"ההפטרה והמיתוס" הפטרת שבת החודש – ממקדש מלך למקדש נשיא

מאת הרב אביע”ד סנדרס, מנהל השמה במכון למנהיגות הלכתית ע”ש סוזי ברדפילד ור”מ במדרשת או”ת לינדנבאום

הפטרת שבת החודש הנה פרקים מה- מו של ספר יחזקאל ובה יחזקאל מדבר על תרומת הקרקע לבניית ירושלים העתידית. בעיר זו יש רצועה ששייכת לכהנים, רצועה ששיכת ללווים עיר שייכת לכל השבטים ובליבה המקדש, ליד המקדש גם נמצאת לשכת הנשיא. תיאור העיר העתידית מופיע בעקר בפרק מח והפרקים בהפטרה שלנו הנם הקדמה לקראת בנית עיר זו שמהווה את היהלום שבכתר של נבואת יחזקאל העתידית. בהמשך הפרק ישנו עיסוק בעבודה בפועל של המקדש, תוך כדי דגש על עבודת "נשיאי ישראל" וחניכת המקדש באחד לחודש הראשון- הרי הוא ראש חודש ניסן. ומדברי יחזקאל עולה שהמקדש העתידי יחנך בא' ניסן ראשון לחודשי השנה. מעמד נשיאי ישראל בתורה הנו מורכב. ביציאה ממצרים אנו לא שומעים על נשיאי ישראל אלא על משה והזקנים. לאחר חטא עגל עלה גם מעמד הכהונה בפרט ושבט לוי בכלל. משה בונה את אהל מועד – מחוץ למחנה והנהגתו הופכת להיות הנהגה מבחוץ. לאחר חטא קברות התאווה משה מבקש עזרה בהנהגה וכך נסמכים שבעים הזקנים. שבעים הזקנים הנם חלק מן ההנהגה המסורתית של העם שכבר נפגשו עם משה בעת חזרתו למצרים, עם ישראל מכיר את ההנהגה הזו. הזקנים אף עולים עם משה להר במעמד הר סיני, אך לאחר חטא העגל הנהגתם נפגמת. כמובן, שיא הפרשיה הנה נבואתם של אלדד ומידד אשר מתנבאים בתוך המחנה וכך אנו למדים על הקריאה הפנימית של עם ישראל שההנהגה תהיה לא רק מחוץ למחנה אלא גם כחלק אורגנילי ממנו. במקביל להנהגת הזקנים אנו שומעים על הנהגת הנשיאים. במצרים אנו לא שומעים על נשיאי השבטים ובכלל על המערכת השבטית מלבד לשבט לוי- שכנראה שמר על ייחודו בזמן השעבוד. רק לאחר היציאה ממצרים אנו נתקלים בנשיאי ישראל. אך נשיאים אלו נופלים פעם אחר פעם בהנהגתם במדבר- הנפילה המוכרת ביותר היא בחטא המרגלים. אך גם בפעמים אחרות ניכר שהם לא מצליחים להנהיג את העם והעם כל פעם חוזר שקשה לו למשה רבינו. ניתן גם לשים לב שבמהלך השנתיים הראשונות של ישראל במדבר, שמות הנשיאים מתחלפים מה שמלמד על המעמד הרעוע של הנשיאים, שכנראה הוחלפו במדבר. כנרמז קודם, לפני חטא המרגלים בו היתה מחשבה שכבר צועדים לארץ ישראל, ממונים נשיאים חדשים, אך בחטא המרגלים מתברר שהעם לא בשל ונשיאי ישראל כנציגי העם לא בשלים לכניסה לארץ והם נדחקים הצידה לטובת הנהגתו הבלעדית של משה במדבר ואז של יהושע. אך הפעם המרכזית בה הנשיאים אכן זרחו היתה בחנוכת המשכן, שם הם הביאו את אבני העדות שמסמלים את הקשר של ישראל אל האלוקים, אבני הזכרון על חושן המשפט. לאחר הכניסה לארץ אנו לא שומעים רבות על נשיאי השבטים. גם אם מוסד זה אכן קיים, דומה שהנהגתו מתפוגגת. ישנם ניצבים בימי שלמה, יש שופטים בתקופת השופטים ובמעשה פילגש בגבעה נראה שגם יש הנהגות שבטיות, אך אנו שומעים רבות על זקני השבטים כמייצגי השבט ולא שומעים על נשיאי השבטים. המלוכה, הנבואה והכהונה דוחקים את הנשיאים ואת הייצוג השבטי- ויש בהם מגמה של האחדה של העם לחטיבה אחת ובהמשך לשתי ממלכות. מענין לראות שיחזקאל בעת תארו את העיר העתידית ואת המקדש השוכן במרכזה מחזיר את מעמד הנשיא לכנו. הנביא מזהיר את הנשיאים מפני שחיתות ומפני שוחד ומיד לאחר הדיון בתרומת הנשיאים למקדש העתידי, הנביא יחזקאל מספר לנו על חיטוא המקדש על ידי הכהן שמתרחש באחד לחודש הראשון, שהנו ראש השנה למלכים. וכך נאמר ביחזקאל מה-מו: ט כֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֣י יְקוִ֗ק רַב־לָכֶם֙ נְשִׂיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל חָמָ֤ס וָשֹׁד֙ הָסִ֔ירוּ וּמִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה עֲשׂ֑וּ הָרִ֤ימוּ גְרֻשֹֽׁתֵיכֶם֙ מֵעַ֣ל עַמִּ֔י נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְקוִֽק׃ י מֹֽאזְנֵי־צֶ֧דֶק וְאֵֽיפַת־צֶ֛דֶק וּבַת־צֶ֖דֶק יְהִ֥י לָכֶֽם׃ יא הָֽאֵיפָ֣ה וְהַבַּ֗ת תֹּ֤כֶן אֶחָד֙ יִֽהְיֶ֔ה לָשֵׂ֕את מַעְשַׂ֥ר הַחֹ֖מֶר הַבָּ֑ת וַֽעֲשִׂירִ֤ת הַחֹ֨מֶר֙ הָֽאֵיפָ֔ה אֶל־הַחֹ֖מֶר יִֽהְיֶ֥ה מַתְכֻּנְתּֽוֹ׃ יב וְהַשֶּׁ֖קֶל עֶשְׂרִ֣ים גֵּרָ֑ה עֶשְׂרִ֨ים שְׁקָלִ֜ים חֲמִשָּׁ֧ה וְעֶשְׂרִ֣ים שְׁקָלִ֗ים עֲשָׂרָ֤ה וַֽחֲמִשָּׁה֙ שֶׁ֔קֶל הַמָּנֶ֖ה יִֽהְיֶ֥ה לָכֶֽם׃… טז כֹּ֚ל הָעָ֣ם הָאָ֔רֶץ יִֽהְי֖וּ אֶל־הַתְּרוּמָ֣ה הַזֹּ֑את לַנָּשִׂ֖יא בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ יז וְעַֽל־הַנָּשִׂ֣יא יִֽהְיֶ֗ה הָֽעוֹל֣וֹת וְהַמִּנְחָה֮ וְהַנֵּסֶךְ֒ בַּֽחַגִּ֤ים וּבֶֽחֳדָשִׁים֙ וּבַשַּׁבָּת֔וֹת בְּכָֽל־מוֹעֲדֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל הֽוּא־יַעֲשֶׂ֞ה אֶת־הַֽחַטָּ֣את וְאֶת־הַמִּנְחָ֗ה וְאֶת־הָֽעוֹלָה֙ וְאֶת־הַשְּׁלָמִ֔ים לְכַפֵּ֖ר בְּעַ֥ד בֵּֽית־יִשְׂרָאֵֽל׃ {ס} יח כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְקוִק בָּֽרִאשׁוֹן֙ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֔דֶשׁ תִּקַּ֥ח פַּר־בֶּן־בָּקָ֖ר תָּמִ֑ים וְחִטֵּאתָ֖ אֶת־הַמִּקְדָּֽשׁ׃ יט וְלָקַ֨ח הַכֹּהֵ֜ן מִדַּ֣ם הַֽחַטָּ֗את וְנָתַן֙ אֶל־מְזוּזַ֣ת הַבַּ֔יִת וְאֶל־אַרְבַּ֛ע פִּנּ֥וֹת הָֽעֲזָרָ֖ה לַמִּזְבֵּ֑חַ וְעַ֨ל־מְזוּזַ֔ת שַׁ֖עַר הֶֽחָצֵ֥ר הַפְּנִימִֽית׃ כ וְכֵ֤ן תַּֽעֲשֶׂה֙ בְּשִׁבְעָ֣ה בַחֹ֔דֶשׁ מֵאִ֥ישׁ שֹׁגֶ֖ה וּמִפֶּ֑תִי וְכִפַּרְתֶּ֖ם אֶת־הַבָּֽיִת׃ כא בָּֽ֠רִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ לַחֹ֔דֶשׁ יִֽהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם הַפָּ֑סַח חָ֕ג שְׁבֻע֣וֹת יָמִ֔ים מַצּ֖וֹת יֵֽאָכֵֽל׃ כב וְעָשָׂ֤ה הַנָּשִׂיא֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא בַּֽעֲד֕וֹ וּבְעַ֖ד כָּל־עַ֣ם הָאָ֑רֶץ פַּ֖ר חַטָּֽאת׃ כג וְשִׁבְעַ֨ת יְמֵֽי־הֶחָ֜ג יַֽעֲשֶׂ֧ה עוֹלָ֣ה לַֽיהוָ֗ה שִׁבְעַ֣ת פָּ֠רִים וְשִׁבְעַ֨ת אֵילִ֤ים תְּמִימִם֙ לַיּ֔וֹם שִׁבְעַ֖ת הַיָּמִ֑ים וְחַטָּ֕את שְׂעִ֥יר עִזִּ֖ים לַיּֽוֹם׃ כד וּמִנְחָ֗ה אֵיפָ֥ה לַפָּ֛ר וְאֵיפָ֥ה לָאַ֖יִל יַֽעֲשֶׂ֑ה וְשֶׁ֖מֶן הִ֥ין לָֽאֵיפָֽה׃ כה בַּשְּׁבִיעִ֡י בַּֽחֲמִשָּׁה֩ עָשָׂ֨ר י֤וֹם לַחֹ֨דֶשׁ֙ בֶּחָ֔ג יַֽעֲשֶׂ֥ה כָאֵ֖לֶּה שִׁבְעַ֣ת הַיָּמִ֑ים כַּֽחַטָּאת֙ כָּֽעֹלָ֔ה וְכַמִּנְחָ֖ה וְכַשָּֽׁמֶן. מענין לראות שיחזקאל עובר מלדבר על נשיאי ישראל ופעולתם- לפעולה של "הנשיא". יחזקאל מכנה בשם נשיא את מלכי ישראל ואפילו את דוד המלך, גיבור התנ"ך, המלך האידיאלי, אף אותו הוא מכנה נשיא ולא מלך, כך ביחזקאל לד: כ לָכֵן, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקוִק–אֲלֵיהֶם: הִנְנִי-אָנִי–וְשָׁפַטְתִּי בֵּין-שֶׂה בִרְיָה, וּבֵין שֶׂה רָזָה. כא יַעַן, בְּצַד וּבְכָתֵף תֶּהְדֹּפוּ, וּבְקַרְנֵיכֶם תְּנַגְּחוּ, כָּל-הַנַּחְלוֹת–עַד אֲשֶׁר הֲפִיצוֹתֶם אוֹתָנָה, אֶל-הַחוּצָה. כב וְהוֹשַׁעְתִּי לְצֹאנִי, וְלֹא-תִהְיֶינָה עוֹד לָבַז; וְשָׁפַטְתִּי, בֵּין שֶׂה לָשֶׂה. כג וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיהֶם רֹעֶה אֶחָד, וְרָעָה אֶתְהֶן–אֵת, עַבְדִּי דָוִיד; הוּא יִרְעֶה אֹתָם, וְהוּא-יִהְיֶה לָהֶן לְרֹעֶה. כד וַאֲנִי יְקוָק, אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים, וְעַבְדִּי דָוִד, נָשִׂיא בְתוֹכָם: אֲנִי יְקוק, דִּבַּרְתִּי. אין זה אומר שאין יחזקאל משתמש בכינוי מלך, אך הרב יצחק לוי טוען שהכינוי מלך מתייחס להנהגה של לפני החורבן, אך לאחר החורבן השימוש הוא במיוחד בכינוי נשיא.הרבנית טובה גנזל עומדת על כך שהנשיא הוא גדר מחודש תחליף למלך שתפקידו יהיה "תיווך בין השם ועמו" (מופיע בשיעורים על ספר יחזקאל בבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון), מושבו במקום המקדש והוא מביא קורבנות. זה לא הבדל סמנטי גרידא. ישנו הבדל משמעותי בין הנהגה נשיאותית להנהגה מלכותית. הרעיון שעומד מאחורי המלוכה הנה המלך במרכז. המלך הוא הדמות עליה כולם מסתכלים וכולם ממוקדים בה. המלך בימי עבר הוא תחליף האל, או האל מצד עצמו (במקומות מסוימים), הוא מרכז העולם. תפיסה מלוכנית לכאורה מתאימה לאנשים שמאמינים באל גדול, המלך הוא גדול מהחיים ושואב את כוחו מאל גדול. מלך גדול כזה הנו מלך שעל פי האמונה האלילית אחראי על כוחות הטבע, מייצג את רובד ההנהגה והוא זה שנמצא במקדש של האל. לעומת זאת התפיסה השבטית מתאימה לתפיסה האנמסטית, של אלים קטנים, משפחתיים, מקומיים. לא אלוקים גדולים- אלא משהו אינטימי ומשפחתי שדרך הפניה אליהם הינה, אינטימית ומשפחתית וייחודית לכל משפחה ומשפחה. יחזקאל מחזיר את השבטיות למרכז הבמה על אף שהיא נכשלה בעם ישראל פעם אחר פעם. אמנם גם מוסד המלוכה לא היה הצלחה גדולה, אבל יש מלכים נאמנים כמו דוד שהפכו להיות הסמל של עם ישראל ולמרות זאת יחזקאל בוחר בנשיא. נראה שיחזקאל מבין שבהתחלה החדשה, של היום הראשון בחודש הראשון של המקדש העתידי, גם מושג המקדש הולך לעבור שינוי. לא עוד מקדש מלך- עיר מלוכה, שבה דרך הפניה לאלוקים היא אחת, אלא מקדש השייך לכל השבטים בעיר השבטים אשר שייכת לכל השבטים. הנשיאים הם נציגי השבטים, שמדברים בשפה של כל שבט ושבט, שמייצגים את האופי המיוחד של כל שבט ומהווים את נציגי השבט בשולחן ההנהגה (ולכן הם מוזהרים על השחיתות). בעיר מעין זו- עיר אשר שייכת לכלל השבטים, יש מקדש אחד אך דרכים מרובות של התייחסות אליו, לא רק דרך המלך. הגאולה העתידית, הזמן העתידי שיתחיל בא' ניסן, יהיה הזמן השבטי שמונהג על ידי נשיא ישראל שיונק מכוחם של נשיאי ישראל. העתיד שייך לתפיסה השבטית האישית אינדיבידואלית. של המון ביטויים לאל האחד, של המון דרכי תפילה ונשיא שמייצג את כל התפיסות האלו. לא עוד מנהיג מרכזי, אלא הנהגה שצומחת ומייצגת כל חלקי העם ונשיא שפועל מכולם.

תאריך פרסום:

מרץ 12, 2021

תגים

מאגר תורני חינוכי, פרשת השבוע, ההפטרה והמיתוס

פוסטים אחרונים

מאגר תורני חינוכי

"ההפטרה והמיתוס" הפטרת שבת החודש – ממקדש מלך למקדש נשיא

פוסטים אחרונים

עמיאל בקצרה: סוכות התשפ"ד

אוריית השבוע: שמחת תורה התשפ"ד

"המדרש ההלכה והמיתוס" – סוכות: הפן הכפול של הסוכה

שבתון – הגיור איננו מבחן ידע בבית הדין

הצטרפו לניוזלטר

עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים

אודות

פרסומים

מוסדות ותוכניות

הצטרפו לניוזלטר