"ההפטרה והמיתוס" הפטרת שביעי של פסח – שירת האמונה של דוד המלך

מאת הרב אביע”ד סנדרס, מנהל השמה במכון למנהיגות הלכתית ע”ש סוזי ברדפילד ור”מ במדרשת או”ת לינדנבאום

הפטרת שביעי של פסח חושפת אותנו לשירתו הגדולה של דוד המלך. שירה זו משורר דוד כאשר הוא חש שהוא ניצל מאויביו. שירה זו מובאת על ידי מסדרי ההפטרות ביחס ישיר לשירת הים אליה אשר באה בעקבות קריעת ים סוף, מעמד שעל פי הכתוב התחולל בשביעי של פסח. שירתו של דוד היא אחת משש שירות שמוזכות בתנ"ך כשירה (שירת הים, שירת הבאר, שירת האזינו, שירת הכרם בישעיהו שירת הזונה שגם היא מופיעה בספר ישעיה. שירת דוד מופיעה עם שינויים קלים גם בתהילים יח בכותרת למנצח לעבד יקוק לדוד. בילקוט שמעוני נמנים עשר שירות, זאת על אף שלשון שירה מופיעה רק על השירות שנמנו לעיל: " עשר שירות הם: הראשונה במצרים, שנאמר: השיר יהיה לכם כליל התקדש חג. שנייה שנאמרה על הים, אז ישיר משה. שלישית, שנאמר על הבאר, שנאמר: אז ישיר ישראל. רביעית שאמר משה: ויהי ככלות משה לכתוב. חמישית, שאמר יהושע: אז ידבר יהושע. שישית, שאמרה דבורה וברק: ותשר דבורה וברק. שביעית, שאמר דוד: וידבר דוד לה'. שמינית, שאמר שלמה: אז אמר שלמה.תשיעית, שאמר יהושפט, שנאמר: וצאתו לפני החלוץ אומר הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. ואחד לעתיד לבא, שנאמר: שירו לה' שיר חדש תהלתו בקהל חסידים. שכל השירות שעברו קרויות בלשון נקבה, כשם שהנקבה יולדת, כך התשועות שעברו היו אחריהם שעבוד. אבל התשועה העתידה לבא קרויה לשון זכר, שאין אחריה שעבוד, שנאמר: ישראל נושע בה' תשועת עולמים." השירה של דוד היה השבעית- מספר המסמל הטבע ולא סתם מנה את בעל המדרש דווקא במספר השביעי. השירה של ההפטרה שלנו באה לאחר סיום מלחמותיו של דוד וכנראה דוד נושא אותה כאשר הוא כבר זקן בסוף ימיו. א וַיְדַבֵּר דָּוִד לַיקוָק אֶת-דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיוֹם הִצִּיל יְהוָה אֹתוֹ מִכַּף כָּל-אֹיְבָיו וּמִכַּף שָׁאוּל. ב וַיֹּאמַר יְקוָק סַלְעִי וּמְצֻדָתִי ומְפַלְטִי-לִי. ג אֱלֹקי צוּרִי אֶחֱסֶה-בּוֹ מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי מִשְׂגַּבִּי וּמְנוּסִי מֹשִׁעִי מֵחָמָס תֹּשִׁעֵנִי. ד מְהֻלָּל אֶקְרָא יְקוָק וּמֵאֹיְבַי אִוָּשֵׁעַ. ה כִּי אֲפָפֻנִי מִשְׁבְּרֵי-מָוֶת נַחֲלֵי בְלִיַּעַל יְבַעֲתֻנִי. ו חֶבְלֵי שְׁאוֹל סַבֻּנִי קִדְּמֻנִי מֹקְשֵׁי-מָוֶת. ז בַּצַּר-לִי אֶקְרָא יְקוָק וְאֶל-אֱלֹהַי אֶקְרָא וַיִּשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלִי וְשַׁוְעָתִי בְּאָזְנָיו.ח ותגעש (וַיִּתְגָּעַשׁ) וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ מוֹסְדוֹת הַשָּׁמַיִם יִרְגָּזוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ כִּי-חָרָה לוֹ. ט עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ וְאֵשׁ מִפִּיו תֹּאכֵל גֶּחָלִים בָּעֲרוּ מִמֶּנּוּ. י וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד וַעֲרָפֶל תַּחַת רַגְלָיו. יא וַיִּרְכַּב עַל-כְּרוּב וַיָּעֹף וַיֵּרָא עַל-כַּנְפֵי-רוּחַ. יב וַיָּשֶׁת חֹשֶׁךְ סְבִיבֹתָיו סֻכּוֹת חַשְׁרַת-מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים. יג מִנֹּגַהּ נֶגְדּוֹ בָּעֲרוּ גַּחֲלֵי-אֵשׁ. יד יַרְעֵם מִן-שָׁמַיִם יְקוָק וְעֶלְיוֹן יִתֵּן קוֹלוֹ. טו וַיִּשְׁלַח חִצִּים וַיְפִיצֵם בָּרָק ויהמם (וַיָּהֹם). טז וַיֵּרָאוּ אֲפִקֵי יָם יִגָּלוּ מֹסְדוֹת תֵּבֵל בְּגַעֲרַת יְקוָק מִנִּשְׁמַת רוּחַ אַפּוֹ. יז יִשְׁלַח מִמָּרוֹם יִקָּחֵנִי יַמְשֵׁנִי מִמַּיִם רַבִּים.יח יַצִּילֵנִי מֵאֹיְבִי עָז מִשֹּׂנְאַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִּי. יט יְקַדְּמֻנִי בְּיוֹם אֵידִי וַיְהִי יְקוָק מִשְׁעָן לִי. כ וַיֹּצֵא לַמֶּרְחָב אֹתִי יְחַלְּצֵנִי כִּי-חָפֵץ בִּי. כא יִגְמְלֵנִי יְקוָק כְּצִדְקָתִי כְּבֹר יָדַי יָשִׁיב לִי. כב כִּי שָׁמַרְתִּי דַּרְכֵי יְקוָק וְלֹא רָשַׁעְתִּי מֵאֱלֹהָי. כג כִּי כָל-מִשְׁפָּטָו לְנֶגְדִּי וְחֻקֹּתָיו לֹא-אָסוּר מִמֶּנָּה. כד וָאֶהְיֶה תָמִים לוֹ וָאֶשְׁתַּמְּרָה מֵעֲו‍ֹנִי. כה וַיָּשֶׁב יְקוָק לִי כְּצִדְקָתִי כְּבֹרִי לְנֶגֶד עֵינָיו. כו עִם-חָסִיד תִּתְחַסָּד עם-גִּבּוֹר תָּמִים תִּתַּמָּם. כז עִם-נָבָר תִּתָּבָר וְעִם-עִקֵּשׁ תִּתַּפָּל. כח וְאֶת-עַם עָנִי תּוֹשִׁיעַ וְעֵינֶיךָ עַל-רָמִים תַּשְׁפִּיל. כט כִּי-אַתָּה נֵירִי יְקוָק וַיקוָק יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי. ל כִּי בְכָה אָרוּץ גְּדוּד בֵּאלֹהַי אֲדַלֶּג-שׁוּר. לא הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ אִמְרַת יְקוָק צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ. לב כִּי מִי-אֵל מִבַּלְעֲדֵי יְקוָק וּמִי צוּר מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהֵינוּ. לג הָאֵל מָעוּזִּי חָיִל וַיַּתֵּר תָּמִים דרכו (דַּרְכִּי). לד מְשַׁוֶּה רגליו (רַגְלַי) כָּאַיָּלוֹת וְעַל בָּמֹתַי יַעֲמִדֵנִי. לה מְלַמֵּד יָדַי לַמִּלְחָמָה וְנִחַת קֶשֶׁת-נְחוּשָׁה זְרֹעֹתָי. לו וַתִּתֶּן-לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ וַעֲנֹתְךָ תַּרְבֵּנִי. לז תַּרְחִיב צַעֲדִי תַּחְתֵּנִי וְלֹא מָעֲדוּ קַרְסֻלָּי. לח אֶרְדְּפָה אֹיְבַי וָאַשְׁמִידֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד-כַּלּוֹתָם. לט וָאֲכַלֵּם וָאֶמְחָצֵם וְלֹא יְקוּמוּן וַיִּפְּלוּ תַּחַת רַגְלָי. מ וַתַּזְרֵנִי חַיִל לַמִּלְחָמָה תַּכְרִיעַ קָמַי תַּחְתֵּנִי. מא וְאֹיְבַי תַּתָּה לִּי עֹרֶף מְשַׂנְאַי וָאַצְמִיתֵם. מב יִשְׁעוּ וְאֵין מֹשִׁיעַ אֶל-יְקוָק וְלֹא עָנָם. מג וְאֶשְׁחָקֵם כַּעֲפַר-אָרֶץ כְּטִיט-חוּצוֹת אֲדִקֵּם אֶרְקָעֵם. מד וַתְּפַלְּטֵנִי מֵרִיבֵי עַמִּי תִּשְׁמְרֵנִי לְרֹאשׁ גּוֹיִם עַם לֹא-יָדַעְתִּי יַעַבְדֻנִי. מה בְּנֵי נֵכָר יִתְכַּחֲשׁוּ-לִי לִשְׁמוֹעַ אֹזֶן יִשָּׁמְעוּ לִי. מו בְּנֵי נֵכָר יִבֹּלוּ וְיַחְגְּרוּ מִמִּסְגְּרוֹתָם. מז חַי-יְקוק ובָרוּךְ צוּרִי וְיָרֻם אֱלֹהֵי צוּר יִשְׁעִי. מח הָאֵל הַנֹּתֵן נְקָמֹת לִי וּמֹרִיד עַמִּים תַּחְתֵּנִי. מט וּמוֹצִיאִי מֵאֹיְבָי וּמִקָּמַי תְּרוֹמְמֵנִי מֵאִישׁ חֲמָסִים תַּצִּילֵנִי. נ עַל-כֵּן אוֹדְךָ יְקוָק בַּגּוֹיִם וּלְשִׁמְךָ אֲזַמֵּר. נא מגדיל (מִגְדּוֹל) יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה-חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד-עוֹלָם. אין ספק שלב השירה מופיע בפסוקים כא- לב, בפסוקים אלו דוד מעמיד בסיס תיאלוגי למי מגיעה תשועת השם. למי שמחפש מקבילות בשירה, ניתן לשים לב לההקבלות הרבות שמצויות בין שני חלקי השירה- תקבולת שניתן לכנות אותה מנורה, כאשר פסוק כג, ניצב כציר האמצעי. דוד המלך מעיד על עצמו: כִּי כָל-מִשְׁפָּטָו לְנֶגְדִּי וְחֻקֹּתָיו לֹא-אָסוּר מִמֶּנָּה. זוהי אחת מן התקבולות הידועות בתנ"ך ורק בגלל מובהקתה נראה חלק ממנה: א וַיְדַבֵּר דָּוִד לַיקוָק – נ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד-עוֹלָם.ג מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי – נא מגדיל (מִגְדּוֹל) יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹג מֹשִׁעִי מֵחָמָס תֹּשִׁעֵנִי – מט מֵאִישׁ חֲמָסִים תַּצִּילֵנִיד מְהֻלָּל אֶקְרָא יְקוָק וּמֵאֹיְבַי אִוָּשֵׁעַ – מט וּמוֹצִיאִי מֵאֹיְבָי וּמִקָּמַי תְּרוֹמְמֵנִיז וַיִּשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלִי – מה לִשְׁמוֹעַ אֹזֶן יִשָּׁמְעוּ לִיח ותגעש (וַיִּתְגָּעַשׁ) וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ- מג וְאֶשְׁחָקֵם כַּעֲפַר-אָרֶץי וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד וַעֲרָפֶל תַּחַת רַגְלָיו- לט וָאֲכַלֵּם וָאֶמְחָצֵם וְלֹא יְקוּמוּן וַיִּפְּלוּ תַּחַת רַגְלָייד יַרְעֵם מִן-שָׁמַיִם יְקוָק וְעֶלְיוֹן יִתֵּן קוֹלוֹ – לו וַתִּתֶּן-לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָטו וַיִּשְׁלַח חִצִּים וַיְפִיצֵם בָּרָק ויהמם (וַיָּהֹם)- לה מְלַמֵּד יָדַי לַמִּלְחָמָה וְנִחַת קֶשֶׁת-נְחוּשָׁה זְרֹעֹתָייח יַצִּילֵנִי מֵאֹיְבִי עָז מִשֹּׂנְאַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִּי- לג הָאֵל מָעוּזִּי חָיִלכא יִגְמְלֵנִי יְקוָק כְּצִדְקָתִי כְּבֹר יָדַי יָשִׁיב לִי – כה וַיָּשֶׁב יְקוָק לִי כְּצִדְקָתִי כְּבֹרִי לְנֶגֶד עֵינָיוכב כִּי שָׁמַרְתִּי דַּרְכֵי יְקוָק וְלֹא רָשַׁעְתִּי מֵאֱלֹהָי- כד וָאֶהְיֶה תָמִים לוֹ וָאֶשְׁתַּמְּרָה מֵעֲו‍ֹנִי כפי שכבר כתבתי, לב השירה הנה אמירתו של דוד שמבין שהעובדה שהוא יצא מנצח במלחמותיו הנה רק בגלל שהוא שומר על חוקי האלוקים ומשפטי האלוקים הם כנגד עיניו. בשירת דוד ניתן לראות שהשם ממש יוצא למלחמה לאחר שדוד קורא לו. כוחות הטבע- הברקים, הים, המים, הערפל, השמים- יוצאים למלחמה יחד עם דוד המלך- בעבורו ובעבור עם ישראל, ואפילו בעימות שלו אל מול שאול. השם מתואר כרוכב על הכרובים כאשר הוא יוצא למלחמה. גם על הים אומר המדרש נגלה השם כבחור יוצא למלחמה את הקשר בין משה שעושה את הניסים על הים לבין דוד מגולם בשורש מ.ש.י דוד מספר שהשם משה אותו ממים רבים: יז יִשְׁלַח מִמָּרוֹם יִקָּחֵנִי יַמְשֵׁנִי מִמַּיִם רַבִּים. ואילו על משה רבינו נאמר : י וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד, וַתְּבִאֵהוּ לְבַת-פַּרְעֹה, וַיְהִי-לָהּ, לְבֵן; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, מֹשֶׁה, וַתֹּאמֶר, כִּי מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ. העובדה שדוד בוחר להכניס את שאול לליווי האלוקי אותו בעת מלחמותיו היא תמוהה, אנו רואים מכאן שלא רק את מלחמות ישראל מונה דוד, אלא גם את המלחמות האישיות שלו ואף את התקופה הבאמת קשה בה הוא נרדף על ידי שאול משיח השם, מלך ישראל. נקודה נוספת שיש לעמוד עליה היא שבעוד שירת הים מבטאת נס המשנה את הטבע, נס שברור מתיאורו במקרא שיד אלוקים נמצאת בו ומשנה את סדרי המציאות, דוד רואה את יד השם במהלך החיים שלו עצמם אך הוא מתאר אותה כעוצמה של התגלות מוחלטת של האלוקים- בדומה לניסי משה, בדומה לניסי ההתגלות על הים. זוהי הסתכלות רטרוספקטיבית, דוד מנתח את כלל חייו בתור התגלות אחת ארוכה של אלוקים שנלחם את מלחמותיו יחד עמו. בכלל, התנ"ך לא מספר לנו על ניסים מרובים שארעו לדוד המלך. ניצחונותיו של דוד הם תמיד על גבול הניסי אך אין בהם נס גלוי. בתפיסות האליליות המלך לוחם את מלחמותיו של האל הפורש עליו חסות. ישנם פסלים רבים המראים את רעמסס תחת האל הורוס. רעמסס תחת חסותו של הורוס ומכוחו כל כיבושיו. המלך הוא ידו הארוכה של האל ואף מסמל אותו. כמובן, פסלים אלו נוצרו לאחר ניצחונותיו של המלך (רמעסס היה כובש עצום) ומתארים על ידי כך את גדולת האליל והמלך בן חסותו. אך תפיסת המקרא היא שונה. המטרה של ירידת מרכבת האלוקות היא בעבור העם, ובמקרה של השירה שלנו בעבור דוד. על הים הקדוש ברוך הוא נלחם את כל המלחמה בשבילנו, אך ככל שהזמן מתקדם והעם מגיע יותר ויותר למקומו, מתואר האלוקים כיוצא מתוך הסערה אך כל המלחמות בפועל הנם המלחמות של דוד המלך. דוד מסוגל לראות את השם איש מלחמה, בכל חלק מחייו על אף שנראה שהוא מנצח את מלחמותיו בדרכו שלו. דוד אף רואה את השם רוכב הכרובים מגיע למלחמותיו, למלחמות עם ישראל- הוא מתאר התגלות ברמת מעשה המרכבה, ברמת סיני, ברמת קריעת ים סוף- זאת על אף שחייו אינם מרוצפים בניסים. הקשר בין שני השירות, ההקבלה שנעשית בשירה בין דוד למשה, מלמדת שעל אף ההבדל העצום של הנהגת איש המלחמה של הקדוש ברוך הוא על הים והנהגה זו בחיי דוד- היא נחווית על ידי דוד המלך כאותה הנהגה. הגילוי הרטרוספקטיבי של דוד על חייו- בעיני דוד עוצמתי בדיוק כמו קריעת ים סוף. לכן בלב השירה מופיעה אמונתו של דוד- דבקותו בקדוש ברוך הוא והליכה אחר חוקיו. דוד מזהה שההליכה אחר החוקים והמשפטים היא זו אשר מביאה את האלוקים למחנה, היא זו אשר מביאה את האלוקים לתוך מלחמותיו. האמונה שלו והדבקות בה הם המנכיחות את האלוקות בחייו וחייו הופכים להיות בעיניו, כחיים המלווים תמידית על ידי האלוקים. אולי דוד בוחר על ידי אמונתו לראות את אלוקים נלחם יחד עמו, אך ראיה זו מבחינתו אינה משתמעת לשני פנים. בשירת הים אנו מתוודעים לאלוקים הנלחם עבור ישראל- על ידי נס המזעזע את העולם כולו (כדברי המדרש המפורסם על הנאמר ויחד יתרו). שירת דוד מגלמת את דוד הנלחם, ואת אמונתו שהוא נלחם יחד עם האלוקים. החידוש הגדול בשירתו של דוד, בהכנסתה לתוך תהילים ובחיבורה לשירת הים, הנה ההבנה ששירה נאמרת כניתוח של החיים עצמם, שירת האמונה של דוד, שירה על חיים שגם שהיה בהם כשלונות לא מועטים, מבחינת דוד מרכבתו של האלוקים נלחמה יחד עמו. אין פה הודאה על נצחון רגעי, אלא הבנה של דוד שכמו שהוא שמר על חוק השם בצורה נצחית, כך מבחינתו, האלוקים ליווה אותו בצורה נצחית. זוהי תפיסה דתית ייחודית איך תופסים את הליווי של האלוקים, איך מנכיחים את האלוקים במציאות עם התורה והמצווה ואיך מזהים את נוכחות האלוקים לא ברגע הנצחון, אלא בניתוח ההיסטורי ארוך הטווח. שירת הים היא שירת הנצחון, שירת דוד היא שירת האמונה וזו כרוכה בזו.

לעמוד "ההפטרה והמיטוס"

תאריך פרסום:

אפריל 1, 2021

תגים

מאגר תורני חינוכי, פרשת השבוע, ההפטרה והמיתוס

פוסטים אחרונים

מאגר תורני חינוכי

"ההפטרה והמיתוס" הפטרת שביעי של פסח – שירת האמונה של דוד המלך

פוסטים אחרונים

״שליחות בפרשה״ – פרשת וזאת הברכה, פארה ואורי פש, ניו אינגלנד

אוריית השבוע: שמחת תורה התשפ"ד

"ונהר יוצא מעדן" – מבית מדרשת או"ת לינדנבאום: חג הסוכות

מחנים בקצרה: סוכות התשפ"ד

הצטרפו לניוזלטר

עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים

אודות

פרסומים

מוסדות ותוכניות

הצטרפו לניוזלטר