״המדרש והמיתוס״ פרשת שופטים – סנגורם של ישראל

הקריאה של משה רבינו לעם ישראל למנות שופטים שישבו בשערי העיר (מקום ישיבת השופטים) מראה כמה חשובה מערכת משפט חזקה כבסיס של כל חברה עצמאית:

כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ: וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט: (דברים יז –ט)

תפקיד השופט מופיע בכתוב יחד עם הכהנים והלווים. דבר זה הוא מפתיע, שהרי הכהונה והלוויה הנם זכות מולדת, תפקיד השופט אינו מולד אלא תפקיד אליו האדם מגיע בכוח כישוריו. השופט אמור לשפוט ולדעת את הדין. מדוע מקומו של השופט יחד עם הכהן והלוי?

נראה שתפקיד השופט לא הסתכם רק בלשפוט את העם בדין, אלא לתפיסת התורה השופט הוא גם הנציג שמייצג את עם ישראל בפני אלוקים.

השופט יושב במקום אשר יבחר השם וכמו הכהנים והלווים תפקידו להיות חלק מן המערכת של נוכחות אלוקים בעולם. בשופטו דין צדק הוא מנכיח את מקומו של אלוקים בעולם ואל מול עם ישראל.

אבל נראה שתפקידו של השופט הוא לא רק לשפוט בין אדם לאדם, אלא מבחינות מסוימות לשפוט בין האדם לבין אלוקים.

תִּתֵּן לְךָ. אַתָּה תְּמַנֶּה שׁוֹפְטִים בְּכָל שְׁעָרִים. שֶׁפַּעֲמַיִם בְּשַׁבָּת בָּתֵּי דִּינִין יוֹשְׁבִין בָּעֲיָרוֹת, בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי. וְאִם עָמְדָה הֲלָכָה לִפְנֵיהֶם, הָיוּ שׁוֹאֲלִין לְבֵית דִּין שֶׁבְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית. וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק, שֶׁיִּהְיוּ מַטִּין אֶת הָעָם לְכַף צֶדֶק. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי שָׁלוֹם, שֶׁיִּהְיוּ מַטִּין וּמְלַמְּדִין עֲלֵיהֶם זְכוּת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. מִמִּי אַתָּה לָמֵד. מִגִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ, שֶׁבְּיָמָיו הָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּצָרָה, וְהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַקֵּשׁ אָדָם שֶׁיְּלַמֵּד עֲלֵיהֶם זְכוּת וְלֹא הָיָה מוֹצֵא, שֶׁהָיָה הַדּוֹר דַּל בְּמִצְוֹת וּבְמַעֲשִׂים. כֵּיוָן שֶׁנִּמְצָא זְכוּת בְּגִדְעוֹן, שֶׁלִּמֵּד עֲלֵיהֶם זְכוּת, מִיָּד נִגְלָה עָלָיו הַמַּלְאָךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּבֹא אֵלָיו מַלְאַךְ ה', וַיֹּאמֶר לוֹ: לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה (שופטים ו, יד), בְּכֹחַ זְכוּת שֶׁלִּמַּדְתָּ עַל בָּנַי. הֱוֵי, וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק, שֶׁיִּהְיוּ מְלַמְּדִין זְכוּת עַל הַדּוֹר.

המדרש מדבר על בתי הדין אשר מתכנסים בשני וחמישי לדון את העם. באופן מפתיע מוקד ההשראה של השופטים הם לא דייני בית הדין הגדול של הסנהדרין, לא משה רבינו ובית דינו- אלא גדעון, גדעון שלימד זכות על עם ישראל. תפקידו של השופט אינו רק לעשות דין צדק אלא לנסות ולהוציא את ישראל זכאין, ללמד זכות על ישראל.

תפקיד השופט הוא אכן ייחודי, השופט הוא מי שמסוגל ללמד זכות על ישראל ולכן דווקא הוא זה שדן, מאחר והוא רואה זכות. לכל דור יש צורך במלמד זכות משלו שידע ללמד זכות על הדור בצורה המתאימה לאתגרים המיוחדים של כל דור ודור.

זהו הרקע לדברים המפורסמים של המדרש:

"ואל השופט אשר יהיה בימים ההם". ר' שמעון בן לקיש אומר: אין לך אלא שופט שבדורך. מכאן אמרו שכל שלושה רועי בקר שיעמדו בית דין על ישראל הרי הן כבית דינו שלמשה … ר' אבא בר כהנא ואית דאמרין לה בשם ר' אדא בר הונא, כתיב: "דור הולך ודור בא" (קהלת א ד) לעולם יהא בעיניך דור שבא כדור שהלך, שלא תאמר: אילו היה ר' עקיבה קיים הייתי קורא לפניו. אילו היה ר' זעירא קיים הייתי שונה לפניו. וכן הוא אומר: "אל תאמר מה שהיה שהימים הראשונים היו טובים מאלה" (שם ז י) – אין לך אלא שופט שבדורך."

היכולת ללמד סנגוריא תלויה בהבנה פנימית של מהות הסנגוריא. כדי לסנגר צריך להיות חלק מן המצוקה של הדור והקושי שלו. ככל שהקושי גדול יותר, עמוק יותר, צריך אדם שחווה את אותו האתגר ממש, בכדי להצליח לסנגר על העם. השופט הוא הסנגור הראשי, מטרת השופט הוא שיהיו זכאים בדין.

ואכן כך גם עולה מן הגמרא במסכת ראש השנה:

"שקל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה חמורי עולם, לומר לך: ירובעל בדורו – כמשה בדורו, בדן בדורו – כאהרן בדורו, יפתח בדורו – כשמואל בדורו. ללמדך שאפילו קל שבקלין ונתמנה פרנס על הצבור – הרי הוא כאביר שבאבירים, ואומר ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם. וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו? הא אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיו, ואומר +קהלת ז+ אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה "

לאחר שהסברנו את מטרת השופט, הרבה יותר קל להבין איך יפתח הוא כמו שמואל ששקול כנגד משה ואהרון (מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ קֹרִאים אֶל ה' וְהוּא יַעֲנֵם". והסביר רבי יוחנן במסכת ראש השנה ששמואל שקול כנגד משה ואהרון).
השאלה היא לא שאלה של גדולה ועוצמה, אלא שאלה של נחיצות והתאמה. יפתח מתאים לדורו, דורו של יפתח חייב מישהו כמו יפתח, דורו של שמואל חייב מישהו כמו שמואל וכן הלאה.
הדור צריך מישהו שיהיה מסוגל להבין את נפש הדור ולחוות את מכאוביו וללמד סנגוריה על ישראל.
ההגדרה של השופט כמלמד סנגוריה הנה קריטית.

רבים רוצים להשוות את השופטים של ספר שופטים לגיבורי המיתולוגיה היוונית, יתר על כן, נראה שחלק מן השופטים כמו יצאו מסיפורי המיתולגיה. שופטים כמו שמשון, גדעון ועוד נותנים את התחושה שלפנינו בני אדם שהנם גיבורים מפעם.
בתחילת ספר בראשית אנו אף נתקלים בגיבורים שהנם תוצר של הזיווג בני בני האלוהים ובנות האדם:

"הַנְּפִלִ֞ים הָי֣וּ בָאָרֶץ֮ בַּיָּמִ֣ים הָהֵם֒ וְגַ֣ם אַֽחֲרֵי־כֵ֗ן אֲשֶׁ֨ר יָבֹ֜אוּ בְּנֵ֤י הָֽאֱלֹהִים֙ אֶל־בְּנ֣וֹת הָֽאָדָ֔ם וְיָֽלְד֖וּ לָהֶ֑ם הֵ֧מָּה הַגִּבֹּרִ֛ים אֲשֶׁ֥ר מֵֽעוֹלָ֖ם אַנְשֵׁ֥י הַשֵּֽׁם׃"

דיברנו על הסיפור של בני האלוהים ובנות האדם מספר פעמים בשנים האחרונות ואין כאן המקום להיכנס לכך, אך ברור מדברי הכתוב שהקונטקסט של הדברים אינו חיובי, המונח גיבור אינו בא כאן כמושיע כמו במיתולוגיה שמלאה בגיבורים.
עוד גיבור שאנו נתקלים בו בתנ"ך הנו נמרוד:

(ח) וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ: (ט) הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי ה' עַל כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי ה': (י) וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר:

נמרוד אינו דמות חיובית בעולם המדרש. הוא מופיע בתור מי שהפיל את אברהם לכבשן האש ובתור מי שארמונו הוא בית לעבודה זרה.
השופט שלכאורה עושה את מעשה הגיבור, מושיע את העם, נמדד במשהו אחר לחלוטין, ביכולת שלו ללמד סניגוריא על העם.
מענין לראות שלפי המדרש הסנגוריא הזאת קשורה לתפיסה של התשובה כבריאה אלוקית:

"שאלו לחכמה חוטא מה עונשו אמרה חטאים תרדף רעה, שאלו לנבואה חוטא מה עונשו אמרה הנפש החוטאת היא תמות, שאלו לתורה חוטא מה עונשו אמרה יביא אשם ויתכפר, שאלו להקב"ה חוטא מה עונשו אמר יעשה תשובה ויתכפר, הה"ד טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך למה הוא טוב בשביל שהוא ישר ולמה הוא ישר בשביל שהוא טוב"

מצד החכמה אי אפשר לתקן חטאים, חטא שנעשה אינו ניתן לתיקון, החכמה יודעת שהאדם רוצה לעשות טוב, אך הוא יצטרך להתמודד עם כך שהוא עושה רע, הרע הזה לא ניתן לכפרה.
הנבואה גם היא אינה מקבלת את החוטא. החוטא שהלך נגד צו השם, העונש היחיד המגיע לו הנו המוות. המוות ראוי שיכלה את מי שהולך כנגד הטבע הפנימי של העולם ששואף לטוב. מי שעושה רע בעולם ששואף לטוב לא יכול להיות חלק מן המסע לטובה.

אפילו התורה לא מציעה באמת אופציה לתשובה, התורה מציעה את כפרת החטא, את תיקון השברים, אך כמו שברים של כלי אותו מתקן האדם, תמיד ישימו לב לקווים של השבר. הכפרה אינה ניקוי החטא, אלא הכיסוי שלו.

רק אצל הקב"ה הטוב והיושר אינם סותרים, רק אצל הקדוש ברוך הוא מתבטלים ההפכים. הקב"ה מגלה לנו שהיושר שלו הוא שהוא אוהב כלים שבורים, הוא אוהב את האדם אחרי התשובה שלו בצורה שהוא, זהו היושר אותו הוא מחפש.

זהו לימוד סנוגריא אדיר בדין על עם ישראל, שרק הקדוש ברוך הוא יכול לעשות.
סניגוריא זו היא הסיבה שמקומם של השופטים הוא במקום אשר יבחר השם. אנו מבינים שהשופט בדיוק כמו הכהן והלוי עומד בעבודתו אל מול השם כנציג העם. בעוד הכהנים והלווים עובדים את עבודת המקדש, השופט עובד את עבודת העם אל מול האלוקים.
לא גבורה גופנית היא מידתו של השופט אלא עמידה למען עם ישראל, בכך הוא עושה כשופט הגדול מכולם.

לעמוד "המדרש והמיטוס"