חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

“ההפטרה והמיתוס” הפטרת ראה – מיתוס משלנו, אבן הכדכד

מאת הרב אביע”ד סנדרס, מנהל השמה במכון למנהיגות הלכתית ע”ש סוזי ברדפילד ור”מ במדרשת או”ת לינדנבאום

אביע

הפטרת ראה, השלישית בהפטרות הנחמה. גם הפטרה זו באה מנבאותיו של ישעיהו. בהפטרה הראשונה לסדר הפטרות הנחמה, למדנו על מהות הנחמה עצמה, בהפטרה השניה של הפטרות הנחמה למדנו על הקושי שבנחמה, בהפטרה זו אנו נלמד על מה שהנחמה אמורה להביא לעולם- על התוצר של הנחמה שזורח מתוך הנחמה עצמה.

כך אומר הנביא:

“עניה סערה לא נחמה הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים שמתי כדכד שמשתיך ושעריך לאבני אקדח וכל גבולך לאבני חפץ וכל בניך למודי יקוק ורב שלום בניך בצדקה תכונני רחקי מעשק כי לא תיראי וממחתה כי לא תקרב אליך הן גור יגור אפס מאותי מי גר אתך עליך יפולה הן [הנה] אנכי בראתי חרש נפח באש פחם ומוציא כלי למעשהו ואנכי בראתי משחית לחבלה כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי יקוק וצדקתם מאתי נאם יקוק הוי כל צמא לכו למים ואשר אין לו כסף לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלוא כסף ובלוא מחיר יין וחלב למה תשקלו כסף בלוא לחם ויגיעכם בלוא לשבעה שמעו שמוע אלי ואכלו טוב ותתענג בדשן נפשכם הטו אזנכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם ואכרתה לכם ברית עולם חסדי דוד הנאמנים הן עד לאומים נתתיו נגיד ומצוה לאמים הן גוי לא תדע תקרא וגוי לא ידעוך אליך ירוצו למען יהוה אלהיך ולקדוש ישראל כי פארך”

דבריו של ישעיהו מלאים בשילוב הניגודים. בתחילת דבריו מדבר הנביא על חוסר הנחמה שמלווה את העניה- את עם ישראל. חוסר הנחמה מוצג כאן כמעין סערה פנימית, חוסר מנוח שמלווה את עם ישראל, אף אחרי החזרה לארץ ואולי אף אחרי ההתמודדות עם אתגרי השיבה.

מקורו של חוסר הנחת הנה כנראה בתחושה שישנה חוסר שלמות שאינהרטי למציאות, שאפילו אחרח הנחמה, המציאות עדין אינה מושלמת. העולם הוא מקום מלא ניגודים וכל עוד הוא מלא ניגודים, יש עדין פוטנציאל להתנגשות. פוטנציאל למלחמה וסבל. ומי ערב לכך שהניגודים יצליחו לשכון יחדיו? מי הוא הערב לכך שמה שהיא הוא לא מה שיהיה, שההיסטוריה היא אינה גלגל חוזר?

מי הוא הערב לכך שהגאולה אכן תהיה הגאולה האחרונה? שאחרי השיבה לא תהיה גלות?

את העניה, את עם ישראל מאוד קשה לנחם, כיוון שמה שהיא צריכה נחמה עליו היא עצם הסערה של המציאות, היא העובדה שהמציאות היא סוערת ופעם האדם, פעם עם ישראל, ימצא את עצמו למעלה ופעם למטה.

המענה לקושי זה של עם ישראל מתחיל עם אבנים. האבנים שהנם היסוד המוצק, האבנים שבהמשך הדרך ישובצו על חושן המשפט, להיות אבני זכרון לישראל. אבן הספיר האדמדמה, הפוך הכחלכל (כמו הנשים של ימי המקרא והבית השני שהיו כוחולות את עיניהין בפוך)- שכנראה זו אבן הנפוך המוכרת לנו מהפסוקים המדברים על יצירת החושן. השילוב בין הניגוד של האדום והכחול.

אך נוספת אליה אבן הכדכוד. ישיעיהו אומר שהכדכוד יהיה השמש שלנו- “שמתי כדכד שמשתיך”.

אבן הכדכד מוזכרת ביחזקאל כאבן שניתנה מארם לצור:

טז אֲרָם סֹחַרְתֵּךְ, מֵרֹב מַעֲשָׂיִךְ; בְּנֹפֶךְ אַרְגָּמָן וְרִקְמָה וּבוּץ, וְרָאמֹת וְכַדְכֹּד, נָתְנוּ, בְּעִזְבוֹנָיִךְ.

אך דומה שלאבן זו יש סגולה מיוחדת ביותר אם היא מאירה כמו השמש.

ובאמת, לאבן הכדכוד נקשרו כתרים רבים במדרשים. למען האמת, ניתן לקרוא לאבן הכדכד- מיתוס משלנו:

“וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד. ר’ יהושע בן לוי אמר אבני כדכודיה (יַהֲלֹם לפי תרגום יונתן לשמות כח יח; נֹפֶךְ לפי תרגום ירושלמי שם). ר’ יהושע בן לוי עמד עם אליהו זכור לטוב, ואמר לו: האם אין אדוני מראה לי את אותם אבני כדכוד שיהיו בזמן הגאולה? אמר לו: הן, הראן לו על ידי נס. מעשה בספינה אחת שהיתה מפרשת בים הגדול, והיתה כולה גויים והיה בה תינוק אחד יהודי, ובא עליה סער גדול בים, התגלה אליהו על אותו תינוק ואמר לו: לך בשליחותי אל ר’ יהושע בן לוי והראה לו את אותם אבני כדכוד, ואני אציל את הספינה בזכותך. אמר לו: ר’ יהושע בן לוי גדול הדור הוא ולא יאמין לי. אמר לו: אכן, אבל ענוותן הוא ויאמין לך. וכאשר תראה לו אותם לא תראה לו אותם לפני האנשים, אלא קח אותו למערה שרחוקה מלוד שלשה מיל, ותראה לו אותם שם. מיד נעשה לו נס ויצא משם בשלום. הלך אותו תינוק אל ר’ יהושע בן לוי ומצא אותו שהוא יושב בישיבה הגדולה של לוד. אמר לו: אדוני דבר של צנעה יש לי לומר לך. קם לו ר’ יהושע בן לוי, בואו ראו את ענוותנותו של ר’ יהושע בן לוי שהלך אחריו מהלך שלשה מיל ולא אמר לו מה אתה רוצה ממני. וכיוון שהגיעו למערה אמר לו: אדוני, אלו הם אבני הכדכוד. וכאשר ראה אותם הבהיקה המערה מאורם, והשליכן לארץ ונגנזו. שִׁמְשֹׁתַיִךְ. חומותייך.” (פסיקתא דרב כהנא מנדלבוים יח, ה)

במדרש מסופר על רבי יהושע בן לוי שביקש מאליהו לראות את אבן הכדכד וענה לו אליהו שרק בדרך נס ניתן לראותה. בכדי להראות את האבן הזו לרבי יהושע בן לוי הציל אליהו נער בספינה שחישבה להישבר ועל ספינה זו חוץ ממנו כולם בה היו נוכרים. אליהו הציל אליהו את הנער בכדי שיראה לרבי יהושע בן לוי האבנים. בדרך לא דרך התגלגל אותו הנער מספינה הטובעת למערה שרוחקה מרחק שלושה מילין מלוד, שם היה בית מדרשו של רבי יהושע הלוי. הנער הזמין את רבי יהושע בן לוי וכאשר הגיע רבי יהושע בן לוי בעקבות הנער לאותה המערה וראה את האבנים, האירו האבנים כל כך עד ששטפו את כל לוד בנהרה של אור. מאור זה נבהל רבי יהושע בן לוי והפיל את האבנים לארץ ומאז לא ניתן למצוא אותם.

במדרש אחר מסובר מה היא בדיוק אותה אבן הכדכד שמאירה באור כה גדול:

“ושמתי כדכד שמשתיך” – “אמר ר’ שמואל בר נחמני פליגי בה תרי מלאכי ברקיע ומאי ניהו מיכאל וגבריאל…חד אמר של שהם וחד אמר של ישפה. אמר להם הקב”ה יהון כְּדֵין וּכְדֵין” (ילקוט שמעוני תעח)

הכדכד היא השכנת השלום בין השוהם לבין הישפה, היא השלום המושכן בין המלאכים המתווכחים על טיב האור של הרקיע.

כמעט ניתן לשמוע את המדרש המפורסם שאנו אומרים על הפסוק ורב שלום בניך שמופיע גם הוא בהפטרתנו:

“אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר כל בניך למודי ה’ ורב שלום בניך, אל תקרי בניך אלא בוניך. שלום רב לאהבי תורתך ואין למו מכשול; יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך; למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך למען בית ה’ אלהינו אבקשה טוב לך;ה’ עז לעמו יתן ה’ יברך את עמו בשלום.”

מדרש זה המדבר על השלום שיכול להתרבות על ידי הניגודים, על ידי תלמידי החכמים שכאשר הם יודעים איך לבנות יחד, מתוך האבני בנין השונות של ההלכה, הם מרבים שלום בעולם. על רקע זה מובן המדרש על פסוק המופיע בהמשך – הוי כל צמא לכו למים ואומר המדרש המפורסם אין מים אלא תורה.

ברוח זו נמשכת הנבואה של ישעיהו, כלי האש, כלי המלחמה, כלי החבלה, הם עצמם פוטנציאל לא רק לקרב, אלא גם לשלום, השאלה היא איך משתמשים בהם. אותם כלים שנראים חסרי תקנה ומביאים להרג ורצח, יכולים להוביל לשלום, לצדק ולכינון הגאולה.

כך גם מה שהיווה מקור למתח בין עשירים לבין עניים, בין סוחרים לבין אלו שאין ידם משגת לקנות אוכל ואפילו תירוש, ינתן בחינם. יכול להיות עולם, אומר האלוקים, בן הצרכן אם הוא צריך, יכול לאכול ללא כסף ועדין החקלאי לא יפסיד.

זוהי ברית העולם שמבטיח הקדוש ברוך הוא. זוהי ברית של שלום, ברית שבה הניגודים נרתמים לטובת השגשוג וההצלחה.

ישעיהו מזכיר בנבואתו את דוד. מענין לראות שבנבואות הגדולות על הגאולה העתידה דוד כמעט ולא נזכר. יש בקרב חוקרי המקרא הטוענים שזאת משום שלא היתה ברורה היכולת לשקם את בית דוד בבית השני ולא רצו לכרוך את בשורת הגאולה בשיקום בית המלוכה.

אך ישעיהו כאן, כן מזכיר את דוד.

לעניות דעתי המסר שמחפש ישעיהו להעביר הנו שאותו דוד שלא זכה לבנות את בית השם כי ידיו דמים מלאו, דווקא הברית שנכרתה איתו, מלאת חסד היא. זו ברית של חסד- חסדי דוד הנאמנים. אותו דוד שהיה נגיד לאומים, לא בגלל הקרבות שלו נהיה כזה אלא בגלל החסד שבו.

הנביא ישעיה למעשה מתייחס בדבריו אלו אל הרצון של עם ישראל- בתיקון עולם. הנביא מבשר, שיבוא יום ומה שנראה כסותר וחולק, דווקא הנקודות שיש בהם מחלוקת, ירבו שלום בעולם. יהיה פשרה בין המלאכים, בין תלמידי החכמים, בין הסוחרים לקונים, בין החסד לבין המלוכה ועוד.

השלום ישכון.

נחמת הנביא היא לא לרגע זה, אלא היא באה להרגיע את הסערה ולומר לעניה, יבוא יום והסערה תתרפא, אולי לא היום, אולי לא עכשיו- אבל גדול הוא השלום וגדולה היא ההארה של אבן הכדכד.


לעמוד “ההפטרה והמיטוס”

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}