חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

“ההפטרה והמיתוס” פרשת וזאת הברכה: “חזק ואמץ”

מאת הרב אביע”ד סנדרס, מנהל השמה במכון למנהיגות הלכתית ע”ש סוזי ברדפילד ור”מ במדרשת או”ת לינדנבאום

אביע

הפטרת וזאת הברכה ממשיכה היכן שפרשת וזאת הברכה נגמרת. משה מת ויהושע משרת משה הופך להיות המנהיג אחריו. ובאמת, בכדי ליצור את תחושת ההמשכיות ההפטרה שלנו מלאה התייחסויות לאירועים במקרא. יש בה התייחסות להבטחה לאברהם שבכל מקום שתדרוך כף רגלו יהיה לזרעו, יש בה התייחסות לבני גד וראובן להיות חלוצים לפני העם במלחמה, יש בה התייחסות לבקשת משה לעם לשמור את התורה, בקשה המופנית כלפי יהושע באופן ספציפי ועוד. שקוראים את ההפטרה זמין לב איך המחבר של ספר יהושע ניסה ככל יכולתו להפוך את המעבר מהתורה לנביא להכי מינורי שיש. לתת לנו את המסר המאוד חשוב שהתנך כולו, על אף מחבריו השונים והסגנונות השונים שלו, הוא ספר אחד. ויהי אחרי מות משה עבד יקוק ויאמר יקוק אל יהושע בן נון משרת משה לאמר משה עבדי מת ועתה קום עבר את הירדן הזה אתה וכל העם הזה אל הארץ אשר אנכי נתן להם לבני ישראל כל מקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם נתתיו כאשר דברתי אל משה מהמדבר והלבנון הזה ועד הנהר הגדול נהר פרת כל ארץ החתים ועד הים הגדול מבוא השמש יהיה גבולכם  לא יתיצב איש לפניך כל ימי חייך כאשר הייתי עם משה אהיה עמך לא ארפך ולא אעזבך חזק ואמץ כי אתה תנחיל את העם הזה את הארץ אשר נשבעתי לאבותם לתת להם רק חזק ואמץ מאד לשמר לעשות ככל התורה אשר צוך משה עבדי אל תסור ממנו ימין ושמאול למען תשכיל בכל אשר תלך לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמר לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל הלוא צויתיך חזק ואמץ אל תערץ ואל תחת כי עמך יקוק אלהיך בכל אשר תלך ויצו יהושע את שטרי העם לאמר עברו בקרב המחנה וצוו את העם לאמר הכינו לכם צידה כי בעוד שלשת ימים אתם עברים את הירדן הזה לבוא לרשת את הארץ אשר יקוק אלהיכם נתן לכם לרשתה ולראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה אמר יהושע לאמרזכור את הדבר אשר צוה אתכם משה עבד יקוק לאמר יקוק אלהיכם מניח לכם ונתן לכם את הארץ הזאת נשיכם טפכם ומקניכם ישבו בארץ אשר נתן לכם משה בעבר הירדן ואתם תעברו חמשים לפני אחיכם כל גבורי החיל ועזרתם אותם עד אשר יניח יקוק לאחיכם ככם וירשו גם המה את הארץ אשר יקוק אלהיכם נתן להם ושבתם לארץ ירשתכם וירשתם אותה אשר נתן לכם משה עבד יקוק בעבר הירדן מזרח השמש ויענו את יהושע לאמר כל אשר צויתנו נעשה ואל כל אשר תשלחנו נלך ככל אשר שמענו אל משה כן נשמע אליך רק יהיה יקוק אלהיך עמך כאשר היה עם משה כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו יומת רק חזק ואמץ”מקריאה של ההפטרה, בנקל להבחין שיש בה חזרה רבה אחרי הביטוי רק חזק ואמץ. הביטוי חזק ואמץ מופיע מספר פעמים לאורך המקרא בהקשרים של הנהגה.בפעם הראשונה ביטוי זה נאמר ביחס ליהושע, בעת שהאלוקים מבשר למשה שיהושע יכניס את עם ישראל לארץ:  עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה: וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ כִּי הוּא יַעֲבֹר לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה: (דברים פרשת ואתחנן ג כז–כח) אנו פוגשים ביטוי זה גם בדברי הימים, בתיאור של השיחה המקדימה של דוד ושלמה לפני פטירת דוד ומלוך שלמה: וַיֹּאמֶר דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ חֲזַק וֶאֱמַץ וַעֲשֵׂה אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת כִּי ה’ אֱלֹהִים אֱלֹהַי עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ עַד לִכְלוֹת כָּל מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית ה’: (דברי הימים א פרק כח פסוק כ). כך גם בעת השיח בין דוד לשלמה על בניית המקדש: וַיֹּאמֶר דָּוִיד, שְׁלֹמֹה בְנִי נַעַר וָרָךְ, וְהַבַּיִת לִבְנוֹת לַיקוָק לְהַגְדִּיל לְמַעְלָה לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת לְכָל-הָאֲרָצוֹת, אָכִינָה נָּא לוֹ; וַיָּכֶן דָּוִיד לָרֹב, לִפְנֵי מוֹתוֹ. ו וַיִּקְרָא, לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ; וַיְצַוֵּהוּ לִבְנוֹת בַּיִת, לַיקוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. {ס} ז וַיֹּאמֶר דָּוִיד, לִשְׁלֹמֹה: בנו (בְּנִי)–אֲנִי הָיָה עִם-לְבָבִי, לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְקוָק אֱלֹהָי. ח וַיְהִי עָלַי דְּבַר-יְקוָק, לֵאמֹר, דָּם לָרֹב שָׁפַכְתָּ, וּמִלְחָמוֹת גְּדֹלוֹת עָשִׂיתָ: לֹא-תִבְנֶה בַיִת, לִשְׁמִי–כִּי דָּמִים רַבִּים, שָׁפַכְתָּ אַרְצָה לְפָנָי. ט הִנֵּה-בֵן נוֹלָד לָךְ, הוּא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה, וַהֲנִיחוֹתִי לוֹ מִכָּל-אוֹיְבָיו, מִסָּבִיב: כִּי שְׁלֹמֹה יִהְיֶה שְׁמוֹ, וְשָׁלוֹם וָשֶׁקֶט אֶתֵּן עַל-יִשְׂרָאֵל בְּיָמָיו. י הוּא-יִבְנֶה בַיִת, לִשְׁמִי, וְהוּא יִהְיֶה-לִּי לְבֵן, וַאֲנִי-לוֹ לְאָב; וַהֲכִינוֹתִי כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ, עַל-יִשְׂרָאֵל–עַד-עוֹלָם. יא עַתָּה בְנִי, יְהִי יְקוָק עִמָּךְ; וְהִצְלַחְתָּ, וּבָנִיתָ בֵּית יְקוָק אֱלֹהֶיךָ, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר עָלֶיךָ. יב אַךְ יִתֶּן-לְךָ יְקוָק שֵׂכֶל וּבִינָה, וִיצַוְּךָ עַל-יִשְׂרָאֵל, וְלִשְׁמוֹר, אֶת-תּוֹרַת יְקוָק אֱלֹהֶיךָ. יג אָז תַּצְלִיחַ–אִם-תִּשְׁמוֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-הַחֻקִּים וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה עַל-יִשְׂרָאֵל; חֲזַק וֶאֱמָץ, אַל-תִּירָא וְאַל-תֵּחָת. הפעם הבאה בה אנו פוגשים את הביטוי חזק ואמץ, נמצא גם הוא בספר דברי הימים כאשר חזקיהו פונה אל העם בירושלים לפני שסנחריב מטיל מצור על ירושלים:וַיִּתֵּן שָׂרֵי מִלְחָמוֹת עַל הָעָם וַיִּקְבְּצֵם אֵלָיו אֶל רְחוֹב שַׁעַר הָעִיר וַיְדַבֵּר עַל לְבָבָם לֵאמֹר: חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחַתּוּ מִפְּנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר וּמִלִּפְנֵי כָּל הֶהָמוֹן אֲשֶׁר עִמּוֹ כִּי עִמָּנוּ רַב מֵעִמּוֹ: (דברי הימים ב לב ו-ז). במקומות בהם צריך חיזוק אומץ, אכן מגיעה ברכת חזק ואמץ. ונראה שהן יהושע והן שלמה זקוקים לחיזוק אומץ. מהמון בחינות נראה שיהושע זקוק לאומץ וחיזוק גם שהוא כבר מנהיג ישראל בפועל: וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי-יְהוּדָה אֶל-יְהוֹשֻׁעַ, בַּגִּלְגָּל, וַיֹּאמֶר אֵלָיו, כָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי: אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת-הַדָּבָר אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְקוָק אֶל-מֹשֶׁה אִישׁ-הָאֱלֹהִים, עַל אֹדוֹתַי וְעַל אֹדוֹתֶיךָ–בְּקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ. ז בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה אָנֹכִי, בִּשְׁלֹחַ מֹשֶׁה עֶבֶד-יְקוָק אֹתִי מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ–לְרַגֵּל אֶת-הָאָרֶץ; וָאָשֵׁב אֹתוֹ דָּבָר, כַּאֲשֶׁר עִם-לְבָבִי. ח וְאַחַי אֲשֶׁר עָלוּ עִמִּי, הִמְסִיו אֶת-לֵב הָעָם; וְאָנֹכִי מִלֵּאתִי, אַחֲרֵי יְקוָק אֱלֹהָי. ט וַיִּשָּׁבַע מֹשֶׁה, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, אִם-לֹא הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרְכָה רַגְלְךָ בָּהּ, לְךָ תִהְיֶה לְנַחֲלָה וּלְבָנֶיךָ עַד-עוֹלָם: כִּי מִלֵּאתָ, אַחֲרֵי יְקוָק אֱלֹהָי. י וְעַתָּה, הִנֵּה הֶחֱיָה יְהוָה אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר, זֶה אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מֵאָז דִּבֶּר יְקוָק אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה אֶל-מֹשֶׁה, אֲשֶׁר-הָלַךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר; וְעַתָּה הִנֵּה אָנֹכִי הַיּוֹם, בֶּן-חָמֵשׁ וּשְׁמֹנִים שָׁנָה. יא עוֹדֶנִּי הַיּוֹם חָזָק, כַּאֲשֶׁר בְּיוֹם שְׁלֹחַ אוֹתִי מֹשֶׁה–כְּכֹחִי אָז, וּכְכֹחִי עָתָּה: לַמִּלְחָמָה, וְלָצֵאת וְלָבוֹא. יב וְעַתָּה, תְּנָה-לִּי אֶת-הָהָר הַזֶּה, אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְקוָק, בַּיּוֹם הַהוּא: כִּי אַתָּה-שָׁמַעְתָּ בַיּוֹם הַהוּא כִּי-עֲנָקִים שָׁם, וְעָרִים גְּדֹלוֹת בְּצֻרוֹת–אוּלַי יְקוָק אוֹתִי וְהוֹרַשְׁתִּים, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקוָק. יג וַיְבָרְכֵהוּ, יְהוֹשֻׁעַ; וַיִּתֵּן אֶת-חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, לְנַחֲלָה. יד עַל-כֵּן הָיְתָה-חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי, לְנַחֲלָה, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה–יַעַן, אֲשֶׁר מִלֵּא, אַחֲרֵי, יְקוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. כלב ניגש ליהושע ודורש ממנו את נחלת חברון. לא צריך להיות יותר מדי רגיש לשפת המקרא בכדי לשמוע הד למה שנאמר ויגש אליו יהודה – העימות בין יוסף ליהודה במצרים בו יהודה התכונן למלחמה. גם פה ניגש נשיא שבט יהודה לנשיא שבט יוסף ואנו שומעים הד לאיום איתו ניגש יהודה. גם דבריו של כלב על עצמו , על כךשהוא עדין מסוגל לצאת ולבא, מזכירים לנו את הדברים של משה על עצמו בעת שהוא מבשר לעם ישראל שהוא הגיע לסוף דרכו כמנהיג: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא וַה’ אָמַר אֵלַי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה (דברים לא ב) כלב אומר על עצמו שהוא מספיק חזק וצעיר בכדי לצאת ולבוא למלחמה, יש לו את הקריטריון להנהגה. כמובן, מכלל הן אנו שומעים לאו. הסאבטקסט לדברי כלב שהוא כן, אבל יהושע כנראה לא.ויהושע, מוותר. יותר מכך, נראה שכלב מקבל מאין נחלה משל עצמו בתוך בני יהודה: יג וּלְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, נָתַן חֵלֶק בְּתוֹךְ בְּנֵי-יְהוּדָה, אֶל-פִּי יקוָק, לִיהוֹשֻׁעַ–אֶת-קִרְיַת אַרְבַּע אֲבִי הָעֲנָק, הִיא חֶבְרוֹן. יד וַיֹּרֶשׁ מִשָּׁם כָּלֵב, אֶת-שְׁלוֹשָׁה בְּנֵי הָעֲנָק–אֶת-שֵׁשַׁי וְאֶת-אֲחִימַן וְאֶת-תַּלְמַי, יְלִידֵי הָעֲנָק. טו וַיַּעַל מִשָּׁם, אֶל-יֹשְׁבֵי דְּבִר; וְשֵׁם-דְּבִר לְפָנִים, קִרְיַת-סֵפֶר. טז וַיֹּאמֶר כָּלֵב, אֲשֶׁר-יַכֶּה אֶת-קִרְיַת-סֵפֶר וּלְכָדָהּ–וְנָתַתִּי לוֹ אֶת-עַכְסָה בִתִּי, לְאִשָּׁה. יז וַיִּלְכְּדָהּ עָתְנִיאֵל בֶּן-קְנַז, אֲחִי כָלֵב; וַיִּתֶּן-לוֹ אֶת-עַכְסָה בִתּוֹ, לְאִשָּׁה. יח וַיְהִי בְּבוֹאָהּ, וַתְּסִיתֵהוּ לִשְׁאוֹל מֵאֵת-אָבִיהָ שָׂדֶה, וַתִּצְנַח, מֵעַל הַחֲמוֹר; וַיֹּאמֶר-לָהּ כָּלֵב, מַה-לָּךְ. יט וַתֹּאמֶר תְּנָה-לִּי בְרָכָה, כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי, וְנָתַתָּה לִי, גֻּלֹּת מָיִם; וַיִּתֶּן-לָהּ, אֵת גֻּלֹּת עִלִּיּוֹת, וְאֵת, גֻּלֹּת תַּחְתִּיּוֹת משפחת כלב, אחיו, בתו כולם מפתחים את נחלת כלב. כלב נראה כמו מנהיג של ממש. ואילו יהושע? משלב זה ואילך, נעלם עד לנאומו הגדול בסוף ספר יהושע. יהושע מקבל כל כך הרבה חיזוקים, כי הוא אכן צריך אותם. ליד דמותו של משה רבינו שיש בו תורה וגדולה כאחד, יהושע מתגלה כדמות קצת חיוורת. אפילו ביחס לכלב יהושע קצת חיוור. יהושע אכן כלבנה ביחס למשה שהנו כחמה. ובניגוד למודל קלאסי של בן המלך שמנסה להתעלות על הדור הקודם לו, כמו מורדוך, סרגון, אדיפוס ואפילו רחבעם, יהושע מודע לכך שהוא צריך חיזוק ואומץ, שהוא רק המשך. גם שלמה לא היה כובש כמו דוד אביו ומלך כידוע בכוח המוח- לכן בדברי הימים מחזק אותו דוד ואומר לו שהוא יבנה את הבית בניגוד לדוד שידיו דמים מלאו . שלמה, כמו יהושע, הוא מנהיג לא טבעי, מנהיג ממשיך. יהושע הוא משרת משה, שלמה הוא בן החיתית, בנה של בת שבע שבדברי הימים מכונה בת שוע רעייתו הכנענית של יהודה: וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ (בראשית לח)וְאֵלֶּה נוּלְּדוּ-לוֹ, בִּירוּשָׁלָיִם: שִׁמְעָא וְשׁוֹבָב וְנָתָן וּשְׁלֹמֹה, אַרְבָּעָה, לְבַת-שׁוּעַ, בַּת-עַמִּיאֵל (דברי הימים ג) רמז לסיפור ההיכרות המורכב של דוד ובת שבע. הפטרת וזאת הברכה היא המשך הפרשה, תחילת סיפורו של דור ההמשך. זהו אתגר לא פשוט להיות הממשיכים ולא בני הדור המקים והיוזם.  בכדי להיות ממשיך, אכן צריך חזק ואמץ.


לעמוד “ההפטרה והמיטוס”

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}