Search
Close this search box.

“ההפטרה והמיתוס” הפטרת וישלח: המלחמה בתיאולוגית החילופין

מאת הרב אביע”ד סנדרס, מנהל השמה במכון למנהיגות הלכתית ע”ש סוזי ברדפילד ור”מ במדרשת או”ת לינדנבאום

אביע

הפטרת פרשת וישלח משלימה לנו את התמונה של מפגש יעקב ועשו והופכת את מפגש האחים למפגש בין צאצאיהם ישראל ואדום. כידוע, בסיום הפרשה שלנו עשו עובר טרנספורמציה וכמו שיעקב נקרא ישראל, כך עשו נקרא אדום, מה שתואם את מה שנאמר עליו בתורה שאדמוני הוא. עשו ובניו עוזבים את ארץ ישראל ועוברים לגור בארץ אדום ושם הם מפתחים את זהותם העצמית. יעקב יושב בארץ מגורי אביו ואלו עשו יושב בארץ אדום ומפתח שם את תרבותו ואורח חייו. יש בכך מאין הודעה בברכת יצחק ליעקב, עשו מכיר בכך שיעקב נוטל את הארץ, כל עוד יעקב היה בחרן נשאר עשו בארץ כנען, אך משהגיע חזרה לכנען, עשו עוזב ועובר להר שעיר- לאדום.

אך מתי שהוא זה השתנה ונראה שזה הרקע לנבואת עובדיה.

ישנם כמה השערות מי היה בדיוק עובדיה, יש שמזהים אותו עם עובדיה על הבית בימי אחאב. יש כאלו שטוענים שהוא מתלמידי אליהו. בסר עולם זוטא מופיע שעובדיה ניבא בימי יהושפט מלך יהודה. לדעת החוקרים נראה שעובדיה חי לפני החורבן ושדבריו מתכתבים עם נבואות הנביאים הגדולים ישעיהו ירמיהו ויחזקאל כנגד בגידת אדום בישראל בימי חורבן הבית.

אך על אף שמאוד מפתה להתייחס לדברי עובדיה כהיבט נוסף לנבואת הנביאים הגדולים, בדבריו של עובדיה מתחבא רעיון אחר, הקינה על פירוק האחווה.

עובדיה, בנבואתו מדבר על המשך המפגש בין יעקב לעשו שהופך למפגש אדום וישראל, לאורך הדורות. מפגש שמגלה מעט על היחסים המורכבים בין צאצאי האחים. וזו הנקודה, עובדיה בדבריו מפרק את קשרי האחווה בין יעקב לעשו ודומה שהוא כמעט חותך אותם כליל.

“חזון עבדיה כה אמר אדני יקוק לאדום שמועה שמענו מאת יקוק וציר בגוים שלח קומו ונקומה עליה למלחמה. הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד זדון לבך השיאך שכני בחגוי סלע מרום שבתו אמר בלבו מי יורדני ארץ. אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאם יקוק. אם גנבים באו לך אם שודדי לילה איך נדמיתה הלוא יגנבו דים אם בצרים באו לך הלוא ישאירו. עללות. איך נחפשו עשו נבעו מצפניו. עד הגבול שלחוך כל אנשי בריתך השיאוך יכלו לך אנשי שלמך לחמך ישימו מזור תחתיך אין תבונה בו. הלוא ביום ההוא נאם יקוק והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו. וחתו גבוריך תימן למען יכרת איש מהר עשו מקטל. מחמס אחיך יעקב תכסך בושה ונכרת לעולם. ביום עמדך מנגד ביום שבות זרים חילו ונכרים באו שערו [שעריו] ועל ירושלם ידו. גורל גם אתה כאחד מהם. ואל תרא ביום אחיך ביום נכרו ואל תשמח לבני יהודה ביום אבדם ואל תגדל פיך ביום צרה. אל תבוא בשער עמי ביום אידם אל תרא גם אתה ברעתו ביום אידו ואל תשלחנה בחילו ביום אידו. ואל תעמד על הפרק להכרית את פליטיו ואל תסגר שרידיו ביום צרה. כי קרוב יום יקוק על כל הגוים כאשר עשית יעשה לך גמלך ישוב בראשך. כי כאשר שתיתם על הר קדשי ישתו כל הגוים תמיד ושתו ולעו והיו כלוא היו. ובהר ציון תהיה פליטה והיה קדש וירשו בית יעקב את מורשיהם. והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשו כי יקוק דבר. וירשו הנגב את הר עשו והשפלה את פלשתים וירשו את שדה אפרים ואת שדה שמרון ובנימן את הגלעד. וגלת החל הזה לבני ישראל אשר כנענים עד צרפת וגלת ירושלם אשר בספרד ירשו את ערי הנגב. ועלו מושעים בהר ציון לשפט את הר עשו והיתה ליקוק המלוכה”

דברי עובדיה מקבילים בכמה מקרים לדברי ירמיהו. כך אומר ירמיהו:

ירמיהו פרק מט

(יד) שְׁמוּעָ֤ה שָׁמַ֙עְתִּי֙ מֵאֵ֣ת יְקֹוָ֔ק וְצִ֖יר בַּגּוֹיִ֣ם שָׁל֑וּחַ הִֽתְקַבְּצוּ֙ וּבֹ֣אוּ עָלֶ֔יהָ וְק֖וּמוּ לַמִּלְחָמָֽה: (טו) כִּֽי־הִנֵּ֥ה קָטֹ֛ן נְתַתִּ֖יךָ בַּגּוֹיִ֑ם בָּז֖וּי בָּאָדָֽם: (טז) תִּֽפְלַצְתְּךָ֞ הִשִּׁ֤יא אֹתָךְ֙ זְד֣וֹן לִבֶּ֔ךָ שֹֽׁכְנִי֙ בְּחַגְוֵ֣י הַסֶּ֔לַע תֹּפְשִׂ֖י מְר֣וֹם גִּבְעָ֑ה כִּֽי־תַגְבִּ֤יהַּ כַּנֶּ֙שֶׁר֙ קִנֶּ֔ךָ מִשָּׁ֥ם אֽוֹרִידְךָ֖ נְאֻם־יְקֹוָֽק:

ואלו עובדיה אומר:

“חזון עבדיה כה אמר אדני יקוק לאדום שמועה שמענו מאת יקוק וציר בגוים שלח קומו ונקומה עליה למלחמה. הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד זדון לבך השיאך שכני בחגוי סלע מרום שבתו אמר בלבו מי יורדני ארץ. אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאם יקוק.”

ירמיהו אומר:

ירמיהו פרק מט

(ט) אִם־בֹּֽצְרִים֙ בָּ֣אוּ לָ֔ךְ לֹ֥א יַשְׁאִ֖רוּ עֽוֹלֵל֑וֹת אִם־גַּנָּבִ֥ים בַּלַּ֖יְלָה הִשְׁחִ֥יתוּ דַיָּֽם: (י) כִּֽי־אֲנִ֞י חָשַׂ֣פְתִּי אֶת־עֵשָׂ֗ו גִּלֵּ֙יתִי֙ אֶת־מִסְתָּרָ֔יו וְנֶחְבָּ֖ה לֹ֣א יוּכָ֑ל שֻׁדַּ֥ד זַרְע֛וֹ וְאֶחָ֥יו וּשְׁכֵנָ֖יו וְאֵינֶֽנּוּ:

ואלו עובדיה אומר:

אם גנבים באו לך אם שודדי לילה איך נדמיתה הלוא יגנבו
דים אם בצרים באו לך הלוא ישאירו. עללות. איך נחפשו עשו נבעו מצפניו.

כאשר יש נבואות כל כך דומות, יש לדייק בשוני. השינויים אמנם קטנים אך הם מעידים רבות וכנראה הם מהות הכתוב. ניתן לשים לב לפן האישי שמלווה את דברי עובדיה, כאילו עובדיה ממש מדבר אל אדם שעומד מולו, בעוד ירמיהו נושא דברים שיש להם קונטקסט יותר כללי. הקללות שמפנה עובדיה לעשו הם אישיות- עובדיה אומר: בזוי אתה מאוד, מה שלא מופיע בדברי ירמיה. עובדיה, מתאר מה אמרו אדום בלבם.

זהו הרקע לדברי עובדיה, עובדיה לא מבקר את אדום על גאוותו, אלא הוא מבקר את אדום על הפנית העורף לעם ישראל, על הפגיעה העמוקה באחווה שהיתה אמורה להתרחש בין ישראל לבין אדום.

ביום השם, היום בו ינקם השם מן הגויים, יהיה הר ציון פליטה, אך גם אם אדום יקרא בשם השם, בניגוד לגויים האחרים, הוא לא יזכה להינצל. אין פה ענישה, אלא יש פה רצון לנקמה. מלוכת השם תגיע משפיטה על הר עשו.

דברי עובדיה פותחים לנו פתח לשאלת היחסים בין ישראל לבין אדום. מי שלומד בתנ”ך ברצינות רואה שהתנ”ך לא טוען שהיחסים בין ישראל לאדום הם אידיאלים. ממלכת אדום נכבשה על ידי דוד ושועבדה על ידי ממלכת יהודה עד ימי יהורם בן יהושפט. דהיינו, היא לא היתה ממלכה עצמאית שנים ארוכות. מצד שני ספר מלכים מספר לנו על הדד האדומי שיורד למצרים ומתקבל בבית פרעה שהיה שטן לשלמה.

היחסים בין האומות מעולם לא היו פשוטים. כנראה, הזעם של עובדיה לא מופנה על כך שהאדומים סייעו לחורבן, אלא על נקודה אחרת.

הדגש של עובדיה היא על השמחה של בני אדום על כיבוש ירושלים ומות יעקב.

ניתן לשמוע כאן הד לתיאוריה שאנו נתקל בה אחר כך במי שהחכמים יראו בהם זרעם של אדום, הנצרות וביתר דיוק האימפריה הרומית הקדושה שאותה חז”ל מזהים עם אדום.

הנצרות דגלה בדוקטורינת ההחלפה. אותו מאבק ישן נושן בין יעקב לעשו על הארץ ישראל, על הברכה, חוזר לכאן ביתר שאת. הנצרות טענה שחטאי ישראל דחו את ישראל מאת אלוקים ועכשיו הם ישראל האמתים. עובדיה מאין מצביע על האלטרנטיבות של אדום למה שקדוש ונשגב בישראל, הר עשו אל מול הר ציון, החכמים מול חכמי ישראל ותבונת עשו אל מול תורת השם.

עובדיה מרגיש בכך- שזה מה שצפון בלבו של עשו, השמחה לאיד על קריסת בית יעקב. התברר שהעזיבה לאדום ואימוץ הר אדום היה רק תכסיס, זה אותו עשו של פעם איתו יש מאבק על עצם הבכורה.

דוקטורינת ההחלפה היתה מקובלת מאוד בעולם הקתולי, באגרת אל הרומים מביע אותה פאלוס לראשונה בכך שהוא אומר שהנקודה היא לא הגזע, אלוקים לא אהב את כל בני אברהם, הלוא את עשו הוא שנא. אך בדבריו אלו הוא מראה שהכל תלוי במעשים, עם עשו היה מתנהל אחרת הוא היה אוהב את עשו ולא את יעקב ועשו היה הופך להיות “ישראל” האמתי.

למעשה על זה המאבק, האם בני עשו האם אכן אדום ומאמצים את הזהות של אדום, או שהם מנסים לאמץ את הזהות של ישראל ובכך להחליף את ישראל.

עובדיה חש שזה הסיפור, נסיון ההחלפה וכנגדה הוא יוצא בכל התוקף. זה הרבה מעבר לעזרה לחורבן הבית, יש פה ערעור על עצם קיום ישראל, זהו הרקע לדבריו החריפים ביותר של עובדיה. מצד שני הדברים פותחים פתח לפיוס, זניחת דוקטרינת ההחלפה יכולה להוביל לחידוש האחווה בתחילה ואולי אף לשיתוף פעולה בעתיד.


לעמוד “ההפטרה והמיטוס”

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}