"ההפטרה והמיתוס" הפטרת עקב – הקושי שבנחמה
מאת הרב אביע”ד סנדרס, מנהל השמה במכון למנהיגות הלכתית ע”ש סוזי ברדפילד ור”מ במדרשת או”ת לינדנבאום
ההפטרת השבוע שלנו, היא השניה בסדרת שבע הפטרות הנחמה. נבואה זו מתמודדת עם אחד הקשיים הגדולים ביותר שמלווים תקופה של יציאה מן משבר, או מן קושי גדול. ההבנה שהדברים לא יראו אותו הדבר כמו פעם. ההבנה שמתי שהמשבר נגמר, אנו נשארים להתמודד עם המציאות והיא אינה דומה למציאות של לפני המשבר, אלא שונה לחלוטין באופיה ומלאת אתגרים מרובים, אתגרים שלא היו קיימים לפני המשבר. למעשה, הנביא מתמודד כאן עם הגאולה עצמה, שלעולם אינה נראית בתחילתה כמו גאולה, אלא מהווה אתגר מצד עצמו.
בואו ונדמיין את המציאות עליה מדבר ישעיהו. העולים מבבל לארץ ישראל, עוזבים אימפריה אדירה, עיר מפותחת בה משוקעים הגולים כבר עשרות שנים. העיר בבל שהנה אחת מן הלבבות הפועמים של האימפריה, מרכז כלכלי ודתי, מוחלפת בעבור ירושלים. ומה מגלים העולים?
הם רואים את ירושלים השבורה, עיר שאינה מזכירה את בירת ממלכת יהודה. עיר נטולת חומה, נטולת הגנה- עולם שלישי. שבי ציון חוזרים לארץ, רוב העולים שמגיעים לארץ אינם אנשים בעלי מעמד כלכלי גבוה, כנראה ההיפך הוא הנכון. אני מניח שרבים מן העולים שילבו רצון להתחלה חדשה, עם אידיאלים ותחושות משיחיות. ובהגיעם לארץ הם גילו שפשוט זה לא יהיה.
"ותאמר ציון עזבני יקוק ואדני שכחני התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך הן על כפים חקתיך חומתיך נגדי תמיד מהרו בניך מהרסיך ומחרביך ממך יצאו"
תחילת הנבואה של ישעיהו כמו מגיבה לתסכול של העולים שקוראים שכחנו השם. נבואות של ישעיהו מתמודדת עם הקושי של חזרה לעיר עזובה שנראה שימי תהילתה הנם מאחוריה.
ישעיהו מנבא שהמרסים והמחריבים של ירושלים ונראה הכוונה כאן היא לאדומים ולשומרנים שהתיישבו בירושלים אחרי החורבן, יעזבו את העיר. בימינו הפסוק הוצא מהקשרו והוא משמש כביטוי לכך שאלו שמביאים את החורבן הם חלק מאותה הקבוצה שחווה את החורבן. אך בהקשר דבריו של ישעיהו, ביטוי זה הוא ביטוי של נחמה. אחת מן החוויות הקשות ביותר היא לחיות בלית ברירה יחד עם האויב, יחד עם מי שגרם לך את הסבל. ישעיהו מנבא שהמהרסים והמחריבים יצאו מן גבולות העיר, ומי שיתקבצו יהיו בני ישראל.
ניתן גם לראות שיעשיהו מדבר על בניית חומות העיר- "חומתיך נגדי תמיד". אנו יודעים שבניית חומות העיר היתה תהליך מרובה קשיים בימיו של נחמיה. עימותים רבים נסובו סביב בניית החומה. למעשה, לקח זמן רב עד שהחומה הושלמה. לא נכנס פה לשאלה איך בדיוק מדבר ישעיהו על אירועים שיתרחשו שנים רבות אחרי חייו. מסיבות מאין אלו בחקר המקרא יש המדברים על שניים או שלושה נביאים שונים שנקראים ישעיהו שקובצו לספר אחד. אך המסר של ישעיהו הוא המרתק, ישנה הכרה שגאולה של ממש תתרחש, רק מתי שעם ישראל ישלים את התהליך של ישיבה במקום בטוח, במקום בו עם ישראל לא חש מאוים ושמקום זה יהיה חזרה בירושלים. החומה באה לסמל את ההגדרה העצמית שכה חשובה לעם ישראל ועל כן היציאה מן החומה של המהרסים והמחריבים היא מסמלת את קיבוץ את ישראל חזרה לעירם:
"שאי סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו לך חי אני נאם יקוק כי כלם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה כי חרבתיך ושממתיך וארץ הרסתיך כי עתה תצרי מיושב ורחקו מבלעיך עוד יאמרו באזניך בני שכליך צר לי המקום גשה לי ואשבה ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה גלה וסורה ואלה מי גדל הן אני נשארתי לבדי אלה איפה הם כה אמר אדני יקוק הנה אשא אל גוים ידי ואל עמים ארים נסי והביאו בניך בחצן ובנתיך על כתף תנשאנה והיו מלכים אמניך ושרותיהם מיניקתיך אפים ארץ ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו וידעת כי אני יקוק אשר לא יבשו קוי היקח מגבור מלקוח ואם שבי צדיק ימלט כי כה אמר יקוק גם שבי גבור יקח ומלקוח עריץ ימלט ואת יריבך אנכי אריב ואת בניך אנכי אושיע והאכלתי את מוניך את בשרם וכעסיס דמם ישכרון וידעו כל בשר כי אני יקוק מושיעך וגאלך אביר יעקב "
ישעיהו מנבא על היפוך המציאות, הגויים שחגגו עם חורבן הבית, יגורשו. השכול והגלמודות שהיו נחלת ישראל יעלמו. מלכים ושרים יעבדו את ישראל וישתחוו לעפר רגליהם. הקדוש ברוך הוא יריב את ריב עם ישראל, הקדוש ברוך הוא יגאל את ישראל בכך שהוא יכשיל את העריצים ואת רודפי ישראל. רודפי ישראל יהיו מלאים בצרות פנימיות- הדימוי הוא שהם יאכלו את הבשר של עצמם וישתו את הדם של עצמם. למעשה, האויבים של ישראל יקרסו מרוב מלחמות פנימיות.
חשוב שוב להזכיר את ההקשר של נבואת ישעיה. כפי שאמרנו, נבואתו של ישעיה עומדת בהקשר ישיר לחזרה של עם ישראל לירושלים. בתקופה בה נראה שהקשיים הם מרובים. שמנסים להשתקם מטראומה, שמנסים להשתקם מחורבן ובאותה תקופה נראה שלכולם מסביב קל יותר. שאולי היה עדיף להישאר בגלות, שיושבי הארץ שנכנסו אליה לאחר החורבן מנצחים וישראל נמקים.
דומה שלא רק החורבן הוא הבעיה, אלא היציאה ממנו, עזיבת הגלות אחרי הגאולה- זהו האתגר עמו מתמודד ישעיהו. וזוהי לבה של נבואת הנחמה של ישעיהו. לא על הגאולה, אלא על התהליך שיבוא בעקבותיה.
ישעיהו מפציר בעם ישראל לא להתייאש לנוכח הקשיים המרובים:
"כה אמר יקוק אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו הן בעונתיכם נמכרתם ובפשעיכם שלחה אמכם מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה הקצור קצרה ידי מפדות ואם אין בי כח להציל הן בגערתי אחריב ים אשים נהרות מדבר תבאש דגתם מאין מים ותמת בצמא אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם"
ישעיהו אומר לשומעים את נבואותיו, שאל לנו להתייאש, העונש שקבלנו לא היה מנותק מן המציאות, עם ישראל חטא ונענש. אך העונש לא ממשיך לעד, אלוקים המביש את הנהרות והקורע את הים (בגערתי אחריב ים), הוא זה שגואל את ישראל וגאולה זו היא אמתית, על אף הקשיים המתלווים אליה.
במידה מסויימת, נראה שבכך הנביא רואה את עקר ייעודו, לתווך לא רק את קושי החורבן, אלא את אתגרי הגאולה, בדיוק לשם כך הנביא מקבל מאת השם לשון לימודים, שדרכה הוא יכול לדבר עם העם:
"אדני יקוק נתן לי לשון למודים לדעת לעות את יעף דבר יעיר בבקר בבקר יעיר לי אזן לשמע כלמודים אדני יקוק פתח לי אזן ואנכי לא מריתי אחור לא נסוגתי גוי נתתי למכים ולחיי למרטים פני לא הסתרתי מכלמות ורק ואדני יקוק יעזר לי על כן לא נכלמתי על כן שמתי פני כחלמיש ואדע כי לא אבוש קרוב מצדיקי מי יריב אתי נעמדה יחד מי בעל משפטי יגש אלי הן אדני יקוק יעזר לי מי הוא ירשיעני הן כלם כבגד יבלו עש יאכלם מי בכם ירא יהוה שמע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נגה לו יבטח בשם יקוק וישען באלהיו הן כלכם קדחי אש מאזרי זיקות לכו באור אשכם ובזיקות בערתם מידי היתה זאת לכם למעצבה תשכבון"
ישעיהו מבין עד כמה נבואותו אינה פשוטה. לא קל לשמוע נבואה שעוסקת בתהליך, לא קל לשמוע נבואה שמנסה לעודד כאשר קשה. שהרי לא מדובר כאן בנבואת חורבן, אלא בנבואה שבאה לחזק, בנבואה שבאה לתת בטחון כאשר הבחירה של העם להשתתף בתהליך שיבת ציון נראית כהחלטה מוטעית. זהו אתגר של ממש. לכן ישעיהו רואה מדגיש שדבריו מגיעים מאת האלוקים, שהם תוצר של הבטחון שלו באלוקים. אך דבר זה אינו מספיק, לשם כך ישעיהו אף מגייס את אברהם אבינו ושרה אמנו, להצדקה של נקודת המבט התהליכית על פני התחושה הרגעית:
"שמעו אלי רדפי צדק מבקשי יהוה הביטו אל צור חצבתם ואל מקבת בור נקרתם הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו כי נחם יהוה ציון נחם כל חרבתיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן יהוה ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה"
אברהם אבינו מוזכר בדברי הנבואה כשבע פעמים, מתוכם ארבע פעמים על ידי ישעיה הנביא. שרה אמנו מוזכרת אך ורק פעם אחת אצל הנביאים, בהפטרה שלנו- שרה תחוללכם. דברי ישעיה עומדים ביחס לדברי יחזקאל:
"אחד היה אברהם וירש את הארץ"
אחדותו של אברהם והיותה של שרה מחוללתנו, באים להדגיש בדיוק את הנקודה עליה עמדנו. אברהם אבינו לא זכה לראות בעיניו את זרעו ככוכבי השמים לרוב. השניות הגדולה בין ההבטחות שקיבל אברהם לבין חייו מרובי הנסיונות והאכזבות אותם הוא מסיים אחרי עקידת יצחק כאדם שאשתו ובנו עוברים לגור למקום אחר ועוזבים אותו רק עם עבד ביתו דמשק אליעזר גרמו לכך שהנביאים מלמדים אותנו שעל אף חייו הלא פשוטים, אחד היה אברהם. החיים המורכבים שלו לא סותרים את הנבואות וההבטחות הגדולות. למעשה, חייו הן תחילת הגשמתן.
שרה ילדה ילד אחד וידעה נסיונות מרובים, חייה שכללו שני אירועי שבי, עקרות, עזיבת ביתה וגערה אלוקית על הצחוק בקרבה, גם הם לא נראים כמחול המחולל טובה. אך חייהם של אברהם ושרה, חיים שהם ראו בה את הפיכת הערבה, הפיכת איזור סדום ממקום שמזכיר את גן עדן, לחרבה, אברהם ושרה, שחיים שלמים דומה שלא היה להם מנוח, הם המצפן המנחה את עם ישראל. אברהם ושרה הם אלו שמלמדים את עם ישראל על החשיבות של חיים של תהליך היסטורי ולא חיים של מהלך רגעי.
ישעיהו בנבואה זו מחדש חידוש גדול ביחס לנחמה. הנחמה היא לא אקט, היא לא אירוע, היא לא התרחשות רגעית. אלא הנחמה היא תהליך.
סיפורי אגדות נגמרים ב "והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה". איוב לאחר הסערה של חייו, נולדים לו ילדים חדשים והוא זוכה מחדש בממונו ודומה שהמקרא רואה בכך סוף פסוק. אפילו נעמי, מוצגת כמי שחוותה גאולה על ידי הגאול ובן יולד לנעמי וסיפורה נגמר בצורה טובה.
אך כנראה הנחמה אינה אקט, הנחמה היא לא האירוע, אלא היא תהליך שמתמשך חיים שלמים. תהליך שהוא לא פשוט בדיוק כמו החיים של אברהם- שחי כל חייו תחת הצו האלוקי של לך-לך.
כי אחרי רגע הגאולה, אחרי החזרה לארץ, אחרי החזרה לירושלים, האתגר רק מתחיל ופתאום עם ישראל מבין שנחמה לא מגיעה בעקבות אירוע יחיד, גדול ככל שיהיה. חורבן הוא אקט בודד, נס הוא אקט בודד, אפילו גאולה יש לה ביטוי מעשי.
אבל נחמה זו ההתמדדות עם הפוסט טראומה, זה היכולת לחיות בלי שדי העבר והווה. זה הרבה פחות פשוט.
אולי זו הסיבה מדוע יש רק שלוש הפטרות של פורענות ושבע של נחמה. נחמה לוקחת זמן, לעיתים יותר מחיים שלמים. זהו המסר שמנסה להעביר הנביא בנבואה זו, מסר שאינו פשוט כלל.
