"ההפטרה והמיתוס" הפטרת נח: המבול הנעלם

שונה היא הקריאה בתורה מן הסדר שסדרו חכמים את קריאות ההפטרה. בעוד אנו קוראים כל שבת פרשה חדשה על פי סדר הפרשיות, אין המצב כן בקריאת ההפטרה. ישנם הפטרות שחוזרות יותר מפעם אחת במהלך השנה וחכמים עדין ראו לנכון שנקרא אותם מספר פעמים בשנה. חשוב לזכור שההפטרה תוקנה כתחליף לקריאה בתורה בתקופות בהן נאסרה הקריאה בתורה ובידי חכמים היתה הפריבלגיה והאחריות לחשוף את השומעים למה שהם תפסו כפרקים נושאי מסר משמעותי מן הנביאים. חכמים כנראה קיוו שהחלקים בנביא שהם תקנו לקריאה יזכרו על ידי העם.

הפטרת נח היא אחת מן ההפטרות האלו. הפטרת נח למנהג האשכנזים מורכבת משתי נבואות של ישעיהו אותם קראנו בימי הפטרות שבע דנחמתא- הפטרת עניה סערה בשבת פרשת ראה והפטרת רני עקרה בשבת פרשת כי תצא. למנהג הספרדים אנו קוראים רק את הפטרת רני עקרה.

הקשר בין חורבן לבין בנין מתאים מאוד לפרשת נח ולמבול שמדבר על חורבן עולם ובניינו.

כיוון שלא מזמן עסקנו בהפטרות אלו, בניגוד לדרכנו, אנו לא נתמקד במכלול ההפטרה, אלא בעקר בקשר בין ההפטרה לבין הפרשה, קשר שמתבטא בפסוקים:

ישעיהו פרק נד

(ז) בְּרֶ֥גַע קָטֹ֖ן עֲזַבְתִּ֑יךְ וּבְרַחֲמִ֥ים גְּדֹלִ֖ים אֲקַבְּצֵֽךְ:

(ח) בְּשֶׁ֣צֶף קֶ֗צֶף הִסְתַּ֨רְתִּי פָנַ֥י רֶ֙גַע֙ מִמֵּ֔ךְ וּבְחֶ֥סֶד עוֹלָ֖ם רִֽחַמְתִּ֑יךְ אָמַ֥ר גֹּאֲלֵ֖ךְ יְקֹוָֽק: ס

…וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט אָמַר מְרַחֲמֵךְ ה'….

ישעיהו פרק נה

(א) ה֤וֹי כָּל־צָמֵא֙ לְכ֣וּ לַמַּ֔יִם וַאֲשֶׁ֥ר אֵֽין־ל֖וֹ כָּ֑סֶף לְכ֤וּ שִׁבְרוּ֙ וֶֽאֱכֹ֔לוּ וּלְכ֣וּ שִׁבְר֗וּ בְּלוֹא־כֶ֛סֶף וּבְל֥וֹא מְחִ֖יר יַ֥יִן וְחָלָֽב:

(ב) לָ֤מָּה תִשְׁקְלוּ־כֶ֙סֶף֙ בְּֽלוֹא־לֶ֔חֶם וִיגִיעֲכֶ֖ם בְּל֣וֹא לְשָׂבְעָ֑ה שִׁמְע֨וּ שָׁמ֤וֹעַ אֵלַי֙ וְאִכְלוּ־ט֔וֹב וְתִתְעַנַּ֥ג בַּדֶּ֖שֶׁן נַפְשְׁכֶֽם:

(ג) הַטּ֤וּ אָזְנְכֶם֙ וּלְכ֣וּ אֵלַ֔י שִׁמְע֖וּ וּתְחִ֣י נַפְשְׁכֶ֑ם וְאֶכְרְתָ֤ה לָכֶם֙ בְּרִ֣ית עוֹלָ֔ם חַֽסְדֵ֥י דָוִ֖ד הַנֶּאֱמָנִֽים:

בפסוקים אלו אנו שומעים על מי נח- המבול שלאחריו נשבע האלוקים לא לקצוף ולגעור עוד על העולם. מענין שהמבול לא מכונה המבול, על אף שבפרשת נח השם המבול כמה וכמה פעמים. ההפטרה שלנו גם מתייחסת לברית, אותה ברית שמזכירה לנו את הברית שכרת אלוקים עם נח לאחר המבול- ברית הקשת בענן. ההתייחסות לברית גם מתקשרת לחסדי דוד הנאמנים, לחסד של דוד ואנו שומעים כאן הד לכך שהמבול בא לעולם בעבור החמס ואילו הברית מתקיימת בזכות רחמי האלוקים ובזכות חסדיו של דוד.

הביטוי מי נח הנו ביטוי יחידני שלא מופיע שוב בתנ"ך. כך גם הביטוי חסדי דוד הנאמנים. השימוש בשתי הפטרות שהפסוקים שיש בהם ביטויים יחידניים שמתקשרים למבול הוא מפתיע.

בכלל, היחס הכולל של הנביאים למבול הוא מעט חריג, המבול ונח כמעט ואינם מוזכרים בפירוש בדברי הנביאים. התייחסות מסוימת למבול ניתן למצוא בדבריו של יחזקאל בפר יד:

(יג) בֶּן־אָדָ֗ם אֶ֚רֶץ כִּ֤י תֶחֱטָא־לִי֙ לִמְעָל־מַ֔עַל וְנָטִ֤יתִי יָדִי֙ עָלֶ֔יהָ וְשָׁבַ֥רְתִּי לָ֖הּ מַטֵּה־לָ֑חֶם וְהִשְׁלַחְתִּי־ בָ֣הּ רָעָ֔ב וְהִכְרַתִּ֥י מִמֶּ֖נָּה אָדָ֥ם וּבְהֵמָֽה:

(יד) וְ֠הָיוּ שְׁלֹ֨שֶׁת הָאֲנָשִׁ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ בְּתוֹכָ֔הּ נֹ֖חַ דנאל דָּנִיֵּ֣אל וְאִיּ֑וֹב הֵ֤מָּה בְצִדְקָתָם֙ יְנַצְּל֣וּ נַפְשָׁ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְקֹוִֽק:

(טו) לֽוּ־חַיָּ֥ה רָעָ֛ה אַעֲבִ֥יר בָּאָ֖רֶץ וְשִׁכְּלָ֑תָּה וְהָיְתָ֤ה שְׁמָמָה֙ מִבְּלִ֣י עוֹבֵ֔ר מִפְּנֵ֖י הַחַיָּֽה:

(טז) שְׁלֹ֨שֶׁת הָאֲנָשִׁ֣ים הָאֵלֶּה֘ בְּתוֹכָהּ֒ חַי־אָ֗נִי נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֔ק אִם־בָּנִ֥ים וְאִם־בָּנ֖וֹת יַצִּ֑ילוּ הֵ֤מָּה לְבַדָּם֙ יִנָּצֵ֔לוּ וְהָאָ֖רֶץ תִּהְיֶ֥ה שְׁמָמָֽה:

(יז) א֛וֹ חֶ֥רֶב אָבִ֖יא עַל־הָאָ֣רֶץ הַהִ֑יא וְאָמַרְתִּ֗י חֶ֚רֶב תַּעֲבֹ֣ר בָּאָ֔רֶץ וְהִכְרַתִּ֥י מִמֶּ֖נָּה אָדָ֥ם וּבְהֵמָֽה:

(יח) וּשְׁלֹ֨שֶׁת הָאֲנָשִׁ֣ים הָאֵלֶּה֘ בְּתוֹכָהּ֒ חַי־אָ֗נִי נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֔ק לֹ֥א יַצִּ֖ילוּ בָּנִ֣ים וּבָנ֑וֹת כִּ֛י הֵ֥ם לְבַדָּ֖ם יִנָּצֵֽלוּ:

(יט) א֛וֹ דֶּ֥בֶר אֲשַׁלַּ֖ח אֶל־הָאָ֣רֶץ הַהִ֑יא וְשָׁפַכְתִּ֨י חֲמָתִ֤י עָלֶ֙יהָ֙ בְּדָ֔ם לְהַכְרִ֥ית מִמֶּ֖נָּה אָדָ֥ם וּבְהֵמָֽה:

(כ) וְנֹ֨חַ דנאל דָּנִיֵּ֣אל וְאִיּוֹב֘ בְּתוֹכָהּ֒ חַי־אָ֗נִי נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֔ק אִם־בֵּ֥ן אִם־בַּ֖ת יַצִּ֑ילוּ הֵ֥מָּה בְצִדְקָתָ֖ם יַצִּ֥ילוּ נַפְשָֽׁם: פ

יחזקאל בדבריו מזכיר שנח כמו איוב ודנאל, הנו אדם שראה עולם חרב ואז בנוי. יחזקאל לא מדבר על המבול בצורה ישירה והוא מזכיר אותו רק כנספח לסיפורו של נח שראה עולם חרב בנוי.

מקום אחר במקרא בו מוזכר המבול הוא ספר תהילים:

תהלים פרק כט

(א) מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥ד הָב֣וּ לַֽ֭יקֹוָק בְּנֵ֣י אֵלִ֑ים הָב֥וּ לַ֝יקֹוָ֗ק כָּב֥וֹד וָעֹֽז:

(ב) הָב֣וּ לַֽ֭יקֹוָק כְּב֣וֹד שְׁמ֑וֹ הִשְׁתַּחֲו֥וּ לַ֝יקֹוָ֗ק בְּהַדְרַת־קֹֽדֶשׁ:

(ג) ק֥וֹל יְקֹוָ֗ק עַל־הַ֫מָּ֥יִם אֵֽל־הַכָּב֥וֹד הִרְעִ֑ים יְ֝קֹוָ֗ק עַל־מַ֥יִם רַבִּֽים:

(ד) קוֹל־יְקֹוָ֥ק בַּכֹּ֑חַ ק֥וֹל יְ֝קֹוָ֗ק בֶּהָדָֽר:

(ה) ק֣וֹל יְ֭קֹוָק שֹׁבֵ֣ר אֲרָזִ֑ים וַיְשַׁבֵּ֥ר יְ֝קֹוָ֗ק אֶת־אַרְזֵ֥י הַלְּבָנֽוֹן:

(ו) וַיַּרְקִידֵ֥ם כְּמוֹ־עֵ֑גֶל לְבָנ֥וֹן וְ֝שִׂרְיֹ֗ן כְּמ֣וֹ בֶן־רְאֵמִֽים:

(ז) קוֹל־יְקֹוָ֥ק חֹצֵ֗ב לַהֲב֥וֹת אֵֽשׁ:

(ח) ק֣וֹל יְ֭קֹוָק יָחִ֣יל מִדְבָּ֑ר יָחִ֥יל יְ֝קֹוָ֗ק מִדְבַּ֥ר קָדֵֽשׁ:

(ט) ק֤וֹל יְקֹוָ֨ק׀ יְחוֹלֵ֣ל אַיָּלוֹת֘ וַֽיֶּחֱשֹׂ֪ף יְעָ֫ר֥וֹת וּבְהֵיכָל֑וֹ כֻּ֝לּ֗וֹ אֹמֵ֥ר כָּבֽוֹד:

(י) יְ֭קֹוָק לַמַּבּ֣וּל יָשָׁ֑ב וַיֵּ֥שֶׁב יְ֝קֹוָ֗ק מֶ֣לֶךְ לְעוֹלָֽם:

(יא) יְֽקֹוָ֗ק עֹ֖ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן יְקֹוָ֓ק׀ יְבָרֵ֖ךְ אֶת־עַמּ֣וֹ בַשָּׁלֽוֹם:

גם כאן, אין התייחסות ישירה למבול אלא המבול מוזכר כאן כחלק מפיאור ושיבוח השם.

גם הברית שנכרתה בין נח לבין אלוקים- ברית הקשת, כמעט ואינה מוזכרת במקרא. יותר מכך, התופעה של קשת בענן מוזכרת עוד פעם אחת במקרא מחוץ לפרשת נח:

(כח) כְּמַרְאֵ֣ה הַקֶּ֡שֶׁת אֲשֶׁר֩ יִֽהְיֶ֨ה בֶעָנָ֜ן בְּי֣וֹם הַגֶּ֗שֶׁם כֵּ֣ן מַרְאֵ֤ה הַנֹּ֙גַהּ֙ סָבִ֔יב ה֕וּא מַרְאֵ֖ה דְּמ֣וּת כְּבוֹד־יְקֹוָ֑ק וָֽאֶרְאֶה֙ וָאֶפֹּ֣ל עַל־פָּנַ֔י וָאֶשְׁמַ֖ע ק֥וֹל מְדַבֵּֽר: ס

הקשת בענן מוזכרת כאן כדימוי שהנו חלק מן מרכבתו של האלוקים. הקשת בענן לא מוזכרת בהקשר הברית שנכרתה עם נח.

חוסר ההתייחסות במקרא למבול, הוא מרתק. ידוע שכמעט ואין מיתוס שהמבול לא מוזכר בו. אירוע כמו המבול, חורבן כולל של העולם ובנייתו מחדש, נמצא כמעט בכל תרבות ותרבות. גם המודל של אדם הצדיק הניצל ממבול זה על ידי תיבה מופיע גם הוא מספר פעמים. ידוע הוא האנומה אליש שמספר את סיפורו של גילגמש, אך סיפור דומה נמצא אף במיתוס היווני, הכנעני, האשורי, הפרסי, ההודי, הסיני, הקוריאני, המצרי, הנורדי, הקלטי ובתרבויות רבות. ישנם חוקרים שבדקו ומצאו שיש מעל 150 מיתוסים שמזכירים את סיפור המבול.

אכן, פרשת נח מגלגלת את סיפור המבול, אך שתיקת יתר המקרא ביחס לאירוע זה היא רועמת.

ניתן רק להשוות את המבול לקריעת ים סוף, אליה מתייחסים הנביאים פעמים רבות, המבול שהיה מאורע חסר תקדים אותו מתאר התנ"ך בתחילתו, כמעט וזוכה להתעלמות בהמשך התנ"ך. בוודאי שאנשי כנסת הגדול וסופרי הבית שערכו את התנ"ך הבינו מה הם עושים שהם לא שילבו אף ספר שמתייחס למבול במקרא. לשם השוואה, בספר החיצוני ספר היובלים ישנה התייחסות נרחבת ביותר למבול, היתה ספרות עברית חיצונית למקרא שהתגבש בבית המקדש לספר שלם שהזכירה את המבול. אולי אפילו השתמרו נבואות שדברו על המבול במפורש, אך הם לא נכנסו, קשה לי לחשוב שזה במקרה.

כמו בריאת העולם, שגם היא זוכה ליחס מענין ומורכב במקרא ויש לה במקרא גירסאות רבות ובגלל ריבוי הגרסאות המתארות את הבריאה אנו למדים שהמקרא בחר בכוונה להפוך אותה לעמומה, נכון הדבר גם ביחס למבול אך בצורה ההופכית. המבול לא מוזכר כי לא הכרחי שיזכר במקרא. המקרא אינו ספר שבא לתאר את ימות עולם, הוא ספר שפונה לעם ישראל. התנ"ך הוא הברית המיוחדת של אלוקים ושל ישראל, לא סיפורו של העולם כולו.

סיפורים על הפרה היסטוריה העולמית קיימים בעשרת הפרקים הראשונים של המקרא, פרה היסטוריה זו מוזכרת בדרך אגב אך בגדול כמעט וזוכה להתעלמות. בכך מפריד עצמו המקרא מן ספרות המיתוס ופונה לדרך אחרת לחלוטין.

מאחר ורצו החכמים לקשר את ההפטרה לפרשה, נאלצו חכמים לבחור בקריאה שכבר קראנו, אך דבר זה מלמד אותנו נקודה עמוקה, המבול הוא סיפור מצוין, אבל לא כזה שמכונן את עם ישראל, לא כזה שהמקרא בוחר לחזור עליו עוד ועוד. המקרא בוחר להעלים את המבול, המבול הנעלם.