חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

“ההפטרה והמיתוס” הפטרת חיי שרה: לא סיפור פוליטי. יחי אדוני המלך דוד לעולם

מאת הרב אביע”ד סנדרס, מנהל השמה במכון למנהיגות הלכתית ע”ש סוזי ברדפילד ור”מ במדרשת או”ת לינדנבאום

אביע

ההפטרה שלנו עוסקת בימיו האחרונים של דוד המלך. ימיו האחרונים של דוד מעוררים מאבק ירושה לא פשוט. אדניה בן חגית מתנשא למלוך ובת שבע ונתן הנביא דאגו באופן אקטיבי, ששלמה הוא זה שיקבל את המלוכה. בתחילת ההפטרה אנו קוראים סיפור קצר על האישה השונמית, סיפור שמעורר חוסר נוחות בשל ההקבלות שלו למקומות אחרים בתנ”ך (עליהם נעמוד) ונראית כפוליטיקה שלטונית של בית מלוכה עם מלך זקן וחלש במיטבה:

“והמלך דוד זקן בא בימים ויכסהו בבגדים ולא יחם לו .ויאמרו לו עבדיו יבקשו לאדני המלך נערה בתולה ועמדה לפני המלך ותהי לו סכנת ושכבה בחיקך וחם לאדני המלך. ויבקשו נערה יפה בכל גבול ישראל ימצאו את אבישג השונמית ויבאו אתה למלך. והנערה יפה עד מאד ותהי למלך סכנת ותשרתהו והמלך לא ידעה. ואדניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלך ויעש לו רכב ופרשים וחמשים איש רצים לפניו. ולא עצבו אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית וגם הוא טוב תאר מאד ואתו ילדה אחרי אבשלום. ויהיו דבריו עם יואב בן צרויה ועם אביתר הכהן ויעזרו אחרי אדניה. וצדוק הכהן ובניהו בן יהוידע ונתן הנביא ושמעי ורעי והגבורים אשר לדוד לא היו עם אדניהו. ויזבח אדניהו צאן ובקר ומריא עם אבן הזחלת אשר אצל עין רגל ויקרא את כל אחיו בני המלך ולכל אנשי יהודה עבדי המלך. ואת נתן הנביא ובניהו ואת הגבורים ואת שלמה אחיו לא קרא. ויאמר נתן אל בת שבע אם שלמה לאמר הלוא שמעת כי מלך אדניהו בן חגית ואדנינו דוד לא ידע. ועתה לכי איעצך נא עצה ומלטי את נפשך ואת נפש בנך שלמה. לכי ובאי אל המלך דוד ואמרת אליו הלא אתה אדני המלך נשבעת לאמתך לאמר כי שלמה בנך ימלך אחרי והוא ישב על כסאי ומדוע מלך אדניהו. הנה עודך מדברת שם עם המלך ואני אבוא אחריך ומלאתי את דבריך. ותבא בת שבע אל המלך החדרה והמלך זקן מאד ואבישג השונמית משרת את המלך. ותקד בת שבע ותשתחו למלך ויאמר המלך מה לך. ותאמר לו אדני אתה נשבעת ביקוק אלהיך לאמתך כי שלמה בנך ימלך אחרי והוא ישב על כסאי. ועתה הנה אדניה מלך ועתה אדני המלך לא ידעת. ויזבח שור ומריא וצאן לרב ויקרא לכל בני המלך ולאביתר הכהן וליאב שר הצבא ולשלמה עבדך לא קרא. ואתה אדני המלך עיני כל ישראל עליך להגיד להם מי ישב על כסא אדני המלך אחריו. והיה כשכב אדני המלך עם אבתיו והייתי אני ובני שלמה חטאים. והנה עודנה מדברת עם המלך ונתן הנביא בא. ויגידו למלך לאמר הנה נתן הנביא ויבא לפני המלך וישתחו למלך על אפיו ארצה. ויאמר נתן אדני המלך אתה אמרת אדניהו ימלך אחרי והוא ישב על כסאי .כי ירד היום ויזבח שור ומריא וצאן לרב ויקרא לכל בני המלך ולשרי הצבא ולאביתר הכהן והנם אכלים ושתים לפניו ויאמרו יחי המלך אדניהו. ולי אני עבדך ולצדק הכהן ולבניהו בן יהוידע ולשלמה עבדך לא קרא. אם מאת אדני המלך נהיה הדבר הזה ולא הודעת את עבדיך [עבדך] מי ישב על כסא אדני המלך אחריו ויען המלך דוד ויאמר קראו לי לבת שבע ותבא לפני המלך ותעמד לפני המלך. וישבע המלך ויאמר חי יקוק אשר פדה את נפשי מכל צרה. כי כאשר נשבעתי לך ביקוק אלהי ישראל לאמר כי שלמה בנך ימלך אחרי והוא ישב על כסאי תחתי כי כן אעשה היום הזה. ותקד בת שבע אפים ארץ ותשתחו למלך ותאמר יחי אדני המלך דוד לעלם”

אנו פוגשים את דוד המלך, שנמצא במצוקה של ממש, קר לו ולא יחם לו. יש המפרשים שמדובר לא רק בקור פיסי, אלא בתחושה של לאות נפשית. עבדיו מחפשים בכל הארץ מישהי שתושיע את המלך.

הדברים ממש מזכירים את הסיפור של שאול המלך ששורה עליו הרוח הרעה ועבדי שאול מחפשים בכל הארץ מישהו שינגן למלך ויעביר ממנו את הרוח הרעה, עד שמוצאים את דוד.

החיפוש אחר הנערה הבתולה בכל גבול ישראל, מזכיר לנו את חיפושו של אחשווראש אחר נערה בתולה, בכל מדינות מלכותו. שתי ההשוואות לא עושות חסד עם דוד, מצד אחד שאול בעל הרוח רעה ומצד שני אחשוורוש בעל התאווה.

אך בעוד דוד עוזר לשאול, מעביר ממנו את הרוח הרעה, אנו לא רואים שהשונמית עוזרת לדוד. היא אמנם הופכת להיות לסוכנת שלנו, אך לא כתוב שהיא מחממת אותו. גם ההדגשה של המקרא שדוד לא ידעה, מזכירה לנו את ההבדל בין אחשוורוש ובין דוד משיח השם. דוד לא ידע את אבישג, היא היתה רק סוכנת.

אי אפשר להתעלם מכך שקר לדוד המלך בעת זקנתו, חז”ל תלו קור זה בכנף המעיל שכרת דוד ממעילו של שאול, מעין מידה כנגד מידה.

אבישג כנראה נקראה שונמית על שם העיר שונם בחבל יששכר. המדרש טוען שהאישה השונמית עליה קראנו בהפטרה שבת שעברה, מכניסת האורחים הגדולה שנלחמה עבור ילדים לבעלה ירא האלוקים ולמען בנה שיחזור מן המתים, הנה אחותה של אבישג. ואבישג לא היתה סתם אישה, כנראה תיאור המקום ממנו היא באה, מלמד על מעמד משפחתי גבוה. יש פה מישהי שכנראה היה אינטרס למישהו שתחמם את חיק המלך.

יופיה של אבישג שמוזכר במפורש במקרא, מזכיר לנו את ה
תיאור של אסתר שנושאת חן בעיני כל רואיה.

אבישג נמצאת גם במרכז הדרמה המלכותית לאחר ששלמה עולה למלוכה. אדוניה מבקש לשאת את אבישג לאישה. במזרח הקדום היה מקובל שהמלך החדש נושא לאישה את המלכה של המלך הקודם. מה שהיה מחזק את מלכותו והיווה מאין גשר למלך הקודם. שלמה מבין דבר זה מיד וקוטע את המרד באיבו.

בכלל, ההתנהלות של בת שבע מפתיעה ביותר, בעוד היינו מצפים שהיא זו שתיגש מיוזמתה לדוד המלך בעבור שלמה, אנו מגלים שנתן הנביא דוחף אותה ללכת ולדבר עם המלך. הדברים מזכירים את אסתר המלכה שנדחפת על ידי מרדכי לדבר על היהודים. לא יוזמה של בת שבע יש כאן, אלא יראה שלה.

זה מסביר את הדרך בה ניגשת בת שבע לדוד ומיידעת אותו על מעשי אדוניה, מזכירה מאוד את צורת הדיבור של אסתר לאחשוורוש, אחשוורוש גם הוא לא יודע שאסתר היא יהודית.

המלכה אסתר מתחננת על חייה וכך גם בת שבע, היא אומרת שאם אודניה יעלה למלוכה היא ובנה שלמה יהיו חטאים. כמובן אנו נזכרים בחטא דוד ובת שבע שמרחף פה מעל. חטא שכל בית דוד מודע לו וכנראה שאף יוצר עוינות בחצר המלוכה כלפי בת שבע, האישה החתית (כנענית) שכבשה את דוד המלך.

חשוב לשים לב, שעל אף המעורבות של נתן הנביא בהכתרת שלמה, אנו בהפטרה שלנו לא שומעים את דבר השם. נראה שנתן הנביא פועל מכח נבואה קדומה שלו, אך אין השם מורה לו להתערב בשאלת ההמלכה. בדברי הימים נאמר בפירוש שהמלוכה הובטחה לשלמה בידי השם אף לפני לידתו, אך אין לכך רמז בספר שמואל שזה אכן המצב.

וכידוע, גם לאורך מגילת אסתר, שם אלוקים נעדר והמשחק הפוליטי הגדול כאילו פועל מעצמו. ההקבלה בהפטרה שלנו למגילת אסתר מחד – שלא יהיה מפורך לחשוב שנכתבה בצורה שתזכיר את סוף ימי דוד והמלכת שלמה מצד אחד ואת סוף ימי שאול מאידך.

זה לא מקרה שגם מגילת אסתר וגם סיפורו של שאול מקבילים לסוף ימי דוד המלך. הקשר בין שאול למרדכי ואסתר (בן יאיר, בן שמעי, בן קיש אישי ימיני) הוא גלוי וידוע.

סיפורו של דוד ושאול הוא סיפור פוליטי קלאסי, סיפור אסתר ומרדכי הוא סיפור פוליטי קלאסי וכך גם מורגש עם קביעת המלך אחרי דוד וסיפורה של אבישג השונמית, אישה שאמורה להיות פילגש המלך אולי במקום בת שבע שלא היו לה המון בני ברית בקרב בית המלוכה במיוחד לאור הסבל שסבל דוד בעקבות חטאו עמה והחלפתה באישה חדשה שתרכז אצלה את הכוח לקראת ימי זקנתו של מלך.

פוליטיקה מונרכית “במיטבה”.

כפי שאמרנו, התחושה שמדובר בפרק פוליטי טהור, מתעצמת לאחר דבריו של נתן הנביא, שטוען שהמלוכה הובטחה לשלמה, הבטחה שלא מופיעה במקרא עד לרגע זה כלל! זה נראה כאילו נתן מנסה לכוון את המלך הזקן לכיוון האינטרסים שלו!

במבט ראשון נראה שניתן בקלות להכניס את הסיפור הזה בשלל סיפורי מלכים מעמים שונים, סיפור שיש בהם אישה יפה, יורשים נלהבים ומאבק ירושה שמערב את כל בית המלך.

אך סוף ההפטרה זורק אותנו לעולם אחר. דוד המלך כמו קם מזקנתו וחושף שהוא אכן נשבע לבת שבע בשם השם ששלמה ימלוך, הוא חוזר ומאשש את שבועה זו. זה לא אינטרס של נתן הנביא ולא מאבק ירושה הלקוח ממחזה שייקספיראני, אלא שאלה האם דוד ימלא את חובתו לשבועה שהוא נשבע בשם השם.

אך יותר מכך, מי שבעל עיניים רגישות רואה שהדברים מוכמנים כבר מן ההתחלה. כאשר נתן הנביא בא לדוד וממשיל לו את משל כבשת הרש על חטאו עם בת שבע, הוא אומר לדוד:

“ובחיקו תשכב ותהי לו לבת”

ואילו הצעת עבדי דוד לדוד היא שאבישג תשכב בחיקו: ותשכב בחיקך.

יכול להיות שהמקרא חושף פה טפח ממה שחשבו עבדי דוד שהלכו עם אדוניה על דוד. הם חשבו שהוא לא השתחרר מן החטא, הם פירשו את ההתנהלות שלו מאז מעשה דוד ובת שבע, כנסיגה של דוד מכוחו ובעקר את חוסר יכולתו לחזור בתשובה, לחזור לעצמו. אלוקים כמעט ונאדר מסיפורו של דוד אחרי חטא בת שבע ושהוא מופיע, הוא מופיע כמעניש. ואם כך, ברור שלא ראוי שבנה של האישה שהביאה את החטא, ימלוך.

אך דוד לא נופל שוב היכן שנפל. חטאו של דוד לא קדמון והאישה היא לא הגורם המפתה. כשם שדוד חטא, כך דוד חזר ודווקא ימיו האחרונים בתור זקן, הימים בהם עבדיו חושבים אותו למלך כמו אחשוורוש- מלא תאווה זכר לחטא בו נפל, ובימים שמזכירים את הרוח הרעה של שאול, מתנער דוד ממצבו.

בת שבע רואה זאת ומכירה בכך ואומרת: “יחי המלך דוד לעולם”.

כל כך הרבה פעמים התאווה מניעה את האפוסים הגדולים, את מלחמת טרויה, את סיפורי האלים היוונים כמעט כולם. האלים יוצאים למלחמות בשם תאוות ואף אהבות. ניתן היה לחשוב שגם סיפורו של דוד הוא כזה, סיפורו עם בת שבע, היה יכול לצבוע את דוד בצבעים כאלו. אך סוף ימיו של דוד מגלים לנו שסיפור פוליטי פשוט שנראה שאלוקים לא משחק בו תפקיד הופך לסיפור בו דוד מחזיר את אלוקים בדלת הראשית כגורם המפתח שמנתב למי תגיע המלוכה.

אי אפשר שלא להיזכר בהחלטתו של אליעזר עבד אברהם בפרשתנו לערב את אלוקים בסיפור בחירת רבקה.

אולי חלק מן הסוד המופיע כאן, שבאמת, אפשר לחיות חיים נטולי אלוקים, אפשר להיגרר אחרי הרגע, לחשוב שהתאווה והעוצמה מניעים את המציאות. אך הגדולה של דוד הוא שלמרות שאפשר, לחיות חיים שדומה שכל כולם עונש על חטא והסתר פנים של אלוקים, ניתן להחזיר את אלוקים לתמונה.

זה מה שעושה דוד ועל כן: “יחי אדני המלך דוד לעולם”.


לעמוד “ההפטרה והמיטוס”

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}