שמא אינו) [שמצינו] בכל כלי בית עולמים, שאם אין להם של זהב הן עושין של כסף, שומעני אף כרובים כן, ת”ל אלהי כסף הא אם שנה ועשאן של כסף הרי הן כאלהי כסף: לא תעשו לכם. שלא תאמר הואיל וניתנה רשות לעשות בבית המקדש הריני עושה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ת”ל לא תעשו לכם. שמא תאמר הריני עושה לנוי כדרך שעושים אחרים במדינות, ת”ל לא תעשו לכם, רבותינו אמרו מדרש בפסוק הזה, אלהי כסף ואלהי זהב, דיין שנוטל לדון נקרא אלוה הבא בשביל כסף, ואלהי זהב הבא בשביל זהב, מיכן אמרו הנוטל שכר לדון דיניו בטלין:

המדרש ממקד אותנו במקדש ובתבניתו ובעיקר בכרובים. הכרובים חייבים להיות של זהב ולא מכסף. אסור לעשות עוד כרובים מעבר לכרובים של ארון הברית. יש בכך המון הגיון, אם יש משהו שמזכיר תבנית של פסל, אלו הם הכרובים. זו הפתעה של ממש שהכרובים נמצאים בכלל בקודש הקודשים. לכן אין לעשות עוד מהם. המקדש הוא ייחודי בהיותו פיזי ואין לחקות את הפיזיות שלו בכל מקום אחר.

דבר זה מענין לאור העובדה ששלמה בבית המקדש עושה כרובים נוספים על הכרובים שנמצאים בקודש הקודשים:

מלכים א פרק ו פסוק כג – כח
(כג) וַיַּ֣עַשׂ בַּדְּבִ֔יר שְׁנֵ֥י כְרוּבִ֖ים עֲצֵי־שָׁ֑מֶן עֶ֥שֶׂר אַמּ֖וֹת קוֹמָתֽוֹ:
(כד) וְחָמֵ֣שׁ אַמּ֗וֹת כְּנַ֤ף הַכְּרוּב֙ הָֽאֶחָ֔ת וְחָמֵ֣שׁ אַמּ֔וֹת כְּנַ֥ף הַכְּר֖וּב הַשֵּׁנִ֑ית עֶ֣שֶׂר אַמּ֔וֹת מִקְצ֥וֹת כְּנָפָ֖יו וְעַד־קְצ֥וֹת כְּנָפָֽיו:
(כה) וְעֶ֙שֶׂר֙ בָּֽאַמָּ֔ה הַכְּר֖וּב הַשֵּׁנִ֑י מִדָּ֥ה אַחַ֛ת וְקֶ֥צֶב אֶחָ֖ד לִשְׁנֵ֥י הַכְּרֻבִֽים:
(כו) קוֹמַת֙ הַכְּר֣וּב הָֽאֶחָ֔ד עֶ֖שֶׂר בָּֽאַמָּ֑ה וְכֵ֖ן הַכְּר֥וּב הַשֵּׁנִֽי:
(כז) וַיִּתֵּ֨ן אֶת־הַכְּרוּבִ֜ים בְּת֣וֹךְ׀ הַבַּ֣יִת הַפְּנִימִ֗י וַֽיִּפְרְשׂוּ֘ אֶת־כַּנְפֵ֣י הַכְּרֻבִים֒ וַתִּגַּ֤ע כְּנַף־הָֽאֶחָד֙ בַּקִּ֔יר וּכְנַף֙ הַכְּר֣וּב הַשֵּׁנִ֔י נֹגַ֖עַת בַּקִּ֣יר הַשֵּׁנִ֑י וְכַנְפֵיהֶם֙ אֶל־תּ֣וֹךְ הַבַּ֔יִת נֹגְעֹ֖ת כָּנָ֥ף אֶל־כָּנָֽף:
(כח) וַיְצַ֥ף אֶת־הַכְּרוּבִ֖ים זָהָֽב:

כרובי שלמה עומדים מעל ארון הברית שעליו נמצאים הכרובים המקוריים והם מסוככים על הארון. הרבה נתקשו מאיפה שלמה לומד שמותר לו להכין עוד כרובים, התירוץ המקובל הוא שמאחר ומקדש שלמה היה גבוה הרבה יותר מן המשכן, שלמה רצה לשמור על הפרופורציה בין הכרובים לבין הבית עצמו. יש הרבה שאומרים ששלמה פעל מכח נבואה או בהוראת נביא בבנותו את הבית. מכל מקום ברור שהדבר מלמד אותנו על החשיבות שבני ישראל נותנים לכרובים, לדבר הקרוב ביותר למוחשי שיש.

זהו יצר אנושי בסיסי, שמגדיר את המציאות האנושית יותר מכל דבר אחר, את הקושי לעבוד אלוקים שאין לו גוף ואין לו דמות הגוף. זהו הקושי המובהק של אמונת ישראל, עם ישראל צריך להתרגל לעבודת אלוקים ששונה לחלוטין מן המרחב בה הוא חי ומן המרחב האלילי בו הוא מתקיים. אלוקים ללא גוף וללא דמות הגוף, אלוקים שרק שומעים את קולו מן השמים.

הדבר היחיד שמגיע מן השמים הוא קולו של אלוקים והלוחות, מכתב אלוקים, קולו של אלוקים שכתוב באותיות ומילים.

לכן כה חשוב למשה לציין שמן השמים דבר אלינו אלוקים. לא להתפתות ליצור דמות וצלם למרות הצורך המובן של מי שחי בעולם אלילי באלוקים מוחשי.

הדיבור מן השמים אמור לתת לעם ישראל את היכולת לעמוד באתגר הזה. הדיבור האלוקי, הוא דיבור מיוחד שמי שלא חווה, לא יבין אותו:

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרק כ פסוק יט (פרשת יתרו)
אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם. הפרש בין מה שהאדם רואה ובין מה שאחרים משיחין לו, שכשאחרים משיחין לו פעמים לבו חלוק, אבל כאן אתם ראיתם, אתם ראיתם, אומות העולם לא ראו:

אומות העולם שמעו על הדיבור האלוקי, אך לא חוו אותו. החוויה של הדיבור השמיימי שחווה עם ישראל אמורה לטבוע בו משהו לנצח. זהו דיבור שמנסה ליצור מערכת יחסים מיוחדת ביותר בין אלוקים לבין עם ישראל:

ילקוט שמעוני תורה פרשת יתרו רמז שב
… ר’ ישמעאל אומר לא תעשון דמות שמשי [המשמשין] לפני במרום ולא דמות מלאכים ולא דמות כרובים ולא דמות אופנים, ר’ נתן אומר לא תעשון אתי [כ, י”ט] שלא תאמר הרי אני עושה כמין דמות ואשתחוה לו ת”ל לא תעשון אתי [כ, י”ט] וכן הוא אומר ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה, רבי עקיבא אומר לא תעשון אתי [כ, י”ט] שלא תנהגו בי כדרך שאחרים נוהגין באלהיהן שכשהטובה באה עליהן הן מכבדין את אלהיהן שנאמר על כן יזבח לחרמו, וכשפורענות באה עליהן הן מקללין את אלהיהן שנאמר והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו, אבל אתם אם הבאתי עליכם את הטובה תנו הודאה ואם אביא עליכם יסורין תנו הודאה, וכן דוד אמר כוס ישועות אשא ובשם ה’ אקרא צרה ויגון אמצא ובשם ה’ אקרא וכן איוב אמר ה’ נתן וה’ לקח יהי שם ה’ מבורך על מדת הטוב ועל מדת הפורענות, וכן אשתו של איוב אמרה עודך מחזיק בתומתך ומה הוא אומר לה כדבר אחת הנבלות תדברי, אנשי דור המבול אנשי סדום שהיו (שגורין) [כעורין] בטובה כשבאה עליהן הפורענות קבלו אותה על כרחו ואנו שהיינו נאים בטובה לא נהיה נאים בפורענות, ועוד יהא אדם שמח ביסורין יותר מן הטובה שאפילו אדם בטובה כל ימיו אינו נמחל לו מן העבירות שבידו ומי מוחל לו הוי אומר יסורין, רבי אליעזר בן יעקב אומר הרי הוא אומר מוסר ה’ בני אל תמאס מפני מה כי את אשר יאהב ה’ יוכיח וגו’ אמרת צא וראה מי גרם לבן לרצות את האב הוי אומר זה יסורין:

בעוד שאצל אומות העולם מערכת היחסים עם אלוקיהם תלויה בכמה היא פוריה לסוגדים, אצל עם ישראל מערכת היחסים אמורה להיות אחרת, היא אמורה להיות קשורה לא רק בטובה שמרעיף עלינו אלוקים, אלא היא גם קשורה ליסורין שגם דרכם יש להמשיך ולכבדו. דברים אלו נובעים מכך שראינו שמשמים דיבר איתנו אלוקים, שזו מערכת יחסים וכל מה שעובר על עם ישראל הוא חלק מאותה מערכת יחסים שתכליתה לטובה, גם המורדות וגם העליות.

אך ישנה בעיה נוספת בכסף וזהב, הכסף והזהב יש להם מקור, המקור שלהם הוא מצרים, המקום ממנו בני ישראל יוצאים. זהו הפגם שגורם ללקיחת כלי הכסף והזהב על ידי שישק מלך מצרים מן המקדש.
דבר זה קשור לתפיסה שרווחה אז, שכל דבר חוזר למקורו:

מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק מז ד”ה ג’ חזרו
ג’ חזרו למקומן. ישראל והתורה והכסף והזהב. ישראל היו מעבר הנהר שנאמר בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי וגו’ (יהושע כ”ד ב’). ומנין שחזרו למקומן שנאמר (לה) [להן] מן די ארגיזו אבהתנא לאלהא (שמיה) [שמיא] וגו’ (עזרא ה’ י”ב). התורה היתה מן השמים שנאמר אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם (שמות כ’ י”ט). ומנין שחזרה למקומה שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו (משלי כ”ג ה’). הכסף והזהב היו (מעוצרים) [מארץ מצרים] שנאמר ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב (שמות ג’ כ”ב). ומנין שחזרו למקומן שנאמר ויעל שישק מלך מצרים ויקח את אוצרות בית ה’ ואת אוצרות בית המלך (דה”י ב’ י”ב ט’):

החזרה של הדברים למקורם מלמדת שבהר סיני היה מפגש בין רשויות – התורה מקורה מן השמים והיא מוענקת לארץ. אך חשוב לציין שהתחתונים לא פלשו למקומם של העליונים והעליונים לא פלשו לתחום של התחתונים, רק התורה ירדה מן השמים לארץ:

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי (אפשטין-מלמד) שמות פרק יט פסוק כ (פרשת יתרו)
(כ). [וירד ה’ על הר סיני א]ל ראש ההר יכול ירד ודאי תל’ לו’ כי מן השמים [דברתי עמכם (שמ’ כ יט) יכול] לא ירד ודאי [תל’] לו’ וירד ה’ על הר סיני אל [ראש ההר אמור מעתה נבקעו ש]מי השמים העליונים ונתנה [רשות לאש ללהט את המים וכן] הוא או’ כקדוח אש המסים [מים תבעה אש (ישע’ סד א) ירד לו היציע העליון ועמד לו על] גבי הר סיני מה תל’ לו’ אתם [ראיתם כי מן השמים ג’ (שמ’ כ יט) אלו שמים שעל גבי הר סיני] <ר’ יוסי או’ מעולם לא עלה משה למרום ולא ירדה שכינה על הר סיני> וכן הוא או’ השמים שמים [לה’ והארץ נתן לבני אדם אלא מלמד שאמר] לו [המק]ום למשה [הריני] <קורא לך מראש ההר ואתה עולה שנ’ ויקרא ה’ למשה> אל ראש ההר ויעל משה.

משה רבינו לא עולה לשמים והשכינה לא יורדת לאדמה, אלא יש מפגש, משה עולה והשמים יורדים והם נפגשים באמצע הדרך, אך אין זה פולש לתחומו של זה.

הירושלמי בסוכה מלמד אותנו שזו היא הסיבה שהשם נועד עם משה במקדש מעל הכפורת, כי גובהה של הכפורת הוא עשרה טפחים ומעל עשרה טפחים מדובר ברשות אחרת:

תלמוד ירושלמי מסכת סוכה פרק א הלכה א
מחיצה גבוה י’ טפחים בין מלמעלן בין מלמטן… מנין למעלה מעשרה שהיא רשות אחרת. רבי אבהו בשם רשב”ל [שמות כה כב] ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת. וכתיב [שם כ יט] אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם. מה דיבור שנאמר להלן רשות אחרת אף דיבור שנאמר כאן רשות אחרת.

גם במשכן המצב היה זהה, כשהיתה שכינה יורדת למשכן, משה לא היה יכול להיכנס לאוהל מועד:

ספרי זוטא (הורוביץ) במדבר פרק ז פסוק פט (פרשת נשא)
(פט). ובבא משה אל אהל מועד, כתוב אחד אומר ובבא משה אל אהל מועד וכתוב אחד אומר ולא יכול משה לבא אל אהל מועד כיצד נתקיימו שני כתובים הללו אלא בזמן ששכינה מגעת לארץ מהוא אומר ולא יכול משה מפני שנתנה רשות למחבלים לחבל ובזמן ששכינה מסתלקת מן הארץ מהוא אומר ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו כיון שהיה נכנס היה מדבר עמו… ר’ אליעזר בנו של ר’ יוסי הגלילי אומר שומעני כאלו לא ירדה שכינה לארץ מעולם שנאמר מן השמים השמיעך את קולו ליסרך (דברים ד לו) אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם (שמות כ יט) ומה אני מקיים ובבא משה אל אהל מועד אלא כמין סילון של אש היה יורד מן השמים לבין שני הכרובים ומדבר עמו משום שנא’ מבין שני הכרובים וידבר אליו:

הסיבה מדוע משה לא היה יכול להיכנס לאוהל מועד היתה שאז נתינה רשות למחבלים לחבל, יש משהו בכניסת השכינה למשכן שמסכנת את האדם, האדם לא יכול להיות במחצית העליונים. רק לאחר שהשכינה יוצאת משה נכנס לאהל ואז היה יורד סילון אש שהיה בין שני הכרובים, סילון שנמצא בגובה של מעל עשרה טפחים, ברשות נפרדת.

אולי זאת הסיבה מדוע הצו הראשון מיד אחרי מתן תורה היה צו על מזבח אדמה. על פי המדרש, מזבח האדמה הוא מקורו של האדם שנברא עפר מן האדמה:

מדרש ילמדנו (מאן) ילקוט תלמוד תורה – בראשית אות ח
דף ג’, ע”ב (לבר’ ב’, ז’). וייצר י”י אלהים את האדם, מזגו במדת הרחמים ובמדת הדין. עפר מן האדמה, א”ר יהודה בן פזי נטל הקדוש ברוך הוא עפר מן המזבח וברא את האדם, נאמר כאן אדמה ונאמר להלן מזבח אדמה (שמ’ כ’, כ’). ילמדנו רבנו פרש’ אם בחוקותי.

על הר סיני יורדים השמים וכתגובה משה מתבקש להקים מזבח אדמה, האדמה היא מקור האדם, מקום מזבח האדמה היא המקום הספציפי באדמה ממנה האדם לוקח. יש פה רעיון שמגיע לבטא את המפגש בין האדמה לבין השמים. המזבח הוא המוקד ממנו עולים מן האדמה לשמים, הוא צריך להיות מחובר לאדמה:

מכילתא דרבי ישמעאל יתרו – מסכתא דבחדש פרשה יא – מזבח הנחושת הוא מזבח האדמה
“מזבח אדמה תעשה לי” – מזבח מיוחד לי, שלא תבנהו מתחילה לשום אחר. ר’ ישמעאל אומר: מזבח מחובר באדמה תעשה לי, שלא תבנהו על גבי כיפים ולא על גבי עמודים. רבי נתן אומר: מזבח חלול באדמה תעשה לי, שנאמר: “נבוב לוחות תעשה אותו” (שמות כז ח). איסי בן עקיבא אומר: מזבח נחושת מלא אדמה תעשה לי, שנאמר: “כי מזבח הנחושת אשר לפני ה’ קטן מהכיל את העולה” (מלכים א ח סד).

המזבח, כל מזבח שנבנה, צריך לשבת על האדמה. האדמה ממנה האדם צמח, ממנה הוא אמור להצמיח, אותה הוא אמור לעבוד כחלק מן היעוד שלו, שהרי בלי האדם אד צריך לעלות מן הארץ. מזבח האדמה הוא עילוי האדמה, המקום ממנו האדם מגיע עולה בכבש כלפי מעלה ופונה לשמים.

אחרי יציאת מצרים ואחרי מתן התורה, בה הזהות הפרטיקולרית של עם ישראל התחזקה והתבססה, בה עם ישראל חווה רק הוא את הדיבור השמיימי, הקדוש ברוך מחזיר את ישראל למקור המשותף, האדמה ממנה יצאה האנושות כולה. ברגעים אלו אומר הקדוש ברוך הוא לבני ישראל- התשתית של הפרטיקלוריות אינה מנותקת מן האוניברסליות. יש מפגש בין אדמה לשמים, הענין האלוקי, הדיבור השמיימי לא סותר את הענין הטבעי, הוא לא תחליף לו. האדמה ממנה כלל האנושות נלקחה, חייבת גם היא להיכנס למשוואה של עם ישראל על אף שהוא חווה את הדיבור מן השמים, הדיבור השמיימי הנו תוספת ייחודית לעם ישראל, לא תחליף לאנושיות עצמה.

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}