חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

“ההפטרה והמיתוס” הפטרת תצווה- מזבח יחזקאל והזירוקת (יחזקאל מג)

מאת הרב אביע”ד סנדרס, מנהל השמה במכון למנהיגות הלכתית ע”ש סוזי ברדפילד ור”מ במדרשת או”ת לינדנבאום

אביע

ההפטרה שלנו הנה חלק מן חזון הנחמה העתידי של יחזקאל לעם ישראל. בחזון זה יחזקאל מפרט את הגאולה העתידה בה ישרור סדר יום אוטופי של חזרת 12 שבטי ישראל למקומם, של בנית הבית העתידי ומידותיו, תפקוד הכהנים בו, יחס עם ישראל אליו ונהלי העבודה בו. יחזקאל נותן לנו חזון מדויק ביותר איך הדברים יראו, מה יהיה ומה יתרחש. אין פה חזון סתמי יחזקאל מסתובב עם דמויות פלאיות שמראות לו ממש את מידות המקדש העתידי.א בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה לְגָלוּתֵנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, אַחַר, אֲשֶׁר הֻכְּתָה הָעִיר–בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, הָיְתָה עָלַי יַד-יקוק, וַיָּבֵא אֹתִי, שָׁמָּה. ב בְּמַרְאוֹת אֱלֹהִים, הֱבִיאַנִי אֶל-אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל; וַיְנִיחֵנִי, אֶל-הַר גָּבֹהַּ מְאֹד, וְעָלָיו כְּמִבְנֵה-עִיר, מִנֶּגֶב. ג וַיָּבֵיא אוֹתִי שָׁמָּה, וְהִנֵּה-אִישׁ מַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה נְחֹשֶׁת, וּפְתִיל-פִּשְׁתִּים בְּיָדוֹ, וּקְנֵה הַמִּדָּה; וְהוּא עֹמֵד, בַּשָּׁעַר. בהפטרה שלנו אנו פוגשים את מידות המזבח וחנוכתו: י אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲוֺנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית. יא וְאִם-נִכְלְמוּ מִכֹּל אֲשֶׁר-עָשׂוּ, צוּרַת הַבַּיִת וּתְכוּנָתוֹ וּמוֹצָאָיו וּמוֹבָאָיו וְכָל-צוּרֹתָו וְאֵת כָּל-חֻקֹּתָיו וְכָל-צוּרֹתָו וְכָל-תּוֹרֹתָו הוֹדַע אוֹתָם, וּכְתֹב, לְעֵינֵיהֶם; וְיִשְׁמְרוּ אֶת-כָּל-צוּרָתוֹ, וְאֶת-כָּל-חֻקֹּתָיו–וְעָשׂוּ אוֹתָם. יב זֹאת, תּוֹרַת הַבָּיִת: עַל-רֹאשׁ הָהָר כָּל-גְּבֻלוֹ סָבִיב סָבִיב, קֹדֶשׁ קָדָשִׁים–הִנֵּה-זֹאת, תּוֹרַת הַבָּיִת. יג וְאֵלֶּה מִדּוֹת הַמִּזְבֵּחַ בָּאַמּוֹת, אַמָּה אַמָּה וָטֹפַח; וְחֵיק הָאַמָּה וְאַמָּה-רֹחַב, וּגְבוּלָהּ אֶל-שְׂפָתָהּ סָבִיב זֶרֶת הָאֶחָד, וְזֶה, גַּב הַמִּזְבֵּחַ. יד וּמֵחֵיק הָאָרֶץ עַד-הָעֲזָרָה הַתַּחְתּוֹנָה, שְׁתַּיִם אַמּוֹת, וְרֹחַב, אַמָּה אֶחָת; וּמֵהָעֲזָרָה הַקְּטַנָּה עַד-הָעֲזָרָה הַגְּדוֹלָה, אַרְבַּע אַמּוֹת, וְרֹחַב, הָאַמָּה. טו וְהַהַרְאֵל, אַרְבַּע אַמּוֹת; וּמֵהָאֲרִאֵיל וּלְמַעְלָה, הַקְּרָנוֹת אַרְבַּע. טז וְהָאֲרִאֵיל, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֹרֶךְ, בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, רֹחַב: רָבוּעַ, אֶל אַרְבַּעַת רְבָעָיו. יז וְהָעֲזָרָה אַרְבַּע עֶשְׂרֵה אֹרֶךְ, בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה רֹחַב, אֶל, אַרְבַּעַת רְבָעֶיהָ; וְהַגְּבוּל סָבִיב אוֹתָהּ חֲצִי הָאַמָּה, וְהַחֵיק-לָהּ אַמָּה סָבִיב, וּמַעֲלֹתֵהוּ, פְּנוֹת קָדִים. יח וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יקוק, אֵלֶּה חֻקּוֹת הַמִּזְבֵּחַ, בְּיוֹם הֵעָשׂוֹתוֹ–לְהַעֲלוֹת עָלָיו עוֹלָה, וְלִזְרֹק עָלָיו דָּם. יט וְנָתַתָּה אֶל-הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֲשֶׁר הֵם מִזֶּרַע צָדוֹק הַקְּרֹבִים אֵלַי, נְאֻם אֲדֹנָי יקוק–לְשָׁרְתֵנִי: פַּר בֶּן-בָּקָר, לְחַטָּאת. כ וְלָקַחְתָּ מִדָּמוֹ, וְנָתַתָּה עַל-אַרְבַּע קַרְנֹתָיו וְאֶל-אַרְבַּע פִּנּוֹת הָעֲזָרָה, וְאֶל-הַגְּבוּל, סָבִיב; וְחִטֵּאתָ אוֹתוֹ, וְכִפַּרְתָּהוּ. כא וְלָקַחְתָּ, אֵת הַפָּר הַחַטָּאת; וּשְׂרָפוֹ בְּמִפְקַד הַבַּיִת, מִחוּץ לַמִּקְדָּשׁ. כב וּבַיּוֹם, הַשֵּׁנִי, תַּקְרִיב שְׂעִיר-עִזִּים תָּמִים, לְחַטָּאת; וְחִטְּאוּ, אֶת-הַמִּזְבֵּחַ, כַּאֲשֶׁר חִטְּאוּ, בַּפָּר. כג בְּכַלּוֹתְךָ, מֵחַטֵּא–תַּקְרִיב פַּר בֶּן-בָּקָר תָּמִים, וְאַיִל מִן-הַצֹּאן תָּמִים. כד וְהִקְרַבְתָּם, לִפְנֵי יקוק; וְהִשְׁלִיכוּ הַכֹּהֲנִים עֲלֵיהֶם מֶלַח, וְהֶעֱלוּ אוֹתָם עֹלָה לַיהוָה. כה שִׁבְעַת יָמִים, תַּעֲשֶׂה שְׂעִיר-חַטָּאת לַיּוֹם; וּפַר בֶּן-בָּקָר וְאַיִל מִן-הַצֹּאן, תְּמִימִים יַעֲשׂוּ. כו שִׁבְעַת יָמִים, יְכַפְּרוּ אֶת-הַמִּזְבֵּחַ, וְטִהֲרוּ, אֹתוֹ; וּמִלְאוּ, יָדָו. כז וִיכַלּוּ, אֶת-הַיָּמִים; {ס} וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה, יַעֲשׂוּ הַכֹּהֲנִים עַל-הַמִּזְבֵּחַ אֶת-עוֹלוֹתֵיכֶם וְאֶת-שַׁלְמֵיכֶם, וְרָצִאתִי אֶתְכֶם, נְאֻם אֲדֹנָי יקוק. {ס} ההקשר לפרשה הנו ברור. פרשת תצווה הנה חלק מפרשיות המשכן ובסופה מתואר חנוכת מזבח הקטורת. רבים עמדו על כך שמזבח יחזקאל , הוא גבוה במיוחד ומרובה רבדים, ובכך הוא נבדל מן המזבח כפי שאנו מכירים אותו מן התורה, מזבח שהוא פשוט במבנה שלו ואין בו יותר משני רבדים . המזבח של יחזקאל גבוה אפילו מן מזבח הנחושת של שלמה – אפילו לפי המידות שניתנו לזה בדברי הימים ב ד , א שם נאמר שמזבח שלמה עשר אמות קומתו. בפשט הדברים נראה שיחזקאל מתאר את המזבח שבנה אחז, שהיה במקדש עד חורבנו. י וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ אָחָז לִקְרַאת תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ-אַשּׁוּר, דּוּמֶּשֶׂק, וַיַּרְא אֶת-הַמִּזְבֵּחַ, אֲשֶׁר בְּדַמָּשֶׂק; וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ אָחָז אֶל-אוּרִיָּה הַכֹּהֵן, אֶת-דְּמוּת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת-תַּבְנִיתוֹ–לְכָל-מַעֲשֵׂהוּ. יא וַיִּבֶן אוּרִיָּה הַכֹּהֵן, אֶת-הַמִּזְבֵּחַ: כְּכֹל אֲשֶׁר-שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אָחָז מִדַּמֶּשֶׂק, כֵּן עָשָׂה אוּרִיָּה הַכֹּהֵן, עַד-בּוֹא הַמֶּלֶךְ-אָחָז, מִדַּמָּשֶׂק. יב וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ מִדַּמֶּשֶׂק, וַיַּרְא הַמֶּלֶךְ אֶת-הַמִּזְבֵּחַ; וַיִּקְרַב הַמֶּלֶךְ עַל-הַמִּזְבֵּחַ, וַיַּעַל עָלָיו. יג וַיַּקְטֵר אֶת-עֹלָתוֹ וְאֶת-מִנְחָתוֹ, וַיַּסֵּךְ אֶת-נִסְכּוֹ; וַיִּזְרֹק אֶת-דַּם-הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר-לוֹ, עַל-הַמִּזְבֵּחַ. יד וְאֵת הַמִּזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת, אֲשֶׁר לִפְנֵי יקוק, וַיַּקְרֵב מֵאֵת פְּנֵי הַבַּיִת, מִבֵּין הַמִּזְבֵּחַ וּמִבֵּין בֵּית יקוק; וַיִּתֵּן אֹתוֹ עַל-יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ, צָפוֹנָה. טו ויצוהו (וַיְצַוֶּה) הַמֶּלֶךְ-אָחָז אֶת-אוּרִיָּה הַכֹּהֵן לֵאמֹר, עַל הַמִּזְבֵּחַ הַגָּדוֹל הַקְטֵר אֶת-עֹלַת-הַבֹּקֶר וְאֶת-מִנְחַת הָעֶרֶב וְאֶת-עֹלַת הַמֶּלֶךְ וְאֶת-מִנְחָתוֹ וְאֵת עֹלַת כָּל-עַם הָאָרֶץ וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם, וְכָל-דַּם עֹלָה וְכָל-דַּם-זֶבַח, עָלָיו תִּזְרֹק; וּמִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת יִהְיֶה-לִּי, לְבַקֵּר. מדוע אחז בונה מזבח גדול? בתקופת אחז התפשטה העבודה זרה ביהודה ובהתאם לכך הדברים שנאמרים על אחז אינם פשוטים וזה בלשון המעטה: ב בֶּן-עֶשְׂרִים שָׁנָה, אָחָז בְּמָלְכוֹ, וְשֵׁשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם; וְלֹא-עָשָׂה הַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי יקוק אֱלֹהָיו–כְּדָוִד אָבִיו. ג וַיֵּלֶךְ, בְּדֶרֶךְ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל; וְגַם אֶת-בְּנוֹ, הֶעֱבִיר בָּאֵשׁ, כְּתֹעֲבוֹת הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יקוק אֹתָם מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ד וַיְזַבֵּחַ וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת, וְעַל-הַגְּבָעוֹת, וְתַחַת, כָּל-עֵץ רַעֲנָן. מזבח אחז הוא חיקוי למזבח אותו ראה אחז בדמשק וכנראה מזבח דמשק היה חיקוי למגדל זקרת הבבלי. הזקרת היה בנוי מדרגות, כאשר בסיסו רחב והוא הולך וצר כלפי מעלה. חלק מהזיקארתים נבנו במבנה רבוע, כפירמידה וחלקם, בעיקר המאוחרים שבהם, במבנה עגול. העלייה לזיקרת הייתה על גבי גרמי-מדרגות שנבנו מחוץ למבנה. אחז ניסה להפוך זיגוראתים גבוהים התנשאו לגובה של יותר מ-50 מטר. ברוב הזיגוראתים היה חלל פנימי גדול, בחלקם מולא החלל בעפר. נעמי עמית הסבירה את הרעיון העומד מאחורי בנית הזירוקת: “ארכאולוגים מצאו בחפירות במסופוטמיה עדות למבנים ששימשו ל’עשיית שם’ בדיוק כמו מגדל בבל. מבנים אלה מכוּנים ‘זיגורטים’. ההיסטוריון היווני הרודוטוס (484-425 לפני הספירה) הִרבּה לטייל בעולם, ראה זיגורטים ותיאר אותם כמקדשים הבנויים על מדרגות אחדות, משקיפים על העיר כולה. בחפירות ארכאולוגיות נמצאו מבנים בעלי מדרגות כאלה, אולם עד היום לא נחשפו מבנים כאלה ובראשם מקדשים.העדויות הקדומות ביותר המצויות בידינו לזיגורטים נמצאות על חותמות משנת 2500 לפנה”ס בקירוב, ובשרידי מבנה מאותה תקופה. עד עתה נמצאו לא פחות מ-32 שרידים של זיגורטים, ונראה כי לעתים היו בעיר אחת זיגורטים אחדים. מאלף לדעת, שבניגוד למבנים גבוהים ומרשימים אחרים, לזיגורטים שנמצאו הייתה מטרה אחד בלבד: להרשים. ואכן הם היו מרשימים. אילו היה מישהו מחליט לבנות זיגורט היום, יש להניח שהוא היה משתמש גם במבנה שלמרגלות הזיגורט. קרוב לוודאי שהוא היה מקים שם בית כנסת או מסגד, קניון או לפחות חנות מזכרות קטנה. בזיגורטים לא השתמשו למטרות כאלה. החלל שלמרגלות המדרגות בדרך כלל לא היה מנוצל, והיה מלא בעפר ובאבנים.לעתים קרובות הטביעו המלכים אשר בנו את הזיגורטים את טביעת המלך על החומר של אחת מהלבנים שבכניסה למבנה לפני שהתייבש. כדי להנציח את שמם, לרומם ולפאר את עצמם, וייתכן שלכך התכוון הכתוב במילים “ונעשה לנו שם” (יא 4).הלבנה שבה הטביעו המלכים את חותמם ואת שמם נקראת ‘הלבנה המוטבעת’.” זה מה שניסה לעשות אחז, לבנות מזבח גדול שישאיר חותם על בית המקדש בדיוק כמו שראה בדמשק. זהו מודל בניה שאינו דומה למזבח התורה שהנו צנוע בהרבה במידותיו- ואין מטרתו להשאיר את חותם המלך. מדוע יחזקאל מכניס למקדש העתידי את מזבח גדול שדומה למזבח אחז ולא מדבר על מזבח הדומה למזבח התורה? מדוע האיש שמדריך את יחזקאל, איש המידות, מראה לו מזבח שכזה ולא מזבח צנוע יותר בגודלו במיוחד שאנו מבינים שהרעיון לגודל המזבח מגיע מדמשק שם חיקו את הזירוקת הבבלי? על פי יחזקאל סיום כפרת המזבח היא מליחת העולה. שלומדים את הנאמר בויקרא על מליחת הקורבנות עולה שעקר המליחה היא דווקא על המנחות: (יג) וְכָל קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אלוקיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח: (פרק ב’). הציווי המקורי הוא להמליח את המנחות, חז”ל הרחיבו בהמשך את ההמלחה לשאר הקורבנות (מבחינה הלכתית אין הם מעקבים בשאר הקורבנות) ואחד מן המקורות לכך הנה הפרק שלנו בו ישנו ציווי להמליח את העולה בעת חנוכת המזבח. המלח מסמל את הברית בין האדם לבין האלוקים. ובבית העתידי אותו חוזה יחזקאל שמצד אחד הנו בית שהנו מוכתב מלמעלה, על ידי איש המידות, מצד שני יש בו את המזבח של אחז, מזבח אנושי שהגיע כחיקוי למונומנט שבא להשאיר חותם אנושי- ובכך מתבטאת הברית כבית שנבנה דו כיוונית, הן מהכתבה מלמעלה והן בהשפעה מלמטה. זהו בית שמאין מפנים את מעשי אחז ומבין שיש לאדם צורך להנכיח את עצמו גם בבית אלוקים ואולי הדרך בה האדם ישמור בצורה נאותה על בית האלוקים תהיה דווקא דרך הנכחת עצמו. בסיומה של פרשת תצווה אנו קוראים על מזבח הקטורת, אותה הקטורת שבאופן מופגן מקומה הנו בתוך המשכן (וראו על כך בהרחבה בפרשה והמיתוס על פרשת תצווה), אותה הקטורת שמגיעה אך ורק מלמעלה ועליה מתו בני אהרון שניסו להקריב בה אש זרה- עובר בהפטרה טרנספורמציה למזבח שהתחיל כמונומנט אנושי, כמזבח עליו ממליחים את העולה. מסתבר שבמקדש שרואה יחזקאל בחלומו, המקום של האדם הנו נרחב יותר, מסתבר שהאלוקות רגישה לצורך האדם להיות מעורב- ונותנת לכך מקום. זהו חזון יחזקאל העתידי, עולם בו האדם ואלוקיו בונים יחדיו בית משותף, שיש בו מקום לשניהם.
תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}