חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

״המדרש ההלכה והמיתוס״ – פרשת תולדות: ההמשכיות הכפולה

מאת הרב אביע”ד סנדרס, מנהל השמה בכולל דעה ע”ש סוזי ברדפילד ור”מ במדרשת או”ת לינדנבאום

אביע

הפרשה שלנו מספרת את סיפור התולדות של יצחק בן אברהם. ממשיך דרכו של אברהם נראה כאילו צועד בעקבות מעשי אביו צעד אחרי צעד, מה שקורה לאברהם קורה ליצחק. אך ישנם שני הבדלים גדולים בין אברהם ליצחק שמתגלים בפרשה, הראשון הוא שכאשר רבקה לא מצליחה ללדת, יצחק לא לוקח אישה נוספת, אלא דבק ברבקה:

בראשית פרק כה פסוק יט (פרשת תולדות) – כב (פרשת תולדות)
(יט) וְאֵ֛לֶּה תּוֹלְדֹ֥ת יִצְחָ֖ק בֶּן־אַבְרָהָ֑ם אַבְרָהָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת־יִצְחָֽק:
(כ) וַיְהִ֤י יִצְחָק֙ בֶּן־אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּקַחְתּ֣וֹ אֶת־רִבְקָ֗ה בַּת־בְּתוּאֵל֙ הָֽאֲרַמִּ֔י מִפַּדַּ֖ן אֲרָ֑ם אֲח֛וֹת לָבָ֥ן הָאֲרַמִּ֖י ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה:
(כא) וַיֶּעְתַּ֨ר יִצְחָ֤ק לַֽיקֹוָק֙ לְנֹ֣כַח אִשְׁתּ֔וֹ כִּ֥י עֲקָרָ֖ה הִ֑וא וַיֵּעָ֤תֶר לוֹ֙ יְקֹוָ֔ק וַתַּ֖הַר רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ:
(כב) וַיִּתְרֹֽצֲצ֤וּ הַבָּנִים֙ בְּקִרְבָּ֔הּ וַתֹּ֣אמֶר אִם־כֵּ֔ן לָ֥מָּה זֶּ֖ה אָנֹ֑כִי וַתֵּ֖לֶךְ לִדְרֹ֥שׁ אֶת־יְקֹוָֽק:

הפתרון של יצחק ורבקה לעקרות הוא פניה לאלוקים, יצחק נעתר להשם לנכח אשתו, השם נעתר לו ורבקה נכנסת להריון. גם במהלך ההריון כאשר רבקה חווה הריון קשה במיוחד והיא מרגישה שמשהו לא כרגיל, היא הולכת לדרוש את השם.

מדרש אגדה (בובר) בראשית פרק כה פסוק כא (פרשת תולדות)
[כא] ויעתר יצחק. ולמה נמשלה תפלתן של צדיקים בעתר, לומר לך מה עתר זה מהפך את התבואה בגורן, כך תפילתן של צדיקים בעתר, שהיא מהפכת מדת הדין ומדת רוגז למדת הרחמים: לנכח אשתו. שהיתה היא מתפלל בצד זה והוא מתפלל בצד אחר: ויעתר לו ה’. שקיבל הקדוש ברוך הוא תפלתו של יצחק, ולא קיבל תפלתה של רבקה, לפי שהוא צדיק בן צדיק, לכך קיבל תפלתו:

המדרש מתאר איך גם יצחק מתפלל וגם רבקה מתפללת אך השם נעתר ליצחק, כי יצחק צדיק בן צדיק. במבט ראשון הדבר הוא תמוה, האם תפילתה של רבקה לא טובה, האם מטרת התפילה של רבקה אינה ראויה? ודאי שלא.

אך אנו נוכחים מן המדרש הזה שיש דבר שנקרא זכות אבות, כאשר הקדוש ברוך הוא מעמיד תפילה של שני צדיקים זה מול זה, כאשר שניהם מתפללים על אותו הדבר, על מטרה טובה, הקדוש ברוך הוא נעתר לתפילה של הצדיק בן צדיק. דבר זה מלמד שיש חשיבות להמשכיות, יש חשיבות להיות דור שני לדרך מסוימת ולא רק דור ראשון. התפילה של דור שני בתפילה היא יותר טבעית, היא שגורה על הלשון, כאשר האדם הוא כבר דור שני בעולם של תפילה ואמונה הוא יודע מגיל אפס איך להאמין, הוא יודע מגיל אפס איך להתפלל. תנועה של תפילה אינה רק אורגינלית, כדי להגיע לתחנונים, כדי להגיע ליכולת לעמוד אל מול אלוקים כאובייקט אל מול הסובייקט הנצחי, יש להתרגל בתנועה הזו, כבר מלידה. אברהם מפגין אל מול אלוקים לפני סדום, יצחק מתפלל.

נקודה מעניינת היא עצם התפילה שהתפללו יצחק ורבקה, דבר שמדגיש את ההבדל בין יצחק לאברהם אביו בנושא זה:

מדרש הגדול בראשית פרק כה פסוק כא (פרשת תולדות)
לנכח אשתו. מהו לנכח אשתו, שהיתה היא שטוחה כאן והוא שטוח כאן. הוא אומר רבון העולמים כל בנים שאת עתיד ליתן לי יהיו מן הצדקת הזו והיא אומרת רבון כל העולמים כל בנים שתתן לי יהיו מן הצדיק הזה

תפילתו של יצחק היא על כך שיהיה לו זרע דווקא מרבקה וכך היא תפילתה של רבקה. יכול מאוד להיות שהדבר נובע מנסיון החיים של יצחק שזוכר את המתחים שהיו לו עם ישמעאל בילדותו, את המתח בין שרה אמו להגר, אם ישמעאל. אך יכול להיות שיש פה נקודה נוספת שמתחבאת כאן.

ההמשכיות.

בירור נוסף שיעזור לנו להבין את נקודת המפתח בסיפור הנו ההסבר של המדרש לחששה של רבקה:

מדרש אגדה (בובר) בראשית פרק כה פסוק כב (פרשת תולדות)
[כב] ויתרוצצו הבנים בקרבה, היתה עוברת על בית של ע”ז, היה עשו מפרכס לצאת, עוברת על בתי כנסיות ובתי מדרשות, יעקב רוצה לצאת:

החשש של רבקה הוא שיוולד ליצחק ילד שלא ימשיך את אביו. היא רואה ערך בהמשכיות של דרכו של יצחק בעולם. לכן התשובה שניתנה לה, שיש לה שני בנים ואחד מהם ימשיך את אביו מניחה את דעתה. רבקה, שעזבה את בית אביה כדי להינשא ליצחק, מבינה את הערך בהמשכיות.

זה אולי הרקע לדברים הברורים שאומר אלוקים ליצחק כאשר פוקד הרעב את הארץ כמו בימי אביו. כזכור, אברהם בימי הרעב ירד מן הארץ, אלוקים אומר ליצחק לא לרדת מן הארץ בזמן הרעב:

בראשית פרק כו פסוק א (פרשת תולדות) – ה (פרשת תולדות)
(א) וַיְהִ֤י רָעָב֙ בָּאָ֔רֶץ מִלְּבַד֙ הָרָעָ֣ב הָרִאשׁ֔וֹן אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה בִּימֵ֣י אַבְרָהָ֑ם וַיֵּ֧לֶךְ יִצְחָ֛ק אֶל־אֲבִימֶ֥לֶךְ מֶֽלֶךְ־פְּלִשְׁתִּ֖ים גְּרָֽרָה:
(ב) וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְקֹוָ֔ק וַיֹּ֖אמֶר אַל־תֵּרֵ֣ד מִצְרָ֑יְמָה שְׁכֹ֣ן בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֖ר אֹמַ֥ר אֵלֶֽיךָ:
(ג) גּ֚וּר בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וְאֶֽהְיֶ֥ה עִמְּךָ֖ וַאֲבָרְכֶ֑ךָּ כִּֽי־לְךָ֣ וּֽלְזַרְעֲךָ֗ אֶתֵּן֙ אֶת־כָּל־הָֽאֲרָצֹ֣ת הָאֵ֔ל וַהֲקִֽמֹתִי֙ אֶת־הַשְּׁבֻעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖עְתִּי לְאַבְרָהָ֥ם אָבִֽיךָ:
(ד) וְהִרְבֵּיתִ֤י אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּכוֹכְבֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְנָתַתִּ֣י לְזַרְעֲךָ֔ אֵ֥ת כָּל־הָאֲרָצֹ֖ת הָאֵ֑ל וְהִתְבָּרֲכ֣וּ בְזַרְעֲךָ֔ כֹּ֖ל גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ:
(ה) עֵ֕קֶב אֲשֶׁר־שָׁמַ֥ע אַבְרָהָ֖ם בְּקֹלִ֑י וַיִּשְׁמֹר֙ מִשְׁמַרְתִּ֔י מִצְוֹתַ֖י חֻקּוֹתַ֥י וְתוֹרֹתָֽי:

המדרש מסביר שיצחק אכן רצה לרדת מן הארץ, אך הקדוש ברוך הוא מונע זאת ממנו מפני שהוא עולה תמימה:

מדרש אגדה (בובר) בראשית פרק כו פסוק ב (פרשת תולדות)
[ב] אל תרד מצרימה. מכאן אתה למד שהיה בדעתו לירד למצרים, כמו שעשה אברהם אביו שהלך למצרים מפני הרעב, אלא מפני שאמר הקדוש ברוך הוא ליצחק מפני מה לא מנעתי לאברהם, אלא לך אני מנעתי לירד למצרים, לפי שאתה עולה תמימה, לכך אין רצוני שתצא אתה חוצה לארץ: שכון בארץ. כלומר כאן שכינתך: בארץ אשר אומר אליך. בזכות אברהם שאמרתי לו על אחד ההרים אשר אומר אליך

אנו שומעים פה הד להיותו של יצחק עולה על גבי המזבח, על כן הוא עולה תמימה. אך מדרש אחר מסביר את הדימוי לעולה תמימה ביתר שאת:

שכל טוב (בובר) בראשית פרק כו פסוק ב (פרשת תולדות)
אל תרד מצרימה. שאתה עולה תמימה מה עולה תמימה אם יוצאת חוץ לקלעים נפסלת, אף אתה אם תצא חוץ לארץ תפסל:

בניגוד לאברהם, שיכל להתמודד עם היציאה מן הארץ, שהרי הוא נולד מחוץ לארץ וחי בחוץ לארץ, מהמדרש עולה שיצחק, אם יצא מחוץ לארץ יפסל. מדוע? מדוע כה חשוב שיצחק לא יצא מן הארץ וישכון דווקא בה?

כפי שאנו רואים מן הפסוקים, יצחק הולך לאבימלך מלך פלשתים גררה וזאת לפני ההתגלות של הקדוש ברוך הוא אליו. נראה שלא סתם המקרא מתאר שיצחק הולך לארצות הפלישתים. את הפלשתים אנו פוגשים כבר קודם, אברהם כורת ברית עם אבימלך מלך פלשתים ויושב בעקבות הברית בארץ פלשתים ימים רבים:

בראשית פרק כא פסוק לב (פרשת וירא) – לד (פרשת וירא)
לב) וַיִּכְרְת֥וּ בְרִ֖ית בִּבְאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיָּ֣קָם אֲבִימֶ֗לֶךְ וּפִיכֹל֙ שַׂר־צְבָא֔וֹ וַיָּשֻׁ֖בוּ אֶל־אֶ֥רֶץ פְּלִשְׁתִּֽים:
(לג) וַיִּטַּ֥ע אֶ֖שֶׁל בִּבְאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיִּ֨קְרָא־שָׁ֔ם בְּשֵׁ֥ם יְקֹוָ֖ק אֵ֥ל עוֹלָֽם:
(לד) וַיָּ֧גָר אַבְרָהָ֛ם בְּאֶ֥רֶץ פְּלִשְׁתִּ֖ים יָמִ֥ים רַבִּֽים:

נראה שיצחק מנסה לשחזר את התקופה הטובה של אביו במקום. אך נראה שמתחבא פה מסר נוסף.

מי היו הפלשתים? מה היתה תרבותם? אם בוחנים זאת מבחינה ארכיאולוגית הממצאים מאוד מבלבלים, למשל אם בוחנים זאת על פי ממצא פולחני, אנו מגלים אמצעי פולחן המאפיינים קבוצות אתניות שונות. בחפירות שונות נמצאו מקדשים פלישתיים במקומות שונים. המאפיין של מקדש שנמצא בתל קסילה ברמת אביב הוא שהמבנה שלו נראה כמו מקדש כנעני, חדר קטן עם ספסלים מסביב ועמודים במרכז.

מה שמעניין מאוד הוא כלי הפולחן שנמצאו בו. למרות שהמקדש נראה כנעני, הם לא דומים לכלים כנענים, אלא הם כלים גדולים לשתיה של יין, עשויים בצורה של בעלי חיים, כלים זואומורפים, כלים שאינם חלק מכלי הפולחן הכנעני. ובאמת, אחרי שאברהם יושב תקופה ארוכה בארץ פלשתים הוא מאמץ את תרבות השתיה הפלשתית ועושה משתה כאשר נולד יצחק.

מקדש אחר, בו נמצאו כלים שמזכירים את העולם היווני, כלים מתרבות הים האגאי, כלים הדומים לכלים שמוצאם מקנת, כרתים וקפריסין. ואכן בעקבות הקרמיקה הפלשתית היתה מחשבה שמוצאו של העם הפלשתי בים האגאי אבל היום אנו יודעים שזה לא הכרחי מכיוון שאנשים הסתובבו ולקחו איתם כלים מקרמיקה ממקום למקום.

אנו גם מוצאים ממצאים פלשתיים בתל עקרון, שם התגלה מקדש שיש לו כמה שכבות, אחד מהם היא מקדש מהתקופה הפלשתית. למקדש הזה יש תכונות מאוד מעניינת, אנו רואים חדר ארוך עם עמודים ובאמצע החדר יש מקום של שרפה. חדרים ארוכים כאלה אנו מכירים מהעולם האגאי, זהו איזור שנקרא מגרון.

מגרון היה מבנה מאפיין של התרבות המיקנית ואנו מוצאים כמוהו בערים מיקניות ביוון העתיקה. המגרון היה אולם מלבני שבכניסה אליו ניצבה מבואה פתוחה בצידה האחד, אשר נתמכה לעתים על ידי שני עמודים. המגרון נחשב למקור השראתו של המקדש היווני, והוא שימש כאולם מלוכה, כמקום פולחן, לשם עריכת חגיגות.

גם מבחינה תיאלוגית, התנ”ך מזכיר שתי אלוהיות פלשתיות. אחד הוא דגון, אל חצי דג וחצי אדם, אל שמי שקיים במסופוטמיה גם במקומות אחרים – אצל הסורים והכנענים בארץ ישראל. והשני הוא בעל זבוב, אל שגם מלך ישראל, אחזיה, דרש בו כשהיה חולה. מסתבר שזה גם אל שהיה מוכר פה באזור. הפלישתים מאמצים את אלי הארץ.

כל הממצאים האלו מלמדים אותנו נקודה עקרונית על התרבות הפלשתית. תרבות זאת מתאפיינת בהיותה בליל של תרבויות שונות, צורות פולחן שונות אשר מולחמות יחד. ניתן לומר שהפלשתים נקראים פלשתים על שם היותם פולשים. הארץ שלהם היא ארץ פלשת מאחר והפלשתים פולשים אליה מן הים ומתיישבים בה. התרבות שלהם אינה תרבות אחידה, אלא תרבות שסופחת משהו מכל מקום אליו הם פולשים.

זו תרבות נטולת מסורת שעצם המסורת שלה היא היותה נטולת מסורת, היא גמישה ומשתנה ממקום למקום, מתקופה לתקופה.

אלוקים מבקש מיצחק להיות ההפך המוחלט מדרך זו, לא לצאת מן הארץ, להשתקע בה, להיאחז בה, להיות המשך דרכו של אביו.

אך ההמשכיות הזאת מקנה ליצחק משהו, יצחק הופך להיות בן בית, הביתיות עם הארץ נטבעת בו. לא משנה מה יעבור על זרעו מכאן ואילך, לזרעו יש בית.

הדבר הזה לא פשוט ליצחק, מסתבר שיש באופי שלו משהו שדורש את התנועה, את התזוזה מקום למקום:

מדרש הגדול בראשית פרק כו פסוק ג (פרשת תולדות)
ג) גור בארץ הזאת. לימדך הכתוב שישיבתן שלצדיקים בעולם הזה גירות היא להם.

יש משהו בצדיקות שמנתק אותו מן העולם הזה, שמנתק אותו מן המציאות. אך מעבר לכך, מנתק אותו מן המקומיות והלוקאליות. הצדיק הוא תמיד בודד, אין לו מקום אחד. שמואל שהיה צדיק הדור בימי טרום המלוכה, הסתובב ממקום למקום, הוא לא היה כבול למקום אחד, להפך, דווקא ההשתקעות של בני עלי ובני פנחס במקום אחד סימנה את נפילת בית שמואל ואת נפילת בני עלי.

לשם כך זקוק יצחק לקיבוע למקום. לקיבוע לדרך מסוימת, לקיבוע לזהות מסוימת. אולי זאת היא הסיבה שרבקה אוהבת את יעקב ואלו יעקב אוהב את עשו:

בראשית פרק כה פסוק כז (פרשת תולדות) – כח (פרשת תולדות)
(כז) וַֽיִּגְדְּלוּ֙ הַנְּעָרִ֔ים וַיְהִ֣י עֵשָׂ֗ו אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ צַ֖יִד אִ֣ישׁ שָׂדֶ֑ה וְיַעֲקֹב֙ אִ֣ישׁ תָּ֔ם יֹשֵׁ֖ב אֹהָלִֽים:
(כח) וַיֶּאֱהַ֥ב יִצְחָ֛ק אֶת־עֵשָׂ֖ו כִּי־צַ֣יִד בְּפִ֑יו וְרִבְקָ֖ה אֹהֶ֥בֶת אֶֽת־יַעֲקֹֽב:

רבקה אוהבת את יעקב כי הוא מייצג את ההמשכיות, את הישיבה באוהל, את העצירה במקום אחד, יצחק אוהב את עשו כי הוא איש שדה, שנאחז באדמה. אהבתם של יצחק ורבקה היא להמשכיות שצומחת במשפחה שלהם, המשכיות שהיתה חסרה לאברהם ואף לרבקה עצמה.
אל מול התרבות הפלשתית יצחק ורבקה מעמידים אלטרנטיבה, המשכיות, תחושת ביתיות אך כזאת שיש לה שתי רגליים, ארץ ותרבות, ארץ שהיא בית ותרבות שהיא בית, זהו שילוב כפול וייחודי שילווה את משפחת יצחק מכאן ואילך.

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}