"ההפטרה והמיתוס" הפטרת בשלח: מבני בניו של סיסרא למדו תורה בירושלים

הפטרת שבת בשלח עוקבת אחר הפרשה ומציגה בפנינו גם היא שירה. כמו שירת הים שעומדת בלב פרשת בשלח, כך בלב הפרשה שלנו עומדת שירת דבורה. למנהג האשכנזים, לא קוראים רק את השירה, אלא גם מספרים את סיפור המלחמה הכולל בין סיסרא, לברק ולדבורה אשת לפידות ששפטה את ישראל. ההפטרה מתארת את הובלת הצבא וגיבושו על ידי דבורה וברק, את מפלת סיסרא ותשע מאות רכב הברזל שלו ואת מות סיסרא בידי יעל אשת חבר הקיני, מצאצאי חבב חותן משה, הלוא הוא יתרו (או בנו של יתרו לפי חלק מן הפרשנים). חבר הקיני הנה חלק מתופעה שהמקרא שופך עליה מעט אור אך שבהחלט היתה קיימת, משפחות שהצטרפו והפכו להיות חלק מעם ישראל, לאורך הזמן.

אחד מן המנהיגים היודעים ביותר של עם ישראל בתקופת כיבוש הארץ, כלב בן יפונה, ניכר מן המקרא שיש לו זיקה לעם שכזה. על כלב נאמר בספר יהושע:

(יד) עַל־כֵּ֣ן הָיְתָֽה־חֶ֠בְרוֹן לְכָלֵ֨ב בֶּן־יְפֻנֶּ֤ה הַקְּנִזִּי֙ לְֽנַחֲלָ֔ה עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה יַ֚עַן אֲשֶׁ֣ר מִלֵּ֔א אַחֲרֵ֕י יְקֹוָ֖ק אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

בהמשך הספר נאמר במפורש שכלב הוא בן הקנזי:

(יז) וַֽיִּלְכְּדָ֛הּ עָתְנִיאֵ֥ל בֶּן־קְנַ֖ז אֲחִ֣י כָלֵ֑ב וַיִּתֶּן־ל֛וֹ אֶת־עַכְסָ֥ה בִתּ֖וֹ לְאִשָּֽׁה:

עתניאל הוא אחי כלב הוא בן קנז, כנראה כך גם כלב עצמו. אמנם בספר דברי הימים (א ב יח) נאמר שכלב הוא בן חצרון:

וְכָלֵב בֶּן-חֶצְרוֹן, הוֹלִיד אֶת-עֲזוּבָה אִשָּׁה–וְאֶת-יְרִיעוֹת; וְאֵלֶּה בָנֶיהָ, יֵשֶׁר וְשׁוֹבָב וְאַרְדּוֹן

רבים וטובים ניסו לפתור את הסתירה הזו. אך נראה שחלק ממשפחת הקנזי (משפחה שבמקרא מוכרת כחלק מבני עשו ("אֵלֶּה אַלּוּפֵי בְנֵי עֵשָׂו בְּנֵי אֱלִיפַז בְּכוֹר עֵשָׂו אַלּוּף תֵּימָן אַלּוּף אוֹמָר אַלּוּף צְפוֹ אַלּוּף קְנַז.") הסתפחו לעם ישראל והתערבבו בשבט יהודה, כשם שבני הקיני בחרו לשבת בקרב נחלת יהודה (לאחר מכן חלקם עברו צפונה לאיזור עמק יזרעאל). ולמעשה יעל הנה חלק מן משפחה שקשורה לשבט יהודה.

אנו גם יודעים שברשימת הגיבורים אשר לדוד אנו מוצאים מספר גיבורים מעמים כאלה. לדוגמא: את עירה היתרי, את גרב היתרי וכמובן את אוריה החתי מבני חת. מסתבר שבני יהודה היו קלים יותר בקבלת עמים מן החוץ לתוך השבט. בדרך זו אנו גם מכירים את רות שהצטרפה לשבט יהודה ואת נשות שלמה (אמו של רחבעם היתה עמונית) וכנראה בני יהודה קבלו לתוכם עמים ושבטים ובכך הגדילו את מספרם.

מעשיה של יעל מקבלים ביטוי נרחב הן בשירתה של דבורה והן בפסוקים הקדומים לשירה. אביגדור שנאן ויאיר זקוביץ בספרם "לא כך כתוב בתנ"ך", עמדו על ההיבט המיני של מעשיה של יעל. מי שקורא את המקרא וודאי את שירתה של דבורה מרגיש בכך רק ברמז, אך אין ספק שהרמז ישנו:

"ודבורה אשה נביאה אשת לפידות היא שפטה את ישראל בעת ההיא. והיא יושבת תחת תמר דבורה בין הרמה ובין בית אל בהר אפרים ויעלו אליה בני ישראל למשפט. ותשלח ותקרא לברק בן אבינעם מקדש נפתלי ותאמר אליו הלא צוה אלהי ישראל לך ומשכת בהר תבור ולקחת עמך עשרת אלפים איש מבני נפתלי ומבני זבלון. ומשכתי אליך אל נחל קישון את סיסרא שר צבא יבין ואת רכבו ואת המונו ונתתיהו בידך. ויאמר אליה ברק אם תלכי עמי והלכתי ואם לא תלכי עמי לא אלך. ותאמר הלך אלך עמך אפס כי לא תהיה תפארתך על הדרך אשר אתה הולך כי ביד אשה ימכר יקוק את סיסרא ותקם דבורה ותלך עם ברק קדשה. ויזעק ברק את זבולן ואת נפתלי קדשה ויעל ברגליו עשרת אלפי איש ותעל עמו דבורה. וחבר הקיני נפרד מקין מבני חבב חתן משה ויט אהלו עד אלון בצענים [בצעננים] אשר את קדש. ויגדו לסיסרא כי עלה ברק בן אבינעם הר תבור ויזעק סיסרא את כל רכבו תשע מאות רכב ברזל ואת כל העם אשר אתו מחרשת הגוים אל נחל קישון. ותאמר דברה אל ברק קום כי זה היום אשר נתן יקוק את סיסרא בידך הלא יקוק יצא לפניך וירד ברק מהר תבור ועשרת אלפים איש אחריו. ויהם יקוק את סיסרא ואת כל הרכב ואת כל המחנה לפי חרב לפני ברק וירד סיסרא מעל המרכבה וינס ברגליו. וברק רדף אחרי הרכב ואחרי המחנה עד חרשת הגוים ויפל כל מחנה סיסרא לפי חרב לא נשאר עד אחד. וסיסרא נס ברגליו אל אהל יעל אשת חבר הקיני כי שלום בין יבין מלך חצור ובין בית חבר הקיני. ותצא יעל לקראת סיסרא ותאמר אליו סורה אדני סורה אלי אל תירא ויסר אליה האהלה ותכסהו בשמיכה. ויאמר אליה השקיני נא מעט מים כי צמאתי ותפתח את נאוד החלב ותשקהו ותכסהו. ויאמר אליה עמד פתח האהל והיה אם איש יבוא ושאלך ואמר היש פה איש ואמרת אין. ותקח יעל אשת חבר את יתד האהל ותשם את המקבת בידה ותבוא אליו בלאט ותתקע את היתד ברקתו ותצנח בארץ והוא נרדם ויעף וימת. והנה ברק רדף את סיסרא ותצא יעל לקראתו ותאמר לו לך ואראך את האיש אשר אתה מבקש ויבא אליה והנה סיסרא נפל מת והיתד ברקתו. ויכנע אלהים ביום ההוא את יבין מלך כנען לפני בני ישראל. ותלך יד בני ישראל הלוך וקשה על יבין מלך כנען עד אשר הכריתו את יבין מלך כנען. ותשר דבורה וברק בן אבינעם ביום ההוא לאמר. בפרע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו יקוק. שמעו מלכים האזינו רזנים אנכי ליקוק אנכי אשירה אזמר ליקוק אלהי ישראל. יקוק בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים. הרים נזלו מפני יקוק זה סיני מפני יקוק אלהי ישראל. בימי שמגר בן ענת בימי יעל חדלו ארחות והלכי נתיבות ילכו ארחות עקלקלות. חדלו פרזון בישראל חדלו עד שקמתי דבורה שקמתי אם בישראל. יבחר אלהים חדשים אז לחם שערים מגן אם יראה ורמח בארבעים אלף בישראל. לבי לחוקקי ישראל המתנדבים בעם ברכו יקוק. רכבי אתנות צחרות ישבי על מדין והלכי על דרך שיחו. מקול מחצצים בין משאבים שם יתנו צדקות יקוק צדקת פרזנו בישראל אז ירדו לשערים עם יקוק. עורי עורי דבורה עורי עורי דברי שיר קום ברק ושבה שביך בן אבינעם. אז ירד שריד לאדירים עם יקוק ירד לי בגבורים. מני אפרים שרשם בעמלק אחריך בנימין בעממיך מני מכיר ירדו מחקקים ומזבולן משכים בשבט ספר. ושרי ביששכר עם דברה ויששכר כן ברק בעמק שלח ברגליו בפלגות ראובן גדלים חקקי לב. למה ישבת בין המשפתים לשמע שרקות עדרים לפלגות ראובן גדולים חקרי לב. גלעד בעבר הירדן שכן ודן למה יגור אניות אשר ישב לחוף ימים ועל מפרציו ישכון. זבלון עם חרף נפשו למות ונפתלי על מרומי שדה. באו מלכים נלחמו אז נלחמו מלכי כנען בתענך על מי מגדו בצע כסף לא לקחו. מן שמים נלחמו הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא. נחל קישון גרפם נחל קדומים נחל קישון תדרכי נפשי עז. אז הלמו עקבי סוס מדהרות דהרות אביריו. אורו מרוז אמר מלאך יקוק ארו ארור ישביה כי לא באו לעזרת יקוק לעזרת יקוק בגבורים. תברך מנשים יעל אשת חבר הקיני מנשים באהל תברך. מים שאל חלב נתנה בספל אדירים הקריבה חמאה. ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמלים והלמה סיסרא מחקה ראשו ומחצה וחלפה רקתו. בין רגליה כרע נפל שכב בין רגליה כרע נפל באשר כרע שם נפל שדוד .בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא בעד האשנב מדוע בשש רכבו לבוא מדוע אחרו פעמי מרכבותיו. חכמות שרותיה תענינה אף היא תשיב אמריה לה. הלא ימצאו יחלקו שלל רחם רחמתים לראש גבר שלל צבעים לסיסרא שלל צבעים רקמה צבע רקמתים לצוארי שלל. כן יאבדו כל אויביך יקוק ואהביו כצאת השמש בגברתו ותשקט הארץ ארבעים שנה"

אי אפשר להתעלם מן המקום הנרחב ביותר שתופסים מעשיה של יעל בשירתה של דבורה, ביחס למעשה עצמו כפי שמופיע בפסוקים קודם.

נקודה אחרת שאי אפשר להתעלם ממנה בהקשר לשירה הנה דווקא מי שנפקד ממנה, מי שלא נמצא בה. בשירה מוזכרים בעקר שבטי הצפון ובולט בהעדרו השבט הדרומי של ישראל, שבט שכבר בימי יהושע על ידי הנהגתו בדמות כלב, הפגין עצמאות יתירה- שבט יהודה.

מצד אחד יש בכך הגיון, שהרי הרמטכ"ל של הקרב, המצביא, הנו ברק בן אביענם מקדש נפתלי, בן לשבטי הצפון. אך עדין אין להסביר בכך את ההיעדרות של שבט שלם וכה דומיננטי בעם ישראל.

התמיה גדלה אף יותר כאשר אנו יודעים שמלחמת דבורה וברק בסיסרא מוזכרת אף בספר שירת דוד ספר תהילים במזמור פג:

א שִׁיר מִזְמוֹר לְאָסָף.

ב אֱלֹהִים אַל-דֳּמִי-לָךְ; אַל-תֶּחֱרַשׁ וְאַל-תִּשְׁקֹט אֵל.

ג כִּי-הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ, יֶהֱמָיוּן; וּמְשַׂנְאֶיךָ, נָשְׂאוּ רֹאשׁ.

ד עַל-עַמְּךָ, יַעֲרִימוּ סוֹד; וְיִתְיָעֲצוּ, עַל-צְפוּנֶיךָ.

ה אָמְרוּ–לְכוּ, וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי; וְלֹא-יִזָּכֵר שֵׁם-יִשְׂרָאֵל עוֹד.

ו כִּי נוֹעֲצוּ לֵב יַחְדָּו; עָלֶיךָ, בְּרִית יִכְרֹתוּ.

ז אָהֳלֵי אֱדוֹם, וְיִשְׁמְעֵאלִים; מוֹאָב וְהַגְרִים.

ח גְּבָל וְעַמּוֹן, וַעֲמָלֵק; פְּלֶשֶׁת, עִם-יֹשְׁבֵי צוֹר.

ט גַּם-אַשּׁוּר, נִלְוָה עִמָּם; הָיוּ זְרוֹעַ לִבְנֵי-לוֹט סֶלָה.

י עֲשֵׂה-לָהֶם כְּמִדְיָן; כְּסִיסְרָא כְיָבִין, בְּנַחַל קִישׁוֹן.

אמנם תהילה זו אינה מושרת על ידי דוד אלא על ידי אסף והיא הנה חלק מקובץ 12 המזמורים של אסף המופיעים בספר תהילים, אך אין לנתק אותה מן השפעה של דוד המלך וביתו.

מי היה אסף?

אסף כנראה מוזכר בספר דברי הימים:

"והמשררים בני אסף על מעמדם כמצות דויד ואסף והימן וידתון חוזה המלך והשערים לשער ושער אין להם לסור מעל עבדתם כי אחיהם הלוים הכינו להם"

אסף היה ראש המשוררים, מינוי מיוחד של דוד המלך במסגרת הכנותיו לבניה עתידית של בית המקדש. אולי אפילו שימש אסף "במשכן דוד" (לא המשכן ששוכן בגבעון באותה התקופה), איפה ששכן הארון בירושלים לפני בנית הבית.

אנו גם פוגשים את אסף מחדש בעת חנוכת הבית של שלמה:

" והלוים המשררים לכלם לאסף להימן לידתון ולבניהם ולאחיהם מלבשים בוץ במצלתים ובנבלים וכנרות עמדים מזרח למזבח ועמהם כהנים למאה ועשרים מחצררים [מחצרים] בחצצרות "

ישנו יסוד סביר להניח שאם חוסר הגעת שבט יהודה למלחמת ברק ודבורה בסיסרא היה מוקד מבוכה, אסף רעו של דוד לא היה מזכיר אירוע זה במזמוריו, שהרי אסף קשור בעבותות לבית דוד.

כנראה זו היא הסיבה מדוע יעל תופסת מקום כה נכבד בשירתה של דבורה, אמנם שבט יהודה לא הגיע, אך יעל המסופחת לשבט יהודה היא זו "שהצילה את המצב", עד כדי כך שלאחר מעשה אנו מבינים שדבריה של דבורה לברק שסיסרא ימכר ביד אישה, בכלל לא כוון אליה, אלא כוון ליעל.

אין ספק שהיה עדיף אם שבט יהודה היה מתייצב לקרב. אך לצערנו דבר זה לא קרה, אך נראה שדבורה מתאמצת בכל זאת להכליל את שבט יהודה בשירתה, להדגיש את התרומה שלו לנצחון הגדול.

אך הסיפור בכך לא מושלם. בגמרא בגיטין נאמר שמבני בניו של סיסרא למדו תורה בירושלים והר"ן במסכת ברכות מפרש שמדובר בצאצאיה של יעל אשת חבר הקיני ושל סיסרא. המפורסם שבאותם לומדים הנו רבי עקיבא! וכך הושלמה תרומתה של יעל בפרט ושל יהודה בכלל למאמץ הלאומי בימי דבורה וברק מה שאולי מניח את התשתית לאחדות העם לפני מלוך מלך ישראל הראשון (הבלתי מוכרז) שמגיע מיד אחרי דבורה, הלוא הוא גדעון.