"ההפטרה והמיתוס" הפטרת לך לך: דרך אברהם בעיני הנביא

מאוד קל לחבר בין הפטרת פרשת לך לך לבין הפרשה עצמה. ההפטרה מזכירה את האבות בכלל ואת אברהם אוהבו של הקב"ה בפרט. אחד מן הדברים המרתקים בספרי הנביאים הנו שבדברי הנביאים כמעט ולא מוזכרים האבות, בטח שלא מסופרים הסיפורים שלהם. דברי הנביאים מייצגים ספרות דתית מסוגה ייחודית. דבריהם על פי רוב מדברים על הרגע, על המצב הנוכחי של העם. הנביאים הם מביאי הצדק והמוסר, דבר השם אל העם בתקופתם, הם מדברים על עתיד טוב יותר, אך בדרך כלל לא מדברים על העבר ממש. כאשר מוזכרים האבות, הם בדרך כלל מוזכרים בתור דימוי, להנכחת רעיון או הסברו, לא כנושא עצמאי וכך גם בהפטרתנו.

"למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מיקוק ומאלהי משפטי יעבור הלוא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם יקוק בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע אין חקר לתבונתו נתן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה ויעפו נערים ויגעו ובחורים כשול יכשלו וקוי יקוק יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו החרישו אלי איים ולאמים יחליפו כח יגשו אז ידברו יחדו למשפט נקרבה מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו יתן לפניו גוים ומלכים ירד יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו ירדפם יעבור שלום ארח ברגליו לא יבוא מי פעל ועשה קרא הדרות מראש אני יקוק ראשון ואת אחרנים אני הוא ראו איים וייראו קצות הארץ יחרדו קרבו ויאתיון איש את רעהו יעזרו ולאחיו יאמר חזק ויחזק חרש את צרף מחליק פטיש את הולם פעם אמר לדבק טוב הוא ויחזקהו במסמרים לא ימוט ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם אהבי אשר החזקתיך מקצות הארץ ומאציליה קראתיך ואמר לך עבדי אתה בחרתיך ולא מאסתיך אל תירא כי עמך אני אל תשתע כי אני אלהיך אמצתיך אף עזרתיך אף תמכתיך בימין צדקי הן יבשו ויכלמו כל הנחרים בך יהיו כאין ויאבדו אנשי ריבך תבקשם ולא תמצאם אנשי מצתך יהיו כאין וכאפס אנשי מלחמתך כי אני יקוק אלהיך מחזיק ימינך האמר לך אל תירא אני עזרתיך אל תיראי תולעת יעקב מתי ישראל אני עזרתיך נאם יקוק וגאלך קדוש ישראל הנה שמתיך למורג חרוץ חדש בעל פיפיות תדוש הרים ותדק וגבעות כמץ תשים תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם ואתה תגיל ביקוק בקדוש ישראל תתהלל"

ההפטרה עוסקת בדמות פלאית שמגיעה ממזרח, שמביאה צדק, שנלחמת במלכים וגויים. דמות זו על אף שנלחמת עניינה הוא הבאת השלום. דמות זו מעוררת תנועה של עזרה לזולת, היא הדבק בין המסמרים, היא מה שמחזיקה עליה את העולם.

כמובן, שהתיאור הזה מתאים לאברהם אבינו גיבור פרשתינו. אברהם בא ממזרח מאור כשדים, אברהם עושה צדק ומלמד צדק כדברי המדרש הידוע על הנפש שעשו אברהם ושרה בחרן. אברהם גם נלחם כנגד מלכים ושרים וניצח – "יתן לפניו גויים, ומלכים ירד יתן כעפר חרבו כקש נידף קשתו."

הסיפור של אברהם אינו עוד סיפור. מפתיע לראות שאין הרבה אנשים מהמקרא שדבק בהם כינוי. יש את משה רבינו, את אהרון הכהן, את אליהו הנביא, את דוד מלך ישראל, את שלמה המלך ואת אברהם אבינו. אך הכינוי אבינו הוא יחודי, הוא מלמד על זיקה בלתי פוסקת של ילדים לאביהם.

אברהם הוא אבינו ולא אדם הראשון, אברהם הוא אבינו ולא נח הוא אבינו. הכינוי של אברהם אוהבו של הקדוש ברוך הוא, מלמד על מערכת יחסים שהיתה ברורה לנביא, אברהם הוא הדמות המייצגת את אהבת האלוקים לברואיו ואת אהבת הבריאה לאלוקים ומכח היותו אבינו זוהי גם המסורת של עם ישראל.

במרכזה של ההפטרה שלנו מתוארת הקואלציה נגד אברהם אבינו, זוהי הקואלציה שמתאורת במלחמת המלכים שאברהם מתערב בה ולמעשה מעמיד את עצמו בתור צד שלישי אל מול כל הניצים. אבל לא רק הקואלציה של המלכים מתאורת אלא גם הקואלציה המהותית, שנכרתת בקרב הגויים, כנגד דרכו של אברהם אבינו.

זהו משמעותו של הפסוק שנמצא בפי דרשנים רבים אך מוצא כל פעם מהקשרו: איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק.

אם לא מוציאים פסוק זה מן הקונטקסט שלו, רואים מיד שמדובר בצורך של אויבי אברהם לעמוד כנגד דמותו של אברהם הבא להפיץ את שמו של השם:

"מי פעל ועשה קורא הדורות מראש, אני ה' ראשון ואת אחרונים אני הוא. ראו איים ויראו, קצות הארץ ויחרדו, קרבו ויאתיון, איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק. ויחזק חרש את צורף, מחליק פטיש את הולם פעם אומר לדבק טוב הוא, ויחזקהו במסמרים לא ימוט" (ישעיהו מא', ד'-ז').

הסיבה מדוע הגויים קוראים קריאה זו ומחזקים אחד את השני, מדוע הם אומרים אחד לשני לא לוותר, הנה בגלל הופעתו של אברהם אבינו, של המסר של אברהם אבינו על בימת ההיסטוריה. הגויים מבינים שאברהם מביא עמו שינוי עומק.

אברהם מביא עמו מסר שבהמשך הנביא מכנה אותו "תולעת יעקב", תולעת שכוחה בפיה. אברהם אבינו מספר סיפור על העולם, סיפור על המציאות שמאוד שונה מן הסיפור האלילי. בעוד הסיפור האלילי הנו סיפור המוכתב מראש בידי כוחו
ת הטבע האליליים, אברהם אבינו מביא עמו סוג שול אופטימיות, הוא יכול לכל ניסיון שנזרק בפניו, הוא מתגבר על קשיים, הוא מאמין בעצמו ובעקר הוא מאמין שהצליל הפנימי של המציאות סופו שיהיה טוב יותר.

לא סתם אומר המדרש שאברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את האנשים. תמונת העולם שמציע אברהם ביחס למציאות, עובדת. אברהם מאמין שאפשר לשנות ולתקן את המציאות. המדרש הידוע מדבר על ארמון עולה באש שרואה אברהם ואברהם מחפש את בעל הארמון ואומר שלא יכול להיות ארמון בלי מי שבנה אותו ומציץ עליו בעל הארמון ואומר לו אתה יכול לכבות את האש.

אברהם יכול לשנות את המציאות, להפוך את המציאות לטובה יותר.

בעוד כל חוקי הטבע מכתיבים את נצחון החזק על החלש, את נצחון הרבים על המעטים, את נצחון האלימות על השלום, אברהם מציב אלטרנטיבה וטוען שלא רק החזק שורד, אלא מי שיודע לזהות את הסיפור הפנימי של המציאות, את הרעיון המנחה ששואף לצדק ולטוב.

דבר זה נותן הרבה יותר כח מעוצמה פיסית. קווי השם, אלו שדבקים בדרכו של אברהם אוהבו של אלוקים, מקבלים כח, מצליחים לדאות מעל המציאות הקשה ומסתכלים עליה מלמעלה, חווים את הטוב הפנימי הגנוז בה.

לא סתם מדגיש ישעיהו את תכונותיו של אברהם לאורך ההפטרה. המסר הרדיקלי של אברהם אבינו הנו כזה שמאוד מאוד רלוונטי ליהודי בן זמנו של ישעיהו שרואה את החורבן מתקרב ואולי אף כבר חווה אותו ומצפה לגאולה. אבל המציאות מראה שאין סיכוי, או שלפחות הסיכויים הם קלושים.

אברהם הוא זה שמסמל עבור העם היהודי את ההתמודדות עם כוחות עצומים ונצחון עליהם בכוח האמון בצדקת הדרך.

מבחינת ישעיהו דמותו של אברהם אינה רק דמות ריאלית, אלא היא בעקר דרך. אהבת האלוקים של אברהם נותנת לו את הכח לעמוד מול הצרות ולהתגבר אליהם. לא בחיל ולא בכח, אלא על ידי אהבה, אמונה וסיפור חדש.

כל המציאות כולה, התרבות הסובבת את עם ישראל מראה לבחור אחרת. למען האמת, התרבות הסובבת את עם ישראל מבינה נקודה זו ונלחמת בה. היא מבינה שאברהם הנו אלטרנטיבה לכל מהלך החיים האלילי.

ההפטרה שלנו אינה עוסקת בדמותו של אברהם, הנביא לא מרבה לעסוק בדמויות עבר, אבל היא עוסקת בדרכו, דרך שמלווה אותנו ורלוונטית לנו עד ימינו אנו.