הרב ד"ר כתריאל ברנדר על התשובה
מסופר על עובד מסילת רכבת שכל תפקידו היה לשבת בנקודת מפגש הרכבות ולסמן באמצעות פנס לרכבות המתקרבות להאט. לילה אחד, התנגשו שתי רכבות סמוך לנקודה בה הוא ישב. בעקבות התאונה חברת הרכבות פתחה בחקירה. כל עובדי החברה, כולל הפנסאי, נחקרו ותושאלו. החקירה העלתה שהיתה שמירה ראויה על כל נהלי הבטיחות וכולם פעלו לפי הפרוטוקול. כשהפנסאי שמע את התוצאות, הוא פרץ בבכי. בין היבבות קורעות הלב שלו, בני משפחתו התחננו בפניו שיסביר להם את תגובתו המוזרה לבשורות שהיו אמורות להיות חדשות נפלאות עבורו. לאחר שהתאושש מבכיו, התוודה הפנסאי בפני משפחתו שאמנם הוא מנופף כראוי בפנס, אך איש לא חשב לברר אם הוא דולק או לא.
לעתים קרובות, כשאנחנו נכנסים לחודשי הרחמים והסליחות, אנחנו מוצאים את עצמנו באותה מצוקה כמו הפנסאי. אם נהיה באמת כנים עם עצמנו, רבים מאיתנו נאלצים להודות שבזבזנו חלק גדול מדי של השנה ב”לזרום עם התנועה” כאשר ה”אור הפנימי” שלנו נותר כבוי באופן טרגי. אל מול המציאות המוכרת הזו, תקופת התשובה הזו – של התעוררות רוחנית והתבוננות פנימה – היא ההזדמנות להאט את הקצב, לעשות חשבון נפש, להעריך מחדש את סדרי העדיפויות שלנו ולהצית מחדש את האור הפנימי.
זהו החלק הראשון מתוך שלוש מחשבות על תשובה, תפילה וצדקה מפי הרב ד”ר כתראיל ברנדר, נשיא וראש מוסדות אור תורה סטון, לקראת הימים הנוראים
