הרב ד"ר כתריאל ברנדר על התפילה

תפילות ראש השנה אנו מתוודעים לשפע של אישים שכולם חלק מאותו נרטיב. בקריאת התורה אנו פוגשים את שרה, אברהם, הגר ויצחק. בהפטרות מופיעים חנה ואנשי הגולה. בהקדמה לתקיעות השופר מדובר בבני קורח.

לאנשים הללו יש מכנה משותף – כל אחד ואחת מהם חוו גיהנום אישי.

שרה ואברהם התמודדו עם עקרות, וכשהתברכו בפרי בטן אברהם הצטווה להקריב את הבן האהוב שהם כל כך ייחלו לו, יצחק.

יצחק נאלץ להתמודד עם החוויה הטראומטית בה הוא כמעט היה קורבן אנושי. הוא עולה להר המוריה יחד עם אביו, חלק ממשפחה – אך יורד מההר לבד.

הגר גורשה מביתה, רק כדי לראות את בנה הצעיר כמעט מת לנגד עיניה.

חנה, שאינה מסוגלת להרות, נדחתה על ידי ההנהגה הדתית כשהגיעה למשכן, המקום שהיה אמור לספק לה נחמה ולסייע לה בהתמודדות עם מצוקתה.

בני הגולה, יהדות הפזורה, היו עדים להרס משפחותיהם, להרס קהילותיהם ולהתעללות בנשותיהם ובילדיהם.

בני קורח איבדו את משפחותיהם ואת בסיס התמיכה שלהם.

כל האישים הללו עברו “גיהנום” אישי משלהם. אולם למרות האתגרים, החושך והקושי, הם בכל זאת מתחברים לאלוקים. הם עדיין מאמצים אידיאלים נצחיים. יש להם את האומץ לגרש את החושך, כדי לחיות חיים של מטרה ומשמעות. הם מחליטים להתחייב לייעודם היהודי והמונותאיסטי, ולחזק את הקשר האישי שלהם עם אלוקים.