Search
Close this search box.

“ההפטרה והמיתוס” הפטרת ויגש: בית יוסף ובית יהודה- לא בני אור ובני חושך

מאת הרב אביע”ד סנדרס, מנהל השמה במכון למנהיגות הלכתית ע”ש סוזי ברדפילד ור”מ במדרשת או”ת לינדנבאום

אביע

כמו פרשת השבוע, ההפטרה של השבת, עוסקת במפגש בין יוסף לבין יהודה. כידוע, ההיסטוריה נכתבת בידי המנצחים. המנצחים הברורים בפיצול הממלכות שמתחיל בימי רחבעם וירבעם בין ממלכת שלמה לממלכת ישראל, הנם בני יהודה. התנ”ך מסתיים בדברי הימים של מלכי יהודה, הנביאים מנבאים על המקדש שנמצא בחלקו של יהודה ובכלל, מסורות ישראליות ואמונות ישראליות דומה שנדחקו לשוליים.

דבר זה גורם לנו לא אחת לשכוח שחלק נרחב מן עם ישראל לפחות חצי ממנו (בהנחה שמהספרים אשר מתוארים במפקדים בספרי מלכים ודברי הימים הם מדוייקים) חיו בממלכה הצפונית ופשוט נעלמו עם גלות עשרת השבטים.

גלות עשרת השבטים למעשה מסמלת אובדן של בין חמישים לשמונים אחוז של עם ישראל. אמנם תקופות ארוכות עם ישראל אכן היה מפוצל בין הממלכות, אך ברור הוא שמדובר בממלכות אחיות, עם קשרי נישואים ברמת ההנהגה בחלק מן הזמנים וכנראה קשרים משפחתיים בקרב הציבור.

האבדן של חלק כה נרחב מן עם ישראל הנו טראומה משמעותית. בקינות בתשעה באב יש כמה קינות על שומרון, במקרא יש נבואות על גלות עשרת השבטים וחורבן ממלכת ישראל, אך ברור שהמרכז מבחינת התודעה שלנו הוא חורבן ממלכת יהודה וחורבן הבית. כך גם החזרה בימי שיבת ציון שמתוארת בתנ”ך, זו חזרה של שני השבטים שגלו לבבל. אנו מכנים חזרה זו שיבת ציון, אך למעשה זו שיבת יהודה.

ההיסטוריה נכתבת בידי המנצחים ועל כן ממלכת ישראל, וחורבנה הטוטלי, חורבן שעוד לא ידע שיקום ושיבה, מצוי בשולי התודעה שלנו במקרה הטוב או שנשכח בכלל במקרה הרע.

התיאולוגיה הציונית דתית עסקה רבות ביחסים בין יוסף ליהודה. בעקבות הגמרא במסכת סוכה שעוסקת בשני המשיחים משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, ובתורת הסוד שעסקה בשני המשיחים רבות, דימו ההוגים הציוניים דתיים ובראשם הרב קוק בהספדו להרצל אשר מכונה המספד בירושלים- את הציונות למשיח בן יוסף. אך בדברים אלו משיח בן יוסף עובר מאין הרחנה, כך שמשיח בן יוסף עליו מתפללים המקובלים שלא ימות, הופך להיות לתנועה ולא לבני ממלכת ישראל הקונקרטית.

זו אליה וקוץ בה. מצד אחד ממלכת ישראל ומנהיגה מקבלים ביטוי, אך בני ישראל הריאלים, אלו שגלו, הופכים להיות מעין “כח” מעין “תנועה רוחנית” ויש לנו יאוש מעצם החזרה שלהם.

יחזקאל בדבריו, לא נכנע לתחושת האובדן הסופית של בית ישראל ומנבא בדיוק על כך, על חזרת בית ישראל ושילוב של בית יהודה ובית ישראל לבית אחד.

“ויהי דבר יקוק אלי לאמר. ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכתב עליו ליהודה ולבני ישראל חברו [חבריו] ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכל בית ישראל חברו [חבריו]. וקרב אתם אחד אל אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידך. וכאשר יאמרו אליך בני עמך לאמר הלוא תגיד לנו מה אלה לך. דבר אלהם כה אמר אדני יקוק הנה אני לקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים ושבטי ישראל חברו [חבריו] ונתתי אותם עליו את עץ יהודה ועשיתם לעץ אחד והיו אחד בידי. והיו העצים א‍שר תכתב עליהם בידך לעיניהם. ודבר אליהם כה אמר אדני יקוק הנה אני לקח את בני ישראל מבין הגוים אשר הלכו שם וקבצתי אתם מסביב והבאתי אותם אל אדמתם. ועשיתי אתם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל ומלך אחד יהיה לכלם למלך ולא יהיה [יהיו] עוד לשני גוים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד . ולא יטמאו עוד בגלוליהם ובשקוציהם ובכל פשעיהם והושעתי אתם מכל מושבתיהם אשר חטאו בהם וטהרתי אותם והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים. ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהיה לכלם ובמשפטי ילכו וחקתי ישמרו ועשו אותם. וישבו על הארץ אשר נתתי לעבדי ליעקב אשר ישבו בה אבותיכם וישבו עליה המה ובניהם ובני בניהם עד עולם ודוד עבדי נשיא להם לעולם. וכרתי להם ברית שלום ברית עולם יהיה אותם ונתתים והרביתי אותם ונתתי את מקדשי בתוכם לעולם. והיה משכני עליהם והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם. וידעו הגוים כי אני יקוק מקדש את ישראל בהיות מקדשי בתוכם לעולם”

עוד לפני שנצלול אל ההפטרה, חשוב לעמוד יותר לעומק על נקודה מסוימת. יחזקאל לא מוותר על שבטי ישראל, לא מקבל את הפיצול, לא מקבל את האובדן של שבטי ישראל. נבואתו של יחזקאל עוסקת בנקודה שלא באמת מפריעה לאף אחד ויחזקאל לוקח על עצמו לעורר אותה.

הנבואה עצמה של יחזקאל היא די ברורה, דוד המלך הנו המלך הכלל ישראלי האחרון. כבר בימי שלמה החל חוסר הנחת לבעבע בקרב שבטי ישראל, חוסר נחת שהתפרץ יחד עם ירבעם וביקורתו על המילוא שבנה שלמה לנשותיו הנוכריות.

אך מלכות דוד שאמנם אופיינה באתגרים פנים משפחתיים רבים, היתה מקובלת בקרב שבטי הארץ. החזרה לימי הממלכה האחת יכולה להתרחש רק על ידי הזכרת שמו של דוד המלך.

אך הנבואה הזו חושפת תודעה מיוחדת ליחזקאל ולאומנת ישראל בכלל. אחד מן הפיתוחים המרתקים שיצאו מן היהדות בימי בית שני הנה כת קומראן. כת זו שכנראה היתה קטנה בכמות עתידה להיות השפעה מכריעה על תולדות המונותאיזם העולמי. ניתן לעקוב בצורה ברורה אחרי דברים שמיוחסים לישו ולהבין שמקורם נמצא בדברי כת מדבר יהודה.

אחד מן העקרונות המרכזיים של כת זו היתה החלוקה של בני האדם לבני האור ולבני החושך. בני החושך הנם כאלו שנולדו וחיו כרשעים, כאלו שמקורם הוא המלאך והרע ואמונתם רק מוכיחה דברים אלו. זאת בניגוד לבני האור, כאלו שאור המלאך הטוב זרח עליהם.

דברים אלו חלחלו לדבריו של ישו הנוצרי בבשורה של מתי.

ישו בדבריו מפריד בין הטובים לבין הרעים, בין בני אלוקים לבין בני השטן:

“והזרע הטוב בני מלכות הם והזונין בני הרע המה…”

כך אומר ישו הנוצרי.

במקום אחר, באגרת הראשונה אל יוחנן, אומר ישו:

“העושה חטא מן השטן הוא, כי השטן חטא מראש לזאת נגלה בו האלהים להפר את פעולות השטן. כל הנולד מאלוהים לא יחטא… כי מאלוהים נולד”.

לפי ישו העולם מתחלק לבני השטן ולבני אלוהים. בני השטן הם הרוב ובני אלוהים הם המיעוט הנאבק ברוב. ישו קורא לדגל את כל בני האלוהים.

כמה מפתה להסתכל על העולם ככזה. כמה מפתה לחלק את העולם לבני אלוהים ולבני השטן.

הדברים לא צריכים להפתיע. הדרך בה הוצג ישו על ידי השליחים (ואני לא נכנס פה לשאלה האם זאת היתה נטייתו או לא, על אף שאישית ברור לי שההדים של כת מדבר יהודה מחלחלים פה בחוזקה ועצם החלוקה של כת מדבר יהודה את העולם לבני אור ובני חושך הנה חלוקה אנטי תנכית במובהק), כבן אלוהים, היא הרבה יותר הלנסטית מיהודית.

במקרא אין מושג כזה “בן אלוהים”. אם אלוקים הוא אב, אזי הוא אב של כל הבריאה כולה. אין דבר כזה ביהדות בני השטן, השטן לא יולד ולא יוצר, רק אלוקים הוא בורא העולם. רק תמונת עולם בה יש אלים הנאבקים אחד בשני ובה אל אחד גובר על האחר, יכולה לייצר מציאות בה אמונה אחת אומרת על אחרת שהם בני השטן ויש להחליפם.

זאת היא הסיבה מדוע יחזקאל לא מקבל את תיאורית ההחלפה ואת תיאורית הנצחון של יהודה על בית יוסף, על ממלכת ישראל. ממלכת ישראל לא נוצחה, היא נענשה אך סופו של העונש חייב להיות חזרתה של בני עשרת השבטים. היעלמות שלהם אינה אופציה, ממלכת ישראל אינה הרוע שיש לבער מן העולם, הם אינם בני החושך, על אף האמירה המובהקת של התנ”ך שהשם בוחר בבית דוד.

הבחירה של השם בבית דוד אינה באה לומר רע על ממלכת ישראל ולסמן את ממלכת ישראל “כרעה”, אלא היא באה בגלל דוד וגדולתו. גלות ממלכת ישראל אינה באה לאבד את ממלכת ישראל כמו איבוד בני החושך או בני השטן, אלא זו גלות שיהיה לה סוף ותשוב ממלכת ישראל ותתאחד עם ממלכת יהודה לממלכה אחת.

זהו מסר שנושא יחזקאל כלפי ממלכת ישראל, אך מסר זה הוא גם מסר שנובע ממקום אנטי אלילי מובהק, ממקום של אמונה באלוקים אחד.


לעמוד “ההפטרה והמיטוס”

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}